קרני רא"ם י

מיחזי דלא מקרי מסל"ת אלא במסיים דבריו ויהיה ניכר אדם שאין כוונתו להעיד וזה מיחזי כסברת הר"ן וא"כ לכאורה מיחזי דסברת מר"ן לפסוק דבעי קשור. אלא דזה אינו דהגם דמצינו להרמב"ם דנקט כך בלישניה לא תטעה לומר דבעי קשור כהר"ן ולא כתב כן אלא כמו שפירש הריב"ש בדבריו כמו שכתוב בתשובת הריב"ש הראשונה שהביא הרב"י שם שכתב וז"ל אבל אם לא בא לב"ד ואמר מעצמו איש פלוני מת כמספר דברים מסל"ת נקרא ואין צריך שיאמר בדבריו כל אותם הדברים שהזכיר הרמב"ם שהוא לא הביאם אלא לרוחא דמילתא וכו' ובתשובה שניה ג"כ של הריב"ש שהביא אח"כ ג"כ כתב וז"ל וכן נראה מדברי הרמב"ם שאינו פסול אלא במתכוון להעיד אע"פ שהביא בדבריו שאומר הגוי אוי לו לפלוני וכו' איני חושב שאמר הרב לעכובא דהא לא אמר בגמרא אלא שכיב חיואי טבע חסא וכו' ע"כ א"כ הרי מוכח מדברי הריב"ש דהרמב"ם לאו לעכובא אמרה אלא לרוחא דמילתא וכן נראה מדברי הרב"י עצמו דכך ס"ל שהרי כשיבא להשמיענו חדוש זה דקשור דברים לא הביאו אלא משם הר"ן ומוהרד"ך ולא הזכיר מסברת הרמב"ם בזה כלל דדוחק לומר דזהו כוונתו של הרב"י דהיינו מעיקרא הביא דברי הרמב"ם ואח"כ הביא עליהם תשובות הריב"ש דמשם באירה דדברי הרמב"ם לאו לעיכובא ואח"כ הביא עליהם דברי הר"ן וכוונתו לומר דהר"ן ס"ל דהרמב"ם בעי קשור וא"כ נמצינו למדין לדעת הרב"י דדברי הרמב"ם במחלוקת הם שנוים אליבא דהריב"ש והר"ן דזה לא יתכן דהואל ולא נזכר ולא נפקד רמז מזה בדבריו למה נכניס ראשנו בזה לומר דמר"ן מסופק בדעת הרמב"ם אליבא דהר"ן דהואל ומצינו בפשיטות דהריב"ש ס"ל דהרמב"ם לא בעי קשור הכי נקטינן כדבריו והר"ן סברא דנפשיה קאמר ודלא כהרמב"ם. ובפרט אפילו אם תמצא לומר דכך דעתו דהרב"י והכוונה כך היא דדברי הרמב"ם במחלוקת הם שנוים עכ"פ הואל וממינו למר"ן בב"י דעתו הוא להחזיק ולקיים סברת הריב"ש דלא בעי קשור כמו שמובן מכל דבריו בודאי כך דעתו גם בדעת ההמב"ם דלא בעי קשור ומה שהוזקק להעתיק כל דברי הרמב"ם בסי"ד אות באות לישנא דהרמב"ם נקט וכמו דנקטו הרמב"ם לרוחא ולא לעכובא כך הוא לרוחא ולא לעכובא ואין לנו לומר דחזר בו ממ"ש בב"י דנקטינן כדעת הריב"ש ובש"ע חזר בו לפסוק כהר"ן אלא דככחו אז כחו עתה: וזה נמי מדוקדק מדברי מור"ם עצמו בסי"ד שאחר שכתב מרן דבריו כדברי הרמב"ם סיים מור"ם וכתב וז"ל וכן אם אמר פלוני מת במסל"ת אע"פ שלא אמר דברים אחרים מקרי שפיר מסל"ת ויש מחמירים ע"כ מדברי מור"ם אלו קרו בחיל דמאי דפסק מרן כדעת הרמב"ם הם לרוחא ולא לעיכובא חדא דאם מור"ם ס"ל דמרן לעיכובא כתב כן דהרמב"ם בעי קשור א"כ מאי הא דסיים עלה וכן אם אמר פלוני מת וכו' דמיחזי מלשון זה דלא לחלוק אתי אלא להוסיף על דבריו דאם לחלוק הוא בא הול"ל וי"א וכו' ואפילו מאן דבעי לדמות זה ולומר דאין מזה ראיה דבהרבה מקומות מצינו לפוסקים ולבעלי הכללים שכתבו דבכמה מקומות כותב מור"ם איזה דין או איזה פרט על דברי הש"ע בסתם כאלו מרן מודה לדבריו ואינו כן והא דלא כתב וי"א