קרני רא"ם יא

יש לנו לחוש לסברת האומרים דמסל"ת בעי קשור דברים הרי מצינו להלח"מ בס"ת לא מייתי מתשובת הרמ"ב דהרא"ם ס"ל דאפילו איחיד סמכינן בשעת הדחק לקולא ומור"ם אלו ראה דברי המזרח"י לא הוה פסיק כן יע"ש משמע דאין לסמוך על פסק מור"ם זה לפי דעת הרא"ם בשעת כנדו"ד וכדבעינן למימר לקמן ואפילו לדעת הרח"מ שהקשה על הרמ"ב מפשט דברי הרא"ם עכ"פ איהי עצמו כתב דדבריו כך הם כוונתם דהיינו שאין אנו צריכים לילך אחר המחמיר ומאחר דמצינו פוסקים רבים ועצומים שהקילו וכ"ש שהם אחרונים וראו דברי הראשונים וכו' איך לא נפסוק כמותם נמצא משמע להדיא מדבריו דכל היכא דהסברות שקולות וליכא כל הני מעליותא אז אין ראוי להקל וא"כ נמצא דאין כאן מחלוקת בין הרא"ם והריב"ש ובעל ת"ה ומור"ם המחמירים ועיין בגוף תשובת הרא"ם עכל"ה. נמצינו למדין דהרא"מ ס"ל דמור"ם שהביא תשובת הריב"ש ומהרא"י דס"ל אזלינן לחומרא דוקא בסברות שקולות וליכא שום מעליותא אבל בכגון נדו"ד דרבו כמו רבו סברות הפוסקים דלא מצריכי קשור דברים גם יש בזה שעת הדחק גדול שהעלובה הנז' עדיין ביומי בחרותה בשנים ורדופה לילך אחרי מאהביה נוסף על זה שאין תקוה ותוחלת להיות לה עדות אחרת להתירה זולת זה כי בעה"ר זה חמש שנים שנעדר הבעל הנז' ונתקיים בו נשכחתי כמת מלב ודאי אין לך שעת הדחק יותר מזה ודעדיפא מזה הוא עיין להטו"ז שהביא כמה חולקים על סברת ת"ה וכתב דרמ"א עצמו פסק לקולא כמ"ש בס' זה סט"ו יע"ש: ודעדיפא מכל זה הוא דהא כל עיקר דיניה דרמ"א דאזלינן לחומרא הוא משום ספיקא דאורייתא וכמבואר הדבר בד"מ כנז"ל ועיין להרה"ג מוהח"פ זלה"ה בספר חיים ושלום דף ז"ך שהביא סברת המבי"ט ז"ל דמי שיצא בדרך ללכת למחוז חפצו ונאבד זכרו ולא נודע איה מקומו ובא גוי אחד מסל"ת ואמר דבאותו זמן ראה אחד הרוג בדרך דאשה זו אחר עבור י"ב חדש יצאת מאיסור תורה והאריך שם להביא כמה וכמה פוסקים רבני וגאוני עולם שהסכימו לדעת המבי"ט אלא שהביא קצת החולקים וס"ל דלא מהני י"ב חדש אלא לפחות אחר עבור שתים או שלש שנים יע"ש ומנ"ר הרב הנז' הסכים גם הוא לסברת המבי"ט הואל ורבים הסכימו לסברת המבי"ט וגם רבני סאלוניקי ורבני מצרים תמכו ידיהם על סברת המבי"ט יעו"ש. ועדיפא מזה כתב הרב הנז' בדף י"ד וז"ל והרב מוהרמב"ח בתשובה כי באה בס' גו"ר רצה להכריח דאפילו באשת איש שנעלם בעלה וליכא שום עדות כלל כל שעברו י"ב חדש יצאת מאיסור תורה כמ"ש המבי"ט ומתשובת תה"ד בפי"ב ז"ל יעו"ש וא"כ כמה שגדול כחו של הר' תה"ד להוליד סברא חדשה כי על ידי אומדנא כי לא בא בתוך שנה אחת יצאת מאיסור דאורייתא כל שכן וקו"ח כי יודה הרב ז"ל כשיש עדים על הטביעה ויש אומדנות גם התה"ד יודה להתיר להאשה לכתחילה עכל"ה אתייא מבינייא דאפילו לסברת המחמירים ובעבור שתי שנים מהם נלמוד בקו"ח לנדו"ד שזה כמו חמש שנים שכבר אבד זכרו של העלוב הנז' ויש עליו אומדנות לאין קץ שודאי מת פשוט דיצאת מאיסור דאורייתא ולא נשאר עלה כי אם כבלי העגון מאיסור