קרני רא"ם קכ

משמע נמי מדברי מור"ם בסי' רצ"ח דהתם באומר נגנב לי והנפקד אימר איני יודע הוי ממש ק' לי והנפקד אומר חמשים ידענא והילך האי דבידי ואפי' אם יהיה עדיין ביד הנפקד כל היכא דאיתיה לפיקדון ברשותא דמרה איתיה וכ"ך ג"ך הש"ך בסי' שד"ם סק"א יעו"ש וא"ך בנדו"ד הואל וכבר נתן לו החמשה דורוס הוי כהילך שכתבנו ואין שמעון מחויב כי אם שבועה שאינו יודע והואל ויש כאן עד הפוטרו ומעיד לו שאין נושה בו א"ך בודאי שמעון פטור. אפי' מחרם איכ"ל דפטור הגם שכתב הש"ך בסי' פ"ז סקי"ד דעד שפוטרו מהסית אינו פוטרו מהחרם וכ"ך כמה פוסקים כמ"ש הרב זכו"ל באות שי"ן אפי"ה בנדו"ד הואיל והתובע עצמו ברור לו שאין הנתבע יודע וגם יש לו עד המסייעו איכ"ל דס"ל דאינו צריך אפי' חר"ס וכסברת הרב שארי"ת יוס"ף זלה"ה שהביא הש"ך בסי' ע"ה סקל"ה וסברת הרב בעל ג"ת זלה"ה שהביא הש"ך שם סקל"ו דהיכא דעד מסייע פוטרו אפי' מחר"ס ואע"ג שהש"ך פליג עליהם איכ"ל בנדו"ז שהתובע עצמו מודה שאין הנתבע יודע כלל איכא למימר דמודה שעד זה פוטרו אפי' מחרם סתם: איך שיהיה מה שנראה באופן זה הוא דראובן ישבע בנקיטת חפץ דקנה זה הסחורה בסך ה' דורוס אי בעית אימא משום דינא דכתב מר"ן סי' צ"ג ס"ד דאם מכר או קנה דבר לחבירו ה"ז נשבע בנקי' חפץ משום דמורה התירא לעצמו איבעית אימא הואל ועד זה מכחישו ואומר דלא קנה אותם בסך ה' דורוס שהרי אפי' אין ברור לתובע יכול להשביעו ע"פ העד כמ"ש בסי' ע"ה סכ"ד אלא דלצד שנאמר שמחויב לישבע מכח הכחשת העד הדר דינו להיות מחוייב שבועה מן התורה כנגד העד [לענין חמשה שהן ארבעה] ושמעון הנז' יהיה פטור מכח עדות העד כדכתבנו לעי' ואין להקשות ע"ז ולומר דא"ך הואל ומתחייב ראובן שבועה ע"ף עד זה א"ך לא יוכל לפטור הנתבע משבועה שהרי כתב הש"ך בסי' צ"ב סק"ט דעד שחייב את החשוד שבועה אינו יכיל לפטור את שכנגד החשוד ליטול בלא שבועה יעו"ש וא"ך גם בכאן שמחויב שבועה לראובן אינו יכול לפטור את שמעון: זה אינו דרב המרחק ביניהם ולא ראי זה כראי זה דבשלמא התם אותה שבועה שמחייב לחשוד היא עצמה הוא דרצה לומר יהיה פטור ממנה אותו שנהפכה עליו שהוא אותו שכנגד החשוד ע"ז אמרי' אינו יכול לפוטרו דא"ך הדר דינו שיוציא ממון ע"פ עד אחד מה שאיך בנדו"ז דשבועה שמחייב לראובן הוא על ממון שתובע שמעון שאומר שקנה אותם פחות מהחמשה דורוס ועל שבועה שפוטר ממנה את שמעין היא על ממון היתר מחמשה דורוס שתובע ראובן לשמעון א"ך הוי תרי עדויות שפוטר לזה בעדות אחת ומחייב לזה בעדות אחרת ועוד דאפי' חשבינן דמעיד עדות אחת לא אמרה הש"ך אלא לחייב החשוד ויטול שכנגדו ממון אבל זה שחייב ראובן ובעדותו ג"ך פטר שמעון ואינו נוטל שום ממון שמעון התובע בודאי דיכול לפטור ולחייב שבועה ועיין ש"ך ספ"ז סק"ל: והאופן השני בדין זה הוא אם היה שמעון עדיין לא נתן הדמים לראובן וכבר נתן לו ראובן לשמעון סחורתו בזה אמרי' ודאי דראובן היה רמי עליו שבועה מדינא דאמרן דסברת מור"ם