קרני רא"ם קח

אחד חלקו דוקא ליהודא לא היה צריך הרב לכתוב דין זה בשם חדוש חדש דהא דין זה פסקו בית יוסף משם הרשב"א ופסקו ג"ך מור"ם בסוף סימן שס"ג וז"ל שני שותפין בבית והשכיר אחד מן השותפין כל הבית שלא מדעת שותפו צריך השוכר ליתן לשותף השני חלקו אבל אם לא שכר כל הבית רק חלק השותף שהשכיר לו א"ץ ליתן לשני כלום ע"ך וכתב הסמ"ע ס"ק כ"ה וז"ל אין צריך ליתן לשני כלים ואין לדמות זה למ"ש הטור והמחבר לעיל בסו"ס קכ"ה בשני שותפים שהיה להם חוב אצל אחד והוציא השותף אחד חצי החוב דמצי השותף השני לומר ליה מן פליג לך וצריך לחלוק עמו דשאני התם דהלוו או הקיפו לו יחד משא"ך בבית שדרים בו יחד או עומד להשכיר שכשהשכירו האחד יכול לומר לשני דור עם זה שהשכירתהו לו או השכיר ג"ך חלקך לאחר עכל"ה הרי לך דהסמ"ע מפרש לאותו דין דהשכיר אחד מן השותפים חלקו דוקא איירי במקום שיכולים שניהם לדור בו יחד הלאו הכי ודאי דאפילו השכיר מחבירו חלקו דוקא ודאי דחייב לשלם גם חלק השותף השני' אם הוא חצר דקיימא לאגרא כמ"ש שם בסי' שס"ג ס"ו יעו"ש אלא ודאי דפסק הרב המלאך רפאל זלה"ה לא איירי אלא במקום שיכולים להשתמש בשניהם יחד ותו לא מידי וקצת ראיה ג"ך ממה שראיתי בפסק אחד של רבני מקנאס הובא בס' כר"ח ח"א ספ"ו ששם נשאל ופסק דחזקת ישוב אינה אלא כטלטול בעלמא ואם דר בה שלא מדעתו אין חייב להעלות לו שכר ושכן פסקו כמוהריב"ע וכמוהר"ר יעב"ץ זלה"ה יעו"ש ואי אמרת דאפילו במקום דלא שייך שישתמשו שניהם יכול לטעון המשכיר בחלקי אני משתמש למה הוצרכו שם לפטור הדר בחזקת חבירו משום דחזקת ישוב דינה כטלטול בלאו הכי אפילו בחזקת קרקע הרי הוא פטור מכח בחלקי אני משתמש אלא ודאי דבמקום שאין שניהם יכולים להשתמש טענה זאת ליתא כמ"ש משם הפוסקים הראשונים למעלה ולכך שם בפסק הרבנים מוהריב"ע והרב יעב"ץ זלה"ה הוצרכו למיהב טעמא משום חזקת ישוב הוי כטלטול ופשוט וא"ך קם בנדו"ד הואל ובית זה ששכר שמעון מגוי זה הלואי תספיק כולה לשמושו חייב להעלות לו שכירות החזקה והגם ששמעון זה טוען כי הוא היה משלם כל דמי שכירות הבית לגוי וגם דמי החזקה בכלל. דבריו אלו מהבל ימעטו דדבר ידוע דהמוכר הזה משעה שמכרה נשארה לו החזקה והוא רביע הבית וכבר נתנו רבותינו בעלי התקנה הקצבה שכל מה שנוטל בעל הבית הוא שיווי שלשה חלקים וחלק רביעי הוא לבעל החזקה וצריך לשלם לו שליש ממה שנוטל הגוי בעל החזקה כגון אם הגוי נוטל מהשוכר שלשה אוקיות בעל החזקה יטיל אוקיא וא"ך צריך לשלם אוקיא אחת לחודש כל ימי שדר בה השוכר הזה ואם לפי האמת עינינו רואות על פי השומא דבית זה קרקע וחזקה דמי שוויה כולה הוא השיעור שהיה נוטל הגוי כולו ושוכר זה מעולם לא עלה על דעתו שיש לישראל זה בו חזקה ולכך היה משלם כל דמי שוויה ביד הגוי עכ"ז עכשיו שתבעו בעל החזקה לא מהני ליה מה שהיה משלם גם חלק