כפות תמרים צח

י"ל דמשמע להו לתוס' דבלולב של הפקר איירי דאם לא כן לא היה העכומ"ז מניח לולבו שיבא ביד ישראל שיעשה בו מצות נטילת לולב וא"ת אם בלולב של הפקר מיירי דעכומ"ז הפקיר לולבו אין לך ביטול גדול מזה וכדתנן פ' ר"י דף ג"ן עכומ"ז שהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרת וטעמא משום דודאי בטלוה וכן נתבאר בי"ד סי' קמ"ו י"ל דהכא מיירי שהעכומ"ז אבד לולב של עכומ"ז ומצאו ישר' ובכה"ג דהוי אבידה לא אמרי' דבטלה וכדתנן ר"פ כל הצלמים המוצא שברי עכו"ם מותרים מצא תבנית יד או רגל אסורין מפני שכיוצא בהם נעבד הרי דהמוצא עכומ"ז של נכרי מסתמא אינה בטלה וס"ל לתוס' דהכא מיירי דמצא לולב של עכומ"ז וכיון דיש לה ביטול אם נטל יצא ואהא הקשו וא"ת עכומ"ז דעכו"ם נמי מדאגבהה קנייא אך אכתי ק"ל דלוקמא דהכא מיירי בלולב של תשמישי עכומ"ז דעכו"ם דאפילו באו ליד ישראל יש להם ביטול כמ"ש הסמ"ג וטור י"ד סימן קמ"ו בשם הר"א דמשמשי עכומ"ז ונוייה אם באו ליד ישראל ואח"כ בטלם עכומ"ז מותרין י"ל דמשמע להו לתוספת דהכא לא מיירי במשמשי עכומ"ז אלא שהלולב עצמו הוא עכומ"ז דומיא דלולב דאשירה דמתני' א"נ אפי' במשמשי עכומ"ז כתב הש"ך י"ד ר"ס קמ"ו בשם הב"ח דאם זכה בהם ישראל זכיה גמורה כגון דמצאה אחר יאוש אין להם ביטול יע"ש ועיין מ"ש הר"ן בפרקין בשם הראב"ד ודוק:

כתבו עוד כגון שהגביהה ע"מ כו' משמע בהדיא מתוך דברי התוס' דלולב של הפקר ומציאה אם הגביהו על מנת שלא לזכות בו אינו יוצא בו בי"ט א' דלא חשיב לכם וק"ל מנ"ל דין זה אימא דלכם דקרא היינו למעוטי גזול או שאול דיש לו בעלים אבל לולב של הפקר ומציאה אחר יאוש דאין לו בעלים אפילו נטלו ע"מ שלא לזכות בו יצא ותו קשה מהו זה שהרגישו התוספות דהו"מ לשנויי דלולב אשירה דמתני' מיירי בעכו"ם דעכו"ם וטעמ' דפיסולא משום דנטלו ע"מ שלא לזכות בו ומיירי בי"ט א' א"כ הפיסול הוי משום דאינו שלו והך פיסולא הא תני לה ברישא לולב הגזול פסול וכ"ת הך דינא דפיסול דאינו שלו לא דמי ללולב הגזול דסד"א דוקא גזול פסול משום דיש לו בעלים אבל לולב של הפקר ומציאה שנטלו ע"מ שלא לזכות בו הו"א דיוצא כיון דאין לו בעלים ולפיכך אצטריך לאשמו' של אשירה פסול משום דאינו שלו א"כ דיש לחלק הך חלוקה תקשי לן אימא ה"נ דאדם יוצא בלולב של הפקר ומציאה אפילו ביום א' אע"גב דנטלו ע"מ שלא לזכות בו ולכם דקרא לא אתא אלא למעוטי גזול. י"ל דס"ל לתוס' דמשמעותא דלכם הוא שיהיה שלו וממעט קרא אפי' לולב של הפקר אם נטלו ע"מ שלא לזכות בו ויש להביא ראיה מהא דאמרי' לקמן גבי אתרוג של ערלה דבעי שיהא ביה דין ממון וע"ש בתוספת:

כתבו עוד ור"ת מפרש כו' אי"ל לפי' ר"ת מ"ט אינו יוצא י"ח בעכו"ם דעכו"ם ם קודם ביטול הלא רבא ס"ל בס"פ כיסוי הדם מצות לאו ליהנות ניתנו י"ל דס"ל לר"ת דעכו"ם דעכו"ם כל כמה דלא בטל' העכו"ם כיון דישראל אינו יכול לבטל' הרי היא עומדת לשרפה וכתותי מכתת שיעורה וכן אמרו בס"פ כ"ה תקע לא יצא נטל לא יצא משום דכתותי מכתת שיעורה ומפרש לה ר"ת בעכו"ם דעכו"ם וקוד' ביטול אלמא בעכו"ם דעכו"ם נמי כל כמה דלא בטל' כתותי מכתת שיעור' לדע' ר"ת אך ק' לפי' ר"ת מהא דס"פ כ"ה דאמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו ואותבינן עלה שופר של עו"ג לא יתקע בו מאי לאו אם תקע לא יצא ומשני לא אם תקע יצא אלמא דמשום דמצות לאו ליהנות ניתנו אם תקע יצא וכיון דטעמא הוי משום דמצות לאו וכו' ע"כ מיירי קודם ביטול דלאחר ביטול אין השופר והלולב אסורים בהנאה וראיתי בהר"ן פרק כל הצלמים דף שס"ט ע"א דהזכיר טענה זו להוכיח דלולב דעוכ"ם דעכו"ם אפי' קוד' ביטול יצא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ולע"ד יראה ליישב דעת ר"ת דהן אמת דבתחלת הסוגיא משמע דלולב דעו"ג אפי' קודם ביטול יצא משום דמצות כו' מכל מקום כשהקשו עוד מדתניא תקע לא יצא נטל לא יצא ותי' רב אשי דשאני לולב ושופר דשיעורא בעי' ועו"ג כתותי מכתת שיעורא לפי הך תירוצא ס"ל לר"ת דאפי' בלולב עכו"ם דעכו"ם קודם שבטלו שייך האי טעמא דכתותי מכתת שיעורא גם הטענה האחרת שכתב הר"ן שם מהא דאמרינן פ' ראוהו בית דין שופר של עו"ג לא יתקע ואם תקע יצא מ"ט מצות לאו ליהנות ניתנו בספרים דידן ל"ג האי טעמא אלא סתמא קתני לה וכן כתב מרן פ"ח דלולב דף רס"ה ודוק:

כתבו עוד ואפי' את"ל דשרי לכסות כו' לא דמי כיסוי לחליצ' כלומר דלענין כסוי לא חיישי' ממאי דמאיס כ"כ התוס' ס"פ כיסוי הדם ובפ' מצות חליצה דף ק"ד. וקשה אמאי בכיסוי לא חיישי' למיאוס דאתי מכח עו"ג הלא אמרי' פ' במה מדליקין דף כ"ב ושפך וכסה במה ששפך יכסה ולא יכסנו ברגל שלא יהיו מצות בזויות עליו וצ"ע כתבו עוד והא דמשני הכא באשרה דמשה ולא משני בדעכו"ם וקיד' ביטול משו' דכשנקצץ הלולב מן הדקל נתבטל ור"ת לא הבי' ראי' לדבריו מנ"ל דכשנקצץ נתבטל ואני אביא ראיה לדבריו מדתנן ס"פ כל הצלמים כיצד מבטלה לאשרה כו' נטל ממנה מקל או שרביט ה"ז בטלה כו' וכ"כ הרמב"ם ספ"ח דעכו"ם וטי"ד סי' קמ"ו וא"ת איך אפשר לומר דבנטל ממנה מקל או שרביט ה"ז בטלה הלא תנן פרק כל