קרני רא"ם קכב

הכתובה בקש"מ עכ"ז הבעל יורש אותה ובודאי הטעם הוא כמו שמפורש בדברי הש"ע בס"ץ משם רבינו הרא"ש דאין הירושה נפקעת אלא בגרושין גמורים וא"ך פשוט דהבעל הזה זכה בירושתה הן בנכסי צאן ברזל הן בנכ"מ כמ"ש הדבר בהרב"י סע"ז יעו"ש: אך באמת במעות שיש לה בהאלבאנק"ו נראה דאין לו זכות לירש אותם והנה ראינו להרב הפוסק נר"ו שהביא דברי' הרב גו"ר דכתב דמעות האלבאנק"ו לראוי יחשבו וסיים על זה הרב הפוסק נר"ו וכתב ז"ל והגם דהרב חיים שאל הביא תשובה החולקת דס"ל דמעות האלבאנק"ו למוחזק יקראו והרב חיים שאל תמה על בעל התשובה איך נעלם ממנו דברי הרב גו"ר והניח הדבר דצריך להתיישב עכ"ז יורשי האשה קרוים מוחזקים ויכולים לומר קי"ל כדעת הרב גו"ר וכו' אלה היו תכלית דברי הרב הפוסק נר"ו ואנא אמינא דאפילו מצד הדין כך צריך לפסוק בלי טעם קי"ל דהא מצינו להרב זכת"ל במהדורא תנינא אות ריש שם העתיק דברי הרב חיי"ם שא"ל שכתב וז"ל הרב חיי"ם שא"ל סמ"ד ראיתי תשובה כ"י לאחד מרבני הדור שכתב דמעות שבבאנק"ו הוי מוחזק ונעלם ממנו תשובת גו"ר והסכים עמו מהר"י הלוי וכן פסק בתשובת יעבי"ץ ומהר"י חאגי"ז בשו"ת שת"י הלח"ם מחלק בענין הבאנקו"ס יעו"ש עכ"ל מסגנון הדברים האלה נראה פשוט דאזלינן בתר מאן דס"ל דמעות הבאנק"ו לראוי מקרו חדא דאין לנו להניח הני חבל נביאים שהם הגו"ר ומהר"י הלוי והרב יעבי"ץ נוסף על זה מהר"י חאגי"ז דמחלק במעות האלבאנק"ו הגם דלא זכינו לאור ספר שת"י הלח"ם לדעת מה המה אלה ומה מהותם ענין האלבאנקו"ס שמחלק בהם מסתמא האלבאנקו"ס שבזמנינו זה שמהותם הוא שמניחים הממון בהאלבאנק"ו של איזה מלכות בתורת הלואה ברבית ולוקחים הרבית מדי שנה בשנה ולכשירצה בעל המעות לקחת מעותיו מוכרח הוא למכור שטרו לאדם אחר על יד איזה נכוי וכו' וכו' מסתמא בודאי יסבור בהם מהר"י חאגי"ז ז"ל דאין בהם עדיפות משאר הלואות דקרוים ראוי ובודאי הני באנקו"ס המצוי בזה"ז ודאי הם מהאלבאנקו"ס דחשיב ליהו הרב ראוי: וא"ך אין לנו להניח הני חבל נביאים ולתפוס כאותה תשובה יחידאה ומה גם לפי שכתב ותמה הרב חיד"א זלה"ה שמדבריו מוכח דבעל אותה תשובה נעלם ממנו דברי הרבנים הנז' איכא למימר אלו ראה לדבריהם לא הוה אותו גדול פוסק כן: והגם דקי"ל דמאביי ואילך הלכה כבתראי וראיתי להרב פת"ש בחומ"ש סכ"ה סק"ח שהביא משם כנה"ג דהלכה כבתראי אפילו יחיד נגד רבים יעו"ש עכ"ז אין לנו לפסוק כאותה תשובה לפי מ"ש הרב חיי"ם שא"ל דבעל אותה תשובה נעלמו ממנו דברי הרבנים הנז' וא"ך הוא אין לילך אחריה שהרי פסק מור"ם שם בחומ"ש סכ"ה ס"ב לתשובת מהרי"ק שכתב ז"ל כל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר והם מפורסמים והפוסקים האחרונים חולקים עליהם כמו שלפעמים חולקים הפוסקים על הגאונים הולכים אחר האחרונים דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך אבל אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלתה זכרונה על ספר ונמצאו אחרים חולקים