קרני רא"ם קלד

להקל על היורשים לשלם מממונם כלום ואין להם אלא להשתלם משמעון אחי ראובן שנכסי ההקדש הם זקופים עליו בהלואה בכלל מה שנושא ראובן בשמעון אחיו ותו לא מידי: ומעתה הבוא נבואו לענין דין ההוצאה מהיתומים הן לצד שיתברר לפני רום שהיו בידו בתורת הכשר דאזי יהיה מוטל על היורשים לשלם מכיסם הן לצד שיהיה הדבר ספק דילמא בתורת גזבר באו לידו עדיין אנו צריכים למודעי כיצד נוציא מהיתומים דדילמא אפילו אחר הודאתו שהודה בפסח האחרון דילמא פרע. הן אמת דראיתי לידידי שסמך בזה להוציא מן היתומים על פסק הכנה"ג בס' ק"ח דכתב ז"ל מי שיש בידו נכסי יתומים ומת לא טענינן ליורשים פרע אביהם וכו' שצריך שיושב הב"ד שיתן ליתת חשבון וכו' בזה תמהתי על ידידי במה שהביא ראיה לדבריו לפי שטתו דמחייב ליורשים משום דדעתו הרחבה נטתה דודאי בתורת עסקא באו לידו להתעסק בהם א"ך כיצד הביא ראיתו מדברי כנה"ג אלו הרי דברי כנה"ג הם איירי במי שהיה בידו נכסי היתומים בתורת אפוטרו' וכמו שמדוקדק מדבריו שכתב שצריך שיושב בדי"ץ לתת לפניהם חשבון ולתת לו פטורים אבל אם היו עליו בתורת עסקא מה כתב ב"ד ומה חשבון בינו לבניהם וכי מדי יום יום אין אנו רואים שמקבלים עסקא מהיתומים ומחזירים שטר העסקא ותו לא מידי ומה חדוש יש כאן בנדו"ד: ומה גם פסק דין זה של כנה"ג לאו הלכתה פסיקתא הוא דהגם שבכאן בס' ק"ח כתב כן הרי מצאנו לו במהדורה תנינא בס' ק"ח הגה"ט אות ש' כתב ז"ל כתבתי בנדפס אות ל"ו בשם הרב ז"ל במי שיש בידו מעות מנכסי יתומים לא טענינן ליורשים שמא החזיר אביהם ועיין בתשובת הרשב"א אכתבנה בס"ד בס' ר"ץ דמשם מוכת בבירור דטענינן ליורשים שמא החזיר אביהם עכ"ל וא"ך אם באנו להוציא מהיתומים על סמך דברי כנה"ג אלו אפילו אי הוה מידע ידיע דבתורת גזברות באו לידו עכ"ז אין מוציאין הואיל ותשובת הרשב"א הנז' מנגדת למ"ש הרב עצמו בס' ק"ח ופשוט: אך באמת יש לנו להשען על ידיעת הקהל דמידע ידעי בבירור שמעות ההקדש הם בידו ומידע ידעי דעדיין לא הוחזרו הואיל והדבר ברור להם בעדותם זו די ובפרט הרי בסמוך למיתתו הוה מתאונן ודואג על מה שלא נמצא בידו ממה לפרוע זו עדות גמורה שעדיין הם בידו דכו"ע ידעי שלא היה בידו ממה לפרוע כידוע לכל גם נוסף דקרוביו ומיודעיו מידע ידעי זה ועדיפא מכולהו מה שנמצא אצלו מוכתב שהוא נושא בשמעון אחיו סך מאתים של הקדש אין אומר ואין דברים: ומה גם היאך יש להסתפק שהחזיר המעות בין אותו פסח להיות דואג שאין בידו ממה לגדל פרע הריוח ליום מיתתו היאך יש להסתפק בזה דצרכינן לדעת אם באמת החזירם. אם לא ביד מאריה דאתרא רב העיר נר"ו או ביד פרנס הקהל