דרבנן וא"כ אפילו נימא דעדות זו נכנסה במחלוקת הר"ן אי בעיא קשור או לא ודאי דספיקא דרבנן לקולא ואפילו התה"ד והריב"ש בעלי הסברא דפסק מור"ם דאזלינן לחומרא בכאן יודו דלקולא אזלינן וכמ"ש הרה"ג החבי"ב זלה"ה: שוב ראיתי להרב הנז' שכך העלה הלכה למעשה דאזלינן בתר הריב"ש דלא בעי קשור וכתב דכן הסכימו כל רבני האחרונים הביאם הרב כנה"ג סטו"ב הגב"י אות ק"א יע"ש כל זה כתבו הרב הנז' בס"ד יעו"ש: ולע"ד נראה לי עוד לומר דכל מה שכתבנו הוא לרוחא דמילתא דנדו"ד נראה דאפילו הר"ן יודה דלא לבעי קשור דברים דהא זיל בתר טעמא דהר"ן הוא משום דכל שלא אמר דקשור מתכוון להעיד קרינן ואנן קי"ל ובלבד שלא יתכוון לא להעיד ולא להתיר וזה מדוקדק מלשון הר"ן שזכרנו לעיל שכתב וז"ל אין ספק שכל מי שנתכוון להעיד אומר אותו דבר לבדו ומי שהוא מסל"ת אינו אומר אותו דבר לבדו ע"כ וא"כ כל זה יוצדק באומר פלוני מת אזי יש לומר דבא להעיד שמת אבל נדו"ד שבא הגוי לשאול דרך שאלה עלאס מא טלעתוהום מן לוואד לשון זה קרי בחיל דלא בא להודיע מיתתם אלא נדמה לו שכבר ידעו מיתתם ולא בא אלא לשאול למה הניחום בנהר ובזה לקוצ"ד דגם הר"ן יודה שאין לנו להצריכו שום קשור כלל וכעין זה ראיתי להריב"ם שכתב על מה שפסק מרן שם סי"ז יצא כותי וכו' כתב איהו ס"ק נ"ב וז"ל לדעת ב"ח א"צ כאן שום קשור דברים אלא אמרינן שמספר מה שאירע לזה שיצא עמו אבל בעלמא אם אמר פלוני מת בלי קשור חיישינן ע"כ הרי לפניך דאפילו מאן דבעי קשור לא בעי אלא בבא להודיע המיתה אבל במקום דאיכא למתלי דלא נתכוון להודיע אלא מספר דברים וכדומה ומכ"ש כאן דנראה מוכח דלא נתכוון אלא לשאול בזה פשוט לכ"ע דלא בעי קשור. וכעין זה ממש ג"כ ראיתי למהרשד"ם ולהרב עזר"ת נשים הובאו דבריו בס' חיו"ש סוף דף ל"ה ע"ג דשם כתב דמהרשד"ם כתב בס' אהע"ז ס' ר"ס דאם בא הגוי לב"ד ואמר פלוני מת שילכו לקוברו מקרי מסל"ת ואינו מכוון להעיד כיון שעיקר ביאתו לא היה להגיד שמת כי אם לצוות לקוברו וכ"כ הרב עזר"ת נשי"ם יעו"ש הרי לפניך דאפילו בבא לב"ד דכ"ע ס"ל מקרי מתכוון להעיד באופן זה תלינן דלא נתכוון להעיד מכ"ש בנדו"ד לית דין ולית דיין דלא נתכוון להעיד ואליבא דכ"ע לא בעינן קשור והגם שהיה בידינו עוד להביא סברות על זה יותר הואל והלכה רווחת דלא בעינן קשור אין כאן מקום להאריך ללא צורך: ומעתה הואל ובררנו על פי מאמר זה של הגוי שאמר עלאס מא טלעתוהומס וכו' דלא בעי קשור דברים א"כ ע"פ דברי הגוי הנז' יש לנו להתירה דהא כבר מלתינו אמורה במילת עלאס מא טלעתוהומס הוא לשון מבורר הנאמר על מי שהוא הרוג ומושלך בנהר ובפרט כבר פירש דבריו והודיע מיתתו מראש וע"ס והגם דפירושם היה על ידי שאלה זה אינו צריך לפנים דזה הוא הלכתא מרווחת ממעשה דפודנדקית המובא ביבמות דקכ"ב יעו"ש דעל ידי שבכתה כאלו התחילה להסיח ומשם למדו כל הפוסקים ומרן אף עמהם פסקו בסט"ו וז"ל כותי שהסיח לפי תומו תחילה אע"פ ששאלו אותו אח"כ ובדקוהו עד שיפרש כל המאורע