קרני רא"ם קיז

ולא פי' לו כלום או שאמ"ל הנח וכו' ומת אינו כלום ע"ך הרי אפי' כתב השטר בשם א' מבניו אפי"ה אמרי' ביה כאלו כתבו בשם אדם אחר דלא זכה בו עד שיגיע ליד המלוה הלא"ה לא דחיישינן כמ"ש הסמ"ע שם ס"ק ע"ב דחיישי' שמא כתב ללוות ולא לוה ע"ך ואין לומר דשם בשטר בלא קנין קמיירי שהרי מדברי הש"ך שם סקכ"ב דבשטר קנין קמיירי והגם שהש"ך פליג אדברי הסמ"ע והע"ש והב"ח ז"ל דכתבו הטעם הוא שמא כתב ללות וכו' עכ"ז הרי לדינא מודה וטעמא אחרינא אית ליה כדכתב הוא דחיישינן לפריעה כדכתבנו וכמ"ש ג"ך הש"ך בסי' נ"ו סקז"ך באריכות וכבר כתבנו דגם טעם הפריעה יוצדק לנו בנדו"ד וממילא שטר זה בטל ומבוטל לדעת כל הפוסקים: אלא דעדיפא מזה איכא בנדו"ד שאפי' כתב מר"ן בסי' נ"ו דשטר הנמצא ביד שליש לא יחזיר לא למלוה ולא ליורשי הלוה איכ"ל דוקא בנמצא ביד שליש אבל בנדו"ז שנמצא תחת יד הלוה עצמו ודאי אפי' אם יהיה עכשיו ביד ב"ד ודאי מהדרינן ליה ליורשי הלוה שהרי דלטעם הסמ"ע הוא שמא העדים טעו ומסרוהו ללוה אבל בנדו"ז ליכא שים טעות הואל והיתום היה עדיין קטן ודאי בשעת הקנין היה בתנאי שיתנו אותו בידו שהוא הלוה ואם היה תנאי זה לא קנה הבן וכדכתב הסמ"ע בט' השני ובפרט לפי טעם הא' של הסמ"ע דאיכ"ל פרוע ועומד הוא כדכתבנו: איך שיהיה מה שטלה בידינו הוא דאין הבן הזה יכול לזכות בו כלל בשט"ז ליפרע בו ועי' בס' תוקפו ש"י זלה"ה ח"ב סי' ל"ה שכך דעתו בנדו"ז היכא דיצא השטר מתחת יד הלוה דבטל היא והגם שבסוף דבריו שם שזיכה המתנה לבת מכח טעמים אחרים דלא שכיחי הכא. בכלל דבריו כתב ז"ל ומה גם שבנדו"ד שהיתה קטנה וזיכה לה ע"י דודה אין ראיה ממה שהוא מחזיק במתנה וגם ממה שלא הגיע השטר לידה דכיון שהיא קטנה מוכרח אביה שיהיה מחזיק במה שנתן לה ולא היא שאינה יודעת להתעסק ולגבות הפירות ויד אביה כידה וכו' ע"ך אפי"ה אין מדברים האלו סתירה לנדו"ד לקיים השטר בשביל שהיה הבן קטן בזמן הכתיבה שהרי המעיין בדבריו שם יראה דאין עיקר טעמו של הרב ז"ל שזיכה המתנה מכח זה ולא נקט האי טעמא אלא לסניף בעלמא ואין כחו מזה כמו שיראה המעיין בדבריו ובפר' דשאני התם מהכא דהתם בשטר מתנה אין שם כ"א טעם אחד שהוא טעם ב' של הסמ"ע דהיינו שמא כתב ואמר לעדים שיכתבו ויתנו בידו וע"ז כתב הרב ז"ל דאיכ"ל הואל ואביה מיטפל בה יכול להיות שדעתו לזכות לה ולא יש לנו טעם אחר לגרוע המתנה אבל נדו"ז אפי' נניח שהלוה המת נתכוון לזכות חוב זה לבנו והרי הוא טמון בצפוניו בשביל בנו עכ"ז איכא טעמא אחרינא לגרוע שט"ז והיינו טעם הא' שהביא הסמ"ע דשמא פרעו ובחד טעמא לחוד מהני לגרוע כח השטר שהרי הש"ך איני מבטל השטר אלא מכח טעם א' וכ"ך הרב תוקפו ש"י בתשובה הנז' דבחד טעמא סגי זהו הנלע"ד לבטל שט"ז בין לגבי היורשים בין לגבי בע"ח בין לגבי האלמנה: ולא