והכי ידוע ומבורר דלא באו לידם מאומה כידוע הדבר לקרוביו ומיודעיו של ראובן פוק חזי מה עמא דבר וא"ך בדין הוא בלא שום ספק דעדיין מעות ההקדש לא יצאו מידו אך נימא דבתורת גזברות דוקא הם בידו: ולענין הגבייה כיצד תהיה לעת עתה שנזקף הכל בשטר אחד מסך שלשה עשר מאות דורוס בודאי הדין הוא כמ"ש כת"ר דאין לדמות זה לסי' ק"ד והאמת הוא שמה שקבלו יתחלק לפי הממון הואיל ובשטר אחד נזקפו ושעבוד אחד לכולם בודאי דכל אחד יטול לפי מעותיו וכדמשמע ג"ך מס' קע"ו סמ"ז יעו"ש: ובמה שנסתפק כתר אם אמור נאמר דזה יוצדק לגבי חלק האלמנה דוקא ולא לחלק היתומים הואיל וטעמו של הרמ"ל זלה"ה הוא משום דאמרינן מסתמא הואיל ונכתב השטר ע"ש אחד קבל עליו להיות שליח במה שקבל בעד שניהם וא"ך כאן ביתומים דלא שייך לומר הכי איכא למימר לא אמת נכון הדבר שכן הוא טעם הרמ"ל זלה"ה וכמו שהביא דבריו הרב מוהריב"ו זלה"ה בס' מ"א וכן ג"ך דעת מהריט"ץ הובאו דבריו ג"ך שם שם להרב הנז' ועליהם סמך הרב מוהריב"ו זלה"ה שם יע"ש אך לא הוצרכו הרבנים להאי טעמא אלא בשותף שנכתב השטר ע"ש בסתם ובשעת פירעון רצה לומר דלא יהיה שליח יותר ורצה לקחת חלקו דוקא הוא דאמרינן מסתמא קבל עליו להיות שליח והואיל וקבל עליו להיות שליח אינו יכול לומר לעצמי אני מציל להזיק את חבירו אבל שותף שנכתב השטר ע"ש והלך וגבה ולא עלה על דעתו כלל לומר לעצמו הוא מציל עד אשר גבה באופן זה בודאי אפילו לא אמרינן מעקרא נעשו שליח זל"ז עכ"פ הואיל ומעקרא הלך לתבוע כל דמי השטר ואלו היה מוציא ממה לגבות היה גובה הכל בודאי דצריך לשלם לחבירו חלקו שהרי באמת הלך לקבל ולתבוע הכל ואלו היה מוצא היה לוקח הכל הרי אגלאי מילתא דהלך בשליחות על כל מה שבשטר וא"ך מה שקבל בשתיקה דין הוא שיתחלק לפי הממון כמ"ש בס' קע"ו סמ"ז יעו"ש ואין לחלק בין חלק האלמנה לחלק היתומים אלא משפט אחד יהיה לכולנה זהו הנעל"ד וצוי"ם וימ"ן כ"ד הצעיר החותם בסדר ואברכה ואגדלה שמך כאן שנה זמירו"ת היו לי חוקיך לפ"ק פה סאלי יע"ה הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן ס' שאלה מעי"ת רבאט יע"ה למנ"ר וכו' הוצרכתי לכתוב למעכ"ת יען שיום אתמול טען יצחק אביקצץ המורשה שהרמ"ע הלוה צריך לקבל חרם שאין לו מעות בעין ואח"כ יסדר נכסיו וישבע ואני בעוניי אמרתי לו מאחר שצריך לישבע אחר הסדור מה טיבו של זה החרם והוא השיב בתמיה ואמ"ל שבמח"ק זה פשוט למעשים בכל יום ועל זה הוצרכתי לשאול אם צדקו דברי המורשה כי לפי קוצ"ד מ"ש מר"ן ס"ק ס"א דמחרימין על מי שיש לו מעות קאי אמ"ש בתחילת הסעיף שאמר הנתבע קבעו לי זמן אבל בזה שאמר שאין לו לשלם