קרני רא"ם קג

באוצרותיו של המוריש הוי כמצאתי בכת"י של אבא וזה עלה על הדעת דמזה חייבו הרב הפוסק הס"ת: אך ומה נעשה לחד מקמאי הלא הוא הרב הגדול אך מוהריב"ו זלה"ה בסו' סימן מ"ד שפירש לדברי הש"ע אלו דמיירי דוקא באומר להד"מ ומעולם לא לוה לי אביך מה טוען מכח כתיבת אביו דזה הוי כטוען ברי הואל ומכחיש הוא בעיקר ההלואה אבל אם אומר הלוה פרעתי לא הוי טענת ברי ואינו חייב כי אם תר"ס כדין כל טענת ספק ע"ש ואנן מוסיפנא על דברי הרב נופ"ך שפי"ר וסיוע לדבריו מדקדוק דברי מר"ן עצמו שכתב דצריך היורש לומר וברור לי שהוא כת"י של אבא דמשמע בלוה מכחיש עיקר ההלואה קא מיירי דאי בשאינו מכחיש למה ליה ליורש לומר וברור לי וכו' הכי בלאו הכי מודה הלוה שאמת הדבר שהיה לאביו עליו הלואה אלא שפירעו. אלא ודאי כמ"ש הרב מהריב"ו זלה"ה דבמכחישו בעיקר ההלואה קא מיירי וא"ך גם כאן הואל ועל פי העדאת העידים השטר נגרע כחו לא נשאר כי אם טענת ספק במה שנשאר מונח ואין להם על דוד הנז' כי אם חר"ס ותו לא מדי זהו מה שנל"ע בעת הזאת וצוי"ם וימין הלכ"ד החותם פה סאלי יע"א משנתינו זאת אלול התרנ"ג לפ"ק הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן ל"ח ראובן שנתן לשמעון ליטרא לקחת כו"ך מלוי ושמעון הוליך האליטרא ללוי ולוי כתב לו על גבה שביום פלוני יפרע אותה ואח"ך נמצא עליה הודאה מיד שמעון שכבר נפרע בה אלא דלעת עתה האליטרא יוצאה מיד שמעון ובא להחזירה לראובן באמור לו שהגם שכתב לו עליה שפרע בטח בו במה שאמר לו ביום הזמן שיפרע לו על זה סמך וכתב ומסר לו ואח"ך לא רצה לפרוע והחזירה לי ולוי אומר שכבר פרע ושובר האליטרא בצדה יומ"ץ: תשובה הנה בדין אם נשתעבד לוי לשלם כשכתב שהוא מוכן לשלם או לא עיין בזה מה שנחלקו שני צנתרות הזהב הרב גושפנקא דמלכא בספרו והרב מהר"ם דרמון זלה"ה סוף ספרו הבהיר גור אריה יעו"ע דפלגן בהדייהו בזה אין להעתיק הדברים: ובענין אם יכול שמעון לחזור על ראובן ויטול מראובן או לא. נראה דדין זה הוא דינא דחנוני ופועלים דס' צ"א והגם דכאן יש לדון מדין המנהג דהא אין לך אדם שכותב על האליטרא שכבר גבאה קודם שיגבה ועיין דוגמת זה בס' תוש"י ח"ב ס' עכ"ז יש לחלק דבנדו"ד הרי ג"ך אין דרך האליטרא אחר פרעונה שתמצא ביד שמעון המוליכה וצל"ע: שוב בא לידי ספר פתחי תשובה זלה"ה בס' צ"א סק"ב דשם נשאל בכעין זה ממש ועיין שם מה שהעלה לדינא דדעתו הוא דנשבע שמעון ונוטל כדין הפועלים ובדין לוי אם יהיה פטור מראובן במה שאומר כבר פרע נראה לדמותה למי ששלחה ביד חבירו לפרוע לו חובו האמור בס' נ"ח ורמז לו שיקח השטר וגם כאן מילתא ידועה דהפורע לוקח האליטרא בידו ומה לו להניחה ביד שמעון זה שעל ידי זה מצא כח לחזור ולתבוע בה ואיהו הוא דפשע זהו מה שנלע"ד ועיין גם בזה להרב פתחי תשובה בחומ"ש סק"ח מה שהעלה לדינא ולאפס הפנאי קצרתי ושלום מאתי הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן ל"ט ראובן מכר לשמעון סחורה בהאלמאלטורנ"א והן היום הלך לוי ולקח ממנו קצת סחורה ורצה לעכבה בחוב שהוא נושה בשמעון מהו הדין: תשובה לכאורה נראה דזה נכנס במחלוקת הרב"ח והפוסקים החולקים עמו במי שמכר סחורה לחבירו ועדין היא בעין אם יכולים שאר בעלי חובות ליפרע ממנה כידוע מחלוקתם ע"ע ועיין בחדושי על הש"ע סצ"ז ששם קבצתי כל הדיעות ע"ע: אלא דאחר העיון יש לחלק דכאן אפי' החולקים על הב"ח וס"ל דכל הבע"ח יכולים לגבות בכאן יודו הואל וזאת הסחורה לא יצאה מרשות מוכר לגמרי יעו"ש ולא דמי זה אלא לדינא דסרסור האמור בס' צ"ג יעו"ש וגם כאן הכי הוא יעו"ש: ואל תשיבני דשאני דין זה מדין סר"ס הואל ובכאן משעה שמשכה אפילו עדיין לא נמכרה קמא ברשותיה לענין אונסין והוי כאלו דידיה וכו' יעו"ש דסו"ס לאו דידיה הוא וכו' יעו"ש בדין הסרסור ופשוט לדעתי דאליבא דכו"ע אין בע"ח יכולים לגבות ממנה. אחרי מופלג מצאתי הדבר מפורש בס' כרם חמר בס' פ"ו משם מהר"י אדרבי זלה"ה ע"ש ונהניתי תהלי"ת ודו"ק כי קצרתי וא"ש: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן מ' מי שקבל עסקה והלך ועשה הקפות ברשות או שלא ברשות חייב לעמוד על ההגבאות ולהביאם לשותף מההיא דמור"ם דסי' רצ"ד ס"ו והגם דמדברי הרב"י ז"ל שהביא הש"ך שם נראה דחולק על הת"ה שפסק מור"ם כדבריו יעו"ש עי' לה' מוהריב"ו זלה"ה בח"ב סכ"ב וסקמ"ז שכך פסק בדברי מור"ם אלו והגם שהרב הנז' מחלק דדוקא אם הממציא הוא עדיין יושב במדינה אבל אם רוצה הוא לילך למדינה אחרת אינו בדין לאסור אותו כדי לגבות חובות אחרים ע"ש. בנדו"ד ודאי יודה דהדין הוא שאפילו רוצה לילך למדינה אחרת אינו יכול לילך עד שיקבץ כל הגבאו"ת דשאני הממציא חוב לחבירו וכו' דמור"ם דסי' רצ"ד התם יכיל הוא בעל החוב לתבוע חובו אלא משום הטירחא שאינו רוצה