בהג"ה דמי שהוציא הוצאות על חבירו שישבע ויטול דהא אין כאן שום הילך ואפי' יש עד מכחישו לראובן דהא כבר ביררנו באופן הא' דנדו"ד דינו הוא כאומר ק' לי בידך והלה אומר ן' ידענא ן' לא ידענא הואל ועדיין לא נתן לו שום קצת מהדמים א"ך הוי מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם ואין העד המסייעו פוטרו כדכתב הסמ"ע בסי' ע"ב סקמ"ה בפי' דברי מר"ן סט"ו דמר"ן ס"ל דהיכא דהוא מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם אין עד המסייעו פוטרו וכן מסכים לדינא הש"ך שם סקס"א ובסי' פ"ז סקט"ז א"ך גם בנדו"ד אם יהיה בזה האופן שכתבנו בודאי דהאי רמי על ראובן שבועה כנגד העד ויטול כל מה שאמר: והאופן השלישי בדין זה הוא אפי' במקום דהקדים לו קצת דמים כנדו"ד שנתן לו החמשה דורוס אם יהיה הסחורה עדיין ביד ראובן גם בזה אמרי' דישבע ראובן כנגד העד ויטול ולא אמרי' דדיני הוא כמ"ש באופן הא' דיהיה פטור מכח דחשיב כאומר ק' לי בידך והלה אומר איני יודע הואל וכבר נתן לו החמשה דורוס ויש לו עד שמסייעו בזה האופן הג' לא אמרי' כן הואל והסחורה עדיין ביד ראובן שאפי' אין לו מיגו דפרעתיך הואל וכתוב עליו השטר שהאמין ראובן לשמעון לומר עדיין לא נפרע שמעון מסך שנתן לו עכ"ז עדיין יש בידו תרי מיגו חדא שהסחורה הזאת שהביא ראובן לשמעון הרי היא שוייא על חד פלגא מהשומא שאמר ראובן שנתן בה לשומא שהיא שוייא עכשיו בשער המדינה דידן וע"ז ודאי יהיה ראובן נאמן לומר בכו"ך קניתיה מיגו שיאמר לעצמי קניתיה והרי היא שלו כמ"ש מר"ן בסי' קפ"ג שהשליח יכול לומר לעצמי קניתי וא"ך יהא נאמן הואל ויכיל לומר כן ויטול הריוח לעצמו הואל ויש בה ריוח יותר מן הסך שאומר העד שהוסיף על דמיה והגם שאיסור אחד הוא דבין יאמר קניתיה בכו"ך והוסיף איזה סך על דמיה עובר בלאו דלא תגזול ובין יאמר מעולם לא קניתי אותה אדעתא דידך אלא לעצמי קניתיה דג"ך עובר בלאו דלא תגזול דהא אם יהיה שקנה זה הסחורה לזכות המשלח ודאי דידיה חשיבא ומאותה שעה קמה ליה ברשותיה דמשלח וכמ"ש בסי' קפ"ג ס"א וס"ד וא"ך בודאי שאם יחזיק אותה השליח לעצמו עובר ג"ך בלאו דל"ת הואל ויש בה ריוח לפי השער של עכשיו אפי"ה ודאי אי בעי לשקר היה טוען שלעצמו קנה אותה הואל ויש ריוח בטענה זו יותר ממה שמוסיף בדמיה לפי דברי העד ואפי' לא יהיה בה יותר ממה שמוסיף ע"פ העד ודאי דהוה ניחא ליה לטעון לעצמי קניתיה הגם שיקרא רמאי כמ"ש בסי' קפ"ג ס"ב עכ"ז הוא יותר טוב משהיה מוחזק גזלן ומעיז פניו בפני זה העד ומכח מיגו זה ודאי נאמן בטענתיה לומר בכו"ך קניתיה וישבע ויטיל כנגד העד: גם יש לו מיגו אחר אפי' אינו נאמן לטעון פרעתי הואל והאמינו כדאמרן עכ"ז נאמן לומר נאנסה הסחורה בדרך או במקום שיכול לטעון נאנסה מכח מיגו זה ג"ך יהיה נאמן לישבע וליטול: זה הוא משנלע"ד באופנים אלו אלא שבאופן הראשון עדיין לבי נוקפי דלפי מ"ש א"ך בטלת דין מי שהוציא הוצאות על חבירו דדינו הוא שישבע ויטול א"ך