קרני רא"ם קט

בינינו שאין הבנות נוטלות בקרקע אם היי כאן בעלי חובות הרשות ביד הבנים לסלק אותן במטלטלין כדי שישארו להם הקרקעות ולא יהיה לבנות חלק ע"ש. מזה אין להסתייע ממנו לפסק הרבנים הנז' דהדין עם הפשוטים לסלק הב"ח ממה שירצו ויפסידו לבכור דאין משם ראיה דכבר דחה ראיה זאת בס' הרב פח"י משם הרב השואל דשאני התם הואל ועשור נכסי ושטר חצי זכר הוא מדרבנן לא כן חלק הבכורה הוא מדאורייתא יעו"ש עכ"פ לבסוף העלה לדינא דהדין עם הפשוטים ועיין להרב מאמ"ר קדישי"ן ג"ך בס' ק"ז סק"ד ששם כתב שיש מי שרצה ללמוד משם דאין יכול הבכור לדחות לבע"ח ליפרע מהראוי כדי שיהיה המצוי שפוי ליטול בו פ"ש והוא ז"ל כתב דאין משם ראיה יעו"ע וראיתי ג"ך להרב מש"ה מערכת רי"ש אית זיי"ן ששם הביא דברי הרב בעל פר"י האר"ץ דהדין עם הפשוטים ואח"ך כתב וז"ל ועיין בתשובת הרב רחומאי זי"ע סנ"ב עלה ונסתפק באשה בכתובתה דאין האשה גובה בראוי כבמוחזק וזו הלכה העלה דשומעין ליורשים ואייתי בידיה מ"ש מור"ם באהע"ז סקי"ג לענין עשור נכסי ע"ש עכ"ל: א"l הרי חבל נביאים כלם נתנבאו בסגנון אחד הלא המה הרב פר"י האר"ץ והרב פנ"י יהוש"ע והרב מש"ה ועד אחרון הרב ד"ץ זלה"ה שכולם שוים לטובה דאין דוחין הב"ח אצל ראוי אלא יפרע תחלה מהמצוי וא"ך ג"ך בנדו"ד מן הראוי לומר דיכולים הבנים לומר דהבע"ח יגבה מהמטלטלין או מגוף הקרקע שהוא מצוי כל החוב וישאר להם לבדם השררה ומכ"ש הוא לנדו"ד הואל וירושת אשה זאת בבעלה אינה אלא מן התקנה שתקנו לה רבותינו במקום כתובתה וכתובה עצמה אינה אלא מדרבנן בודאי דיכולים לומר שלא יפרע הב"ח כי אם מהמצוי דזה הוא הדין עצמו שכתב מור"ם באהע"ז סקי"ג בדין עשור נכסי דרבנן שיכולים היורשים לדחות הבע"ח שיפרע מן הקרקע ולא יהיה לבנות חלק ונחלה יעו"ש וממנו למד הרב זי"ע זלה"ה לדין כתובת אשה שיכולים הבנים לתת הקרקע לב"ח ולא ישאר בידם כי אם הראוי ולא תטול בו כלל יעו"ש: אלא דיש לחלק ביניהם דנדו"ד מעקרא ובראשונה הבע"ח הזה בתחלת ההלואה ניתן בידו הקרקע והשררה לגבייה ואדעתא דהכי ירד לגבות משניהם ולא ממקום אחר דהגע עצמך אם לא ירצו לפורעו האם יכולים לתובעם והגע עצמך אם נפל גוף הקרקע לא יגבה מן השררה ואם נאבדה השררה ולא נשאר כי אם גוף הקרקע לא יגבה בו ממנו הרי עיקר תלייתו ובגבייתו על שניהם רמייא והוי כאלו לוה על זה ועל זה אלא דצריך לדעת ונחזה אנן אם היה שיווי הקרקע כשיווי השררה במשל הקרקע לבדו שוויו מנה והשררה מנה אזי רמינן החוב מחצה על זה ומחצה על זה דהוי כאלו לוה מחצה על זה ומחצה על זה ואם אין שווים שוה הסברא נותנת דמחלקים החוב לפי הממון דכך הדעת נותנת דזה לוה עליו לפי