קרני רא"ם קב

שטרו כותב שטר הודאה לחבירו שהוא פרוע והולך בטח נמצא שכך עמא דבר וכך מנהגה נהוג וא"ך קם דינא אפילו יהיה המוריש חי על האדמה מהנייא לגבי העדאת העדים שהודה והדרן לכללין כל מאי דלא מצי אבוהון למטען אנן לא טענין ליהו: ועדיפא מזה אף אנן נמי נימא דאפילו לסברת הפוסקים דס"ל דאם היה כתוב עכ"ע שט"ז לא מהנו עדי הודאה הוא דוקא אם יהיה המלוה חי ויטעון כך אבל ליתמי לא טענינן כן ודבר זה נלמד מדברי כנה"ג האמורים לעיל וכמו שלמד הרב מוהריב"ו זלה"ה לטענת סטראי לנדו"ד כך אנחנו נלמוד לנדו"ד לענין עדי הודאה לאם כתוב עכ"ע שט"ז ודוק ופשוט הוא: ומעתה נתנה ראש למה שנסתפק הרב הפוסק אם יבררו היורשים שהיה לכמוהר"ש ז"ל מלוה אחרת משטר מסך מאתיים ושל חמש אם היה יכול לטעון לא על שטרות אלו היוצאים עתה הודיתי אלא על מה שהחזרתי והביא הרב הפוסק מ"ש הסמ"ע בס"ל ס"ח ומשל"ם בפי"ד מהל"מ והטריח עצמו להכריח מדברי מר"ן דדעתו כסמ"ע במקום דלא היה צריך הואל והסמ"ע והכנה"ג כך ס"ל ומה גם דהמש"ל עצמו לא החליט הדין והניח בצ"ע ודאי כוותיהו דהסמ"ע והכנה"ג נקטינן זהו מ"ש להשיב בדבריו: אלא דתמיהא מילתא שדימה נדו"ד והכניסו במחלוקת הסמ"ע והמש"ל דאנן אמינא דעד כאן לא נחלקו הסמ"ע והמש"ל אלא דוקא בעידי פירעון דלאו אגוף השטר קא מסהדי אלא אדמי בעלמא הוא דקא מסהדי ושטר בתוקפו עומד וכמו שכתבנו לעיל דמשום הכי יכילנא לטעון סטראי וכמ"ש הרב"י משם מהר"י הלוי אבל בנדו"ד שזה העדים קא מסהדי על גוף השטר שיש תחת יד כמוהר"ש זלה"ה שטר של מאתיים פרוע ושל חמש מאות ודאי אפילו יברר שהיה לו הלואה אחרת ואין אנו יודעים אם עליו הודה או על מי שכבר החזיר. בזה ודאי אפילו הרב מש"ל יודה בזה דאין יכול להוציא דהמע"ה ודוגמא לזה מצינו מדברי הפוס' שהרילר"ח ור"ת הביאו דבריהם התוספות בפרק שבועות הדיינים דמ"א ובכתובות דף פ"ה דמפרשי מימרא דאמר רב נחמן דאיקרע שטרא היינו דצריך בעל השטר שבועה שלא נפרע וגובה בו ע"ש וכתב הרב פחד יצחק או' סטראי משם הפוסקים וז"ל הודה שנפרע משטר שסכומו כו"ך ואח"ך הוציא שטר מאותו סך אפילו לר"ח ור"ת לא מהני ואינו גובה בו עכ"ל הרי לפניך לדעת ר"ח ור"ת במקום דלא מהנייא טענת סטראי טענת הודאה מהנייא ומילתא בטעמא כדאמרן הואל והוראתו על גוף השטר אף אנן נמי נימא לדעת המש"ל במברר דוקא לא נחלק אלא בעדי פירעון ואין יודעים מאיזה שטר אם ממה שהוחזר או מזה שאינם מעידים אלא אדמי ולא אגוף השטר אבל בכגון דא שמעידים על שטר פרוע ממאתיים יודה המש"ל: שוב מצאנו לדין זה ממש שפסקו הרב הגדול מוה"ר רפאל בירדוגו זלה"ה בס' משי"ש סק"ל שפסק בראובן שהוציא שטר נגד שמעון מסך עשרה ושמעון הוציא כת"י ראובן שנפרע ממנו שלשה ונמ"ך על גבי השובר פירעון שלשה ופליגי. המלוה אומר הן הם השלשה שבת"י הן הם שע"ג השטר ושמעון טוען