קרני רא"ם ט

$$ ציור $$ קרני רא"ם שו"ת על אהע"ז סימן א' בא לפנינו ה"ר שמואל בן אודיז והעיד וכו' באיין זמן די שמענא לכבאר די המנוח מרדכי ן' צמח נלב"ע על ידי די קתלוה לגוים פדיך זיהא דלקנטרא. שמואל הנז' הווא גאלס יום שב"ק פלחללא דלקנטרא פדוואר ונאזל קדאם לכימא די וואחד לגוי סאחבו הווא גאלס וזאה לגוי סאחבו הנז' אלקיטון וקאלו האדאך מרידיך למהדאווי ומתעללמו עלאס מא טלעתוהומסי מן לוואד. קאלו העד הנז' סכין מרידיך וואזבו לגוי הנז' וקאלו מרידיך למהדאוי הווא וסאחבו. וואזבו העד הנז' מרידיך מא מאתסי קאלו לגוי הנז' וואהלי כיף לי תערפני ונערפך קאלו העד הנז' כיף סארלהום פמותהום קאלו יא וולדי קתלוהום ועמלוהום פלקיטון ועמלוהום פסווארי ורמאווהום פלוואד עד כאן עדות העד הנז' וברר בעדותו העד הנז' באיין דאך זמן מא כאן חתא חד די אישמו מרידיך למהדאווי כא יביע וויסרי פלפווארת די הייא זיהת אלקנטרא מן גיר מרדכי ן' צמח אסלאווי ע"כ וחתומים על העדות הנז' תרי ת"ח שנתקבל העדות בפניהם כראוי לפו"ד ובאו על החתום תרי מג"ת יומ"ץ: תשובה מה שנלע"ד הוא דאתתא דא שריא לאתנסבא לכל גבר דתצביין ע"פ העדות הנז' די קאלו לגוי האדאך מרידך למהדאווי ומתעללמו עלאס מא טלעתוהומסי מן לוואד וכו' דכוונתו לומר למה הנחתם אותם מושלכים בנהר ולא נתתם אותם לקבורה דזהו פשט כוונתו בלי שום פקפוק אפילו אם לא היה הגוי מפרש דבריו כמו שפירש לבסוף וא"כ על פי עדות זו אשה זו שרייא דמשנה ערוכה שנינו במס' בתרא דקכ"א דבנכרי אם היה מתכוון אין עדותו עדות ובגמרא שם מוקי דבין נתכוון להתיר בין נתכוון להעיד אין עדותו עדות וקאמר שם אלא מתניתין דקתני ובנכרי אם היה מתכוון אין עדותו עדות היכי משכחת לה ופירוש הקושיא הוא פשוט דהואל ובנתכוון להתיר או להעיד אין עדותו עדות א"כ היאך יש שום צד אחר נשאר להתיר בו על ידי הגוי ותרץ תלמודא במסל"ת כההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי דשכיב חיואי ואנסיבה רב יוסף לדביתהו וכו' ע"כ וכך אפסיקא הלכתא דמסל"ת משיאין אשה על פיו כמ"ש הפוסקים והטוש"ע אהע"ז סי"ז ס"ג יע"ש: אלא דמה שעומד לנגדי הוא סברת הר"ן בתשובה הביאה הרב"י בסי"ז ז"ל והר"ן בתשובה כתב ולענין מה שאמרת כי הגוי שבא לפנינו ואמר מסל"ת איש פלוני מת לבד אם נאמר שהוא מתכוון להעיד כל זמן שלא יקדים דברים אחרים דומיא דמאן איכא בי חסא וכו' אין ספק שכל מי שנתכוון להעיד אומר אותו דבר לבדו ומי שהוא מסל"ת אינו אומר אותו דבר לבדו אלא בקשר עניין לפניו או לאחריו וכל שלא אמר כן אינו אומר כמספר דברים אלא כרוצה להודיע אותו דבר לבדו ואינו נאמן וכולהו עובדי דגמרא הכי מוכחי עכ"ל. וסיים הרב"י על זה וכתב והרד"ך בתשובו' החזק בדעת זו של הר"ן והאריך מאד להוכיח שהפוסקים סוברים כן ושלא כדברי מוהר"י טיטצאק עכ"ל. נמצינו למדין לדברי הר"ן ומהרד"ך המחזק בסברתו דכל שלא היה הספור על ידי קשור דברים או מקודם או אח"כ לא הוי מסל"ת וא"כ בנדו"ד דלא היה כאן קשור דברים כמובן מדברי העד דבא הגוי ושאל לו עלאס מא טלעתוהומס מן לוואד וכו' וגם סוף דבריו לא היו כי אם להודיע מיתתו היאך היתה ולא נתקשרו הדברים בדברים אחרים א"כ לא הוי מסל"ת לפי סברת הר"ן ומהרד"ך וסיעתם: אלא דמצאנו רפואה מן התורה לזה מדברי הרב"י שסיים שם על דברי הר"ן וכתב עליהם וז"ל וההר"י טיטצאק כתב לי דראיות הר"ן בתשובה זאת חלושות וכו' ושבכל בתי דינים שהיו בסאלוניקי בימי איתני וגאוני עולם שהיו בה פשט המנהג להתיר באמור הגוי איש פלוני בר פלוני או ממקום פלוני מת אעפ"י שלא יקדים שום דבר ובלבד שלא יתכוון לא להתיר ולא להעיד ע"כ וכך הם דברי הריב"ש ובתשובות שכתבתי בסמוך. וכן אמר לי מורי הרב מהר"י בירב שהוא מורה להתיר בפשיטות עכל"ה. א"כ הואל ומצאנו כמה גאונים חלקו על סברת הר"ן קמאי ובתראי ונתפשט המנהג בסלוניקי להתיר וכן עשה מעשה רבו של מר"ן וכך מר"ן דעתו נוטה כמו שיראה המעיין מתחילת דבריו עד סופם שכתב במעשה של משה סוסי דדעתו להתיר הגם דלא היה שום קשור דברים יעו"ש. ואל יקשה בעיניך מה שמצינו למר"ן בסי"ז סי"ד דפסק לסברת הרמב"ם שכתב וז"ל כבר אמרנו שהכותי שהסיח לפי תומו וכו' כצד היה מסל"ת ואומר אוי לפלוני וכו' או כשהייתי בא בדרך וכו' וכיוצא בדברים אלו שהם מראים שאין כונתו להעיד הרי זה נאמן וכו' ע"כ א"ך