קרני רא"ם קא

דוקא אם כתוב בהדייא דעל שבידו על הלוה מסך פלוני ועדיו פלוני ופלוני וכו' ומצינו הטעם דמהני כתיבת ידו יותר מהעדאת עדים משום דכת"י אין לך הודאה יותר ממנו כמו שמבורר מכל דברי הפוסקים וא"ך לפי דברי הסמ"ע אלו גם בעדי הודאה אם בא להודות בפניהם על איזה שטר שהוא תחת ידו והוא פרוע צריך שיעידו שהודה בפניהם על שטר שסכומו כו"ך ועדיו פלוני ופלוני וא"ך בנדו"ד דלא בא כתוב בהעדאת העדים שהודה כמהר"ש ז"ל אלא על סכומות שבשטרות ולא הזכיר העדים הרי הודאה זאת כמאן דליתא והיה יכול לטעון סטראי. דהיינו על שטרות אחרים הודיתי: אלא דהאמת יורה דרכו דלאו בדיוק כתב הסמ"ע דבעינן שני תנאים להזכיר הסכום והמעות ולא כתב כן אלא לרווחה דמילתא דבכת"י של המדקדקים מיירי בכותבים על סכום פלוני ועידיו ומיהו אפילו בחדא מהני דהיינו הזכרת הסכום וזה מדוקדק מלשון הסמ"ע סקכ"א שסיים מדבריו וכתב בזה"ל משא"ך הכא דלא נכתב בכת"י שעל חיב פלוני קבלו ע"ך משמע דלא הורע כאן כח הכת"י אלא משום שלא נכתב על חוב פלוני דהיינו סכום המעות אפילו לא יהיה נזכר מאן נינהו עידיו אלא די בהזכרת החוב ואין להתעקש לכלול במלת החוב פלוני דהיינו חוב שסכומו כו"ך ועדיו פלוני ופלוני דאין זה פשט הלשון גם מדברי הסמ"ע ס"ק י"א לא הזכיר תנאי שיזכיר עדיו אלא כתב ז"ל ודוקא בשובר שהוא על שטר שסכומי כו"ך יעו"ש משמע דבזה די והגם שסיים עלה כמ"ש בסמוך סעי"ט ס"ק כ"א לאו כוונתו לומר כמ"ש סקכ"א דצריך להזכיר גם העדים אלא כוונתו לומר דצריך לומר סכומו כו"ך וכמו שתירצתי בסמוך סקכ"א וא"ך לפי שטה זאת בדברי הסמ"ע הרי גם כאן הודאת מוהר"ש ז"ל היתה על שני השטרות שסכומם כו"ך ומהנייא הודאה זאת אפילו לדברי הסמ"ע ומה גם אפילו אמור נאמר דהסמ"ע בעי שיזכירו עדי הודאה סכום ועדים הרי מצינו גדולים ועצומים פליגי על הסמ"ע וס"ל דבכת"י לא בעינן להזכיר אפילו הסכום וכמ"ש הש"ך בס' נ"ח סק"ט ובס' ע"א סקכ"ד יעו"ש וכ"ך הב"ח וכ"ך הרב גד"ת וכך הלכה העלה הרב פמ"א ח"ב סי"ב גם הוא הביאו הש"ך והילך לשון הטו"ז ג"ך בס' ע"א ס"ט דלא מהני סטראי נגד עדים הן נגד כת"י והטור בשם הרא"ש סיים אלא א"כ האמינו עליו כשני עדים ולא נתכוון בזה דאלו האמינו כב' עדים דאין מועיל כת"י דודאי מועיל כמשמעות ס"ז ס"ד אלא דהרא"ש נתכוון בזה להוכיח שלא נאמר דאין כח בהודאה לסתור הנאמנות ע"ך כתב דאינו מועיל נגד עדים אלא א"ך פירש כבי תרי ובהודאה אפילו מסתמא נקרא הודאה ואין כח בשום נאמנות לסתור ההודאה וכ"ך מו"ח ז"ל ודלא כהסמ"ע שכתב לחלק בין כת"י זה לכת"י דס"ד בחלוק דחוק עכ"ל וא"כ הואיל ומצאנו כל הני חבל נביאים נתנבאו בסגנון אחד דבת"י דהודאת המלוה מהנייא בכל ענין כוותייהו נקטינן ואין להוציא מיד הלוה במכו"ש בנדו"ד שההודאה היתה מפורשת על שטרות שסכומם כך וכך פשוט הדבר ולית דין ולית דיין: ועדיפא מזה כתב הרב מוהריב"ו זלה"ה דאפילו הסמ"ע עצמו לא הוצרך בכת"י