קרני רא"ם ק

מילין כי לזכירה בעלמא וציו"ם וימ"ן ועיין להרב פת"ש סרנ"ג: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן ל"ה ראובן ושמעון בחצר אחת ולכל אחד יש לו בית מיוחד ומשותפים הם באמצע החצר ובשאר התשמשין והחצר היא בעי"ת סאל"י יע"א שמנהגם הוא לדון דינא דגאו"א אלא שהשותפים הנז' אחד מהם אינו מתושבי העיר סאלי יע"א אלא מעיר רבאט יע"א שמנהגם הוא שלא לדון דינא דגאו"א ועל זה כשתבע השותף שמאנשי סאלי לעשות עמו גאו"א טען השותף שהוא מאנשי עי"ת רבאט שלא יעשה עמו גאו"א הואל והוא מהאנשים שאין בניהם דין זה גם קרקע דידיה תהיה נגררת בתר מרה ולא יעבור דגאו"א ע"ך הגיעו דבריו: לדעתי פשוט דאין בדברי השותף שמאנשי רבאט כלום ודנין בה דגוא"א וראיה לזה מההיא דחומ"ש סי"ד שאם נתעקלו נכסי הנתבע בעיר התובע הדין שילך הנתבע אצל התובע אלמא אדרבא הוא יהיה נגרר אחר קרקעו ע"ש בב"י ובש"ע ומור"ם ומשחד"ר סימן הנז' גם יש ראיה מדיני המס שאם הוא על הקרקע שצריך לשלם עליו אפילו בעליו הם בעיר אחרת עיין בדיני המס ס': ועיין בס' מש"ה או"ך סל"ג דמשם יש ראיה לכאן ונוסף דאפילו יהיו שניהם ממדינת רבאט והקרקע בסאלי ינהגו בו מנהג סאלי יעויין זה ממ"ש אם היה הכת"י נעשה בעיר פראנקי"א וכו' יעו"ש דיש ראיה מכמה מקומות ועיין בתוש"י ח"ב ס"י מי שנשא אשה במקום אשר מנהגם כפי התקנה ואח"ך הלך לדור במקום אחר ע"ש גם יש בזה ממנהג השותפ' ואדעתא דהכי נשת' עיין בסקע"ז ועיין בס' ויאמר יצחק ס"ך ועיין כר"ח ח"א בחלק אהע"ז ספ"ג יעו"ש: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן ל"ו ראובן שיש עליו חובות ואין לו במה לפרוע ועל זה רצה לילך למדינת הים לעבוד ולשרת במקום אשר ימצא מנוח להרויח ממה לשלם ועל זה באו קרוביו ומיודעיו ופייסו אותו לקבל מידם ולפרוע מהם חובותיו ולא יצטרך לצאת חוץ לעיר והוא לא רצה כי אמר אינו רוצה במתנות משום ושונא מתנ' וכו' ועל זה באו בעלי חובות לתובעו שיקבל כדי לפורעם מהו הדין ע"ך: לדעתי נראה דאין יכולים לכופו וקו"ח מן הדין שכתב מר"ן בחומ"ש סימן רע"ח ס"י בדין הבכור דיצא על אביהם שט"ח דיכול הבכור לומר איני רוצה ליטול פש"ן ולא לפרוע פש"ן דהדין עמו וכתב מר"ן ונפקא מינה וכו' וכתב הסמ"ע שם בס' קז"ך דדוקא בחלק הבכורה יכיל לומר כן משום דמתנה קרייה רחמנא ועד דמטו לידו לא הוי שלו משא"ך בחלק הפשיטות אינו יכול לסלק עצמו ע"ש ובס' קכ"ח כתב דחוץ מן הנפקותא דכתב מר"ן עוד יש נפקותא אחרת וז"ל עוד נפקא מינה בשם ר"ת והוא שאם יש לבכור חוב שחייב הוא בעצמו ולא מחמת אביו כשמסלק עצמו מחלק הבכור אז אינו נפרע החוב משאר האחין וצ"ע עכ"ל הרי לפניך דאפילו בחלק הבכורה הואל והיא קרויה בשם מתנה הגם דלא שייך בה ושונא מת' וכו' עכ"ז אין יכול לכופו לקבלה ולפרוע מכ"ש בשאר מתנה דעלמא דשייך בה משום ושונא וכו' ודאי אין כופין אותו וצוי"ם: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן ל"ז לעי"ת מקנא"ס יע"א על אודות שטר שהוציאו היורשים על הלוה והלוה הביא עדים שנים שאביהם המלוה הודה ששטר זה פרוע הוא מיד הלוה: ראינו העדאת העדים גם את הראשון גם את השני ואת אשר נגזר עליהם מאת הרב הפוסק אברהם בראש נר"ו ומה מאוד הוקשה עלינו בפרש מי הם בעלי הריב כי הגם שכמוה"ר שלם נר"ו לא ידענוהו אהבת עולם אהבנוהו כי שלם רב לאוהבי שמו עכ"פ האמת אהוב יותר ממנו ומוכרחים אנחנו לחוות דעתינו הקלה המעט היא: והנה אמת נכון הדבר דהגם דקי"ל דמאי דאמרו טענין ליתמי היינו להחזיק מה שבידם ולא להוציא עכ"פ נדו"ד שיש שטר גמור לא מקרי אלא להחזיק דאם לא כן בטלה דינא דטענא סטראי שיכול המלוה לטעון בתורת מיגו דלהד"מ דפסק הש"ע בס' נ"ח ודינא דפסק בס' פ"ג ס"ג דהא קי"ל מיגו להוציא לא אמרינן וכמ"ש מור"ם בס' פ"ב סי"ב ע"ש אלא דהדבר ברור דכל שיש שטר לא מקרי להוציא כמו שמוכח מדינים הנז' ועיין בכללי המיגו להש"ך בס' פ"ב ס"א ע"ש וכמו שבא הדבר מפורש ג"ך בדברי הר"י הלוי ז"ל שהביא הרב"י בסו"ס נ"ח משם בעל התרומו"ת ומשם הרא"ש ז"ל דלאו להוציא הוא הואל והני סהדי לאו אגופיה דשטר קא מסהדי אלא השטר במקומו עומד ואדמי בעלמא דיהיב באפייהו קא מסהדי ע"ש: אלא דהאמת יורה דרכו דבנדו"ד לא מצאנו מענה מה להשיב נגד הני סהדי הואל ועדי הודאה נינהו וכמ"ש החכם הפוסק דאפי' במקום שהאמינו כבי תרי עדי הודאה מהנו וכמ"ש הש"ע בס' ע"א ס"ג יעו"ש: והן אמת דמחזה חזינן להסמ"ע בס' ע"א סקכ"א שהקשה דברי הטו"ר שכתב אלא א"ך האמינו כשני עדים דאזי משמע דלא מהני כת"י עם ההיא דכתב הטו"ר והמחבר בש"ע בסע"א ס"ד דהמדקדקים עושים שובר מכת"י של מלוה ותו ליכא למיחש למידי וכו' והוכרח לתרץ דההיא דהמדקדקים וכו' איירי