קרני רא"ם קז

וז"ל וי"א דוקא כשפורע לישראל אבל אם יפרע לכותי חייב לכולי עלמא יעו"ש והגם שמור"ם כתב דבריו בשם י"א כבר כתוב אצלינו באורך וברוחב דמור"ם לא פליג על מר"ן דגם בביתו הנאמן כך ס"ל והדבר בא באורך ועד אחרן מצינו פסק הרב הגדיל מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה שכך פסק בשנים ושלשה מקומות וא"ך הרי אפילו במקום דלא מצינו הגוי המלוה ניגש לישראל הלוה עכ"ז אם זה הלך ופרע בעדו לא אמרינן שיכול הלוה לטעון הוה מפייסנא ליה הואל וגוים לאו בני מחילה מכ"ש בנדו"ד שהיו הגוים נוגשים לישראל הלוה וזה מסר שטר שבידו על שמעון ועל ידי זה פטרוהו פשוט דאין לך היזק מבורר יותר מזה והדרן לדינא דמור"ם דסי' שפ"ח דהתם אפילו גורם דגורם הוה עכ"ז חייב: ואל תשיבני על ראיה זו ותאמר דא"ך השתא דאמרת דגוים לאו בני מחילה נינהו והוי היזק מבורר א"ך האיך יוצדק פסק הרשב"א דפסק מור"ם בס' נ"ה ובס' שפ"ו דבמוסר שטר פרוע ליד המלוה דלא היי אלא גרמא ופטור והתם משמע בין מסר ליד המלוה בין אם יהיה ישראל או גוי עכ"ז פטור. דשאני התם הגם שמסרו ליד הגוי לא ברירא מלתא דיכול להיות הואל והגוי פרוע אפשר יתבייש ולא יתבע מה שפרוע כבר או אפשר לא יהיה גזלן ומחמת הספק משמתינן ליה ופטור יעו"ש בדברי הסמ"ע בס' נ"ה סק"ה דלא ברירא מילתא אבל אם יהיה הגוי בבירור שנושה בלוה ודאי דלאו בר מחילה וכמ"ש בס' קכ"ח בדין פורע וכו' וממנו לנדו"ד דנושה בראובן וראובן נתן לגוים שטר זה בעד חובו ודאי לא ישקטו ולא ינוחו עד שיבואו לידי פרעון ואין לך ברירא יותר מזה ודו"ק: עוד דעדיפא מזה לא ידעתי למה לא יתחייב מכח דבורו שאמר שהוא נושה בשמעון דשאני הדין דהרשב"א התם מיירי דמסר השטר לגוי ולא ידע אם הגוי יבוא לידי פרעון או לא וכדאמרן אבל בנדו"ד שהגוי תובעו וזה מסר השטר של שמעין ביד הגוי ומקיים ליה בדבורו שאומר שהוא נושה בו וילך הגוי ויקח המעות מיד שמעון למה לא יתחייב מצד דבורו שאומר שהוא נושה בו ובזה גורם שיפרע ממנו הגוי למה יגרע מהא דפסק הש"ע בס' כ"ח ס"ג וז"ל אם הגוי תובע לישראל ויש ישראל יודע עדות לכותי נגד ישראל ואין עד אלא הוא והכותי תבעו שיעיד לו במקום שדיני הכותי לחייב ממון ע"פ עד אחד אסור להעיד לו ואם העיד משמתין אותו וסיים מור"ם אבל אינו חייב לשלם דיכול לומר אמת העדתי אבל אם יש לברר ששקר העיד חייב לשלם יעו"ש וכן פסק מר"ן בס' מ"ו סל"ז בעדים שאמרו שקר העדנו דחייבים יעו"ע וא"ך ג"ך הואל וע"פ דבורו מוציאים ממון למה לא יתחייב לא ידעתי לחלק למה שם לא פטרוהו מכח גרמא ובכאן נימא דיהיה פטור: שוב ראיתי להרב יוא"ל זלה"ה בסק"ו שנשאל באחד שאמר לערל אחד שנגנבה לו גניבה שראובן הוא שגנבה ותפס הערל את ראובן ופסק שם הרב דזה האומר חייב משום מוסר ועל זה הוקשה לו למה לא יהיה פטור זה מכח דיוכל לומר אמת אמרתי כההיא דיודע עדות לגוי דס' כ"ח דפטור מתשלומין משום שיכול לומר אמת העדתי ועל זה הוצרך לחלק דבמסירות החמירו הואל ומדרכם לעשות על הנמסר עלילות ולהפסידו ולא כן בהלואה דאין מדרכם להתעולל להפסידו יותר ויותר יעו"ש משם נשמע דדוקא ביכול לטעון אמת העדתי הוא דמחלקינן בין דין העיד לדין מוסר אבל במקום שאין יכול לטעון אמת העדתי וחייב ודאי דהטעם הוא מדין מסור וא"ך גם כאן אין לך מסור יותר מזה וכדסלקא דעתיה דהרב המלא"ך זלה"ה בתחילת דבריו שכתב וז"ל דיש להסתפק אם יתחייב מחמת אמירתו וכו' ולענ"ד נראה דכך הוא האמת ובפרט נדו"ד בצירוף שניהם אמירתו שהוא נעשה בפלוני ומסירת השטר נוסף נלע"ד דגם הש"ך יודה דיודה הרשב"א להרשב"ץ זהו משנלע"ד וציו"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן מ"ד ראובן מכר ביתו לגוי ונשארה לו חזקה והלך שמעון והשכיר הבית מן הגוי הלוקח ודר בה ימים ושנים ואח"ז בא ראובן לתבוע משמעון שכירות החזקה ושמעון השוכר טוען כי פרע כל שכירות לגוי מה דינו: תחלה אציגה נא לפניך מה שראיתי להרה"ג מוהר"ר ר"ב זלה"ה בספר היקר משי"ש ח"ב סימן ן' ששם פסק וז"ל ראובן היה שוכר מן הגוי בית שיש לו בו חזקה לשמעון ודר בה כמה שנים עמד שמעון ואמר לו תן לי שכירות החזקה נראה דיכול ראובן לטעון בחלקי אני משתמש דהיינו בחלק שהייתי שוכר מן הגוי הייתי משתמש וגם מזה נראה דאם בית של שמעין ולוי והשכיר חלקו ליהודה בפירוש דיכול לומר בחלקי הייתי משתמש וגם שמעון יאמר חלקי הייתי שוכר עכ"ל ודע לך דהגם דפסק הר"ב ז"ל סתום וחתום ובאו דבריו בקצרה צריך לומר דודאי לא דבר הר"ב אלא בבית שהיה יכול להשתמש בו בעל החזקה עם בעל הבית אי בבית שיכולים להשתמש בו שני השותפים בזה הוא דיכול לטעון בחלקי אני משתמש דהא דין זה דיכול לטעון בחלקי אני משתמש מקורו הוא מדברי הרשב"א זלה"ה ופסקו מור"ם בס' קע"א ס"א יעו"ש ומצינו לרבותינו שחלקו בדבר וכתבו דדוקא אם היה חלקו של זה הדר היה מספיק לו בזה הוא דיכול לומר בחלקי אני משתמש הלאו הכי לא עיין בתשב"ץ ח"ג סרי"ו ועיין בס' משכנו"ת הרועי"ם מערכת שי"ן או"ץ ועיין להרב זרע יעקב דף ז"ך ועד אחרן עיין בס' כר"ם חמ"ר בפסק אחד של הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה וכך היה הלכה נוהגת וא"ך צריך לומר דגם הפסק הנז' של הרב ודאי הכי הוא דיכול לומר בחלקי אני משתמש דקאמר איירי במקום שטענה זאת צודקת דהיינו שיכולים שניהם להשתמש דוקא: וזה נמי מוכרע ממקומו ומדבריו דסיים וכתב שם וז"ל וגם מזה נראה דאם בית של שמעון ולוי והשכיר חלקו בפירוש ליהודא דיכול לומר בחלקי הייתי משתמש ע"ך הנה דין זה דבית של שני שותפים והשכיר