קרני רא"ם קכה

דעסקא קרוי מוחזק טעמו הוא משום דאמרו חכמים למה קרו ליה עסקא משום דאין לו רשות לעשות בעסק זו שום דבר אפילו למשתי ביה שכרא מכח זה חשבינן מה שנתן לו בעסקא כאלו מונח בתורת פקדון וכל היכא דאיתיה ברשותא דמרא איתיה אבל בכעין נדו"ד דלא נהנה האלמנה שום דבר מידה אלא חכמים חייבו את היורשים לתת ריוח לאלמנה הואל והגיע זמן הפירעון דידה ותבעה חובה והם יחדו לה לגבות מהאלבאנק"ו ודנים אנו בזה דהוי כאלו חזר החוב עסקא כההיא דס' רצ"ב ובזה יהיה מותר לתת לה ריוח וגם אפילו תורת חיוב איכא עכ"פ עד גדר לחשוב מחשבות דחשבינן לה דהוי מוחזק למי דקרי לעסקא מוחזק זה לא תיסק אדעתין דהא טעמו מפורש דחשבינן כאלו מעות העסקא בעין ביד הנותן דחשבינן כאלו פקדון ביד המקבל וכל היכא דאיתיה ברשותא דמרא איתיה אבל זו האשה מה מעות נתנה מידה למחשב להו כאלו הם עדיין ברשותה וזו בודאי סברא שלא ימצאו עליה חולקים דלכו"ע נדו"ד מצד שהיתה הלואה ביד היורשים ושם ראוי עליה הגם שחזרה לקחת ריוח האלבאנק"ו דחשבינן כאלו הדרו לדין עסקא עכ"פ ראוי מקרו ופשוט: ואך קם דינא מהני תרי טעמי הן מצד דמעות האלבאנק"ו רוב מנין ורוב בנין סברי דראוי מקרו. הכי יש לנו לדון הן מצד דכבר בררנו דאין לדון כסברת אותו גדול בעל אותה תשובה הואל ונעלמו ממנו דברי הרבנים שקדמוהו כמש"ל הן מצד דסברא מוסברת וחובה עלינו לאשווי דעת הפוסקים ולא לאפושי במחלוקת יש לנו לומר דגם אותו גדול לא אמר דמעות האלבאנק"ו קרוי מוחזק אלא באם היו יהיו עמו בעיר אבל בכגון נדו"ד דרב המרחק סברא הוא לומר דבזה לא פליג וכמש"ל: ואת רבע זו טעם האחרון דעדיין אין לאלמנה זו כי אם שם הלואה הואל ומכח הלואה של כתובה היא באה באמת הגם שזכתה בפירות מטעם דאמרן עכ"פ לא נקנו לה לגמרי להקרותם מוחזקים בידה: ומעתה הבוא נבוא למאי דסליק במחשבה בתחלת ההשקפה והוא מה שנרגש הפוסק ג"ך על נדו"ד שהכניסה לו מעות האלבאנק"ו בשעת הקידושין מה דינייהו אי חשבינן להו כשאר הלואות דלא ירית להו או נימא כאן שאדעתה דהכי עמדו וקדשו שאני ועל זה ראיתי להרב הפוסק נר"ו הביא מחלוקת הפוסקים במכנסת לי מלוה בתורת נצ"ב ומנ"ר הוכיח במישור דבנדו"ד לנכסי מלוג יחשבו וכתב דבנכסי מלוג פלטי לן מפלוגתא ואליבא דכו"ע ראוי מקרי אלה תוכן דב"ק: קושטא קאי כוותיה ומטעמיה דדין נדו"ד דין נכסי מלוג יקראו אך במה דפסיק ותני דבנכסי מלוג פלטי לן מפלוגתא לא כן נראה מדברי הרב דרכ"י נוע"ם ס"ס גם מדברי מהריט"ץ סרע"ט מבואר כן דגם בנכסי מלוג שהכניסה לו מחלוקת יעו"ש וא"ך הרי הדבר דדין נדו"ד במחלוקת הוא שנוי הואל ובשעת קידושין הכניסתם אם יזכה הבעל לירש אותם או דינם כשאר הלואות וא"ך עתה הפעם מוכרחים אנן להכניס עצמינו בסלע המחלוקת כאן מי קרוי מוחזק אם הבעל או היורשים ומה שיש להשיב זה הנה כבר נודע דדבר זה הרי הוא שנוי במחלוקת רבותינו הללו מימינים והללו משמאלים והרוצה לעמוד עליהם הלא המה בספרתם כי לא עת האס"ף והרוצה לעמוד על דבריהם יראה בעין השכל דרוב הנכר לעין ויותר המה הסוברים דהיורשים הם הקרוים מוחזקים עיין עליהם ותמצא דהכי הוא וא"ך הואל ורוב הפוסקים ס"ל דהיורשים קרוים הם מוחזקים כוותייהו נקטינן דהכי מצאנו ראינו להרה"ג מוהררי"ט אלנקאווא זלה"ה בספרו שבית"ת יו"ם טו"ב סימן ה' בדף מ"ב ע"ב ששם כתב בתוך פסקה אחת ז"ל והוא משום דקי"ל דהיכא דפליגי הפוסקים מי הוא המוחזק אזלינן בתר רוב הפוסקים לומר קי"ל עכל"ה א"ך מזה נדון ונובין לנדו"ד דרובה דמינכר כולהו סברי מרנן דהמוחזקים הם היורשים והם קרוים מוחזקים כוותיהו נקטינן והיורשים אמור יאמרו דקי"ל כהפוסקים דסברי מכנסת הלואה לבעלה בשעת קידושין ראוי מקרי: נוסף עוד לא מלבד דמצינו להרב שבית"ת יו"ט דאזלינן בתר רוב הפוסקים במקום דאיכא מחלוקת מי קרוי מוחזק נוסף על זה הרי מצינו להרב אחרון שהכריע למנקט כדעת הפוסקים דס"ל היכא דאיכא מחלוקת בין הבעל והיורשים היורשים הם מוחזקים והילך מה שראיתי להרב ערך השולחן בחלק אהע"ז בס"ץ אות וא"ו שנסתפק באשה שהכניסה לבעלה בכלל הנדוניא שטר משכונא בתורת נ"מ ומעיקרא נסתפק אם שטרא משכונא ראוי מקרי או מוחזק ואחר שפסק ספק זה חזר וכתב ז"ל ועוד יש להסתפק בנ"ד דאיכא למימר בעל יורש אותה משום דבנשואין הכניסה לו השטר דאפילו בתורת נ"מ הוי כלוקח וכהאי גוונא קי"ל בחומ"ש סס"ו סי"ב דבמכנסת שטר לבעלה אינה צריכה כתיבה ומסירה ואפילו היו נ"מ ע"ש וכן ראיתי להרב ד"ן ס"ס שכ"ד והביא דבריו הרב יד אהרן בהגב"י אות וא"ו ע"ש אבל ראיתי להרב חו"י שדחה דבריו וס"ל דאפילו הכניסה לו בנדוניא דהוה נכסי צ"ב אין הבעל יורשה והרב שבו"י ח"ב דחה דבריו והסכים דבנכסי צ"ב הוי כלוקח אותה אבל בנ"מ שאינן באחריותו אינו יורש והביאה הרב יד אהרן ומ"מ מדי ספיקא לא נפקה ועוד דלא פסק מר"ן כמהר"י ן' מיגש אלא בבכור דכל ספק שיש בין בכור לפשוט כתב הכנה"ג בתשובה ח"א סר"ה דאם המחלוקת בין הפשוט לבכור אם יש לו לבכור בנכסים או לא הפשוט הוא המוחזק והבכור הבא להוציא מידו עליו להביא ראיה שיש בנכסים די בכורה ע"ש ונראה דה"ה בכל ספק שיש בין הבעל ליורשי האשה אם יש לו לבעל בנכסים שהם ראוי יורשי האשה הם מוחזקים וכן ראיתי להרב פר"ח מט"ה אהר"ן ח"ב סקי"ד שכתב כיון דירושת יורשי האשה ודאי וירושת הבעל ספק אין ספק מוציא ודאי וכ"ך הרב משפט צדק ע"ש עכ"ל א"ך מטעם זה לחוד הוה די לומר דיורשי האשה הם המוחזקים לומר דבמכנסת לו נ"מ בשעת קידושין לראוי יחשבו דהואל והרב אחרון ער"ך השולח"ן לפניו נגלו מחלוקת הפוסקים והרב הכריע דיורשי האשה הם קרוים מוחזקים כוותיה נקטינן וכמ"ש לעיל משם מור"ם דפסק בס' כ"ה דמאביי ואילך פסקינן כבתראי וכן נמי כתב שם בריש הסעיף דבמחלוקת הפוסקים אל יאמר האדם אפסוק כמי שארצה בדבר שיש בו מחלוקת אלא אם הוא חכם ויודע להכריע בראיות הרשות בידו