קרני רא"ם קכג

טול מעות וכו' דמשם יתברר דכל שהוא חייב באחריות יש בו משום אסור רבית וא"ך גם כאן הואיל ולא קנתה נייר האלבאנק"ו הדר דינה דהנך זוזי להיות חייבים באחריותם להסמ"ע כש"ש ולהש"ך כשואל וכיון דחייב באחריותן אפע"ג דרביתיהו מגוי עכ"ז אסור אלה היו דברי הרב הפוסק נר"ו ולע"ד אומר אני דאחר המח"ר לעד"ן דאין עליהם חיוב חזרה כלל דאם באנו מדין רבית הרי לכו"ע פשוט דאין כאן רבית קצוצה והלואי שתהיה אבק רבית שאינה יוצאה ואפילו תפס הלוה מפקינן מניה כמ"ש הש"ע בס' קס"א ס"ג יעו"ש: ואם באנו מכח מה שנתנו הוא בטעות דהוי נדמה להם דזכתה האלמנה בנייר האלבאנק"ו והשתא שנודע ליהו דלא זכתה הוי כאלו טעו במה שנתנו גם בזה לא ידעתי מי גילה דעתם לנו דבאמת בטעות היו נותנים חדא דיש להשיב על זה מפשט דברי הש"ע דסו"ס כ"ה שמשם הרב הפוסק אייתי ראייתו יש להשיב על זה הרי שם סיים מור"ם וכתב ז"ל ודוקא שגילה דעתו וכו' וא"ך כאן מה גלוי דעת היה בשעת נתינה מיד היורשים הרבית ליד האלמנה ובעלה הן אמת דלכאורה נראה דדברי מור"ם אלו נראה דסותרים הם למ"ש מר"ן בסי"ב סי"ד ז"ל הכופר בפקדון ונתפשר עמו ומחל לי ואח"ך מצא עדים יכול לחזור בו וכו' הנה מסתמיות דברי מר"ן אלו וממה שלא הגיה מור"ם כאן כלום משמע דאפילו לא גילה דעתו יכול לחזור וא"ך נראה דהוי כסתראי אלא דכבר עמד על זה הרב כמוהר"ר יוא"ל ז"ל בתוש"י ס"י וסק"א והורה זקן לחלק דבמקום שיש אומדנא דמוכח לא בעינן גלוי דעתא והיכא דליכא אומדנא דמוכח בעינן גלוי דעתא יע"ש וא"ך כל שיש אומדנא שטעה לא בעינן גלוי אך עכ"פ בנדו"ד ליכא אומדנא כלל חדא דכ"ע ידעי דאין קנין לשטרות אלא בכתו"מ ומהיכן באה להם הטעות ועדיפא מזה עיין בסו"ס כ"ה בס' פת"ש שכתב דלא מצאנו להפוסקים שיבטלו הפשרה בטעות רק בטעות גמור בעיקר המעשה או כגון שחייבוהו הב"ד שבועה ומתוך כך הוצרך לפשר ונודע שטעו הב"ד וכו' אבל לא משום שהוא עצמו טועה בדינו ואין הב"ד מטעין אותו וכו' יעו"ש וא"ך בנדו"ד ליכא שום אומדנא ולא הכר במה לתלות ומהיכן יש לנו לומר דטועים היו לכך נראה דאין על האלמנה והבעל שום חיוב להחזיר כלל הרבית שלקחו: ואדרבא לעד"ן דדבר זה נכנס במחלוקת ולסברת הסמ"ע אפילו רבית שלא לקחו עדיין יכולים לתבוע אותי לקחתו דלע"ד נראה דדין זה הוא כמו שפסק מור"ם בחומ"ש סרצ"ב ס"ו ז"ל אם בא בעל הפיקדון ואמר תן לי פקדוני ואני ארויח לעצמי והלה מעכב בידו חייב ליתן לו הריוח מכאן ולהבא אבל אם אומר הוצאתי אותם בעסק אם תרצה קבל עליך העסק בין לשכר בין להפסד הדין עם הנפקד ע"ך וכתב שם הסמ"ע בסקכ"ב דכיון שהוציאם ברשות יכול לומר השתתף עמי גם בהפסד אם תרצה בשכר עכ"ל וא"ך משם נביא לנדו"ד אפילו נניח דהמעות הם בחזקת היורשת הרי האלמנה תבעה כתובתה לעשות בהם סגולה דודאי פשוט וברור הכי הוא וא"ך הואל ולא נמצא לה מעות ממה להגבותה כי אם דמי האלבאנק"ו אינו בדין