קרני רא"ם קכא

כל אחד ישער בשכלו ההוצאה ויאמר לו הילך ויהיה פטור מן השאר בשבועת איני יודע ועל זה לבי נוקפי ולא כתבתי האופן הראשון אלא להלכה ולא למעשה ולכשאפנה אשנה זהו משנלע"ד והצוי"ם וימ"ן הי"ז יום ששי בשבת ששה ועשרים יום לחודש טבת דהאי שתא תרמ"ג לפ"ק פה סאלי יע"א הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן נ"ה ראיתי בספר צרו"ר החיי"ם למוהר"ח קצבי ז"ל דף נ"א וז"ל ראובן נתן לשמעון רשות למשכן ביתו ביד הזולת ויטול שמעון לעצמו המעות והתנה עמו שאחר שנה יפדה וכ"ז שלא יפדנה חייב בשכירות הבית. יראה דשרי דהא אינו מלוה ולוה רק שנותן לו רשות להלוות מאחרים על ביתו מידי דהוה למ"ש מר"ן ביור"ד סי' ק"ס סט"ו וז"ל מותר לומר לחבירו הילך זוז ואמור לאחרים שילווני והכא עדיף דהרי כאלו השכיר ביתו בסך מה והוא ממשכנה לאחרים בניכוי איסר שהוא ג"ך השכירות עכ"ל הרב המשבי"ר זלה"ה: ואני הדל אמרתי בעוניי הגם שאין משיבין את הא'רי עכ"ז לא באתי לחלוק על דברי רא"ש המסברי"ם אלא שתורה היא וללמוד אני צריך ולענ"ד נראה דראייה זה אין בה כדי שביע"ה דהא עדיין יש לחלק ולומר דשאני התם באומר לחבירו הילך זוז ואמור לו שילוני דס' ק"ס איכא למימר דהתירו הוא משום דהוי כאלו שכיר בעלמא וכשכלה הדיבור מפיו למלוה שוב לא נשאר לו שום עסק לא עם הלוה ולא עם המלוה אבל בנדו"ו שנותן לו קרקע דידיה למשכנתה הרי כאלו מכורה היא ביד המלוה ויום מחר או מחרתו אם ירצה ראובן בעל הקרקע לדור בביתו או למוכרה והיא משועבדת ביד הזולת מיד שמעון א"ך צריך ראובן דליזיל לישתעי דינא בהדי דינא ודיינא עם שמעון שילך ויפדה לו קרקעו מיד הזולת או יתן בידו המעות שילך הוא ויפדה אותה א"ך הרי מיחזי כאלו הוי מלוה דידיה הוא ע"ך נלע"ד דאין מההיא דסי' ק"ס ראיה: אכן דינו של הרב דין אמת הוא והרי הוא מפורש הדבר בדברי הרא"ש כלל ס"ג וס"ד והביאו מור"ם סו"ס קכ"ו וז"ל מי שנדר שכר לחבירו שיערב בעדו אם קבל קנין ליתן לו שכר חייב כפי מה שקצב ואם לא קבל קנין אין צריך ליתן לו שכר באמירה בעלמא עכ"ל א"ך הרי לפניך דאפי' הערב דלפעמים צריך לשלם מכיסו וחוזר וגובה מהלוה והוי מלוה דידיה ממש עכ"ז הואל ומעיקרא לא היה עליו שום מלוה אפילו הכי מותר מכ"ש נדו"ד דאפילו יצטרך לפעמים לדון עמו אינו לוקח המעות לעצמו אלא מצריכו לפדות לו קרקעו דוקא מיד הזולת בודאי דלא יקרא לו שם מלוה בשום פנים ופשוט דמותר זהו משנלע"ד וצוי"ם וימ"ן הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן נ"ו תשובת שאלה לעי"ת טאנכיר יע"ה על מאי דפסק הרב המופלא שד"ר טבת"ו כמוה"ר אליהו ילוז נר"ו מעשה באשה אחת ז"ש עיסה בת כמוהר"י אפרייאט ז"ל שנשאת לקוחים שניים להר"א אללב נר"ו ובשעת כניסתה לחופה הכניסה ממון וחפצים ומכלל סך ממין שלקחה מממון בעלה הראשון בכתובתה שהיו מונחים בהאלבאנק"ו מימות בעלה על יד אביה וכשנתאלמנה ייחדו לה כתובתה ליפרע מהממון שיש ביד אביה בהאלבאנק"ו אך תנאי היה בינה ובין הבעל הזה השני שלא יהיה לא לה ולא לבעלה שום רשות להשתמש בהממון הנז' שום תשמיש זולת דוקא לאכול הפירות והקרן יהיה שמור לבניהם אשר יולדו להם ועל זה באותה שעה עצמה הקנו הממון שיש להם בהאלבאנק"ו להבנים שיולדו להם בתורת קנייה מהיום. כך היה המעשה. וזה כמו תשעה שנים נפלה קטטה בין הבעל הנז' ואשתו ומרדה בו ויש כתב ביד הבעל שהיא מורדת והן היום מתה האשה הנז' ובעת פטירתה הקדישה כל אשר לה לשמים מחצה לירושלים ומחצה לעניי עירה מוגאדו"ר יע"ה ועל זה קם הבעל ורצה לבטל צוואתה ולירש הכל כי הוא היורש לפי שהיתה ביניהם כד"ת של תורה ושם בעי"ת מוגאדור היה השד"ר הנז' נר"ו ולא רצה להיות נטפל בדין הצוואה אם היא קיימת או לא אך נטפל לדעת מהו דין המעות שיש להם בהאלבאנק"ו אם יקראו מוחזק וראוי הבעל לירש אותם או לראוי יקראו ואין לו בהם נחלה ועל זה השיב השד"ר הנז' דאין לבעל בהם זכות ירושה ונשאל מינן לחוות דעתינו בזה: קושטא קאי כמ"ש הרב הפוסק נר"ו דאין לנו לדון אלא באשר הוא שם כמו שכתוב ביד הבעל כתב הבדי"ץ שהיא מורדת דב"ד בתר ב"ד לא דייקי והד"א ד"א כמ"ש הרב הפוסק מההיא דפסק הש"ע סע"ז ומור"ם ס"ץ המורדת בעלה יורשה ולא שאני לן בזה בין מורדת דבעינא ליה וכו' למורדת דמאיס וכו' ואפילו לאחר יב"ח שלא נשאר עליו חוב כתובה עכ"ז בעלה יורשה וכפשטא דלשון הרמב"ם דפסק הש"ע בס' ע"ז דכתב בזה"ל ואם מתה קודם הגט בעלה יורשה וכו' דפשט הלשון הוא דבגט תליא מילתא כמו שמבואר הדבר בהרב"י בס' ע"ז יעו"ש: ועדיפא מזה כתב הרב וי"ץ בח"א קמ"ח בדין איש ואשה שנתרצו לגרש מתוך קטטה ונתפשרו שהיא תטול מלבושיה וכו' ומחלה לו בכתובתה בקש"מ והבעל נקש"מ לכתוב לה גט כריתות וכו' ועד שלא הספיק לגרש מתה האשה פסק שם שהבעל יורשה יעו"ש שאחר השקלא וטריא כתב ז"ל אחר זה מצאנו בס' זכו"ת אבו"ת בפס"ד אחד שהובא שם שכתבו הרבנים שאף שנתבטלה הכתובה ותנאיה כל עוד שלא נתן הגט הבעל יורשה יעו"ש מילתא בטעמא הרי לך דאפילו במי שהיה מזומן לתת גט וכבר נתרצו ונתבטלה