הצלמים גזל ממנה עצים אסורים בהנאה וכן כתב הרמב"ם פ"ז דעכו"ם דין י"ג וי"ד וטי"ד סי' קמ"ב י"ל דהא דתנן נטל ממנה עצים מיירי שהישראל קצץ עצים מהאשרה דישראל אינו מבטל עכו"ם והא דתנן כיצד מבטלה נטל למקל או שרביט ה"ז בטילה מיירי דהעכו"ם קצץ מהאשרה מקל דעכו"ם מבטל עכו"ם וכן מוכח בהדיא בסוגית הגמרא ס"פ כל הצלמים דמתני' דנטל מקל ה"ז בטלה איירי בעכו"ם יע"ש ועיין בתי"ט פ' כל הצלמים משנה זו ועיין בש"ך די"ד סי' קמ"ב ס"ק ב' יע"ש הרי נתברר דמ"ש ר"ת דמשנקצץ לולב מהאשירה ה"ז נתבטל דהיינו לומר כשקצצו עכו"ם ומסתמא העכו"ם קוצץ אותם משום דא"ר הונא דיגזזו העכו"ם יע"ש אך ק"ל דאכתי תקשי דנימא דמתני' איירי באשרה דהעכו"ם ומיירי שהישראל קצץ הלולב מן הדקל דלא נתבטל י"ל דמשמע ליה דאם האשירה דעכו"ם לא שכיח שיניח העכו"ם לישראל שיקצוץ לולב מאשירתו ומ"מ ק' מה הוקשה לו לר"ת ז"ל והא דמשני הכא באשרה דמשה ולא משני וכו' יתרץ כמ"ש התוס' לעיל דהטעם דמוקי לה באשירה דמשה משום דקתני דומיא דעיר הנדחת וראיתי בחדושי הלכות דעמד בזה ותירץ יע"ש אך ק"ל אמאי התוס' לא תירצו לפי' ראשון דהא דלא משני מתני' באשירה דעכו"ם ובי"ט א' משום דכשנקצץ הלולב מן הדקל נתבטל י"ל דזו היא עצמה כונת התו' דבמה שתירצו לדעת ר"ת יתורץ ג"כ לעיל א"נ י"ל דפירו' קמא לא ניחא ליה בהך שינוייא דכשנקצץ הלולב נתבטל דזהו דוקא אם קצצו עכו"ם אבל אם קצצו ישראל לא נתבטל כדפרישית והתוס' לפירוש' קמא רוצים לתרץ אמאי לא מוקי לה באשירה דעכו"ם וקצץ הלולב יש' ומיירי בי"ט א' ואע"ג דאמרי' לעיל דא"ר הונא שלא יגזזו הם ההדס דפסול משום גזול דקרקע אינה נגזלת היינו בקרקעות א"י או דח"ל דידעינן שהיו מישראל מתחלה אבל שאר ארצות אין לחוש ותי' דמוקי לה באשרה דמשה לפסול אפילו בי"ט ב' דומיא דעיר הנדחת וא"ת לדעת ר"ת דכתב דהא דלא משני מתני' באשרה דעכו"ם וקודם ביטול משום דכשנקצץ הלולב מהדקל נתבטל א"כ היכי משכחת לה מ"ש ס"פ כיסוי הדם לולב של עכו"ם לא יטול ואם נטל לא יצא י"ל דכבר תירצו התוס' פ' מצות חליצה דף ק"ד דההיא איירי שהלולב עצמו הוא של עכו"ם אבל לולב של אשירה משמע שנלקט מן האשירה יע"ש ולא היו צריכים לזה דאפי' תימא דההיא דכיסוי הדם מיירי שנלקט מהאשרה משכחת לה דלא בטיל כגון שנקצץ מאליו או קצצו ישראל דלא בטיל ומ"ש ר"ת דכשנקצץ נתבטל היינו דוקא כשקצצו עכו"ם כדפרישית ודוק:

