כפות תמרים צז

לאו הדר הוא י"ל דס"ל דפלוגתא דר"ע ורבנן גבי אתרוג הבוסר הכי הוי דר"ע פוסל משום דאינו הדר וחכמים ס"ל דאתרוג הבוסר הדר הוא דהדר דקרא למעוטי יבש ובשל חזזית ודוק כתבו עוד התוס' ולא כמ"ש בקו' לקמ' וכו' טעמו דרש"י משום דמצא דאמרו בריש כיצד מברכין דף ל"ו ובפ' מקום שנהגו דף ג"ן הוא בוסר הוא גירוע הוא פול הלבן ודוחי' התוס' פרש"י משום דהתם בבוסר של ענבים מיירי דבגמר בשולם נמי קטנים הם אבל בוסר דאתרוג כיון דבגמר בשולו הוא גדול הרבה שעור בוסר שלו יהיה יותר מפול הלבן וכשהאתרוג הוא כפול הלבן לא יקרא בשם בוסר אלא סמדר כמו ענבים דכשהם פחות מפול הלבן אינם נקראים בוסר אלא סמדר והכל לפי גודלו של פרי ליקרא סמדר או בוסר ועיין בתמת ישרים סי' ח' אך תימה אמאי לא פי' התוס' הפלוגתא דירוק ככרתי דר"מ מכשיר ור"י פוסל הוא ניהו פלוגתא דר"ע ורבנן באתרוג הבוסר והטור ס"ס תרע"ח כתב הירוק שדומה לעשבים פסול ואתרוג הבוסר שלא נגמר פריו כשר משמע ודאי דס"ל דהם ב' מציאיות דאתרוג הבוסר לאו היינו אתרוג ירוק כעשבים דירוק כעשבים הוא פסול אבל אתרוג הבוסר הוא כשר ומשמע לפ"ז דאתרוג הבוסר אינו ירוק כעשבים אלא מראיתו כשעוה והזהב. וק' דאם זו היא מראיתו א"כ לא הוי אתרוג בוסר דטבע האתרוג כך הוא כשלא נגמר פריו הוא ירוק ככרתי וכשנגמר פריו דומה לשעוה והזהב ואין זה אתרוג הבוסר י"ל דאתרוג הבוסר הוא ירוק ככרתי אלא כשמשהים אותו בתלוש חוזר למראה אתרוג ובזה פליגי ר"ע ורבנן ואתרוג הירוק ככרתי שאינו חוזר כשמשהים אותו למראה אתרוג בזה פליגי ר"מ ור"י והוצרכו לפרש כן דהם תני מחלוקות משום דאם פלוגתא דר"מ ור"י בירוק ככרתי הוא ניהו פלוגתא דרבנן ור"ע באתרוג הבוסר ק' הלכתא אהלכת' דקי"ל כר"י לגבי ר"מ וקי"ל כחכמים לגבי ר"ע והשתא שהם שני פלוגתות ושני מציאיות א"ש דקי"ל כר"י לגבי ר"מ וקי"ל כחכמים לגבי ר"ע ודוק:

כתבו התוס' עוד יתכן וכו' דבריהם סתומים מה טעם אתרוג בוסר חשיב פירא טפי. ונראה דהכי קאמר אתרוג הבוסר הוא שהוא עתיד ליגדל הרבה ועתה אע"ג דהוא בוסר דלא גדל אלא שליש בישולו מ"מ בשליש גידולו הוא כביצה ויותר ולפי' מכשירים חכמים אתרוג הבוסר אבל אתרוג שהוא פחות מכביצה מודים חכמים דהוא פסול דלא חשיב פירא כיון דפחות מכביצה באופן דאתרוג הבוסר שהוא פחות מכביצה וכ"ש הקטן ביותר כפול הלבן פסול לדברי התוס' כנ"ל לדעת התוס'. אמנם מרן הב"י ס"ס תרע"ח לתרץ מה שהקשא הרא"ם על סמ"ג כתב וז"ל ול"נ דאפשר דסמ"ג סובר כמ"ש התוס' דיתכן דאפילו