לומר שיהיה כתוב על שטר שסכומו כו"ך דוקא דלאו הכי יכול לטעון סטראי דוקא אם יטעון כך המלוה דוקא אבל אם כבר גוע המלוה אנן לא טענינן ליתמי כך. וראיה לזה דהא מצינו להכנה"ג הגה"ט אוט"ו שכתב שאף לדברי רבינו ישעיה ז"ל שהביא רבינו הטו"ר דכשכתב נאמנות בשטר אפילו עדי הודאה הם פסולים ונאמן לומר לא הודיתי היינו דוקא כשטוען כך אבל אם מת לכו"ע לא טענין להו ליורשים יעו"ש מלתא בטעמא ומזה למד הרב מוהר"י ן' וואליד זלה"ה וכתב וז"ל ולפי"ז אף אנן נמי נימא דע"ך לא אמר הסמ"ע דכשלא כתב בכת"י שעל שטר פלוני קבלם נאמן לומר סטראי אלא דוקא בשטוען המלוה כך בפירוש אבל לטעון כך ליורשים לא טענין להו מהטעם שכתב הכנה"ג עכ"ל א"ך נמצינו למידין דעדי ההודאה לית נגר ובר נגר שיגרע כחם: הן אמת דעדיין יש כאן מקום לפקפק לפי שטרי דידן אנן בני מערבא דמנהגינו לכתוב והאמינו עכ"ע שטר זה ופרעונו וכו' דבזה מצינו למהרשד"ם ח"מ סנ"ג דפסק דגם עדי הודאה לא מהנו נגד המלוה ע"ע וכן ראינו בפסק אחד הובא בספר הבהיר כרם חמר סקפ"ט ושם כתוב בתוך הפסק וז"ל ומה גם דאפילו אי הוה כתיב עכ"ע שט"ז קו"ר ותו לא אפילו הכי שמעינן תרתי דלשון זה הוא כללא דכולהו טענות בכל אופן שיהיו בעולם בין על פירעון קו"ר ומחילה או הודאה עכל"ה. ובא על החיתום הרב כמוהר"ש אבן צור משם מר זקנו הרשב"ץ יעו"ש וגם אנן בדידן נלע"ד לדקדק כן מדברי מר"ן עצמו דהא מצינו למר"ן בס' ט"א ס"ג שכתב וכן אם העידו שמחל לו החוב נאמנים ע"ך וכתב הש"ך סק"א דבזה אפילו רבינו ישעייה והרמב"ן מודו בזה עיין שם וכוונתו לומר דאפילו הני רבוותא דפליגי בהודאה כמו שמפורש בטו"ר במחילה מודו נמצא דס"ל דעדי מחילה עדיפי מעידי הודאה ומצינו למר"ן בס' פ"ב סי"א שכתב והמדקדקים כותבים והאמנתיו לומר שלא נפרעתי ובכל עניני חוב זה וכו' ופירשו הסמ"ע שם סקל"ז דכוונתו לומר דעל זה כותבים המדקדקים וכו' כדי שיהיו נאמנים על טענת מחילה יעו"ש וא"ך זכינו באומרך מלת עכ"ע שט"ז כוללת טענת מחילה וא"ך כאן שהאמינו כבי תרי עכ"ע שט"ז ופירעונו הרי האמינו לגבי עדים אפילו על טענת מחילה ולא מהני עדות העדים מכ"ש דמהני לגבי טענת הודאה כדאמרן דטענת מחילה היא עדיפא מהודאת פירעון וא"ך היה מקים כאן לומר אלו היה המוריש קיים היה יכול לומר להד"מ או על שטר אחר הודיתי במיגו דלהד"מ וגם אנן נטעון ליורשים כן: אלא דגם לזה מצאנו ארוכה ומרפא מדברי הרב מוהר"י ן' וואליד זלה"ה בילקוטיו או"ן שכתב דדבר זה במחלוקת הוא שנוי ונחלקו בו הרבנים שלפניהם יעו"ש וא"ך הרי ג"ך הדבר במחלוקת הוא שנוי ויכול הלוה לומר קי"ל ועדיפא מזה כתב הרב הנז' בפסקיו ס"ג וז"ל והרב מהר"ש אסבא"ג ז"ל כתב שאף שכתב בשטר שהאמינו עכ"ע שט"ז וכו' עדי הודאה נאמנים כמ"ש הסמ"ע שם ושכן היו דנין הראשונים הלכה למעשה מטעמא דלא משמע ליהו לאינשי דגם ההודאה בכלל עכל"ה וגם אנן בדידן כך אנחנו נוהגים וכך ראינו מימות עולם שכל מי שאבד