קרני רא"ם קכט

מוהר"ר וידא"ל ישראל זלה"ה שכתב בפסק אחד ז"ל ומסתברא ודאי דהוא הדין והיא הטעם כשהם מתווכחים בכתב וראי אלו את דברי אלו וראו הכת האחת את דברי הכת השנייה דשפיר חשיב כאלו הם נקבצים יחד דמאי שנא ויכוח בכתב לויכוח בעל פה ואדרבא עינינו הרואות דסתם ת"ח כשמדבר בפיו הוא מרבה טענות ומלין שאין בהם ממש אבל כשהוא מגיע לכתוב על הספר ובדיו הוא מדקדק מאוד בדבריו כדי שלא יפול משערות ראשו ארצה וקרוב לודאי אצלי כי בקרב ימים ראיתי סברא זאת בספר אחד מספרי האחרונים ולא נשאר רשים בזכרוני מבטן מי יצאו הדברים ולא ע"ט האסיף איך שיהיה עדותי זו כי כך ראיתי בספר אחד מספרי האחרונים שכך הוא ויכוח בכתב כמו בע"פ כשהם נקבצים עכ"ל הרב צד"ק ויש"ר היא זלה"ה: ובלאו הכי נלע"ד דאין הדברים צריכין חזוק להביא עליהן ראיה דודאי האמת כך הוא דהא מנהגא נהוג בכל תפוצות ישראל כשיש מחלוקת באיזה דין כותבים פסקים ומריצים פסקיהם לבתי דינין וכל אחד חופש ומפשפש אחר זכיותיו ואם אמרת דגם במריצים פסקיהם מבית דין זה לבית דין זה כמתווכחים זע"ז יכול לומר קי"ל הואיל ואינם רואים זא"ז א"ך מה תועלת בתקון זה שזה מאסף החתימות לזכותו הרי מי שהוא תפוס ויש בידו שני חתימות די ליה לומר קי"ל אלא ודאי דדברי הרב אמת דנתווכחו בכתב כמו בפה אל פה: וא"ך השתא דבררנו דאין אנו יכולים לפסוק הדין על ידי הרוב אלא כשיראו חכמי ישראל אלו דברי אלו ויתווכחו ביניהם דלאו הכי לא. א"ך נחזי אנן אם יכול הבעל הזה לתבוע למורשים של הקדשות לתת לו הטפסה מפסקיהם שהם כתבי זכיותם כדי לסתור דבריהם או לא: הנה בדין הטפסת השטר ראה ראינו מ"ש הטו"ר בסוף ס"ס ומה שהביא עליו שם הרב"י שהביא לתשובת הרא"ש שהשיב להרב השואל ששאל לו על שהיה דן לתת הטפסה והראו לו לתשובת הרשב"א דמחזי שהיא סותרת ומה שהשיבו הרא"ש יע"ש ופירשה שם הרב"י דנקטינן כדברי הרמב"ם וכהכרעת הרא"ש דבטוען מזויף מחויב לתת הטפסה ובמקום דליכא טענת מזויף אינו חייב לתת הטפסה יע"ש דהואל ומודה שהדבר אמת ואין בו זיוף לא הוי אלא כמבקש עצה ותחבולה לנתוץ ולהרוס זכות חבירו בערמה ותחבולה וכן היא דעת הד"מ שם בש"ס יעו"ש וכן כתב הרב"ח בס' ט"ז דכהבנת הרב"י כן הוא עיקר והוסיף עוד וכתב ותו דלא יהיה אלא ספיקא הרי הרשב"א פסק שלא יתנו הטפסה. ודברי הרא"ש והרמב"ם אפילו קי"ל דהלכתא כוותיהו איכא למימר דוקא בטוען מזויף הלכך כל שאין טוען מזויף לא עכל"ה הרי לך אפילו אלו לא היה בידינו הכרעת מר"ן בש"ע דינא הוא דבמקום דלא טען מזויף אין כופין אותי ליתן הטפסה מכ"ש שמצינו למר"ן שפסק כן על פי שטתו בבי' כנז"ל כך פסק בש"ע סט"ז ס"ה דדוקא בטוען שטר שיש בידך יש בו זיוף הוא דצריך הטפסה הלאו הכי לא יעו"ש ובסמ"ע שם וא"ך לכאורה נראה דשלא במקום טענת זיוף אינו מחויב כלל לתת הטפסה וממנו נבוא לנדו"ד: אך באמת זה אינו. דבאמת חלוק זה לא הצריכו אותו אלא נגד