רבנן דמכשרי התם וכו' עכ"ל ומ"ש מרן בכוונת התוס' הוא דוחק בעיני דזו היא ס' הפוכה ממ"ש התוס' בתחלת דבריהם דבתחלת כתבו דכשאין סופו לגדל הוא יותר ס' להכשיר מאתרוג הבוסר שסופו לגדל יותר ועתה סוף דבריהם או' דאתרוג הבוסר אפי' כפול הלבן שסופו לגדל יותר הוא יותר ס' להכשיר מאתרוג פסול מטעם דאין סופו לגדל. ומה שיש לעיין על דברי מוהריק"ו שורש ס"ב עיין בים שלמה קמא סי' כ"ד גם עיין בס' ת"י סי' ז' ח' ודברי מהר"י ן' בולאט שם הם תמוהים ודוק פיסקא, ושל אשרה פסול וכו' פירש"י לולב של עכומ"ז כו' הנה מה שפרש"י לולב של עכומ"ז וכו' היינו תשמישי עכומ"ז דאמרי' פ' ר"י אבד תאבדון בכלים שנשתמשו בהם לעכומ"ז ואין אסורין עד שיעבדו בהם כ"כ הרמב"ם פ"ז ומ"ש עוד רש"י א"נ שעבודתה בלולב כו'. נראה מדקדוק לשון רש"י דכיוון למה ששנינו פ"ד מיתות דף ס' העובד עכומ"ז אחד העובד וכו' ומפ' רש"י בגמרא דאחד העובד כדרכה ואחד המזבח שלא כדרכה דכל עבודות העושים לגבוה כגון שוחט וזורק ומקטר אפילו שלא כדרכה וכ"כ הרמב"ם פ"ג דעכומ"ז ולזה כיון רש"י במ"ש א"נ שעבודתה בלולב להעבירו לפניה דדוקא משום דדרך עבודתה הוא בכך אז נאסר הלולב משום תקרובת עכומ"ז אמנם מ"ש רש"י או נזרקה בו לא הצריך שיהיה עבודתה בכך משום דזריקה היא מכלל עבודת גבוה דהיינו זריקת הדם ובעבודת גבוה חייב אפילו שלא כדרכה זו היא כוונת דקדוק רש"י שכתב או נזרקה בו דמשמע אפי' שאין עבודה בזריקה שאם כוונת רש"י היתה כשדרך עבודתה בזריקה הול"ל או לזרוק בו מדקאמר נזרקה משמע אפילו שאין עבודתה בזריקה אתסר הלולב וק"ל מהא דגרסינן פ' ר"י דף ן' אר"י א"ר עכומ"ז שעובדין אותה במקל כלומר בקשקוש שבר מקל בפניה חייב זרק מקל בפניה פטור א"ל אביי לרבא כו' א"ל בעינא זריקה משתברת וליכא. הרי בהדיא דזריקת מקל פטור דלא דמיא לזריקת דם דהיא זריקה משתברת ונופל טיפין טיפין וא"כ איך כתב רש"י דמ"ש רבא בלולב של עכומ"ז הוא שנזרק לעכומ"ז הלא בכה"ג רבא גופיה אמר דלא מיחייב דלא הוי זריקה משתברת ותו ק"ל דאפי' נפרש דמ"ש רש"י או נזרקה היינו שעבודתה בזריקה איך נאסר הלולב הזה משום תקרובת עכומ"ז שהעבירו לפניה או נזרקה בו הלא תקרובת עכומ"ז אינו נאסר משום תקרובת אלא שהוא כעין תקרובת פנים כמ"ש שם בגמרא דף נ"א ע"א אר"נ א"ר בר אבוה א"ר עכומ"ז שעובדין אותה במקל וכו' הרי דזרק מקל לפניה אע"ג דעבודתה בזריקה וחייב משום עובד עכומ"ז המקל לא נאסר כיון דלא הוי זריקה המשתברת ולא הויא כעין תקרובת פנים דזריקת דם דמשתברת טיפין