קרני רא"ם קיב

שחפץ זה של ראובן הוא וזה המוכר לו סרסור הוא יחזור החפץ לבעליו יעו"ש וכתב הש"ך סק"ז דהרב"י תמה על דין זה דכתב הרמב"ם דצריך להודיעו שהוא סרסור של פלוני למה צ"ל שהוא של פלוני. סגי כשידע שאינו של סרסור והוצרך לתרץ כדי שלא יאמר לו שמא אין בעל החפץ לפני כדי שנחרים עליו: והנה לפי תרוץ זה של הרב"י אדרבא תגדל התימא כאן בשותפים דהואל ולוקח זה יודע במוכר זה שהוא שותף עם פלוני וגם יודע שהסחורה זאת שקנה הוי מן השותפות דכל דבר השותפות בחזקת שניהם הוי כמ"ש בסימן הנז' א"ך כאן בשותפים אפי' לא הודיעו כהודיעו דמי דהא עיקר ההודעה הוא כדי שידע על מאן מחרים וכאן הרי הוא יודע דהא דברי מר"ן בסתם מיירי אפי' בשותף הידוע: אכן לדברי הש"ך שם שהקשה על תירוצו של הב"י והוצרך הוא לתרץ דצריך דוקא לידע דהוא סרסור פלוני וטעמא דמילתא כיון שהוא מכיר המשלח צריך להחזיר דהי"ל שהמשלוח יקפיד אבל אם אינו מכיר המשלח אפע"פ שהוא מודיע שהוא שליח י"ל סבור הייתי כיון שאתה אינך מפרש מי הוא המשלח בודאי אין קפידא בכך שלא יקפיד המשלח ויקיים מעשך וכו' יעו"ש: א"ך גם אנן נימא כאן בשותפים הואל ושתק בשעת המכירה איכא למימר דגם מדעת חבירו מכר הגם דכאן הלוקח יודע שפלוני זה המוכר הוא שותף בסחורה זה עם פלוני עכ"ז הואל ושתק איכא למימר מדעת חבירו עשה דהא בסרסור ובשליח כתב הש"ך דאפי' הודיעו שהוא שליח עכ"ז בעי' שיאמ"ל של פלוני הם הלא"ה איכא למימר דהודעה סתם לא מהני והוי כאלו לא הודיעו וסתמו הוא קבל עליו אחריות דחבריה מכ"ש כאן דלא דיבר כלל מוכר זה הוי בודאי מדעת חבריה מכר: גם יש להשיב ולומר דבשותפין הגם דהשותף מתחייב בפשיעה זכה הלוקח במה שקנה מיד השותף ואין המקח בטל וטעמא הוא משום דיכול הלוקח הזה לומר שמא תנאי היה בינך ובין חברך דבין לתקון ובין לעוות רצוי ומקובל עליך והמוציא מחבירו עלה"ר וסברא זו כתבה מר"ן בסי' קפ"ב בדין שליחות שם ס"ג וז"ל יש מי שאומר שכל זמן שלא יברר המשלח שעשאו שליח לקנות לו סתם יכול המוכר לומר שהתנה עמו בין לתקון בין לעוות והמוציא מחבירו עלה"ר ע"ך א"ך גם אנן בדידן נימא הכי דאין עדים שנשתתפו בסתם והלוקח יכול לטעון כן: והגם דסברא זה הביאה מר"ן בשם יש מי שאומר וא"ך מיחזי כחולק על סברתו קמייתא דסתם בה דבריו זה אינו. דהא סברת י"מ שאומר היא סברת הרמב"ם זלה"ה ומצינו לרבינו הטו"ר שהביא סברא זו אחר דברי הרמב"ם שהיא סברא הראשונה שהביא כאן מר"ן בסתם ומצאנו שהביא אותה הטו"ר בלי שום חולק ומסכמת היא לסברא קמיתא: והגם שמר"ן כתבה בלשון י"מ שאומר אין מזה סתירה דאיכא למימר הואיל והיא יחידאה כתבה בלשון ימ"ש וכמ"ש הסמ"ע בסי' ת"ך סקמ"ט דכך הוא דרכו של מר"ן ומור"ם להביא סברא יחידאה בלשון ימ"ש: ואל תשיבני ממ"ש מר"ן בדיני הסרסור בסי' קפ"ה ס"ה בסתם דאם אמ"ל שהוא שליח של פלוני בטל המקח דמשמע דאפי' לא הביא המשלח עדים שעשאו שליח סתם אפי"ה בטל המקח דכבר נרגש הסמ"ע בזה בסי' קפ"ב סק"ח ותירץ מילתא בטעמא דבסרסור הואיל ומקבל שכר על השליחות אפי' לא הביא עדים הוי סתמו הוא לתקון ולא לעוות אבל השליח דחנם קטרח בודאי כל זמן שלא ברר המשלח איכא למימר דלתקון ולעוות שלחו ושותף בודאי מסתמא כשליח הוי הואיל וגם הוא אינו מקבל שכר על מה שטרח בשביל חבירו א"ך סתמו הוא בין לתקון בין לעוות איכא למימר והמוציא מחבירו עליו הראיה: אלא דכל זה איננו שוה לי בין לתירוץ הראשון בין לתירוץ השני דלפי תירוץ הא' א"ך יצא לנו הדין במי שלקח משותף אחד ובשעת המקח אמר זה המוכר לקונה דע שאני שותפי של פלוני א"ך בודאי דצריך לבטל המקח כדין השלוחין דסי' קפ"ב וכדין הסרסור דזה קשה בעיני דלא אישתמיט למימרא מר"ן בסי' קע"ו כמ"ש בסי' קפ"ב בדין שלוחין וגם בסי' קפ"ה בדין סרסור הו"ל לכותבו ג"ך בסיקע"ו: גם לתירוץ השני א"ך יצא לנו הדין אם השותף מביא עדים שנשתתפו בסתם ומכ"ש אם הביא עדים שנשתתפו לתקון ולא לעוות א"ך יהיה הדין דחייב להחזיר המקח וגם זה לא נזכר בשום פוסק בדיני השיתוף: ואחרי כותבי ראיתי להרב ש"ך בסי' ע"ז סקי"ט דכתב בפשיטות דשאני דין שותפים מדין שלוחים דבשלוחים יש חלוק ובשותפים בודאי דעשאו שליח בין לתקון בין לעוות והגם דהוקשה לו ההיא דמהר"ם דכתב דסתם אינו יכול למחול והוי כעין קושיא דידי דקשה לי לצד דהוי בין לתקון בין לעוות למה צריך השותף לשלם ההפסד מדידיה והוא ישב שם דאיכא למימר דכך הוא סתמא דשותפים כאלו התנו ביניהם דלגבי הלוקח או הנמחל יהיה הדבר קיים ולגבי עצמו בינו לבינו חייב לשלם לחבירו דאי אמרת יהיה המקח בטל וכדומה לא תמצא לשותפים שום תיקון דאין שום שותף יכול להתעסק עם שום אדם שכ"ע יהיה להם פחד שמא יבוא השותף ויבטל המקח ודברי טעם הם וא"ך בזה נחה שקטה קושייתינו: ואחרי כותבי חיפוש מחיפוש בספרים ומצאתי אילן גדול והוא רבינו מהריק"ס זלה"ה בספר אהלי יעקב שאל' ע"ב שנשאל ע"ז ממש ופשטה ביד חזקה מההיא דמהר"ם דהביא הרב"י בסי' קע"ו בשלשה שבקש עכו"ם להלוות מהם ברבית וקדם אחד ונתן לעכו"ם מחלקו דבעד כלם נתן וכו' יעו"ש ומשם הוכח דשותפין שלוחין נינהו והואל ושלוחין נינהו כל אחד אדעתא דחבריה עבד גם כתב דדרך השותף לפרוע בעד חבירו וכו' יעו"ש וששתי כמוצא שלל רב שנתכוונתי לדעת עליון ויצא דיני לאור. הי"ז יום שנים עשר לחודש טבת דהאי שתא תרמ"ד פה סאלי יע"א וצוי"ם וימ"ן כי"ר חירגא דיומא הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט