קרני רא"ם קלג

מכ"ש דלע"ד נראה דהאי חזקה חלושה היא עד מאד ולאו בת סמכא היא דמאן מוכח לן דמדהוה מגדל פרע השכירות נתקע יד התקועה דברשותי בתו"ע הוו קיימי דילמא הוו בידו בתורת גזברות דהואיל ואביו ז"ל של ראובן זה היה גזבר על מעות אלו של זה ההקדש ואח"ך כשהוצרכו הקהל למעות אלו לקחום מידו ואחר כך כשהרחיב ה' גבול הקהל ירצו להחזיר מעות ההקדש למקומם ובאותו זמן כבר נלב"ע אביו של ראובן ז"ל ועמד הרב מאריה דאתרא זלה"ה וגדול הקול ורצו להחזיר עטרה ליושנה יחזרו על האחין גדול שבכולן אברהם בראש ולא רצה למלאת יד אביו ז"ל דילמא בגדול החל זה אברהם ובקטן כלה כי כולם אנשים אנשי שם ודילמא קבלם מידם זה ראובן הקטן בתורת גזבר ומדי שנה בשנה היה מוסר ביד פרנס הקהל מאי דאתי לידיה בתורת פירעון שקבל מיד אחרים ומעולם לא היו בידו בעצמו בתורת עסקה: ומה גם לפי מה שקדמה ידיעה משותפיו של ראובן שמידע ידיע להו שראובן זה היה דרכו לפרוע בעד אחיו נר"ו דמי ההכשרים שהיו עולות עליו מנכסי הזולת שבידו ואח"ך היה מקבלם מאחיו משום כבודו של אחיו היה עושה זה וא"ך הואיל וזה דרכו דרך ישרה מה מקום יש לאומדנא זאת לומר דמדהוה פרע בלי אומר ודברים ברשותו הוו קיימי. פשוט דאין מכאן שום הוכחה כלל ועקר וכלל: גם ממה שהיה מיצר ודואג בפסח האחרון שלא מצא בידו במה לגדל פרע כנהוג בודאי אין מזה אומדנא דדילמא הואיל ולא מצא ממה לגמול חסד כמנהגו הטוב עם אחיו וגם משום רווחה דקופת העניים על זה היה דואג ומיצר. קנצי למלין נראה דאומדנא זו של פרעון חלושה וקלושה היא: ולא עוד אלא אדרבא יש אומדנות לאידך גיסא לומר קרוב הדבר דבתורת גזבר באו לידו חדא כדאמרן דהואל וביד אביו ז"ל היו בתורת גזברות דסברא נותנת דגם ביד בנו ראובן זה לא באו אלא כמו שהיו ביד אביו ותחת אבותיך יהיו בניך ובאמת נראה דהכי מוכחא מילתא דאם אמור נאמר דהרב שהיה באותו זמן ואתו עמו פרנסי הקהל היה חפצם ורצונם לתתם בידו בהכשר כיצד אתרמי להו דוקא ראובן זה שהיה אביו ז"ל גזבר דוקא ולא נזדמן לידיהו אדם אחר וכי בשביל שהיה אביו גזבר מקדם קדמתא יבחרו בו לתתם בידו בתורת הכשר חלא הסברא נותנת דלא באו לידו אלא בתורת גזבר והכהן המשיח תחתיו מבניו וכו' ופשוט: זאת ועוד אחרת שפרנסי הדור שהיו באותו זמן נתנו אותם בידו בתו"ע להתעסק בהם א"ך פשוט הוא דהוו צריכי למכתב עליה שט"ע כדרך העולם וא"ך אנה הלך שט"ע זה שכתבו עליו מן הראוי להיות נמצא באמתחת אחד מפרנסי הדור ואין לנו לתלות ולומר דדילמא נפל השטר מיד הפרנס ונאבד דמה לנו לתלות בנפילה שהיא מילתא דלא שכיחה כדאמרן בגמרא בכמה מקומות וחד מנייהו שעלה בזכרון טוב הוא מה דקי"ל ופסק הש"ע בס' מ"ט דשני יוסף ן' שמעון הדרים בעיר אחת הגם שאין שום אחד יכול להוציא שטר עליהם ולא אחד מהם על חבירו עכ"פ כל