טיפין וא"כ איך כתב רש"י דמ"ש רבא לולב של עכומ"ז לא יטול מיירי בתקרובת עכומ"ז שעבודתה בלולב להעבירו לפניה או נזרקה בו הלא בכה"ג לא נאסר הלולב ורש"י פי' דמ"ש רבא ואם נטל כשר ואע"ג דאיסורי הנאה נינהו מצות לאו ליהנות ניתנו כו' הלא תקרובת עכומ"ז דהעברת לולב או זריקתו אינו נאסר הלולב דאנן בעינן זריקה המשתברת וכ"כ הרמב"ם פ"ג דין ד' וטי"ד סי' קל"ט. ואפשר לתרץ דזריקת לולב חשיב זריקה משתברת שע"י הזריקה נפרדים עלי הלולב אמנם אכתי ק' מחלוקה האחרת שכתב רש"י שהעביר הלולב לפניה דבהעברת לולב לפני עכומ"ז לא נאסר הלולב כיון דלא הוי כעין עבודת פנים וצ"ע:

תוס' ק"ל לפירש"י בשינוי דגמ' דמשני דמתני' איירי באשירה דמשה דאין לה ביטול כלומר ומ"ש רבא לולב של עכו"ם לא יטול מיירי בעכו"ם דעכו"ם דכיון דיש לה ביטול אע"ג דלא בטלו יצא כמ"ש התוס' בתירוץ הראשון והשתא ק"ל לדעת רש"י דמפרש מימרא דרבא בתקרובת עכומ"ז היכי אמרי' דאם נטל לולב יצא הלא קי"ל בר"פ ר"י דף ן' דתקרובת עכומ"ז אין לו ביטול עולמית וכ"כ הרמב"ם פ"ח דין ט' וי"ד סי' קל"ט וכן אמרו בפ' מצות חליצה דף ק"ג א"ר סנדל של עכומ"ז כו' של תקרובת עכומ"ז כו' ופירש"י של תקרובת עכומ"ז שהקריב ומסרוהו לפניו לשם דורון וקי"ל תקרובת עכומ"ז אין לה ביטול עכ"ל הרי בהדיא דסנדל של תקרובת כתותי מכתת שיעוריה וא"כ אמאי לא נימא ה"נ דתקרובת דלולב שהעבירו לפניה או נזרקה בו לית ליה ביטול ואמאי קאמר רבא אם נטל יצא ואפשר לתרץ דמ"ש רש"י דרבא מיירי בתשמישי עכומ"ז או בתקרובת עכומ"ז היינו לדעת המקשה דפריך ממתני' ארבא דס"ד דמקשה דרבא איירי אפילו בלולב דתקרובת דאין לו ביטול אם נטל יצא ולכך הוה ק"ל ממתני' וכדמשני דמתניתין איירי באשרה דמשה ע"כ לפרש מימרת רבא דלולב של עכומ"ז לא איירי אלא בתשמישי עכומ"ז דיש להם ביטול לא בתקרובת עכומ"ז דאין לו ביטול ומיהו ק"ל היכי ס"ד דמקשה דרבא איירי בלולב של תקרובת עכומ"ז הלא רבא גופיה אמר בפרק מצות חליצה דסנדל של תקרובת עכומ"ז חליצה פסולה דאין לה ביטול. עוד ק"ל אההיא דסנדל של תקרובת עכומ"ז דמשמע מדברי רש"י דהיינו שהביאו מנעל לתקרובת עכומ"ז וזה אינו דהא קי"ל דאין תקרובת נאסר אלא תקרובת כעין פני' כמו שהוכחתי לעיל מההיא דזרק מקל לפניה וראיתי בהרמב"ם פ"ד דהלכות יבום דין ך' דכתב ה"ה ז"ל ופי' סנדל של תקרובת עכומ"ז כגון שזבח בהמה לפניה ועשה מנעול מעורה וכו' עכ"ל הנה ודאי מ"ש בפי' סנדל של תקרובת עכומ"ז הוא יציב ונכון אך מ"ש וכן מתבאר מדברי רבינו וכו' ראיה זו איני מכיר דטעמא דההיא הוי משום דהוי תשמישי עכומ"ז והתם לא איירי שהביאו לה דורון ותקרובת מסנדל ודו"ק:

תוס' ד"ה של אשירה פסול בסוף כיסוי הדם כו' דע דהתם בס"פ כיסוי הדם הכי איתא איתיביה שופר של עכומ"ז לא יתקע בו מאי לאו אם תקע לא יצא לא אם תקע יצא לולב של עכומ"ז לא יטול מאי לאו אם נטל לא יצא לא אם נטל יצא והתניא תקע לא יצא נטל לא יצא, והנה התוס' קבעי קושיתם על הקושי' הב' דפריך והתניא תקע לא יצא נטל לא יצא דאמאי לא פריך ממתני' דקתני של אשירה פסול ועל קו' זו תירצו שפיר דניחא ליה לאתויי משום דאסיק מעיקרא גבי לולב ושופר תקע יצא נטל יצא. אמנם ק"ל אעיקרא דמלתא בקושיא קמייתא דקאמר איתיביה שופר כו' אמאי פריך מהברייתא ליפרוך ממתני' דקתני של אשירה פסול אלמא מצות ליהנות ניתנו ואם היו מקשים התוס' קושיא זו לא מתרצא בתירוצם ולזה י"ל דבקו' קמייתא הדבר פשוט דניחא ליה לאותובי מברייתא לאשמועינן אגב אורחיה פי' דברייתא דה"ק אם תקע ואם נטל לא יצא וכשהתרצן דחה לו דפי' דברייתא הוי תקע יצא נטל יצא אז ניחא למקשה לאותויי מברייתא אחריתי לסתור פי' התרצן בין בשופר בין בלולב זה נ"ל בכוונת התוספות ודברי ס' מאיר עיני חכמים אינם מחוורים אצלי יע"ש ודוק:

תוס' ד"ה באשרה דמשה כו' דהנהו בעכו"ם דעכו"ם כו' וק"ל אמאי דחק לת' דרבא איירי בעכומ"ז של עכומ"ז והלא משכחת לה אפי' בעכומ"ז דישראל וכדתנן פ' ר"י עכומ"ז של עכומ"ז אסורה מיד ושל ישראל עד שתעבד וכ"כ הרמב"ם פ"ז דין ד' וטי"ד ר"ס קל"ט וא"כ מ"ש רבא לולב של עכומ"ז אם נטל כשר משכחת לה בעכומ"ז דישראל שלא עבדה י"ל דבעכומ"ז דישראל שלא עבדה פשיטא דיצא דהרי לא נאסרה ואפילו למ"ד מצות ליהנות ניתנו יוצא י"ח ותו דאפשר דאפי' לכתחלה יכול ליטלו לכך מוקי לה בעכומ"ז דעכומ"ז ואע"ג דלא בטלה מ"מ כיון דיש לה ביטול יוצא י"ח ולאו נהנה מעכומ"ז הוא משום דס"ל מצות לאו ליהנות ניתנו:

כתבו עוד וא"ת עכומ"ז דעכומ"ז כו' ק"ל וכי הגביהה וקנאה ישראל מאי הוי והלא כיון דלא עבדה ישראל אין לה דין עכומ"ז דישראל דאין לה ביטול וא"כ יכול הישראל לקרות לעכומ"ז שיבטלנה. י"ל דכיון דהיתה מתחלה עכומ"ז דעכומ"ז כיון דאגבהה ישראל ע"מ לזכות בה נאסרה מיד ואין לה ביטול וההיא דתנן עכומ"ז של ישראל אינה נאסרת עד שתעבד מיירי דישראל עשה עכומ"ז אך קשה מנ"ל לפרש דלולב זה הוא של הפקר ומדאגבהה קנייא לימא דמיירי בלולב דעכומ"ז דלא אפקרי' ואע"ג דאגבהה ישראל לא קנו לה כיון דעכומ"ז לא אפקריה והו"ל עכומ"ז דעכמו"ז