שתעכב אותם לעצמה היורשת להרויח בהם והאלמנה תשב רועה רוח ורודפת קדים אלא מחויבת לתת לה חלק בריוח שאינו בדין שתהיה עושה סחורה בפרתו של חבירו אלא הואל ונתפשרו האלמנה עם היורשת וייחדא לה שתגבה מעוף האלבאנק"ו בכתיבתה דהיינו שתטול מהאלבאנק"ו חלקה כפי ממונה הרי הוא ממש כדינא דדברי מור"ם שם בס' רצ"ב הנז' דסיים שם וכתב ז"ל אבל אם אמר הוצאת אותם בעסק אם תרצה קבל עליך וכו' וגם כאן הרי קבלה עליה האלמנה אחריות האלבאנק"ו בין תרויח או תפסיד ותו לא מידי. ואל תשיבני שאני התם דלא דבר מור"ם אלא בדין פקדון הוא דשייכי הני דינים אבל בדין מלוה איכא למימר לא. זה אינו דהא מצינו למר"ן בסו"ס פ"א שכתב ז"ל ראובן תבע לשמעון ריוח החוב שהיה עליו ואומר שהתנה עמו לתת לו ריוח ושמעון אומר שלא התנה עמו. שמעון פטור משבועה שאף לדברי ראובן לא היה תנאי זה בשטה שנתחייב שמעון ואף אם אומר שמעון אח"ך אני אתן לך ריוח דברים בעלמא הם ויכול לחזור עכ"ל ושם הסמ"ע סקס"ח הקשה דברי מר"ן אלו עם ההג"ה דס' רצ"ב הנז' וז"ל עיין לקמ' סרצ"ב ס"ז בהגה"ת מור"ם דאם תבע ראובן משמעון מעותיו והוא מעכבן בידו שחייב לו הריוח מכאן ולהלאה וצריך לומר דכאן איירי כשלא הגיע זמן הפירעון אי נמי לא תבע מעותיו עכ"ל הרי לך דהסמ"ע מקשן אהדדי והוצרך לתרץ ש"מ דדין מלוה ופקדון שוה: הן אמת דראיתי להש"ך שם בס' פ"א שהביא לדברי הסמ"ע מראש וע"ס והוסיף מדידיה וכתב ז"ל עי"ל דהתם מיירי בפקדון וכאן בהלואה וכו' וא"ך מדברי הש"ך אלו נראה דמחלק הוא בין דין המלוה לדין פקדון דודאי הש"ך בתירוץ זה לחלוק על הסמ"ע נתכוון וכמו שבאמת כן כתב הרב ברי"ת אבו"ת דהש"ך חולק על הסמ"ע יעו"ש. לזה יש כמה תשובות חדא עכ"פ הרי לדעת הסמ"ע לא שאני ליה בין הלואה לפקדון שנית לענד"ן דיש לדקדק מדברי מור"ם גם הוא דלא שאני בין הלואה לפקדון כדעת הסמ"ע דהא מצינו למור"ם בסק"ך כתב ז"ל ראובן שהיה חייב לשמעון וכשהגיע זמן הפירעון אמר ליה שמעון שיתעסק בהם למחצית שכר ונאנסו אח"ך ביד הלוה חייב בכל האונסין כבתחילה מאחר שהיו בתחילה באחריותו ולא נשתנה מכח דבור בעלמא עכ"ל והנה יש להעיר בדברי הג"ה זו דנראה לכאורא דכמו דהמעות קיימי באחריות הלוה להיות נשאר חייב באונסין כדמעקרא דלא נשתנו בדבור כך הדעת דלא יתן מן הריוח כלום כדי דלא להוי המלוה קרוב לשכר ורחוק מן ההפסד וא"ך לפי שטה זו היאך יוצדקו דברי מור"ם אלו עם דברי מור"ם דס' רצ"ב שכתבנו לעיל דפסק דמחויב הנפקד לתת הריוח וא"ך לדברי הסמ"ע הנז"ל דלא מחלק בין הלואה לפקדון וס"ל דגם במלוה אם אמר שיתן לו ריוח מחויב לתת לו א"ך קשיין דברי מור"ם אלו דס' ק"ך דמדכתב שהמעות ישארו באחריות הלוה כדמעקרא א"ך היאך יוצדק לתת לו הריוח הרי יש כאן איסור רבית ואין לומר דדברי מור"ם אלו איירי במקום דלא נתחייב הלוה לתת ריוח וכדמתרץ שם הסמ"ע בס' פ"א על אותו דין דמר"ן דסו"ס פ"א דאיירי