קרני רא"ם קיג

סימן מ"ט שאלה להיות שכה"ר אליהו עאטייה שלח ממון מאהלי קדר לה"ר משה ן' סיסן לקנות לו בהם סחורות וכן עשה משה הנז' קנה בהם סחורות ונתנם לכתף להביאם לעיר סלא יע"א וה"ר שלמה חאיות ג"ך קנה מאותם סחורות ג"ך ונתנם לאותו כתף להביאם לעיר סלא יע"א ג"ך ויהי כאשר בא הכתף לעיר סלא יע"א תבע ה"ר דוד הכהן לאותו כתף לדי"ת שתת' באמור לו שיהיו הסחורות ששלח ה"ר משה לאליהו עאטייה מעוקלים בידו כי הוא נושה שט"ח אחד באליהו הנז' מסך מה וכן פסק לו חבר עיר נר"ו שיהיו הסחורות מעוקלים כדי"ת עד שנראה מה ישיב אליהו הנז' על השט"ח ויהי כאשר שמע ה"ר משה הנז' שהסחורות ששלח הוא לאליהו עקלם ה"ר דוד הנז' הלך הוא לבית הכתף ונטל משם הסחורות שנתן לי באמור כי הוא ג"ך נושה באליהו כאשר בידו שט"ח אחד על אליהו הנז' ותפס אותם סחורות והוליכם לביתו מה עשה דוד הנז' כאשר שמע דבר זה הלך הוא ג"ך לבית אותו כתף ונטל כמה סחורות מאותם סחורות שהביא לה"ר שלמה חאיות כי היו עדיין ביד הכתף והוליכם ה"ר דוד לביתו לזכות בהם מפאת אליהו הנז' ובא שלמה חאיות לתבוע לדוד הנז' באמור לו כי הסחורות שנטלת הם שלי לפי שה"ר משה הנז' כבר תפס הסחורות ששלח לאליהו הנז' ולמה אתה תופס הסחורות שלי בשביל אדם אחר וה"ר ידוד הנז' טוען ואומר כי הסחורות הנז' של ה"ר שלמה הנז' וה"ר משה הגם שהם סחורה אחת ואין ביניהם שום שינוי ותמורה עכ"ז הואל והם בידו מעורבים מאן לימא לן דה... שתפס ה"ר משה הם שלו דילמא אותם שתפס הם ש? וזה שבידו הם של משה הנז' וזכיתי בהם מפאת אליהו ועוד טוען ואומר על ה"ר משה הנז' דהואיל ונתעקלו כבר למה תפס אותם ה"ר משה ויחזיר אותם ליד הכתף ויהיו מעוקלים כמקדם וכבתחילה עכ"ד: תשובה הנה בעיקר התפיסה שתפס הר' משה הנז' בודאי כדין תפס ומן השמים זכו לו מפאת שטרו והגם שעקלו אותם הבית דין כל הקודם זכה וכמ"ש מר"ן בסי' ק"ד ס"ד וז"ל אבל אם הבית דין סגרו חנותו של לוה בעד ב"ח מאוחר אין זה גבייה ובע"ח המוקדם גובה מאותם מטלטלים ע"ך ופי' הסמ"ע סקי"ב דהכוונה לומר דיד שניהם שוה דהעיקול לא מקרי גבייה וכאלו עדיין ביד הלוה דקי"ל שניהם חולקים א"ך הרי מכאן מבורר דמה שנתעקלה הסחורה ביד הכתף לזכות ה"ר דוד הנז' לא מיקרי זכייה כלל דהואל ותפסה ה"ר משה זכה בה ואין להשיב ע"ז ולומר דדוקא בעקול של חנות דהיינו סגירת החנות הוא דלא מיקרי גבייה לשום צד הואל והסחורה היא עדיין מונחת בחצר הלוה גם אין כאן מי שיזכה למלוה אבל בנדו"ד הואל והסחורה היא ביד הכתף א"ך יהיה הכתף זוכה לה"ר דוד הנז' הואל וב"ד עקלו בידו א"ך להוי כאלו הב"ח עצמו נתן ביד הכתף להוליך מעות למלוה דידיה דזכה ואין שאר ב"ח יכול ליקח מאותו דבר דכבר זכה זה שנשתלח אליו הדבר משום שקבלם השליח