קרני רא"ם קו

שנשאל מהרב כמה"ר מרדכי ן' ג'ו נר"ו על ענין כזה ורצה מהר"ם נר"ו לפסוק דהדין הוא עם היורשים שהגם שהרב יוא"ל ז"ל בח"א דעתו נטתה לפסוק כרבני סאלי ומקנאס יע"א הרי בח"ב ס"א חזר בו לפסוק כאשר כתבו לו חכמי מקנאס שהיו בדורו יעו"ש אלה היו דברי מהר"ם ן' ג'ו נר"ו והרב הגדול מהריב"ו ז"ל השיב לו על זה דאין מפסק דח"ב ס"א שום הוכחה דחזר בו כלל אלא כמסתפק והן ולאו ואין מאותה פסק שום סתירה יעו"ש ואח"ך הרבה הרב מהריב"ו זלה"ה באותו פסק להביא להקת הפוסקים דהאמת הוא כרבני סאלי ומקנאס יע"א יעו"ש: ואני ההדיוט אמינא דמה שכתב דמפסק הרב יוא"ל ז"ל בח"ב ס"א אין ממנו הוכחה שחזר בו על זה אמינא במחילה מכת"ר שהרי בספרו ח"ב סקי"ח כתב הרב יוא"ל זלה"ה עצמו וז"ל אך לפי דעת הראשונים החלוקים שנוהגים לדון כן בזמנינו דס"ל שיכולים הבנים לטרוף חלקם ממה שמכר אביהם לאחר פטירת אמם לפי זה וכו' יעו"ש דמשם בארה דהרב יוא"ל ז"ל חזר בו יעו"ש: אך בעיקר הדין נראה לי דאין לנו לזוז מכל הנהו פסקי של הרב מהריב"ו זלה"ה שכתבנו ובפרט בפסק דס' קפ"ח שבו הביא פסקים של ראשונים ואחרונים הרבה מאד שיד יורשי האשה על התחתונה יעו"ש ובודאי כהנהו פוסקים נקטינן הואל ורבו כמו רבו ובפרט שכך העיד על המנהג הרב הגדול מוהר"ר פתחיה בירדוגו זלה"ה וכתב שכך הסכימו רבני רבאט וספרו ומקנאס יע"א ואחריהם קמו בתי דינים שאחריהם של ערי טיטוואן יע"א ואשרו את דבריהם הלא המה מוהר"ם נהון ומהר"ם הלוי אבן צור זלה"ה ובעקבותיהם יצא לידון הרב מהריב"ו זלה"ה לפסוק כוותייהו הגם דודאי לא נעלם ממנו פסק הרב יואל זלה"ה בח"ב בסקי"ח דהרב יוא"ל זלה"ה שגור כל ספריו בפי הרב מהריב"ו זלה"ה כאשר ידוע למי שהוא בקי בס' ויאמר יצחק זלה"ה ועכ"ז פסק כרבני סאלי ומקנאס ודאי כוותיה נקטינן ולפניו נגלו כל תעלומות ובפרט אפילו מצד דהדבר הוא במחלוקת ודאי אין להוציא מיד הלוקח או הממשכן כדאמרן לעיל הואל והנכסים הם בחזקת הבעל והיורשים אינם אלא מן התקנה זהו משנלע"ד וליה עינינו יצילנו מכל שגיאה אמן: שוב דקדקתי וראיתי להרב מהריב"ו זלה"ה בח"א סקנ"ו ושם ראיתי לו שכתב בפירוש דוקא אם מכר האב הוא דאין הבנים יכולים להוציא מיד המוכר אבל אם משכן הקרקע יכולים הבנים לזכות בחציים ולהוציאו מיד הממשכן יעו"ש ובודאי טעמא דמילתא דהואל ולא מכרו אלא משכנו אין לנו לומר דאם לא היו שלו ואין לבנים חלק בו לא היה ממשכנו דהואל ולא מכרו יש לנו לומר דנתכוון למשכן גם חלקם איידי דביני ביני ואח"ך יפדהו וכל אחד על מקומו יבוא בשלם ואתייא מכללא שמה שחלקתי לעיל בין מכר להלואה הכל על נכון ודו"ק: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן מ"ג ראיתי להרה"ג ר"ב זלה"ה בספרו משי"ש ח"א סרנ"ג שנשאל בראובן שנתפס ביד