הוא משום שבדברי הש"ע אין הכריע כ"כ הפר"ח י"ד סע"ב סק"ו יע"ש ובכמה פוסקים שכתבו כן יעו"ע וא"כ גם אנן נימא הכי דמה שכתב וכן אם אמר פלוני מת וכו' לחלוק הוא בא על מרן דבעי קשור כסברת הרמב"ם עכ"פ עדיין יש להקשות מסיפא דדבריו שסיים וכתב ויש מחמירים והיא סברת הריב"ש יעו"ש יש להקשות על זה מה חדש והוסיף לכתוב סברת היש מחמירים הרי לפי סברתו שזהו דעת מרן דבעי קשור א"כ הרי מרן כבר כתב דעת המחמירים ומה הוסיף מור"ם בזה ואם אמור נאמר דמור"ם דעתו בהגה זו היא לפרש דברי מרן דהיינו בא לומר דדברי מרן במחלוקת הם שנוים דלסברת הריב"ש לרוחה נקטינהו ולסברת הר"ן לחובה נקטינהו אם נאמר דפירוש מור"ם הכי הוא בזה כ"ע יודו דצריך מור"ם לכתוב בלשון זה י"א דהוא הדין אם אמר פלוני מת וכו' ויש מחמירים וכו' דאזי יכולים לפרש דמור"ם בא לפרש דברי הרמב"ם דסתם מרן אלא ודאי מדכתב מור"ם בלשון זה וכן אם אמר וכו' ודאי דכוונתו דס"ל כמרן לרוחא דמילתא נקטה ולוה סיים וכן אם אמר וכו' דכוונתו לומר דודאי מרן לרוחא נקט וסיים איהו דה"ה אם לא היה לרוחא וזה פשוט דלא להוו דברי מרן בב"י עם פסק זה סתראי: ואחרי החפוש מצאנו ראינו כן בפירוש מדברי מרן עצמו בש"ע דהרמב"ם לרוחא נקיט כך וכמ"ש הריב"ש דהא מצינו לו בסי"ז שכתב וז"ל יצא כותי וישראל מעמנו למקום אחר ובא הכותי ואמר איש שיצא מכאן עמי מת משיאין את אשתו וכו' וכתב הרב חל"ם בסקל"ו וז"ל לדעת הר"ן שהובא בהגה לעיל סי"ד גם כאן צריך שיאמר כמה היה נאה או מת פתאום וכיוצא בדברים אלו ע"כ הרי מכאן מוכח לדעת מרן בדעת הרמב"ם לא בעי קשור דאם נפרש דמאי דפסק בסי"ד דמרן סבר דהרמב"ם לעיכובא נקטה א"כ הרי פסקיו בסי"ד עם סי"ז סתראי נינהו אלא ודאי הרמב"ם לרווחא נקט הכי ס"ל למרן והגם דהריב"ש סקנ"ב כתב דלדעת הרמב"ם לא מהני במה שיאמר איש שיצא מעמנו מת וכו' ובעי קשור יעו"ש עכ"פ גם מדבריו אלו יש לנו להביא ראיה דהא לדעתו הרמב"ם מצריך קשור בזה וא"כ שמע מינה לדעת הריב"ש בהרמב"ם לאו לרווחא נקט דבריו אלא לעיכובא וא"כ אם נאמר דמרן גס הוא מפרש דהרמב"ם לעיכובא נקטיה א"כ דברי מרן סתראי פסק דסי"ד עם סי"ז אלא ודאי דהריב"ש לא כתב זה אליבא דמרן אלא סברא דנפשיה הוא דקאמר דהיינו לדידיה דהריב"ש ס"ל דהרמב"ם בעי קשור כדעת הר"ן: איך שיהיה הדרן למאי דאתן עלה הואיל ורבו כמו רבו סברת החולקים על הר"ן קמאי ובתראי ואחרון הכביד הוא מרן מלכא קרי בחיל בב"י ובש"ע בסעיפים אלו דלא בעי קשור כך נתפשט המנהג הכי נקטינן עיין להריב"ש סקל"ח שכתב דכן פסק בתשובת הרא"ם ומהרשד"ם ותשובת הש"ך ור"י לבית הלוי והרב משאת בנימין יע"ש וכן פסק בק"ע למוהריב"ל סי"ח וכן כתב ג"כ בק"ע של מוהר"ר יעקב בכר שמואל סקכ"ז יעו"ש: והגם דראה ראינו למור"ם בד"מ שכתב וז"ל כתב בהגהות מרדכי סוף יבמות תשובת מהר"ם דכל היכא דאיכא פלוגתא בדינים אלו אזלינן לחומרא הואל וא"א איסורא דאורייתא וכן הוא בפסקי מהרא"י סר"ך עכ"ל. ופסקו במפה שם סט"ו יעו"ש וא"כ מן הראוי