וכמ"ש מר"ן בסי' ק"ה ס"ב דאם שלח למלוה דידיה שום חפץ זכה בו המקבל ואין בעל חובו גובה ממנו: זה אינו דשאני דין שליחות מדין הב"ד חדא דאיכא למימר דהבע"ח דוקא הוא שיכול לזכות להבע"ח דידיה ואלים כחו למנות שליח לזכות למלוה אבל הב"ד מה כחם שימנו השליח על ממון אחרים לזכות אותו לאדם אחר. זאת ועוד אחרת דשנא ושנא דין העיקול מדין השליחות דהתם בדין השליחות משעה שנתנו ביד השליח הרי הוא מזכהו למקבל באומרו לשליח תן או הולך וכו' חפץ זה לפלוני אבל כאן בדין עיקול אפי' אי חשבינן כח דב"ד ככח דבע"ח עכ"ז הרי בשעת העיקול לא זיכו הדבר למי שנתעקלו בשבילו ובנדו"ד אלה דמעיקרא יהיה מונח ביד השליש עד שיתברר הדבר מי יזכה בו בדבר וה וא"ך במאי יזכה מלוה זה שנתעקל הדבר בשבילו וכ"ז הוא לרווחא דמילתא שהרי הדבר מפורש יוצא דבעדיפא מזה כתב מר"ן בסי' הנז' בריש ס"ד וז"ל לא מיקרי גבייה אא"ך שמו הב"ד מטלטלים ונתנו בידי ע"ך הרי הדבר מפורש דהעקול אפי' יהיה ביד שליש אין בו שום זכות למי שנתעקלו בשבילו ולא מבעיא לדעת הסמ"ע סקי"א דס"ל שמו לאו דוקא עכ"ז בעינן נתנו בידו כמ"ש מר"ן איך שיהיה הרי הדבר מפורש דמשה זכה בתפיסתו: אלא דגם על מה שטען הר' דוד ואמר שהסחורה שלקח ה"ר משה לא היתה מבוררת ויכול להיות שמשה לקח של שלמה חאיות והוא לקח של משה והרי היא בביתו וזכה בה. זה אינו דהואל והסחורה הנז' היא כלה שוה ואין שום היכר בין זה לזה והראיה שהרי נותנים אותה מעורבת ביד הכתף בלי שום סימן א"ך הדר דינו להיות כשותף שחולק במעות בלי ידיעת חבירו כדכתב מר"ן בסי' קע"ה י"א הגם דהתם כתב מר"ן אלא בפני שנים לראיה ג דלמא הני מילי התם דבעי ראיה על התביעות שביניהם אבל בנדו"ד דחשבינן באלו הסוחרים ששלחו הסחורה ביד כתף זה בתערובת כדין שותפים עכ"ז יכול כל אחד ליטול חלקו בלי ידיעת חבירו שלא בפני שום עד דהא אין כאן שום דבר להצטרך לעדות העדים ולא דמי דבר זה אלא כמו נפקד שהפקיד לראובן ושמעון זה שלא בפני זה מנה לזה ומנה לזה ולקח המעות וערבם בב"א הואל והם מטבע אחד בודאי הדין הוא בשעה שיבוא כל אחד ליטול מעותיו הרי הוא מונה לו מן הכיס מאמצע הגם שיכול להיות זה לקח מעות זה וזה לקח מעות זה בודאי אין קפידה בכך כך לי הדבר בנדו"ד הואל והסחורה שוה בכל ענין ואפי' הם מעיקרא לא קפדי ונתנו אותה ביד הכתף אדעתא שיערב בודאי דעתייהו הוא כל מי שיבוא ליטול מן האמצע יבוא ויטול ובר מן דין כך הוא המנהג כידוע לכל סוחרי העיר וא"ך מכ"ז נראה פשוט וברור דמאי דתפס הר' משה הנז' אמרינן דידיה תפס ואין להוציא מידו כלל ומה שנשאר בודאי דשלמה חאיות ואאחריות דידיה נשאר ואין כח ביד הר"ד הנז' לתפוס בסחורה של אחרים ובעמוד והחזיר קאי זהו משנלע"ד וצוי"ם וימ"ן כי"ר והי"ז ביום