החזקה ביד הגוי וכמו שמצינו שפסק מר"ן בסמן שע"ג ס"ב בדין לוקח מן הגזלן דפסק שם וז"ל הפירות שאכל הלוקח בעוד שהיתה בידו צריך לשלם אותם לנגזל ודינו בהם עם הגזלן יעו"ש וגם כאן הכי הוא והכי מטין נמי דברי מור"ם דס' שס"ג ס"י דכתב שני שותפין בבית והשכיר אחד מן השותפין כל הבית שלא מדעתו של שותפו צריך השוכר ליתן לשותף השני חלקו וכו' משמע דצריך לשלם חלק השני ביד השותף השני בין פרע ביד הראשון או לא פרע. זהו משנלע"ד וצוי"ם וימ"ן הי"ז בימי קציר חטים ש"ש תרנ"ה לפ"ק: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן מ"ה להיות שחכם אחד ז"ל היתה לו בה"ך הי"ג קרקע ושררה ובחיים חייתו עמד ומשכנה כדין משכנתא דסוריא ביד אדם אחד ואח"ך חיל"ש אותו החכם ז"ל ובאי לחלוק עזבונו אשתו ובניו וידוע לפי התקנה שאין האשה נוטלת בשררה של בה"ך הואל והוא דבר ראוי ואינו מוחזק על זה אך בחלקות תשית למו שהבנים אומרים שיטילו החוב של המשכונה מן המצוי ומוחזק ויפדו המשכונה ואח"ך יחלקו והאשה טוענת לא כי אלא המוחזק נחלוק בשוה וחוב המשכונה יהיה רמי על קרקע הבה"ך ועל המשכונה דמעקרא כך נתמשכנו בידו ראוי ושאינו ראוי על כן יהיה פרעונו מתרוייהו יוטל חלק על גוף הקרקע וחלק על גוף השררה: הנה ראיתי כעין זה בספר הבהיר כר"ח ח"א סל"ב שהביא פסק אחד משם הרב המופלא כמוה"ר דוד צבאח זלה"ה שנשאל במי שמת והניח בכור ופשוט והניח עליו חוב אחד שנושה בו אחד מבניו הפשוטים והוא ג"ך נושה באחרים הלוואות ועל זה נפל מחלוקת בין הבכור והפשוטים דהבכור אומר שיפרעו הלואת אביהם מההלואות שנושה באחרים והפשוטים טוענים לא כי אלא יפרעו מהמצוי ואזי הראוי יתחלק חלק כחלק ועל זה השיב הרב כמוהרד"ץ זלה"ה דהדין עם הפשוטים ועיקר ראייתו ממ"ש מר"ן ספ"ג דאם הלוה מודה בשתי הלואות ונתן לו מנה סתם והמלוה חשבה ממלוה שאין לו עליה. ערב שומעין לו ואפילו אם יאמר הלוה איני נותנם אלא מהלואה פלונית שומעין למלוה דעבד לוה לאיש מלוה וכו' וה"ן כיון שזה הפשוט הוא המלוה אומר אין רצוני ליפרע אלא מזה המצוי הדין עמו יעו"ש ששבח לראיה זו וכתב עליה שש אנכי על אמרתי והרב מו"ר דודי זלה"ה שם בספרו חלק עליו ודחה ראיותיו יעו"ש ולבסוף כתב ועיין תשובת זי"ע שנשאל על נדון כעין זה והעלה כמ"ש יעו"ש ואני הפעוט חפשתי בספרי הקודש אשר לפני ומצאתי ראיתי להרב פח"ד יצח"ק אות בכור שהביא משם ספר פרי הארץ למהר"ם מזרחי ח"מ סי"א ולהרב פנ"י יהוש"ע חומ"ש ס"א דס"ל כסברת הרב דוד צבאח ז"ל דבטלה דעת הבכור והדין עם הפשוט יעו"ש והגם דמצינו למור"ם באהע"ז סקי"ג ס"ב בהג"ה שכתב וז"ל ואם היו כאן בעלי חובות והבנים אומרים לסלק אותם בקרקעות והבנות אומרות לסלק אותם במטלטלין כדי שישארו להם הקרקעות ליתומים ויטלו מהם עשור נכסי הדין עם הבנים ונראה לי דהוא הדין לענין שטר חצי זכר הנהוג