קרני רא"ם קכד

בדלא הגיע הזמן עדיין או בדלא תבעו וגם כאן נימא דבזה דבר מור"ם ז"ל. זה אינו שהרי דברי מור"ם שם בס' ק"ך הכי הוא ז"ל ראובן שהיה חייב לשמעון וכשהגיע זמן הפירעון אמר לו שמעון שיתעסק בהם וכו' הרי לך מלשון זה דבהגיע הזמן ותבעו איירי וא"ך קשיין דברי מור"ם אהדדי היאך כתב דישאר הלוה חייב באונסין הואל ובס' רצ"ב מחייב ללוה לתת הריוח אלא דלתרוץ זה הרי מצאנו תרופה מן התורה מדברי הרב נתיבו"ת המשפ"ט בס' קע"ו ששם הוכפלה הג"ה זאת דס' ק"ך יעו"ש וכתב שם עלה הרב נתיבו"ת המשפ"ט דהיינו דוקא אם נאנסו המעות בידו קודם שנעשה בהם העסק אבל אם כבר קנה סחורות לשם שותפות האחריות של הסחורה הוא לשותפות יע"ש וא"ך בזה נחה שקטה קושייתינו על דברי מור"ם דאיכא למימר כדברי הסמ"ע דלעולם לא שאני בין הלואה לפקדון ולעולם אם הגיע זמן הפירעון ותבעו מחוייב לתת לו הריוח כמ"ש בס' רצ"ב אך על כל פנים כל זמן שלא קנה סחורה מחוייב הוא הלוה באחריות והוא פסק דס' ק"ך והוכפל בס' קט"ו וכמש"ל הרב נתיבו"ת המשפ"ט: ומעתה הדרן למאי דאתן עלה דאמרן דמדברי מור"ם מוכח כדברי הסמ"ע דלא שאני בין מלוה לפקדון הנה יש לנו לדקדק זה מדברי מור"ם עצמו דאפילו במלוה אם בהגיע הזמן אמר לו שיתעסק בהם שהדין הוא שיהיה חייב לתת לו הריוח יש לדקדק זה מדכתב זל"ה דבאונסין עדיין חייב בהם כמו בתחילה ע"ך מלשון זה שאומר עדיין חייב כבתחילה מה הלשין אומר כבתחילה לדעת הש"ך דס"ל דאפילו הגיע הזמן ותבעו לא חל עליו חיוב לתת ריוח כלל וכמו שהיו מלוה מעיקרא כך ישארו א"ך מה הלשון כבתחילה דאמרי הרי לא שאני לן בין מעקרא קודם שיאמר לי יתעסק בהם לעתה שתבעו ואמר לו שיתעסק מעולם לא נשתעבד לו להיותם בידו בתורת עסקה וא"ך מה לשון כבתחילה. אלא מוכרח לומר דדעת מור"ם היא היכא דהגיע הזמן ותבעו ואמר לו יהיו בידך למחצית שכר דין הוא שנשתעבד לו אך עכ"פ קודם שיקנה הסחורה דין הוא שעדיין הם באחריותו כבתחילה הגם דעתה משעה דהתרה בו הדר דינם לדין שותפות עכ"פ דוקא אחר שיקנה הסחורה אזי תהיה לאחריות שניהם אבל כל זמן שעדיין לא קנה בהם הסחורה הרי הם נדונים כבתחילה והכל יבוא על נכון הרי לך מדברי מור"ם מוכח כדברי הסמ"ע דלא שאני לן בין הלואה לפקדון וידוע דבמקום דלא גילה מר"ן דעתו קי"ל כמור"ם וא"ך עלה בידינו דלא מבעייא הרבית שאכלו הבעל ואשתו מהאלבאנק"ו פשיטא דזכו בו אלא אפילו מה שעדיין לא קבלו מהאלבאנק"ו יכולים לתבוע: מכ"ש מה שכבר אכלו אפילו לדעת הש"ך דמחלק בין דין מלוה לפקדון עכ"פ מה שכבר קבל לית דין ולית דיינא דמותר דהא דברי הש"ך דמחלק בין מלוה לפקדון לא חלק ביניהם אלא אם היה פקדון ואמר לו יהיו בידך להתעסק בהם נשתעבד אבל בהלואה לא נשתעבד אבל אם הלוה נתן לו הריוח מצד עצמו פשוט דמותר לקבלו ואין בו שום איסור שכך מדוקדק לשון מר"ן דסו"ס שכתב ז"ל ראובן תבע לשמעון