הני אחריני נינהו יעו"ש שפסק דיד בעל השטר על התחתונה מ"ש והרי לפניך דשם המלוה כשמוצא השטר מעשרה והלה מוצא הכת"י של שלשה הרי ממש המלוה מברר שהיה לו השטר נגד השלשה שהרי זה השטר של עשרה חשוב כחלוק לשתיים דהיינו היה לו שטר של שלשה והרי הוא פרוע ושטר של שבעה ועדיין בלי פירעון ומסופקים אנחנו בכת"י של השלשה אם הם משטר של השלשה המובררים לפנינו שהיה נושא בו ונפרעו או מן השבעה ופסק דיד בעל השטר על התחתונה ותמיהא איך לא זכר שר להביא ראיה מדברי תנא דידהו ונדו"ד הוא עדיף יותר כדאמרן הואל ועל הגוף קא מסהדי איך שיהיה מכל מאי דכתיבנא הדין ד"א כמ"ש הרב הפוסק נר"ו אך למודעי אני צריך לבאר דברי המש"ל שכתב בפי"ד מהמלו"ל הל"ט שמתחילה כתב נראה דאם לא זכרו וכו' מיהו מספיקא לי אם יברר המלוה וכו' ומסתברא דבכי האי אוקי שטרא בחזקת שלא נפרע וגובה בו ודוק עכ"ל ואחר זה הביא דינים אחרים ואחר שהביא דינים אחרים שאינם מענין זה חזר והביא דברי הסמ"ע דס"ל דאם יברר שהיתה לו מלוה אחרת וכו' וכתב איהו על דברי הסמ"ע דלדעתו נראה דתלוי במחלוקת שהביא הטו"ר בספ"ג ולסוף הצ"ע לדינא ע"ש ולכאורה קשיין דבריו אהדדי דמתחילה הפסיק הדין במברר דלא איתרע שטרא ואח"ך כשהביא דין של הסמ"ע כתב דצ"ע. עוד יש לדקדק למה לא הביא דברי הסמ"ע אחר דבריו הראשונים ובפרט דדבריו הראשונים אך למותר שהיה די במה שהביא דברי הסמ"ע ובמה שכתב איהו עליו: אלא דהדבר פשוט הוא דתרי מילי נינהו ודברי המש"ל הראשונים הם קאי על תחלת דבריו הראשונים שכתב דהרמב"ם בהל"ט איירי אפילו לא זכרו זמן הפירעון דבענין יש לספוקי אם השובר קדם ושטר זה נכתב אחריו או על שטר זה נכתב. בזה הוא שהחליט הדין דבאם ברר שהיתה לו מלוה אחרת השטר בתוקפו עומד ודברי הסמ"ע קאי על דינא דמר"ן דס"ל ס"ח דשם איירי דהיתה העדאתם על הפרעון אחר זמן השטר כמבואר. כזה נפלה מחלוקת בין הסמ"ע והמש"ל אם ברר שהיתה לו מלוה אחרת ותו לא מידי אתייא מבינייא דאם לא הזכרו עדי ההודאה אימת היתה אם קידם שטר זה שיצא או אח"ך בזה מצאנו להמש"ל דס"ל אם יברר המלוה שהיתה לו מלוה אחרת השטר בתוקפו עומד וגם הסמ"ע יודה בזה על כן חל עלינו חובת הביאור בדברי העדים אימת היתה הודאת כמוהר"ש ז"ל אם קודם שטר זה או אח"ך במקום שיתברר שהיתה לו מלוה אחרת זהו מה שעלה במצודתינו לע"ע: ומעתה יש לנו להשיב במה שפסק הרב הפוסק בסכינא חריפא שישבע הלוה ויפטר בלי טעם וראיה דלע"ד נראה דהואיל ואין ליורשים עליו כי אם טענת ספק די במה שנזקיקיהו לחר"ס כדין כל טענות ספק והן אמת שעלה על דעתינו לומר דלא גרע ספק זה אם על שטר זה היתה הודאתו או על אחר מדין שכתב הש"ע בס' ע"ה סכ"ב וז"ל אמר מצאתי כתוב בפנקסו של אבא שאתה חייב לו מנה וברור לי שהוא כת"י של אבא יש מי שאומר שמשביעין אותו הס"ת ע"ש וא"ך ג"ך הואל ומצאנו השטר מונח