כסברת מי שרצה לבטל שט"ז לגבי בע"ח והאלמנה מטעמא אחרינא וטעמא טעים בשביל שהוא כתיב בסוף השטר שחיב זה נתהוה מפאת ירושת אמי של הבן וע"ז רצה לבטל ולגרוע כח הבן שלא יפרע הבן בשט"ז עד שיפרעו בע"ח והאשה בכתובתה לפי שירושת הבן באמו שתקנו חכמי התקנה אתיא מכח כתובת בנין דכרין ואנן קימ"ל בכתו' בניד"כ אינה נגבית מהמשועבדים כמ"ש באה"ע סי' קי"א וע"ז רצה לגרוע כח הבן במקום שנכסי האב משועבדים: ואני לפע"ד הייתי מחלק ואומר דהואל ולפי התקנה דידן דיש לבנים גבייה בחיי האב א"ך עשו אותה חכמי התקנה כחוב גמור וממילא יד היורש ויד בע"ח שוים וכל מי שקדם זמנו הוא קודם לענין אם לוה הבעל או מכר בנכסים אחר מיתת אשתו ועוד היה בדעתי לומר שלא נגעו בתקנה זו מפאת כתובת בנין דכרין שהרי אם יש בנית בתולות גם הם נוטלות חלק באמם כזכרים ובמקום שאין בן הבנות נוטלות מחצה בנכסים ואביהם מחצה ע"כ נלפע"ד: והן היום מצאתי און לי ששטר הנז' חשוב חוב גמור והוא קידם בפריעתו לבע"ח המאוחרים לו והילך פסק הראשונים שמצאתי בס' כרם חמר סי' קפ"ח וז"ל יעקב היה נשוי עם רחל למנהג קאסטילייא ומתה בחייו בניסן והיה לו חצר ואחר מותה לוה משמעון בסיון ואח"ך באלול כתב שטר חלוקה לבניו מסך מה ובעד אותו הסך משכן בידם כל החצר האם יש לשמעון זכות לגבות שטרו מהחצר: תשובה הדין עם שמעון לפי ששטרו קדם לשטר הבנים ויגבה חובו מחצי החצר הנוגע לאב ואע"פ ששטר כתובת אמם קידם לשטר שמעון לא יועיל זה לבנים אלא לגבי חצי החצר שהוא בעין וזכו בה מיד בעת פטירת אמם אמנם לגבי חלקם בשאר נכסים לא חשיב כמלוה בשטר שהרי עדיין לא נתברר כמה הוא חלקם והוי כשטר שלא נזכר בי סך הדמים דלאו כלום ואינו אלא כמלוה ע"פ כל עוד שלא כתב שטר חלוקה כבר קודם שטרו של שמעון שו"ת הרבנים מוהריב"ץ ומוהריב"ע ומוהר"ש אבן צור עכ"ל הרי מכאן מוכח שאם זקף עליו מלוה סך החלוקה גובה אפי' במקום משועבדים וכ"מ הדבר מפורש לתנא דידן מוהר"ר יוא"ל בתוקפו ש"י ח"ב סק"ז בפסק אחד שמכלל ראיותיו כתב פסקא א' ותחילתה היא וכמו כן ראיתי מפסקי הראשונים וכו' יעו"ש שכן הסכימה דעתו דעת עליון שאם הבן זקף על האב מלוה מפאת ירושת אמו בשטר קלא אית ליה ושטרו קודם לבע"ח שלוו לאביו אחר מיתת אמו וכן ראיתי להרב אחרון חביב כמוהריב"ו בס' ויאמר יצחק ח"ב סי' קמ"ד שהביא פס"ד אחד מארבעה רבנים וכן הסכימה דעתו דעת עליון שאם נתברר חוב הבן על האב ונזקף על האב חלק הבן בירושת אמו בשטר הבן גובה ממשועבדים שמכר אביו אח"ך ואין להאריך עוד בזה שהרי יש בידינו כמה פסקי ראשונים שמשכימי"ם והולכים ואין שום חולק בדבר ולזכרון דברים כתבתי כל זה וזהו מה שנלע"ד וצוי"ם וימ"ן כ"ד החותם בסדר ותצא דינ"ה דהאי שתא תרמ"ג לפ"ק פה סאלי יע"א הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט