קרני רא"ם קיא

מיקרי פורע חובו של חבירו והגם דאין המלוה יכול לתובעו אם יש לשני ממה לפרוע בנדון זה הואל ויש בידו מעות השותפות מניה הוא פורע ואינו פורע מכיסו כלל ואפי' הש"ך דתמה על המחבר כדכתבנו. בזה בודאי לית דינא ולית דיינא דעד כאן לא פליג אלא בבא להוציא אבל אם יש תחת ידו מעות השותף אין זה מיקרי פורע וכמ"ש הטור ופסקו מר"ן בקציר סו"ס ק"ה והוסיף הש"ך לומר דגם הגהות אשיר"י ואו"ר זרו"ע מחלקים בין פורע חובו של חבירו ובין אם היה תפוס דמוטל עליה שעבודא דרבי נתן וכן פסק מור"ם סברא זו בשם יש מי שאומר בסי' קכ"ח ס"א והיא סברת מהרי"ו זלה"ה וא"ך הואל ודינא הכי א"ך יכיל ראובן לומר פרעתיך על חלק שמעון ממעותיו שהם בידי ובזה בודאי מהימן ואין עליו אלא היסת דוקא: ועדיפא מזה מצאנו למור"ם בדרכי משה ס"ו שהביא תשובת מיימוני דסו"ס משפטים וז"ל אם הלוה טוען למלוה פרעתי ביד הערב ליתן לך פטור הלוה דהא המלוה הימניה טפי מדידיה הלכך משתבע הלוה שנתן לערב ויפטר במיגו דאמר פרעתי לך ועוד דערב לא גרע משליח שעשאו בעדים עכ"ל הד"מ הצריך: וא"ך גם כאן דכל אחד ערב בעד חבירו וכל אחד יש בידו ממון חבירו א"ך בודאי דיכול לומר לו הרי אתה יודע שממוני ביד הערב והערב אומר שפרע לך והגם דטעם הראשון שנקט בדבריו הרב ד"מ זלה"ה הוא משום דהא הימניה ללוה טפי מדידיה וא"ך בנדו"ד דלא יוצדק לנו טעם דהא אתרויהו סמך וכל אחד מהם נימא דלא הימניה אלא לגבי עצמו זה אינו דהא בודאי הד"מ לא נקט טעם זה אלא לרבותא וה"ה אם יהיה באופן זה דשניהם לוו בב"א בודאי יסבור כן דהא אין זה עיקר טעמו אלא עיקר טעמו הראשון הוא משום מיגו וגם כאן יש כאן מיגו ועוד נראה דאפילו במקום דליכא מיגו ולא הימניה טפי מניה עכ"ז מהני דהא הד"מ סיים שם טעם השני דלא גרע ערב משליח שעשאו בעדים א"ך אפי' בלא מיגו הואל ועשה לו שליח יכול לומר פרע ביד השליח והגם דדין זה פסקו מור"ם בקצר בסקכ"ט סי"ב בהג"ה ולא הביא טעם השני אלא טעם הראשון דנאמן במיגו דהא הימניה יעו"ש אין לומר דדוקא היכא דיש טעם המיגו והימניה הוא דמהני ותו לא דהא דין זה תשובת מיימוני והוא עצמו בעל הטעמים ולא יתכן לומר דפוסק כוותיה אם יהיה שייך הטעם השני ותו לא דזה דוחק גמור דאדרבא נראה דטעם השני לדעת תשו' מימו"ן נראה עיקר מדנקטיה בסיפא דדבריו: ובודאי לזה נתכוונו הר"ב הסמ"ע סקל"ה והש"ך סק"ל דכתבו וו"ל שם בתשובת מימו"ן כתב עוד טעם אחר וז"ל ועוד דלא גרע משליח שעשאו בעדים עכ"ל, דבודאי לזה כוונו הסמ"ע והש"ך לומר דבמקום דלא שייך טעם זה דמיגו ושייך טעם אחר מהני: והגם דהרב ע"ש ז"ל תמה על מור"ם בדין זה והסכים עליו הש"ך שם סק"ל הסכים על ידו והוסיף מדיליה דגם מהרש"ל פסק הפך מתשו' מימו"ן הואל ותשובת מיימיני ומור"ם והסמ"ע מסכימים לדעת אחת יכול הלוה לומר קי"ל ומה גם דאין אנו צריכים לדינא דקי"ל דהא כתב מור"ם