הגוים לפרוע סך מה ובהיותו תפוס אמר להם שהוא נושה בשמעון סך מה בשטר והראה להם השטר לגוים ונתפס שמעון לפרוע ושוב עמדו ראובן ושמעון לדין על השטר ההוא ונמצא שהוא פרוע והגוים עדיין תופסים לשמעון כפי השטר וכפי המונח הראשון שראובן נושה בשמעון ולא שמעו לקול דין ישראל ששמעון פטור והשיב על זה לכאורה נראה דיש להסתפק אם יתחייב מחמת אמירתו שאמר לגוים שנושה בשמעון אך כד מעיינין שפיר נראה שגם מזה פטור דהא כתב הרב"י בס' שפ"ו משם הרשב"א רואה אני לפטור שמעון אם עבר והחזיר השטר לגוי לפי שאין כאן דינא דגרמי ולא עוד אפילו היה ביד שמעין שטר פרוע של ראובן ונתנו שמעון למלוה נ"ל שהוא פטור מדיני אדם מטעם זה שאמרתי עכ"ל ואף שכתב הרב"י והביאו הג"ה שפ"ח דאם מסר שטר פרוע לגוים חייב התם בברי הזיקא כמו שמדוקדק וידוע שיכוף וכו' יעו"ש כך מוכרח לישב אם לא נאמר דפליגי ומעתה נראה דנדון דידן דאמירת ראובן לגוים שיש לו שטר על שמעון היא גרמא בנזקין ופטור הוא עליה והו"ל שמעון נתפס על חבירו ואין חבירו חייב לשלם כן נלע"ד אלה היו דברי המלאך ר"ב זלה"ה: ולי ההדיוט לא נחה דעתי בפסק זה דהן אמת דראה ראיתי להרב הש"ך בסו"ס שפ"ח כתב דדברי הרשב"ץ דפסק מור"ם בס' שפ"ח מיפלג פליגי עם סברת הרשב"א דפסק בס' נ"ד ס"א ובס' שפ"ו ס"ג ומזה יצא לתמוה על מור"ם כיצד מזכה לבי תרי יעו"ש מכל מקום הרי מצינו להרב שדה הארץ שיישב דברי מור"ם וכתב וז"ל אמנם לענין הלכה נלע"ד כי כבר הסכימו הפוסקים בסברא דרשב"ץ שהביא מור"ם בהג"ה והביאה הרב פנ"י מש"ה ח"ב סמ"ט ועיין במ"ש הרב בני חיי שם סק"ב והביא ס' משא"ת בנימי"ן בס' פ"ה ומוהרש"ך סקל"ט ודברי מוהרש"ך שהובאו דבריו בתוך תשובת מוהר"ש הלוי ח"מ וכל הפוסקים הללו ס"ל דאי ברי הזיקא והפסידו מן הקרן דחייב וא"ך כפי זה שפיר פסק שם מור"ם בהג"ה ס' שפ"ט דבברי הזיקא מחייב וכדעת היש אומרים שהביא בס' שפ"ו וכדכתיבנא דכן עיקר וכד מעיינת בה נוכל לפרש ולומר דאפילו הרשב"א יודה בענין זה הדין שכתב מור"ם בס' שפ"ח בשם מוהרשב"ץ דכיון דברי הזיקא ובודאי יבוא לו הנזק דכן כתב וכן אם מסר שטר לגוי וידוע שימסרו לשר וכו' וע"ש שהאריך עוד וכן היתה מסקנתו דלא פליג הרשב"א והרשב"ץ אלא יש חלוק בין ברי הזיקא ללא ברי הזיקא ובברי אפילו גורם דגורם חייב כגון ההיא דמסר לכותי והכותי ימסור לשר וכו' עכ"ז חייב ע"ש א"ך הואל ולדעת הרב שד"ה האר"ץ לא פלגן בהדייהו ודאי כך נאה ויאה לקיים דברי מור"ם ולא להוו פסקיו סתראי ונקטינן דכל בברי הזיקא חייב וממנו נלמד לנדו"ד דהואל והגוים הם נושים בראובן ומסתמא לא ימחלו בממונם דהא עדיפא מזה מצינו לפסק הש"ע בס' קכ"ח ס"א שפסק בדין הפורע חובו של חבירו דפטור הלוה דיאמר ליה הוה מפייסנא ליה ומחיל לי ועל זה סיים מור"ם שם