אחד יכול להוציא שטר על אדם דעלמא ואין זה שכנגדו יכול לומר לא נתחייבתי לך אלא ליוסף ן' שמעון האחר וטעמא מפורש לזה בגמרא משום דלנפילה לא חיישינן שהיא מילתא דלא שכיחה וא"ך היאך נקום אנן להסתבך בקירות עכביש לומר דבתו"ע באו לידו ושט"ע נפל חלילה לנו אלא אדרבא הואיל ולא נמצא שום שטר ביד פרנסי הקהל בודאי מעולם לא נכתב עליו שום שטר עסקא ולא באו לידו כי אם בתורת גזבר דוקא ועכשיו שנאבדו נאבדו להקדש: ואל תשביני על זה לומר דגם לדידי מי ניחא דגם כשנאמר דבתורת גזברות באו לידו היה לנו למצוא באמתחת הפרנסים שטר שמוש דהא פסק מר"ן בסי' ר"ץ ס"ג כשמינו אותו ב"ד צריכין לכתוב וכו' וכותבים שני שטרות אות באות. אחד ביד האפוט' ואחד ביד ב"ד בשביל היתומים ע"ך וא"ך תקשה לי הרי אדרבא במקום שהיה צריך למצוא שני שטרות אחד בבית ראובן זה ואחד בבית פרנסי הקהל ולא מצינו עתה אפילו אחד מהם אדרבא לאבידת תרי הוא דלא חיישינן כלל וא"ך הדבר אדרבא מורה דלא היה גזבר ובתורת עסקא באו לידו: זה אינה פרכה כלל חדא דשטרי שמוש אלו דפסק הש"ע דכותבים שנים לא הצריכו אותם אלא בנכסי יתומים שעל ידם יתבעו היתומים ויתנו חשבון מה שנכנס בידם וכמ"ש הש"ע שם מילתא בטעמא אבל בנכסי הקדש הואיל והגזבר בדבורו הקל נאמן ולא יחשבו האנשים כתיב מה מקום לשטרות אלו: ולא מלבד זה אלא דעדיפא מצאנו ראינו בדורותינו שקדמו לפנינו ובדורינו זה נהגו למסור נכסי היתומים ביד האפוטרו' ומעולם לא ראינו כתבו שטר שמוש כלל שום אפוטרו' וא"ך הדרן לומר דאין שום ראיה ולא הוכחה ממה שלא נמצא שום שטר שמוש דדבר זה בל יזכר ובל יפקד אפילו לגבי האפוטרופוס' מכ"ש לגבי הגזברים: אבל ממה שלא נמצא שום שטר עסקא שהוא דבר הכרחי בודאי זו אומדנא דמוכח דבתורת גזברות באו לידו וליכא למיתלי ולומר דדילמא בתורת עסקא באו לידו ולימא דשמא נאבד שט"ע כי מה לנו לתלות במילתא דלא שכיחה: גם יש כאן אומדנא אחרת ממה שנמצא אחר מיתת ראובן ז"ל שטר המאתים דורוס כתובים על שמעון אחיו לזכות ההקדש וכשנתפשרו ביניהם בכלל הפשר היה לזווג יחד המאתים הנז' עם האחד עשר מאות דורוס של ראובן שנושא בשמעון ואם באמת שהיו המאתים דורוס נתונים נתונים המה ביד הר"א בתוע"ו וברשותו קיימי א"ך מהיכן נראו ונודעו שהמאתים ביחידות היא של הקדש הרי הקדש דינו עם ראובן וראובן דינו עם שמעון אחיו ומה הפרש והכר היה בין מה שהיה נושא ראובן בשמעון משאר ממינו למאתים אלו שהוזקק לכותבם בשם ההקדש האם נאמר דהמאתים אלו הואיל והיו ביד ראובן מנכסי ההקדש בדין קרוב לשכר דוקא גם הוא יותר לו לכותבם בתורת קרוב לשכר ורחוק מן ההפסד חלילה. קנצי למלין דלא מלבד שאין כאן שום אומדנא המוכחת דבתורת עסקא הם ביד ראובן וברשותו קיימי אלא אדרבא נמצאו כאן אומדנות המוכחות דבתורת גזברות באו לידו ואין