אנן גרירי אפי' נגד מאה פוסקים היכא דלא גילה מר"ן דעתו: וא"ך מכל הני מעלייתא דכתיבנא הן מצד דהוו שלוחים דהדדי נינהו כמ"ש או משום דיניה דהרא"ש או משום מנהג או משום ערבנות דהוי פרע ביד הערב פוטר הלוה א"ך קם דינא דבשבועת ראובן נפטר שמעון: ואשוב ע"ד אנופף ידי לחזק דברי השותפין מחשבי כשלוחים זל"ז מהא דפסק מר"ן בסי' קע"ו סי"ד באחד מן השותפין שמכר דבר בידיעת חבירו ונתייקר אח"ך אין לחבירו עליו אח"ך כלום אבל אם מכרה קודם זמנה הוי פשיעה בבעלים וחייב לשלם לחבירו חלקו ע"ך הרי מדברי מר"ן אלו מוכח דהשותף הוא דחייב בפשיעה זה אבל אין השותף יכול לחזור על הלוקח ובודאי דטעמא הוא משום דהוי מעיקרא שלוחו וכן בא הדבר מפורש בבאה"ט באה"ע ספ"ו סקי"ג יעו"ש וכן מוכח מכמה סעיפים ומדברי מור"ם השותף כמו שעושה בשלו עושה בשל חבירו]: והגם דיש להקשות על דין דכתב מור"ם סי"ד באם עבר ומכר פושע הוי הנה דין זה הוא מביאו הרב"י משם רבינ"ו ירוח"ם שמדקדק כן מדברי רש"י יעו"ש ומדכתב פושע הוי בבודאי דדינו הוא עם השותף ולא עם הלוקח וכמ"ש הבאה"ט בסי' פ"ו וא"ך יש להקשות ממה נפשך אם השותף הוא שליח בין לתקן בין לעוות א"ך אפי' הוא לא ישלם דהא ברשות עבד הואל והוי כמו שלית בין לתקן בין לעוות ואי חשבינן ליה דהוי שליח לתקן ולא לעוות דוקא וכמו שמובן מדברי מר"ן ס"ו ומדברי סעי' זה ומכמה מקומות א"ך קשה על הבאה"ט דכתב דלגבי הלוקח לית עמיה לא דינא ולא דיינא וכן משמע מדקדוק דברי הג"ה עצמה דכתבה פושע הוי משמע דאיהו הוא דחייב לשלם וא"ך קשה הרי בדין השליח מצינו למר"ן בסי' קפ"ב ס"ב כתב וז"ל עבר השליח על דעת משלחו לא עשה כלום ודוקא שהודיע שהיא שליח של פלוני לפיכך אע"פ שמשך או המשך אם נמצא שעבר על דעת משלחו בטל המקח ומחזיר אבל אם לא הודיע שהוא שלוחו של פלוני נקנה המקח ויהיה הדין בינו ובין זה ששלחו ע"ך הרי לפניך דבהודיעו שהוא שליח של פלוני המקח אינו קיים וחוזר וא"ך גם כאן הואיל והלוקח הזה יודע שהוא שותף עם פלוני הו"ל כאלו הודיעו וא"ך אמאי המקח קיים הואל והשותפים הוו כשלוחים לתקן דוקא ולא לעוות ואין לחלק ולומר דההיא דסי' קע"ו מיירי בשותף שאינו ידוע דלא הוי כאלו הודיעו דזה דוחק גדול: ואולי יש לישב ולומר דאפי' שותפים מחשבי שלוחים זל"ז לתקן ולא לעוות עם כל זה איכא למימר דהוי דין השותף עם השותף דוקא משום דבשעת מכירה מכר לו בסתם ולא אמ"ל שום דבר לאפוקי התם בשלוחין מצינו דאין יכול המשלח לבטל המקח אלא עד שיאמר לו שליחו של פלוני אני וכמ"ש מר"ן בדבריו וז"ל ודוקא שהודיע שהוא שלוחו של פלוני לאפוקי כאן בשותפים הגם דכו"ע ידעי דהוא שותף פלוני עכ"ז הואל ובשעת המכירה מכר בשתיקה איכא למימר דמדעת שותפו מוכר וכעין חלוק זה ראיתי להר"ב הש"ך בסי' קפ"ה סק"ז שהקשה על דברי מר"ן דכתב שם ס"ה בדין הסרסור כתב ביה מר"ן וז"ל ואם ידע זה הלוקח