וכו' דברים בעלמא הם בלא קנין ויכול לחזור ע"ך הרי לך דמצד האיסור אין כאן שום איסור אלא דמצד הקנין לא נשתעבד ויכול לחזור ואם לא רצה לחזור הרשות בידו וכן בא הדבר בספר גוא"ל זלה"ה בסו"ס ק"ך בחומ"ש וכן בא הדבר בדברי הש"ך עצמו ביור"ד קע"ז ס"ק מ"ט משם הרב"ח דאפע"ג דאין לגבות הריוח ממנו בע"ך מ"מ אם רוצה המקבל לקיים התנאי שהתנה בע"פ יכול לקבל ממנו ופשוט: וא"ך הדרן למאי דאתן עלה לנדו"ד הואל ובמות הבעל תבעה האלמנה דמי כתובתה ומעות הנלב"ע היו נתונים בהאלבאנק"ו לעשות בהם סגולה וכשהגיע זמן פירעון כתובת האלמנה תבעה אותם ליורשים להגבותה וייחדום לה בהאלבאנק"ו וקבלה אחריותם בין לשכר בין להפסד פשוט דבדבור בעלמא מעות אלו הדר דינם כדין עסקא ונסתלק שם הלואה מהם אפילו כבר היה עשוי העסק עכ"ז חלה עליו השותפות ביניהם וכמ"ש בס' רצ"ב כאמור ואין כאן שום ריח רבית כלל למה שקבל אליבא דכ"ע ולדעת הסמ"ע ולדעתי דגם מור"ם הכי ס"ל דאפילו מה שעדיין לא גבו יכול לתבוע: אך צריכין אנחנו למודע"י לדעת לפי האי שטה דהשתא דחשבינן לזה המעות של האלבאנק"ו כאלו הם היו הלואה מעקרא דמי כתובה ביד היורשים ומשעה שתבעתם ליורשים לפרוע לה וייחדו לה כנגדם מדמי האלבאנקו"ס הדר דינם כאלו הם עסקא ביד היורשים כההיא דס' רצ"ב א"ך צריכים אנחנו לדעת מה דינם אם הם קרוים ראוי או מוחזק הנה לדעת הש"ך הנז"ל דס"ל דמעו' הלואה אינם נקנים בדבור ולא חל עליהם שם עסקא בודאי לא תבעי לן דודאי אין כאן שום מוחזק אלא ראוי יקראו ולא תבעי לן אלא אליבא דהסמ"ע דס"ל דאפילו בהלואה לאחר הזמן אם תבעם ואמר לו יהיו בידך בעסקא נעקר מהם שם הלואה והדר דינם לדון כעסקא לזה יש לנו לדעת בכאן אם קרוי שם הלואה עדיין עליהם אפילו הדרו כדין עסקא לתת מהם ריוח או לא: והנה בדין עסקא גופה אם מת והניח עסקא לבניו ביד אחרים מצאנו מערכה לקראת מערכה יש כת הסוברים דעסקא קרוי מוחזק אפילו לגבי חלק המלוה ויש כת הסוברים דחלק הפקדון קרוי מוחזק וחלק המלוה קרוי ראוי ויש כת הסוברים דאפילו חלק הפקדון קרוי ראוי עיין עליהם הלא המה בספרתם ומצינו דמור"ם דקי"ל הלכתה כוותיה פסק בס' רמ"ח בדין הבכור ז"ל היו לו שותפות ביד אחרים מקרי מוחזק עכ"ל הן אמת דסברא זו של מהרי"ק שפסק מור"ם דמי שיש לו שותפות ביד אחרים מקרי מוחזק מצאנו ראינו להרב חוט המשולש שפירשה דדוקא כשהיתה הסחורה בעיין דאזי חשבינן ליה שזהו מה שהניח אביו בעיין אבל בנותן מעות בתו"ע אפילו חלק הפקדון קרוי ראוי הואל ויכול לסלקו באיזה שירצה יע"ש בפת"ש רע"ח סק"ד וסק"ו יעו"ש אך נגד זה יש כת החולקים עליהם עיין שם וא"ך נראה דבנדו"ד דמוכרחים להכריח עצמנו להכניס בסלע המחלוקת א"ך נראה דצריך לבוא לדין קי"ל ולהכניס עצמינו בסלע המחלוקת מי קרוי מוחזק: אך באמת לענ"ד נראה פשוט דבנדו"ד כו"ע יודו דעסק זה אין שם מוחזק עליו דהא מאן דס"ל