קרני רא"ם יב

הרי זה נאמן ומשיאין ע"פ עכ"ל. ואפילו לסברת הפוס' דס"ל דבעינן למשאל ליה באותו מעמד ולא אחרי כן כמ"ש הרב"ש סקמ"א והרב פת"ש יעו"ש בכאן כאן היו וכאן נמצאו כל הטיבותות דהתחיל להסיח לפי תומו ובאותו מעמד שאלו כמו שמוזכר בקבלת העדות ולא נשאר שום פקפוק בזה: אלא דעדיין עומד לנגדינו מה שלא נזכר בעדות העד שאמר קברתיו והיא סברת הרי"ף והרמב"ם והרז"ה ואחריהם הלכו כמה גאוני עולם בסברא זו כמו שמבואר הדבר בב"י יעו"ש והגם דמרן בש"ע לא כתב האי סברא אלא בשם י"א וכמ"ש בסי"ז דסתם מעיקרא דלא כהרי"ף וכו' ואח"כ כתב האי סברא בשם י"א ובפרט ראינו להרב"ש סקנ"ד שכתב דמהרש"ך כתב דלא קי"ל כהרמב"ם וא"צ לומר קברתיו יע"ש וכן כתב מוהר"ר יעקב בכר שמואל זלה"ה בק"ע סקל"ו וז"ל מה שכתב הרמב"ם שכל גוי שלא הזכיר שם היהודי צריך לומר קברתיו וכתב הרשב"א והר"ן דאין להקל באיסור א"א נגד הרי"ף והרמב"ם מ"מ כתב מהרא"י דמסקנא דמילתא שלא נהגו העולם לומר קברתיו וכן פה שאלוניקי עיר ואם בישראל כך נהגו משנים קדמוניות ומנהג מבטל הלכה במקום עגונא דאתתא יעו"ש וכן ראיתי להרב פת"ש סקפ"ג שכתב דבפסקי מהרא"י יראה שכוונתו לומר דהמנהג היא שלא להצריכו קברתיו בכל ענין שלא כדעת הרמב"ם ז"ל וכ"כ הרב"י בתשובה בדיני מסל"ת ס"ח וכ"כ מהר"י סמוט בתשובה וכ"כ מוהריב"ל ומהרי"ט וכ"כ בתשובות רמ"א יע"ש. אלא דכ"ז מ"מ יש לנו לחוש למ"ש הרב"י משם הרשב"א והריב"ש והר"ן ז"ל כתב רשב"א בתשובה מ"מ מי יקל ראש בדבר של ערוה נגד אבות העולם אין לנו אלא לשת לב ע"כ וכ"כ הריב"ש כיון שיצא הדבר מפי הרי"ף והרמב"ם להחמיר ראוי לחוש לדבריהם כמ"ש הרשב"א בתשובה ומי לא יחוש אחרי הרי"ף והרמב"ם הלא הם גאוני עולם ועמודי ההוראה ומי יתיר אשה שהיא ערוה לדעתם חלילה וכיוצא בזה כתב הר"ן בתשובה שאביא לקמן עכ"ל הרב"י: אלא דעכ"ז מצאנו ארוכה ומרפא ממה שמצאנו להרב"י שהביא משם הריב"ש והרב המגיד דאמרי דעד כאן לא הצריך הרמב"ם דבעי למימר קברתיו אלא בדלא הזכיר שמו אבל אם הזכיר שמו לא בעי למימר קברתיו ומביא ג"כ משם הר"ן דבמקום שהגוי מכיר המת א"צ לומר קברתיו וא"כ גם בנדו"ד כאן נמצאו וכאן היו הזכרת שמו והכרתו דמלשון הגוי שאמר לו האדאך מרידיך למהדאווי משמע מרידיך הידוע כמו שאביא בע"ה לקמן ראיות על זה ובפרט כמו שמבורר מסוף דבריו הבאים על ידי שאלה מוכח דביודעו ומכירו הוא: הן אמת דראה ראיתי להרב"ש סקנ"ד שכתב וז"ל הנה יש ארבעה שטות בזה דלדעת הריטב"א יש לחלק אם הכותי מכניס את עצמו להכריז פלוני מת אז א"צ לומר קברתיו ולדעת הר"ן והמ"מ והריב"ש אם מכירו אצ"ל קברתיו ולדעת הר"י סאגיס דוקא כשהכותי היה שם בשעת מיתה או הריגה אז הוא דבעי קברתיו ולדעת מהרא"ם יש לחלק בין אם יצא עמו או סבר שמת כיון שנפרד ממנו וכו' יעו"ש וא"כ בנדו"ד לא נמצא אתנו לא סברת הריטב"א דהא בנדו"ד אין כאן הכרזה גם לא נמצא כאן סברת מהר"י סאגיס דהא מעדות הגוי מוכח שהיה עומד שם