כפות תמרים צו

שאני יבש משום דר"י לא דריש הדר מלשון הידור אלא לשון הדר באילנו אבל מאן לימא לן דשאר פסולי' לר"י כגון אתרוג פחות מכשיעור ואתרוג הבוסר דכשרים דאימא יבש שאני ומתוך קושי' זו פירש הרב דברי א"ז בדרך א' ואמר עליו שהוא חריף ולע"ד נראה דאין דברי הרב מחוורים בפירו' ההוא ולא יוכל הרא"ש שאתו דהוא משא גדול ולא יוכל אדם לסובלו יע"ש ולעד"ן לפרש דברי הא"ז בפשיטות דלעולם הא"ז מפרש כפי' הראב"ד דחכמים אין מכשירים לולב יבש לברך עליו בשעת הדחק מכל מקום סבירי ליה לא"ז כיון דלא אתמר בהדיא הלכה כחכמים בשעת הדחק סומכים על דברי ר"י היחיד כמו שהבאתי ראיה מההיא דנדה וכיון דיצא לו לא"ז דיבש כשר בשעת הדחק כסברת ר"י דלא בעי הדר א"כ שאר פסולין נמי כגון אתרוג שניקב או שיש בו פיסול אחר כגון חזזית דפיסולייהו דהני משום דלא הוי הדר יש להכשירם בשעת הדחק דומיא דיבש ולעולם דשאר פסו' כגון פחות מכשיעור ואתרוג הבוסר דפיסולייהו לא הוי משום הדר בכה"ג לא הכשיר א"ז דאין לו שום תנא על מי שיסמוך להכשיר שאר פסולים בשעת הדחק וזה ברור לע"ד ודוק:

גמרא אמר מר כשם שאין פותחין מהם כו' דע דהפוסקים נחלקו אם לקח ב' לולבים אם יש בו משום בל תוסיף ודעת הרמב"ם פ"ז דלולב וה"ה והרשב"א סי' תקל"ד ס"ל דיש בו משום בל תוסיף והראב"ד ס"ל דאין בו משום ב"ת והשתא ק"ל מאי פריך פשיטא לימא דאשמועי' דאפי' ממינן אין מוסיפין עליהם יש לומר דהפוס' דס"ל דבשני לולבין יש משום ב"ת ס"ל דהוי מלתא דפשיטא דאפילו במינו יש בו משום ב"ת ולדעת ה"ה שם ס"ל דבמינו יש בו משום ב"ת ובמין אחר לדידן דקי"ל אין צריך אגד לא עבר משום ב"ת אלא דאין מוסיפין עליהם לכתחלה ומ"ש בסוגיא דידן כך אין מוסיפין עליהם הוא מין אחר והוא לכתחילה כ"כ שם ה"ה וק' לע"ד דהתנא השוה התוספת לפחת דקאמר כשם שאין פותחין וכו' ובפחת ודאי דאינו יוצא י"ח א"כ דכוותה נמי בתוספת והיכי כתב המגיד דמ"ש אין מוסיפין הוא לכתחילה ותו אמאי דחק לפרש הסוגייא במוסיף במין אחר והוא לכתחלה יפרש הסוגייא במוסיף במיני דקא עבר משום ב"ת דאם לקח ב' לולבים עבר משום ב"ת ולא יצא י"ח וצ"ע והטא"ח סי' תרנ"א ס"ל דבמין אחר יש בו משום ב"ת ובלוקח ב' לולבים אין בו משום ב"ת ואני מסתפק בדעת הטור אם הוסיף מין אחר אם יצא י"ח דאפשר דס"ל דנהי דעבר משום ב"ת מ"מ יצא י"ח לדידן דקי"ל צריך אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וכן נראה דזו היא סברתו מדלא הזכיר בהדיא דלא יצא י"ח וכן מתבאר מדברי התוס' שבסוגייא זו אבל דעת הרמב"ם וה"ה דבמידי דעבר משום ב"ת אינו יוצא י"ח לולב ופשט הברייתא דקתני כשם שאין פותחין וכו' משמע דדין התוספת כדין הפחת לענין דאינו יוצא י"ח והדבר צ"ע לענין דינא אם נאמר דיצא י"ח או לא והרשב"א סי' תקל"א כתב דאע"ג דעבר משום ב"ת יוצא י"ח לולב וכתב בסוף דבריו ולפיכך אני או' שהרמב"ם כיון יפה במ"ש שיש בלולב ואתרוג משום ב"ת עכ"ל וק"ל אמאי לא השיג על הרמב"ם במ"ש ואם הוסיף או גרע פסל והי"ל להשיגו במה שפסל אם הוסיף בלולב ואפשר היה לומר דהרשב"א ראה חזרת הרמב"ם שכתב מרן בכ"מ בשם בנו דהרמב"ם תקן ספרו ואם הוסיף או גרע לא פסל כלו' דהרמב"ם ס"ל דנהי דאם הוסיף בלולב עבר משום ב"ת כיון דאינו לנוי מ"מ לא פסל ויוצא י"ח וזה עולה כס' הרשב"א ומ"ש בכה"ג ס"ס תרנ"א בהגהות ב"י דהרשב"א לא ראה חזרת הרמב"ם היינו החזרה שהזכיר הרא"ש דהיא באופן אחר יעו"ש ומ"מ חזרה זו דהעיד עליה בנו של הרמב"ם איני מבין אותה דנהי דאם הוסיף לא פסל ויוצא י"ח משום דהאי לחודיה מ"מ אם גרע מד' מינין אמאי לא פסל וצ"ע. וכתב ה"ה ז"ל בסוף דבריו דהרמב"ם כתב בתשו' שכיון שלא מצינו היתר תוספת אלא בהדס וכו' וכתב שם מרן ואיני יודע היכן הוזכר בגמ' היתר תוספת הדס עכ"ל ולע"ד יר' דהיתר תוספת הדס למדו הרמב"ם ממ"ש לקמן דף ל"ד ע"ב אמר שמואל להנהו דמזבנו אסא אתי' וזבינו ואם לא דרישנא לכן כר' טרפון כלו' דמכשיר ג' קטומים ופרכינן ולדרוש להו כר"ע כלו' דלא בעי אלא הדס א' ומדפרכינן הכי אלמא כר"ע ס"ל דבחד סגי ואפ"ה מהדר שמואל אתלתא הדסים אלמא דבהדס יכול להוסיף משום דהוי לנאותו וכ"כ הר"ן ז"ל דף שמ"ח ע"ב ועיין בל"מ שיש לגמגם על דבריו טובא וק"ל ודוק:

תוס' וא"ת א"כ לא יחשב תוספת האי מינא אחרינא דמייתי כו' התוס' בפרק הנחנקין דף פ"ח תי' דמאי דמסיק הכא דיש ב"ת כשמוסיף מין אחר היינו מדרבנן עוד תירצו שם בשם ר"ח דל"ג הואיל ואר"י וכו' וצ"ל דר"ח לא בא לתרץ אלא קו' קמיית' דק"ל לישנא דהואיל אבל בקו' הב' דהכא מסיק דיש ב"ת בין לר"י ובין לרבנן ולעיל ובהנחנקין משמע דכיון דהאי קאי לחודיה לא יש ב"ת לא תירץ ר"ח מידי דצריך לתרץ כמו שתירצו שם התוס' דהוי מדרבנן או כמו שתירצו הכא דההיא דהנחנקין היינו לענין דאינו גורע אבל לעולם יש ב"ת ומ"ש בגמ' מהו דתימא האי לחודיה וכו' ה"ק מהו דתימא כיון דהאמת הוא דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה ליכא ב"ת קמ"ל דאפ"ה איכא ב"ת כיון דנקיט ליה למינא אחרינא דרך גדילתו ואגדו של לולב לא חשיב ב"ת לרבנן כיון דא"צ אגד ואינו דרך גדילתו ודוק:

גמ' ת"ש אתרוג הישן וכו' וק' איך נולדה לו קו' זו עתה והלא בלאו הכי קשיא מתני' אברייתא ולכאורה י"ל דהמקשה שהביא תחלה ת"ש אתרוג הישן וכו' להקשות לרבא היה חושש שמא יאמרו לו שהיא ברייתא משבשתא ולכך לא אמר מיתבי אלא ת"ש לדעת מה יתרצו בני הישיבה וכשראה המקשה דהסכימו דברייתא זו היא בת סמכה ועשו ממנה תיובתא לרבא אז הקשה מברייתא למתני'. א"נ דהמקשה היה סבור דר"י דריש הדר שיהיה מהודר ונאה מעין ברייתו כחלמון ביצה למעוטי ירוק ככרתי דאינו נאה ור"מ דריש הדר שיהיה מהודר ונאה לענין לחות לאסו' יבש אבל ירוק ככרתי הדר הוא ור"י סבר כיון דמין האתרוג הוא כחלמון ביצה אע"ג דהוא ישן הדר הוא ולפ"ז גם ר"י דריש הדר לענין מהודר ונאה ול"ק מתני' אברייתא אבל כיון שראה המקשה דהסכימו בני הישיבה דמכח ברייתא זו איתותב רבא דאמר דר"י מודה דגבי אתרוג בעי הדר ונאה אלמא ס"ל לבני הישיבה מכח ברייתא זו דר"י לא בעי גבי אתרוג הדר ונאה לשום ענין א"כ השתא ק"ל מתני' אברייתא ודוק:

ת"ש אתרוג קטן וכו' ק"ק מאי פריך ודקארי לה מאי קארי לה לא ידע שיתרצו לו משום דלא גמר פירא כמו שתרצו לעיל גבי אתרוג ירוק י"ל דהיה סבור המקשה דבשלמא גבי אתרוג דגוון שלו הוא ככרתי הוא משום דלא גמר פירא משום דכשנגמר פריו גוון האתרוג הוא כעין חלמון ביצה אבל לענין שעורא דאגוז וכביצה לא ס"ד למימר משום דלא גמר פירא כיון דגוון האתרוג הוא כעין חלמון ביצה והתרצן דחק לתרץ דאף על גב דגוון האתרוג הוא כמו חלמון ביצה מ"מ כיון דהוא קטן הכמות מכביצה פסול משום דלא נגמר פיריו ודוק:

תוס' ד"ה הירוק ככרתי הנה התוס' הוכיחו דיש ג' פי' בירוק ככרתי או הוא וירד"י בלע"ז כעין עשבים וכן משמע הכא מדקאמר דטעמא הו' משום דלא גמר פריו וכשלא גמר פריו אנו רואין דגוון האתרוג הוא וירד"י כעין עשבים ועוד הוכיחו דהוא גוון אזו"ל בלע"ז כעין תכלת וים ורקיע ועוד הוכיחו דהוא גוון אמריליי"ו כחלמון ביצה ושעוה מההיא דפ' א"ט דס"ד התוס' דכל מין גוון ירוק הוא פסול ולפ"ז אפי' כחלמון ביצה פסול ולבסוף דחו זה ואמרו ומיהו אתרוג עיקרו דומה לשעוה כלומר דעיקר האתרוגים היפים כשנגמר פרים גוון שלהם הוא כחלמון ביצה ושעוה אמנם ק"ל איך ס"ד התוס' דאתרוג דגוון שלו כחלמון ביצה ושעוה הוא פסול מההיא דפ' א"ט ומההיא דפ"ב דנדה דהנה בשם ירוק סתם יש במשמע גוון אמריליי"ו דהוא כחלמון ביצה ושעוה אבל בירוק ככרתי אין להסתפק דהוא כשעוה דגוון הכרתי הוא כעין העשב או כעין רקיע וא"כ מאי ראיה מייתו מההיא דפ' א"ט ובנדה דהוי גוון שעוה שאני התם דאמרו ירוק סתמא אבל הכי גבי אתרוג הרי אמרו ירוק ככרתי ועינינו הרואות דגוון כרתי אינו הוא כשעוה ושמא התוס' נסתפקו דמ"ש הכא ירוק ככרתי נקט חד מין ירוק וה"ה כל מין ירוק סתמא דהיינו כשעו' פסול וכן מוכח מדברי התו' פ' א"ט:

תוס' ד"ה שיעור אתרוג קטן אין זו פלוגתא דאתרוג הבוסר דפליגי בה ר"ע ורבנן לקמ' דף ל"א ע"א וס"ד דתוס' לו' דר"י דאמר כביצה משום דס"ל כר"ע דפוסל אתרוג הבוסר ור"ע ס"ל כרבנן וק"ל איך ס"ד דתוס' לומר כן והלא טעמא דר"ע מסקינן לקמ' דהוי משום הדר ור"י לא בעי הדר ואפשר דלזה כוונו התוס' ואמרו והאי דהכא אפי' לא בעי הדר פסיל לה משום דלא גמר פירא אמנם מ"ש התוס' דהא אפי' גדול כאגוז וכביצה פסיל ר"ע משום דלאו בר זריעה לטעם הא' ולטעם ב' משום דבעי הדר הם דברים תמוהים דהמעיין לקמן דף ל"ו יראה דטעמא דלאו בר זריעא נאמר לר"ש דפוטר אתרוגים קטנים מהמעשר אבל טעמו דר"ע דפוסל אתרוג הבוסר משום דבעי הדר ובס' מאיר עיני חכמים נתקשה בזה ולא תרץ כלום ואפשר לדחוק ולו' דכוונת התוס' דלרבא דאמר לקמ' ר"ע ור"ש אמרו דבר א' טעמא הוי משום דלאו בר זריעא ולפיכך אתרוג הבוסר פסול לר"ע ומן המעשרות פטור לר"ש וזהו טעם ראשון שאמרו התוס' ולסברת אביי דדחי ליה טעמא דר"ע משום דלא הוי הדר ודע דבשה"ג דף שמ"ט ע"ב כתב לשון ריא"ז אתרוג הבוסר כשר והוא אתרוג קטן כאגוז פחות מכאגוז פסול ור"י ומז"ה פוסלים אתרוג קטן פחות מכביצה ואין שטת התלמוד כדבריהם כב"ה עכ"ל והדבר ברור דריא"ז מפרש הפלוגתא דר"מ ור"י בשעור האתרוג הוא המחלוקת שבין ר"ע לרבנן באתרוג הבוסר והני תנאי כהני תנאי ולכאו' איך פ' כר"מ לגבי ר"י י"ל כיון דבבריי' קתני לפלוגתא זו בשם ר"ע ורבנן פסק כרבנן אך ק' כיון דתנא דמתני' קתני פלוגתא דר"מ ור"י ולפי הכלל הלכה כר"י הו"ל למפסק כר"י דאתי כר"ע דברייתא דטפי עדיף הפסק היוצא מהמשנה מפסק היוצא מהברייתא ועוד דהוא להחמיר בשל תורה דבעי כביצה ותו איך אפשר לו' דפלוגתא דר"מ ור"י הוא מחלוקת ר"ע ורבנן דא"כ נמצא דר"ע ור"י אמרו דבר א' וזה א"א דטעמיהם חלוקי' דר"ע הוי טעמו משום דבעי הדר ור"י לא בעי הדר וצ"ע ולשטת הרמב"ם והטור דפוס' כחכמים דאתרוג הבוסר כשר ק"ל איך אפשר לו' כן הלא קי"ל כמ"ד דאתרוג יבש פסול דצריך שיהיה מהודר ונאה ואתרוג הבוסר