ערכו וזה לפי ערכו זהו הנלע"ד וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן מ"ו ראובן שחלה ונטה למות וסמוך הלך אצלו סופר אחד ובידו תכריך של שטרות שהיה ראובן זה מזומן בהם עד. ועד שלא הספיק לחתום שמו בהם אנסיה ליה עידניה ואינו יכול לחתום כי רפו ידיו מהו תיקין הדבר. והשבתי בזה שיזמינו לפני ראובן זה שלשה עדים ויקראו כל השטרות לפניו אות באות תב"ת ואם יאמר אמת הוא הדבר שהוא עד בזה אזי בכל שטר ושטר יכתבו עליו במותב תלתא וכו' כד אסהד קודמנא פלוני שהיה עד בכל מה שכתוב לעיל ואזי הוי כאלו חתם הוא עצמו ותו לא מידי וחילי היה ממ"ש מר"ן בס"ל ס"י וז"ל וכן עד"א בכתב ועד"א בע"פ מצטרפין ואם אמר זה שלא כתב עדותו אני קניתי מידו על דבר זה וכו' שניהם מצטרפין לעשות המלוה בשטר וכו' וא"ך מכ"ש כאן שהוזמן הוא וחבירו בשעה אחת ודאי תספיק עדותו כאלו בא לפנינו חתום בשנים והגם דשם איירי במעיד גם את הראשון גם את השני לפני הב"ד שהם דנים על השטר ובכאן אינו מעיד לפני הב"ד שדנים על השטר גם זה אינו מעכב מהא דפסק מר"ן ג"ך בס"ל סי"א וז"ל העיד הא' בב"ד זה והעיד השני בב"ד אחר יבוא ב"ד אצל ב"ד ויצטרפו עדותן וסיים שם מור"ם אבל אחרים ששמעו הענין אינם יכולים להצטרף דהוי עד מפי עד ע"ך וכתב הסמ"ע על זה בסקל"ה וז"ל אבל אחרים וכו' פירוש אפילו ששמעו ששני העדים העידו בב"ד הא' ושנחקרה עדותן באותו ב"ד מ"מ לא יעידו בפני ב"ד אחר לדון ע"פ עדותן וכה"ג בב"ד שקבלו עדות של שנים יכולים להעיד לפני ב"ד אחר על עדותם שקבלו ע"ך הרי לך אפילו הא' העיד בפני ב"ד ואינם רוצים לדון אותו אלא שיעידו בפני ב"ד שרוצים לדונו יכולים לדון ע"פ מה שקבלו העדות אותו ב"ד הראשון ופשוט וק"ל וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן מ"ז להיות שה"ר יצחק אביחצירא י"ץ היה נושה בה"ר דוד כהן שט"ע מסך אלף דורוס סתם ולא נתפרש בשטר אם מן הדורוס פראנציץ ששומתו יקרה או מדורוס ספאניול. דמן הדין יכול לסלקו בספאניול הואל ושם אחד להם ושניהם מטבעות העוברים בין הסוחרים בין במדינה שנכתב בה השטר בין בכל מקום עיין סי' מ"ב סי"ג יעו"ש אלא דשטר זה נמצא כתוב אחר החיתום זמן מה נמצא כתוב שנכנס שלמה סיריזו נר"ו ונתחייב להיות ערב קבלן בסך האלף דורוס פראנציץ הנז"ל הן יוקרו הן יוזלו והכל מתוקן כד"ת והן היום דוד המתעסק הנז' רוצה לפרוע בדורוס ספאניול כדאמרן מהו הדין אם שלמה הערב מחוייב לגדל פרע ההשואה שבין האלפראנציץ להאספניול מאי דביני או לא יומ"ץ: נ"ל פשוט דחייב דאין זה נכנס בסוג דין הבא בס' מ"ט ס"י דבמקום שלא נשתעבד הלוה לא נשתעבד הערב יעו"ש דשאני התם הואל והערב נתחייב סתם