קרני רא"ם קל

היו נקבצים יכול לומר קי"ל ועל זה סיים מיהו כתב הרב שע"ר אפרי"ם סקכ"ז שאע"פ שנתן השאלה וסוף הפסק. צריך ליתן ג"ך העתקה מהפסקים עם כל הראיות ע"ש והטעם נלע"ד דאפע"ג דהמוחזק אומר קי"ל כמ"ש כנה"ג משם מהר"א ן' ששון מ"מ אפשר שאותם פוסקים טעו בדבר משנה או בשקול הדעת וחוזר הדין עכל"ה: שוב ראיתי בס' פית"ש סי"ד סק"ט שכתב וז"ל וכתב בספר ברכי יוסף וז"ל כת אחת שהביאה פסקים מרבני הדור ואינם רוצים להראות לשכנגדו רק השאלה וסוף הפסקים והבע"ד טוען שיראה כל הפסקים בשלימות לרב העיר הדין עמו ומחויבים להראות כל הפסקים בשלימות. תשובת שע"ר אפרי"ם וכן הסכים הרב עדות ביהוסף ח"ב ס"א עכ"ל והנה הגם שכתב הרב בלשונו דצריך ליתן לרב העיר וכו' לא תטעי לומר דלא חייבו הרב שע"ר אפרי"ם אלא לתת לרב העיר לראות ותו לא דזה אינו. דהא כבר כתבנו דברי הרב בנ"י חי"י שהביא דברי הרב שע"ר אפרי"ם ומשם הוכיח הרב בנ"י חי"י דצריך לתת העתקה א"ך מהם מוכח דזהו ג"ך כוונתו במה שכתב דחייב להראות לרב העיר דהיינו כדי שרב העיר אם נראה לו מה כדי לסתור הפסק יסתיר הרי מוכח דמחייבים אותו לתת ולהראות דברי הפסק כדי לדקדק בדברי הפוסקים ולסתיר דבריהם א"ך קם דינא דמחוייבים הגזברים לתת העתקה ביד הבעל ותו לא מידי וצוי"ם וימ"ן הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן נ"ח שאלה מעי"ת רבאט יע"ה על אודות שטר שנמצא כתוב ז"ן הע"ע בקש"מ וכו' הר' יאודא צבע נר"ו ובקש"מ הוה"ג וחי"ע חו"ג לתו"ל ביד האשה מזל טוב סך מאה וחמשים דורוס בעין כשילך לעיר ליזבואה ויבוא לכאן וכשיבוא לכאן לחטו"ל באותה שעה חל עליו חובת הפירעון מיד ולאלתר בלי שואו"ך וכו' ועל גבי השטר נמ"ך נפרע על יד נסים אזאגורי נר"ו סך חמשים דורוס והנה דעת יורשי הר"י צבע דעתם היא הואיל ולא זכה אביהם לבוא מעיר ליזבואה לא חל עליו חובת הפירעון ולקוצ"ד נראה אם יסכים מנ"ר נראה דחייבים היורשים לשלם יען דרהטת לשון השטר נראה דהר"י צבע חי"ע מאותה שעה בסך הנז' אלא שתלה זמן וחובת הפירעון כשיבוא לכאן ותנאי זה כוונתו היא דוקא כשהוא בחיים אינה יכולה לתובעו עד שיבוא לכאן אבל אם מת דליכא לקיומי תנאי לא נתכוון שיהיו היורשים פטורים דא"ך אישתכח דנעקר השטר לגמרי כל זה קיימתי מסברא. אחר זה ראיתי להרב פתח"י תשוב"ה סע"ג סק"ד שכתב וז"ל ועיין בתשובת עמודי אור באחד שהיה חייב לחבירו וכו' והרואה יראה כנדו"ד ממש אלא שלא זכינו לדברי הרב במקורן ולכן הוצרכתי לרצות הדברים לפני וכו' אלה היו דברי הרב המובה"ק מור"ץ בעי"ת רבאט יע"ה וזאת היתה תשובתי אליו: לדעתי הקלה לבבי לא כן ידמה. ודעתי נוטה לומר דהיורשים פטורים וחילי הוא ממ"ש הש"ע בס' ס"א סט"ו ז"ל מדקדקין לשון השטר ודנין ע"פ אותו דקדוק ולא