שטר פשוט שדינו פשיט לפני כל יודעי דת ודין דאזי אם לא תהיה טענתו טענת מזויף ודאי תואנה הוא מבקש להתעולל עלילות ברשע אבל בכגון נדו"ד דצריך לפני ולפנים ומה גם דכבר רבנן אתגורי אתגור הללי מימינים והללו משמאלים הרי מבורר דאין כאן שום תואנה חלילה אלא כוונתו לברר האמת אולי ימצאו לו חכמים אחרים צד זכות בודאי דלית דין ולית דיין דיכול לתבוע הטפסה ולא מבעייא לסברת החולקים על הרב"י וס"ל דדעת הרא"ש והכרעתו היא דבכל ענין חייב ליתן הטפסה פשיטא דמחויבים הגזברים לתת לבעל הזה הטפסה אלא אפילו לדעת הש"ע יודה בזה כדאמרן דהא עדיפא מזה ראיתי להרב החביב בספרו בע"י חי"י סכ"ט שכתב ז"ל ועוד אני אומר שלא נחלקו הרשב"א וסייעתו ז"ל אלא דוקא בשטרי מלוה שכל שאינו טוען מזויף הרי הוא כמודה במלוה ומה שתובע הטופס אינו אלא לבקש תחבולות אבל בשטר מתנה וכיוצא בו שהדין תלוי בכמה פרטים לבעל המתנה פשוט לע"ד שאף הרשב"א וסייעתו מודים שיתן לו הטפסת השטר אולי ימצא לבטל המתנה ואם לאו בר הכי הוא יראוהו למי שירצה אולי ימצא לו זכות. דאפשר דלא מפשינן במחלוקת ובשאינם שטרי מלוה נמי פליג הרשב"א עכל"ה הרי לך מדברי הרב החביב דכל שטר שיש להסתפק בדינו לא נכנס בסלע המחלוקת הן אמת דראה ראיתי להרב מהריב"ו זלה"ה בלקוטיו שאסף איש טהור בסיף הספר אשר שם שם לו באות טופס כתב ז"ל ועיין ער"ך השולח"ן סהנ"ז שהביא מתשובת הרשב"א הפך דברי כנה"ג דגם בשטר מתנה אין נותנים לו טופס יע"ש עכ"ז אין לנו אלא דברי הרב החביב שהרי מצאנו ראינו להרב מש"ה שפיר קאמר במערכת טי"ת אות וא"ו שכך העלה הלכה למעשה דדוקא בשטר שאין בו דינא ודיינא כגון שטר הלואה הוא דאין נותנים הטפסה אבל במתנות ומודעות שיש בהם פרטי דינים אפילו בלי טענת מזויף יהבינן ליה למידק בהו או למשאל עליהו וכתב דכך דרך שהיה דן הרב מור אביו זלה"ה והרב חו"ק נת"ן וסייעת מרחמוהי זיע"א א"ך פש גבן דאין לנו לתפוס אלא כסברת המלכים האדירים האלה הני חבל נביאים הרב כנה"ג והרב משכנו"ת הרועי"ם והרב מו"ר אביו והרב מו"ר רבו ובית דינו זיע"א ודאי אין לנו להניח הני חבל נביאים מקמי מלתיה דהרב ערך השולח"ן וא"ך מהם נקח דבמקום דיש להסתפק בלשון השטר כגון שטר מתנה דעשוי להיות נופל ונהרס כמה פעמים מכח לישני ריעי המצוים בשטרי מתנות הדין הוא ליתן הטפסה מכ"ש לנדו"ד דכבר רבנן אתגורי אתגור בהאי דינא הללו מימינים והללו משמאלים וכבר בררנו לעיל דלא שייך להיות רפאות תעלה לבעל אפילו ימצא בידו כמה רבנים שיכתבו לזכותו על ידי שאלתו אם לא בהראות דברי הפוסקים שביד הגזברים כמש"ל מילתא בטעמא. ודאי פשוט דלית דין ולית דיין דצריך לתת בידו הטפסה מדברי הפוסקים ולדעתי דעת הדיוט נראה דאף הרב ער"ך השולחן יודה דהרשב"א יודה בזה: שוב אחר החיפוש ראיתי להרב בנ"י חי"י סכ"ה שהביא הדבר מפורש יעו"ש שהביא דברי כנה"ג משם מהר"א ן' ששון ז"ל שכתבנו לעיל דכל שלא