בשעת ההריגה וראה כל המעשה מראש וע"ס ולא נמצא אתנו כאן כי אם סברת הר"ן והריב"ש והרב המגי"ד דסברי מרנן דעל ידי שם או הכרה לא בעינן קברתיו וגם לפי סברת מהרא"ם גם הוא מודה בזה שהרי כתב הרב כמוהר"ר יוא"ל זלה"ה בספר תוש"י ס' ס"ה וז"ל והרב"ס כתב בשם מהרא"ם דדוקא יהודי שיצא עמו מת הוא דבעי קברתיו אבל פלוני מת לא בעי קברתיו משמע דבמזכיר שמו לחוד מהני להרמב"ם דלא בעי קברתיו עכ"ל וא"כ עכ"פ לא נמצא אתנו לא סברת הריטב"א ולא סברת מוהר"י סאגיס עכ"ז יש לנו להשען על שטת הר"ן והריב"ש והרמ"מ והרא"ם והם עיקר וכמ"ש מוהרר"ב אשכנזי ז"ל הובאו דבריו בק"ע סרנ"א וז"ל אף לדעת הרמב"ם יש הרבה פירושים המ"מ והר"ן ומהרא"ם ומוהר"י סאגיס והריטב"א ומהר"ד בא"ז תפש עיקר פירושו של המ"מ כל היכא דאין מזכיר שמו דוקא בעי קברתיו עכל"ה וכן נמי מצינו למור"ם שלא העלה במפה אלא סברת הר"ן והריב"ש וכו' ולא חש לסברת הריטב"א וכו' וא"כ די לנו להתיר מכח זה וכן הורה זקן הרב יוא"ל ז"ל בפסקו ס' ס"ה שהתיר עגונא דאתתא בלי אמירת קברתיו על סמך פסק רמ"א דבהזכרת שם או הכרה מהני ובכאן כאן נמצא הזכרה והכרה שניהם יחד כמש"ל: שוב אחרי זאת ראיתי בס' משח"א דרבות"ה בנמוקי מהרש"א זלה"ה בסי"ז שכתב שם וז"ל וצריך לומר דלאו דוקא אכרוזי קאמר הריטב"א אלא כל המוכח מינה דקי"ל דשכיב סגי והכא כיון שאמר שתמהו לדבר כיצד מת פתאום שמע מינה דמת ממש קאמר דכל התימא הזה אינו כדדמי וכו' עכל"ה נמצינו למדין דהואל ופירוש אכרוזי לאו דוקא א"כ גם כאן יוצדק דברי הריטב"א מראש וע"ס הן מתחילת דבריו דאמר עלאס מא טלעתוהום מן לוואד דודאי אי לא הוה ברירה ליה מילתא שמתו והושלכו לנהר לא הוה אמר לשון זה עלאס מא טלעתוהומם דכוונתו היתה כדי שינתנו לקבורה ומכ"ש מסוף דבריו שאמר קתלוה וכו' פשוט דלית לך אכרוזי יותר מזה נמצא דגם סברת הריטב"א ג"כ נמצאת כן: ומה גם דעדיפא מזה ראיתי להרב"י שכתב משם הריב"ש וז"ל וכתב עוד הריב"ש שאפילו להמצריכין לומר קברתיו לאו דוקא אלא כל שנתעסקו בו בטלטול ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודד וכו' או שלא נתעסק הוא בו אלא אחרים ומעיד הוא שנתעסקו בו אחרים בהא סגי דהשתא ליכא למיחש לדדמי וכו' יעו"ש וסיים עלה וכ"כ הר"ן דכל שאמר דברים שהן ברורים שאין להסתפק בהם שאמר כדדמי סגי יעו"ש וסברא זו של הר"ן והריב"ש פסקה מור"ם במפ"ה סי"ז בלי שום חולק יעו"ש וא"כ פשוט וברור בנדו"ד דאין לך קברתיו יותר מזה שמעיד קתלוה ועמלוה פלקיטון ורזעו עמלוהום פסווארי ורמאווהום פלוואד אין לך טלטול והתעסקות יותר מזה ועדיף מזה הוא שאמר סוף יא וולדי פחאל די תערפני ונערפך אין לך ברור יותר מזה. אלא דפש גבן לברורי כנדו"ז שאמר הגוי מרידך למהדאווי דוקא ולא הזכיר שם אביו של מרדכי גם לא הזכיר שם עירו האמיתי שהוא סאלי אלא למהדאווי וידוע דכנוי זה של למהדאווי הוא נמשך לו מכח כי האיש מרדכי היה דרכו להסתחר בחאנו"ת בהאלמהדייא הנז'