אמרינן האי גברא לא גמיר וכו' ומפני כך כתב אותו לשון ע"ך וא"ך מזה יש לנו לדון בנוסח שטר זה שכתוב בו בזה"ל שנתחייב לתו"ל ביד מזל טוב כשילך לעיר ליזבואה ויבוא לכאן וכו' לשון זה מורה באצבע שהוא מורדף וקאי אדלעיל דהייני על עקר החיוב וכוונתו לומר שנתחייב לתו"ל לכשילך ויבוא לכאן אזי נתחייב אבל אם לא יבוא לא חל עליו שום חיוב דאי אמרת דלא תלה עקר החיוב בביאתו לכאן אלא כמו שרצה כתר לפרש דעיקר החיוב מאותה שעה נתחייב אלא שתלה זמן הפירעון בביאתו לכאן לא הו"ל לזה הסופר לשנות מלשון הנהוג לכתוב מדי יום יום בשטרות דהיינו הו"ל לכתוב נתחייב פלוני וכו' בסך מאה וחמשים ופרעונם לכשילך לעיר ליזבואה ויבוא ומה לו לסופר הזה שנשתנו עליו סדרי בראשית בשטר זה והלך מדרך פשוטה לדרך עקלקלתון אלא בודאי דלא נתכוון אלא לומר דעקר החיוב תלוי ועומד דוקא אם ילך ויבוא הלאו הכי אין כאן שום חיוב כלל: גם יש לאמת עוד בראיה מוכחת דהכי הוא ממה שהוסיף הסופר וסיים בזה"ל וכשיבוא לכאן לחטו"ל באותה שעה חל עליו חיבת הפירעון מיד ולאלתר וכו' מלשון זה יתברר לך דלא כמ"ש כת"ר לפרש דמה שכתב מילת כשילך לעיר ליזבואה ולבוא הם קאי על זמן הפירעון ולא על עיקר החיוב דאי אמרת דמה שכתוב כשיבוא זה לעיר ליזבואה וכו' ויבוא הם על זמן הפירעון קאי וא"ך קשה למה חזר הסופר לכפול הדברים עוד ולומר וכשיבוא לכאן לחטו"ל באותה שעה חל עליו וכו' הרי כבר כתב דזמן הפירעון הוא לכשילך ויבוא מעיר ליזבואה ולמה חזר עוד לכפול במאריך טרחא ולומר וכשיבוא לכאן וכו' ואי משום לחדש ולכתוב דתכף ומיד סמוך לביאתו יגדל פרע אי משום זה לא הו"ל לכתוב אלא בלשון זה דהיינו נתחייב וכו' לכשילך לעיר ליובואה ויבוא לכאן באותה שעה חל עליו וכו' ולמה חזר עוד למתני וכשיבוא בכאן וכו' כאלו בא להשמעינו ענין אחר זולת ענין הראשון ולפי דברי כת"ר הרי בענין זה אנן קיימי דהפירעון יהיה אחר ביאתו ולא הי"ל להוסיף אלא חל עליו חובת הפירעון מיד ולאלתר. אלא ודאי דמה שכתב נתחייב לתו"ל וכו' כשילך ויבוא לא קאי אלא אעקר החיוב וכוונתו לומר שנתחייב מו"מ אם יזכה לילך ולבוא הלאו הכי החיוב בטל ועל פי זה אתי נכון מה שהוצרך לסיים ולכתוב וכשיבוא לכאן וכו' דבא בכאן לכתוב אם יזכה ויבוא דחל החיוב אימתי יהיה הפירעון. על זה כתב וכשיבוא לכאן שנתקים החיוב יהיה הפירעון מיד ולאלתר ובזה עלו ובאו דברי השט' כמין חומר בלי תוספת ובלי מגרעת ואין אנו צריכין בכאן לדחוק עצמינו ולהכניס בדין לישנה יתירה וכו' או בלשון המסופק בשטר וכו' אלא בכאן הכל עולה כהוגן אין חסר ואין יתר וא"ך קם דינא הן מצד אשגירת הלשון המורה דפשט הלשון מורדף הוא וקאי על עקר החיוב כמו שכתבנו הן מצד היתור שכתב אח"ך בסופה של השטר היה מורה על הרישא דעל עקר