קרני רא"ם קיד

שנים עשר לאב רחמן משנתינו זאת תרמ"ג לפ"ק פה סאלי יע"א: הצב"י רפאל אנקאווא ס"ט סימן ג' עמדו לפני לדי"ת שת' יצחק לקאייס ואשתו של מסעוד אביקציץ נר"ו דהיינו אשתו של מסעוד אביקציץ נתנה כלי אחד בתורת שאילה לאשה אחרת כדי למשכנו ביד הרי"ע אלקאייס נר"ו והן היום עמדה האשה השואלת ופדאתו לכלי השאול והן עדיין הוא ביד הרי"ע אלקאייס שעדיין לא נתנו להאשה הממשכנה אותו ובא יצחק הנז' לעקלו ולומר שהוא נושה בהאשה הממשכנת אותו ויקח אותו בחובו הואל ובעלת הכלי שעבדה אותי להלואת אשה זאת ע"ך: תשובה מה שנראה פשוט הוא דאין בדברי יצחק הנז' כלים ואין בדבריו על מה יחולו כלל דהא כלי זה הגם דהאשה הנז' נתנה אותו לשעבדו הואל ופרעה אותו א"ך קם הכלי ברשות הבעלים הראשונים ומה כחו ליקח כלי של ראובן בשביל הלואת שמעון והגע עצמך דעדיפא מינה מצינו בכאן אפי' אם לאחר שפדאתו האשה הממשכנת מיד הריע"א חזרה ומשכנה אותו ביד הריע"א ג"ך ודאי דהיתה בעלת הכלי מוציאתו מידו מהא דכתב הש"ך בסי' קכ"ט סק"ו וז"ל עוד באם שלוה פרע פעם שוב גם הערב פטור מהערבנות ואינו משועבד להלואה שניה שלוה ממנו ע"ש והוא פשוט ועיין בתשו' מהר"א ן' ששון ועיין עוד תשו' מהראנ"ח ודו"ק עכ"ל ומשכנו זה בודאי דומה בדומה הוא וכמו בערב שנסתלק ע"י פרעון הלואה ראשונה ה"ה לא יוכל אח"ך להשתעבד בהלואה שנית משכון זה גם מדין תקלת השוק דכתב מר"ן בסי' שנ"ו ס"ז בדין גנב ומשכן דחייבים הבעלים לפרוע מדין תקנת השוק דסיים מור"ם שם דה"ה באומן וכו' וכתב הרב זכו"ל האומן לאו דוקא אלא כל דבר שביד הנפקד אם משכנו חייבים הבעלים לפדותו מכח תקנת השוק וא"ך איכא למימר דגם כאן אם היתה חוזרת וממשכנת איתו ביד הריע"א הנז' תהיה האשה בעלת הכלי חייבת לפדותו מכח תקנת השוק ז"א דהרי הריע"א הנז' כבר ידע דהכלי הוא של האשה המשאלת ולא שיעבדה אותו אלא להלואה הראשונה ומי הכריחו ללוות לה עוד עליו פעם אחרת ואין זה אלא הניח מעותיו על קרן הצבי וכן בא הדבר מפורש במור"ם סי' קכ"ב ס"ו דשם מפורש דכל שידע שהכלי הוא של שמעין ובא ראובן למשכנו אין בו משום תקנת השוק ע"ך א"ך הרי מבורר לך דאפי' אם היתה חוזרת וממשכנתו ביד הריע"א המלוה הראשון עכ"ז לא חל עליו שעבוד דידיה מכ"ש שאין יכול יצחק הנז' לגבות חובו ממנו ועדיפא מזה מצאנו כאן גבי יצחק ה' דאפי' אם לא היה הכלי הזה ידוע שהוא מושאל והוה מעמדינן ליה בחזקת האשה הלוה הנז' ולקחו יצחק ה' בחובו עכ"ז כשתבוא אשה המשאלת ותביא עדים שהוא שלה חייב יצחק ה' להחזירו לה ואין בזה משום תקנת השוק דלא עשו תקנ' השו' אלא בהלך ומשכנו דהיתה עיקר ההלואה לא הלוה לו אלא על המשכון בזה הוא דעשו תקנ' השו' אבל אם יהיה כה"ג דיצחק ה' כבר היה נושה בה ורצה לגבות מכלי זה בודאי לא עשו בזה תקנ' השו' דהא מעיקרא לאו על משכון זה סמך וכמ"ש מר"ן בסי' שנ"ו ס"ו וז"ל גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהקיפו אין בזה תקנ' השו' יעו"ש וכתב הסמ"ע סקי"ז דלא תקנו אלא היכא שנתן לו עתה בשעה שבא לידו דמים בעדו משא"ך זה דאמרי' כמו שהאמינו כבר יאמינו גם עתה עכ"ל הרי לפניך דאפי' אינו ידוע ונתנו ביד יצחק חייב להחזירו וכן בא הדבר מפורש בס' משח"א דרבות"א בסי' שנ"ו במי שהיה בידו פקדון ופרע בו בעל חובו דאין בו תקנ' השו' יעו"ס וא"ך מכ"ש נדו"ד דבא ליפרע ממנו לכתחילה אין בדבריו על מה יחולו כלל והצור יצילני משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כי"ר ע"ה הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן נ"א ראובן תבע לשמעון מנה לי בידך ושמעון טוען יודע אני שהלויתני אבל איני יודע אם פרעתיך אבל ים לו עד אחד שמעיד שפרעו: תשובה הנה מצינו בדין האומר איני יודע אם פרעתיך דחייב לשלם מדין ברי ושמא וכמ"ש מר"ן בס' ע"ה ס"ט ואין על המלוה אפי' הסת אלא דבנדו"ד הואיל ויש עד שמעיד שפרעו חייב לישבע המלוה כנגד העד ונוטל וכעין זה כתב הסמ"ע בס' ע"ב סקמ"ה והסכים על ידו הש"ך שם בסקס"א דכל היכא דהוה חייב לשלם משים שהוא משואיל"ם והביא עד אחד אין אותו העד פוטר למי שאינו יכיל לישבע אלא נשבע מי שכנגדו ונוטל וא"ך ג"ך כאן הואיל ושמעון זה הוה מחויב לשלם משום דטענתו טענת ספק היא הואל ועד א' מעיד שפרעו הגם שאינו פוטרו מן הממון יחייב שבועה מיהת לראובן ואין להשיב ולומר דשאני התם בדינא דסי' ע"ב דכתבו הסמ"ע והרש"ך דאהני אותו העד לחייב למי שכנגדו דוקא אבל אינו יכיל לפטור למי שאינו יכול לישבע מן הממון היינו דוקא במשואיל"ם דוקא הואל ומחויב הוא שבועה מדאוריתא אבל בנדו"ד דאין עליו שבועה דאוריתא נימא דהעד יפטור אותו מן הממון עצמו. זה אינו דהרי ממש כעין זה כתב הסמ"ע בס' קכ"א סקכ"ג במי ששלח מעות הלואתו ביד שליח והמלוה אומר לא קבלם דנוטל המלוה בלי שבועה הואל והלוה ברור לו בהלואה ואין ברור לו הפירעון וכתב הסמ"ע דאם היה השליח נאמן הוה צריך המלוה לישבע וכן נראה סברת הש"ך בסקכ"א סקמ"ו במ"ש לסברת מהרש"ל דהוי ראובן צריך לישבע כנגד שמעון הואל ושמעון פטור מן השבועה הרי כנדו"ד ממש שהרי לדברי הנפקד שם הוי כאומר איני יודע א"ף וחייב