קרני רא"ם קכו

וכו' יע"ש וא"ך בנדו"ד הואל וחזינן לרב אחרון שדעתו נטתה בהכרעתו כדעת הסוברים דנ"מ שהכניסה לו ראוי מקרו הכי נקטינן: ועדיפא מזה מצאתי ראיתי לרבותינו רבני המערב סבוראי ובתראי הלא המה הראשון אדם אבי התעודה תנא דאורייתא רב אד"א בר אהבה זיע"א בספר בא"ר מי"ם חיי"ם דהרבה להשיב ולחזק במסמרות נטועים דאין לנו לתפוס אלא כשטת הרמב"ם דסוגיין דעלמא אזלא כוותיה דפסק ירושת הבעל אינה אלא מדרבנן יעו"ש בספר הנז' מדף ק"י עד סוף דף קי"ד דמשם דיורשי האשה הם קרוים מוחזקים לגבי הבעל יעו"ש: נוסף על זה ראיתי להרה"ג אחרון אחרון חביב מוהר"ר יוא"ל זלה"ה בחלק שני ס"ב בדף ה' ע"ב שכתב ז"ל וגם הטעם שכתבו החכמים הפוסקים יצ"ו דמשום ששטרי המשכונות הללו הכניסה אותם האשה לבעלה מכלל הנדוניא ונתחייב בהם בכתובה זכה בהם מאותה שעה מכלל נכסי צ"ב שאחריותם עליו וירית להו בעל אפילו מקרו ראוי הוא טעם נכון ומסתבר וראוי לשמוע דהא ודאי כיון שאחריותם עליו שאם פחתו פחתו ליה וכו' כיון שנזקף עליו בכתובה מכלל נצ"ב הוו ודין צ"ב אית להו וכו' וכו' יע"ש באורך דמשם באירה בין לדעת הרה"ג יוא"ל ובין הרבנים בני דורו הנז' שם כולהו סברי מרנן דבנכסי מלוג אפילו הכניסתם לו בשעת נשואין לא ירית להו בעל ע"ש באורך הרי דהרב אחרון אחרין ורבני דורו כולהו עלו בהסכמה דיד הבעל על התחתונה והיורשים הם המוחזקים וא"ך מי יבוא אחרי המלכים האלה רבנן דבני מערבא שאנחנו תמיד שותים בצמא את דבריהם על כן המפקפק בזה אינו אלא מהמתמיהין ותו לא מידי: ומעתה הבוא נבוא למה שראיתי שהרב הפוסק נר"ו שהוסיף להפך בזכות יורשי האשה מכח התנאי שהתנו ביניהם שאין להם בנכסים וכו' דחשיב הבעל סלק עצמו מירושתה דפסק הש"ע בס' צ"ב ס"ז וכו' וראיתי לו שעלה ונסתפ"ק דאולי שטר זה היה אחר הנשואין או קודם ארוסין דלא מהני והגם שכתוב בשטר חי"ע הארוס והארוסה דילמא לאו ספרא דווקנא הוא ויד בעה"ש על התחתונה והוצרך למצוא תרופה ממ"ש הש"ע דבמילתא דמתבטל השטר לא אמרינן יד בעה"ש על"ה ועוד הואל וכתוב דלא כאס' וקי"ל דבמקום דכתבי כאס' אין אומרים יד בעה"ש על"ה וכו' לענד"ן דבנדו"ד לא היה צריך לזה כלל דנדו"ד לא נכנס בספק זה דלא אמרו אלא בלשון המסופק בשטר עצמו שמתפריש לתרי אנפין בזה הוא דאמרו יד בעל השטר על"ה וכמ"ש הרב כנה"ג בס' מ"ב סכ"ב ובהגהות הרב"י סי"ט יע"ש אבל בכגון נדו"ד שאין הספק יוציא מלשון השטר עצמו שהרי קרי בחיל ארוס וארוסה מהיכא תיתי להסתפק: ואם באנו להסתפק דילמא לאו דווקנא הוא וקרי לשדוכין ארוסין הרי ספק זה אינו יוצא מכח השטר עצמו אלא מצד עצמו נקיט ואתי ולספק זה הרי פשוט ועוד הוא מדברי הש"ע סו"ס ס"א ז"ל מדקדקין לשון השטר ודנין עליו על פי אותו דקדוק ולא אמרינן האי גברא לא גמיר כולי האי והיה סבור שהדין כך ומפני זה כתב אותו לשון ע"ך הרי אפילו לענין דקדוק דנין ע"פ הדקדוקים ולא אמרינן לא גמיר מכ"ש שאין לומר דלא ידע בין ארום למשודך ופשוט: אך יש לפקפק בעקר הדין דחשיב ליה סלק עצמו מהירושה הואל והתנה שאין לו בנכסים וכו' והפקפוק הוא מה שנרגש הרב הפוסק עצמו גם הוא שכתב ז"ל ואם יאמר האומר דהכא לא סלק מהירושה לגמרי רק קבל שאם יהיו לו בנים ירשו וכו' באמת לע"ד נראה דלאו פקפוק בעלמא הוא דהכי נראה פשוט באמת דאין כאן סלוק וכוונת הדברים כך מורה דבמקום שלא הניחו בנים הדר דינא למי שראוי לירש הוא ירש והבעל יורש את אשתו ואי משום דסלק את עצמו וכתב שאין לארוס שום שליטה בנכסי האלבאנק"ו לא למכור וכו' הרי שוברו בצדו דלא סלק אלא כדי שירשו אותו בניו ולא זיכו אלא לבנים אבל אם לא יהיו להם בנים הדר ממונא למריה שהיא האשה והבעל יורש את אשתו: ועוד לפי דעת הרב הפוסק נר"ו דס"ל דהואל וסלק עצמו מגוף הנכסים בתנאי שלא למכור הוי כאלו סלק עצמו מהירושה אתמיהא שהרי כמו שכתב איהו שסלק עצמו גם היא כתבה וסליקה עצמה וזיכו הכל לנולדים מהם והאם נאמר שגם היא סליקה עצמה מהירושה של זה המעות ולא נשאר לה בהם שום זכות בין יהיה להם זרע או לא יהיה א"ך מאן אכיל להו. אלא מוכרח דמעות אלו הכניסה אותם לו בתורת מלוג והקרן ישאר לבניו ואם לא יהיו בנים הדר דינהו לדין מלוג שהבעל הוא היורש: ומה שהביא הרב הפוסק מדברי הראשונים זלה"ה שהובאו דבריהם בס' כר"ח סק"ה אדרבא משם נראה סייעתא לדידן דאפילו רבני פאס לא דברו אלא בדלא היה לו זכות לא בחייו ולא במותו בהתם דאפילו פירות לא היו לו וכמו שנראה מפורש מדבריהם שכתבו בתחילת דבריהם ז"ל שאני הכא דקנו מידו ונסתלק מהגוף ומהפירות והירושה וכו' ובסוף דבריהם חזרו וכתבי וכיון דקני מידו ונסתלק מגוף הקרקע ומהפירות והירושה מועיל וכו' הרי לך דשנו ופירשו בתחילת דבריהם ובסוף דבריהם דלא פסקו כך אלא משום דלא היה לו שום זכית אפילו של פירות וא"ך אדרבא משם נלמד לנדו"ד שהפירות היו של הבעל מזה מוכח דבתורת מלוג הכניסתם אלא שהטילה תנאי שלא ירשם הבעל. וקצת ראיה לזה מדברי הרב תור"ת חס"ד ספ"ג ששם נשאל בראובן שנשא רחל והכניסה לו הנדוניא מחצה מבית אביה ומחצה מבית שרה אמה וכתיב בכתובת רחל הנז' בדף התנאים תנאי ההשבון בזה האופן שיחזור ליורשי הכלה ממשפחת בית אביה מחצית מה שהכניסה לו בלבד שתקח אמה מחצית מה שנתנה לה ונפטרה שרה אמה של רחל תחילה ואח"ך נפטרה רחל בלי זש"ק ובאים יורשי שרה ותובעים מראובן הנז' שיחזור להם מחצית מה שנתנה שרה לבתה כיון שהם יורשי שרה והוא אומר שהוא לא נתחייב אלא לשרה אמה וכיון שמתה שרה פקע חיובא יעו"ש דפסק ותני משם מהריב"ל וקצת גדולים ואף לדידיה פשיטא ליה דאין ליורשים זכות אלא לבעל משום דאמרינן לגבי אמה נתחייב וסלק זכותו מההשבון ולא ליורשיה וא"ך