עליו אין צריכים לפסוק כדברי האחרונים שאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואפשר אי הוי שמיע להו הוו הדרי בהו ע"ך הרי לך דאפילו הבתראי החולקים רבים הם בעינן דוקא ראו דברי הראשונים וחלקו עליהם הלאו הכי לא אזלינן בתרייהו וא"ך מזה נקח לנדו"ד דלא נמצאת כי אם תשובת יחיד דס"ל דמעות האלבאנק"ו קרוי מוחזק ולא ראה דברי הרבנים שקדמוהו כמ"ש הרב חיים שאל בודאי אין לפסוק כוותיה ואדרבא אמרי' אותו גדול אלו ראה דברי הרבנים הקודמים מיהדר הוה הדר ביה: גם מטעמה אחריני יש לנו לומר דבנדו"ד יש לומר אפילו אותו גדול בעל אותה תשובה יודה כאן דלראוי מקרי דהא מצאנו בכלל הפוסקים כל מאי דמצינן לאשווי דעתייהו ולא לימא חולקים הכי עדיף דאפושי בפלוגתא לא מפשינן וא"ך יש לאשווי דעת אותו גדול מודה בנדו"ד דהוי ראוי והוא ע"פ מה שכתב מוהרי"ע ז"ל במנהגי עסקית יע"ש ס"ב שכתב דלמאן דס"ל הבכור נוטל פ"ש בעסקה אפילו בפלגא מלוה דוקא אם המתעסק היא בעיר הוא דמחשיב מוחזק אבל אם הוא חוץ לעיר בין בים בין ביבשה חשיבא ראוי אפילו בפלגא פיקדון יעו"ש וא"ך עפ"י סברא זו יש לנו לקרב דעת הגדול הנז"ל בתשו' הנז"ל דסברא דמעות האלבאנק"ו מקרי מוחזק היינו דוקא אם מעות האלבאנק"ו עמו בעיר אבל אם יהיה כנדו"ד בעיר אחרת אפילו אותו גדול יודה לשאר רבנים דזה מקרי ראוי והגם שבאמת בעסקה יש סברות הפוסקים דס"ל דלא שאני לן בין עמו בעיר או בעיר אחרת הפך סברת הרב מוהרי"ע משם רבו הנז"ל עכ"ז במעות האלבאנק"ו דמצאנו רוב מנין ורוב בנין ס"ל דמעות האלבאנק"ו לראוי מקרו ומיגרע גריעי מהעסקה איכא למימר בהו אפילו מאן דס"ל דהוי מעות האלבאנק"ו מוחזק עכ"ז איכא למימר דוקא לא אמר כן אלא אם הם עמו בעיר אבל כל שאינם עמו בעיר מודה לסברת הפוסקים הנז' דלראוי יקראו הואיל וכללא כייל לן דאפושי פלוגתא לא מפשינן וא"ך מינה יוצא לנדו"ד דבעלי המעות במוגאדור ורב המרחק בינם ובין האלבאנק"ו אפילו אותו גדול יודה דראוי יקראו ואין שם מוחזק עליהם ואין לזה הבעל שום זכות בהם: גם ראיתי להרב הפוסק ששנה ופירש טעם לשבח דהואל ובשעת קניית נייר האלבאנק"ו באותה שעה הוו המעות בחזקת היתומה קיימי א"ך אין לה על היתומה עד כען כי אם מלוה בעלמא דוקא וכו' אמת נכון הדבר והדבר פשוט מצד עצמו דהואל והמעות הם של היתומה שירשה מאביה שהיה נושה בבעלי האלבנק"א הגם שהאלמנה נתפשרה עם היתומה ואמרה היתומה לאלמנה מעות האלבאנק"ו יהיו לך לבדך בפירעון כתובתך לא קנתה אותם האלמנה והו"ל להיתומה לעשות לה כתיבה ומסירה על השטרות שיש לה על האלבאנק"ו והואיל ולא עשתה כתו"מ לא נקנו לה: אך במה שראיתי להרב הפוסק נר"ו על פי דרך זו דלמלוה תחשב יצא לידון בדבר חדש דהיינו כל מה שלקחה האלמנה הנז' ובעלה שנשאת אח"ך מהרבית העולה לה מהאלבאנק"ו מחויבים הם להחזיר הואיל ומה שנתנו הוא בטעות ולעולם חוזר כמ"ש בסוף סכ"ה ובפרט גבי רבית דאפילו מתנה מדעתו אסור עיין בס' קס"ט סט"ו בישראל שאמר לזה לחבירו