כתבו עוד ובההיא דראוהו ב"ד ק' טפי כו' וע"כ צריך וכו' כונת דבריהם דבתחלה הקשו לפירוש ר"ת אמאי לא מחלק בראוהו ב"ד בשל עכו"ם גופיה בין קודם ביטול לאחר ביטול ושוב תירצו קושיא זו במ"ש וע"כ צריך לאוקמה לאחר ביטול כו' כלומר ואף בלא פי' של ר"ת ע"כ צריך לאוקמה לאחר ביטול כפי' ר"ת לפי מ"ש ברוב ספרי' ור"י כו' ושוב דחו תי' זה במ"ש ומיהו צ"ל ומ"מ רבא גריס ולא ר"י כו' וא"כ הדרא קו' לדוכתא דלפירוש ר"ת ק' דבשל עכ"ו גופיה היה יכול לחלק בין קודם ביטול לאחר ביטול זו היא כונת התוס' ולע"ד נראה דיש ליישב לפי' ר"ת דלעולם ר"י גרסי' ולא רבא ומאי דמפרש טעמא גבי עיר הנדחת משום דכתותי מכתת שיעורא ולא אמר טעמא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו קושטא דמלתא קא' דעיר הנדחת כתותי מכתת שיעורא ואדרבה אם היה אומר טעמא משום דמצות וכו' הי"ל להקשות ל"ל הך טעמא דבמחלוקת שנויה והלא אפי' למ"ד מצות לאו ליהנות ניתנו שופר של עיר הנדח' פסול משום דכתותי כו' ודוק:

כתבו עוד ומיהו קשה דבפרק כל הצלמים כו' הנה לשון ומיהו הוא מגומגם קצת והיל"ל וע"ק כו' ומכל מקום בעיקר קושייתם י"ל דאין כאן קו' לפי' ר"ת דמאי דמיבעיא ליה לר"ל פשיט' ליה לרבא ואע"ג דפשיט ליה התם מר' יוחנן ודחי ליה היה רוצה לפשוט לר"ל מדברי ר' יוחנן דהוא רבו אבל מרבא דהוא אחרון לא בעי למפשט לר"ל וכ"כ התוס' פ' מצות חליצה דף ק"ד ואפשר דהתו' דהכא אין כונת קושיתם אמאי לא פשיט בעית ר"ל מדברי רבא אלא כונת קו' היא איך רבא מלאו לבו להקל ולומר אם נטל יצא אלמא אין דיחוי אפי' לקולא והוא דבר שנסתפקו בו הראשונים ר"ל דהוא מאמוראי קמאי וכן מוכיח מסוף דברי התוס' דבור זה דהקושי' היא כלפי רבא איך מיקל בדבר שהראשונים נסתפקו בו אמנם ק"ל אמאי לא תירצו דר"ת יאמר דל"ק לרבא איך מיקל לומר אין דיחוי במצות בדבר שנסתפק בו ר"ל דרבא ס"ל כלישנא קמא דפ' כל הצלמי' דבעית ר"ל הוי אם יש איסור בנעבד במחובר במצוה כמו גבי גבוה או דלמא כו' י"ל דס"ס תפשוט בעיא זו מרבא דהא רבא אמר אם נטל לולב של עכו"ם יצא ומיירי לאחר ביטול לפי' ר"ת ואם איתא דמצוה יש לו דין גבוה הול"ל דאינו יוצא דנעבד לגבי גבוה אפילו ביטלו אין לו תקנה הלכך עכ"ל לפי' ר"ת דרבא ס"ל דר"ל לא נסתפק אם מצוה דומה לגבוה דפשיטא ליה לר"ל דמצוה לאו כגבוה דמי ובעית ר"ל אינה אלא לענין דיחוי כלישנא דרב דימי והך בעיא לא מפשטא מדרבא דרבא איירי כשביטלה מעי"ט דלא הוי דיחוי והא דמיבעי' ליה לר"ל דיש דיחוי הוא כשבטלה בי"ט כמו שתירצו התוספת ובמ"ש ומיהו י"ל דהא דיצא כשבטלה מעי"ט שייך ללולב ולשופר ק' בסנדל של חליצ' מאי איכא למימר הא כל יומא זמניה הוא