כפות תמרים צד

זה דהא קתני בברייתא והמסכך ברשות הרבים דקרקע לאו דידיה אלמא דסוכה גזולה הוי בין בסכך ובקרקעית והוא הדין בדפניה וי"ל דבכולהו גווני פשיטא דר"א פוסל משום גזולה ומאי דנקט רב נחמן מחלוקת כשתוקף את חברו כו' היא לאשמועי' חדושא דאפי' בכי האי גוונא לרבנן מכשירין דהויא ליה שאולה וליכא למיחש משום מצוה הבאה בעבירה כיון דלא קנייה כלל וברשותא דמרא איתא דקרקע אינה נגזלת וכ"כ הר"ן פרק הישן דף שמ"ג סוף ע"א יע"ש ודוק:

ורבנן לטעמייהו כו' איכא למידק דבפרק המפקיד דף מ"א ומ"ד ופרק הספינה דף פ"ח קיי"ל שואל שלא מדעת גזלן הוי כמ"ש בח"מ סי' קפ"ח ורצ"ב וכיון שכן היכי מכשירים חכמים כשתקף את חברו והוציאו מסוכתו משום דקרקע אינה נגזלת מ"מ היכי מכשרינן מטעם סוכה שאולה הרי בעל הסוכה אינו רוצה להשאיל והיכי הויא שאולה ותו דסוכה שאולה היו סוברים חכמים דפסול משום דכתיב חג הסוכות תעשה לך ומלך ממעטינן גזולה ושאולה אלא משום דאשכחו רבנן ריבוייא דכל האזרח בישראל הכשירו שאולה כדאיתא בפרק הישן וכיון שכן נימא תפסת מועט תפסת ע"כ לא הכשיר הכתוב אלא שאולה מדעת חברו אבל שלא מדעתו מנ"ל דריב' הכתוב לזה דגם בכה"ג תהיה כשרה ואפילו בסוכת השותפין כמה קולמסין נשתברו לדעת אם היא כשרה כמ"ש הריב"ש סימן שמ"ז והיכי נימא דסוכה שאולה ע"כ של חברו הכשיר רבנן מריבוייא דכל האזרח וכו' וצ"ע בלשונות רש"י דסוגיא זו יש טעיות בדפוס ויניצייא ובדפוס אמשטרדם הם מתוקנים וק"ל:

תוספות ד"ה אבל גזל עצים וכו' כך פירש הקושי' ועל זה דחק וכו' כך היא הגיר' בדפוס ויניצייאה והמשמעות הוא שבאו התוס' לתת טעם לרש"י למה נדחק לאוקומי דסוכה גזולה מדאורייתא לא משכחת לה אלא בסוכה דראש העגלה וספינה ואמרו דטעמו משום דא"א לאוקמי גזולה דקרא בגזל עצים וסיכך בהם דאע"ג דאית בהו שינוי מעשה ושינוי השם ס"ל לרש"י דשינוי החוזר לברייתו הוא ומדאורייתא לא קני להו וכיון דלא קני להו הוה להו הנך עצים שאולים לגבי' דכל מקום דאיתנהו ברשות מרייהו איתנהו ואין לומר דע"כ לא אמרינן ברשות מרייהו אלא במטלטלין הנגזלים שלא חברן הגזלן בקרקעו אבל הכא בנדון זה שגזל עצים ובנה אותם במחובר לקרקעו א"כ הוי גזולה מדאורייתא הא ודאי ליתא דאפילו בנה אותם במחובר לקרקעו לא קנה העצים אלא מדרבנן משום תקנה וא"כ גזל עצים וסיכך בהם הסוכה כשירה משום דהוי שאולה וא"כ מאי דפסל הכתוב סוכה גזולה לא משכחת לה אלא בסוכה העשויה בעגלה כן פי' רש"ל דברי התוספת ואני הרחבתי לשון רש"ל כדי להבין דבריו. ופירש זה הוא תמוה בעיני דהיכי נימא דבגזל עצים וסיכך בהם הסוכה כשירה מן התורה משום דכיון דלא קנה העצים הוו שאולים הרי במטלטלין לא שייך לומר שאולים דבשלמא קרקע דאינה נגזלת שייך לומר דהויא שאולה אבל במטלטלין אפילו דלא קננהו הגזלן לא שייך לומר דהם שאולים לגביה כמ"ש התוספת לעיל ד"ה וקרקע אינה נגזלת. ואפילו תימה דהתוספת ס"ל דרש"י חולק על זה וס"ל לרש"י דמטלטלין הנגזלים אם לא קננהו הגזלן חשובים שאולין לגביה א"כ היכי מיתוקם קרא דסוכה גזולה פסולה בגזל סוכה דבראש העגלה הרי הגזלן לא קנה אותה דלא עשה בה שום שינוי וא"כ נימא דברשות בעליה עומדת והויא סוכה שאולה. ולכן יראה דהנכון כמ"ש בחדושי הלכות דגרסינן בדברי התוספת ועל חנם דחק וכו' וכוונתם דעל חנם דחק רש"י לאוקמי גזולה דקרא בסוכה דראש העגלה וספינה דשפיר מצינן לאוקמה בגזל עצים וסיכך בהם דמדאורייתא לא קני כיון דחוזר לברייתו והו"ל גזולה דקרא מתוקם מדאורייתא וכו' יעו"ש. אך קשה על דרך זה דהיכי קאמרי התוספת דגזל עצים וסיכך בהם לא קני להו מדאורייתא הרי כיון דיש בהם תרתי שינוי השם ושינוי מעשה קני מדאורייתא כמ"ש התוס' לעיל ד"ה ולקני בשינוי השם וי"ל דהתוס' אומר דגזולה דקרא משכחת לה בשלא עשה בה תרתי אלא גזל עצים וסיכך בהם ולא עשה שינוי מעשה לחברם בטיט ואין כאן אלא שינוי השם דמעיקרא עצים והשתא סוכה והוא שינוי השם החוזר לברייתו ולא קני להו אלא מדרבנן משום תקנת מריש ובכה"ג משכחת לה גזולה דקרא ודוק:

גמרא ממאי מדקתני וכו' כלו' ממאי דבגזילות קרקע פליגי דלמא פליגי בגזל עצים ר"א סבר לא תקנו תקנת מריש בסוכה דאין טורח והפסד לסתור סוכתו ורבנן סברי תקנו תקנת מריש בסוכה אי נמי דלמא פליגי בגזל עצים ועשה בהם שינוי מעשה דחברם בטיט וגם אית בהו שינוי השם ר"א סבירי ליה שינוי החוזר הוא ורבנן סבירי ליה כיון דאית ביה תרתי אע"ג דהוי חוזר קני ודוק:

אמר רבינא האי כשורא כו' פשיטא מ"ש מעצים כו' איכא למידק דרש"י כתב לעיל אבל גזל עצים וסיכך בהם אין זו לא גזולה ולא שאולה דקנהו בשינוי מעשה ושינוי השם כו' וא"כ נימא מהו דתימא דוקא גזל עצים משום דקננהו בשינוי מעשה ושינוי השם אבל כשורא דלא עבד בה שינוי מעשה דלא חברו בטיט הו"א דאין לה תקנת מריש קמ"ל ועיין בל"מ ספ"ה דסוכה ויראה ליישב דרש"י ז"ל פירש בגזל עצים ב' פי' הפיר' הא' משום דקננהו בשינוי מעשה ושינו השם והפי' הב' דאפילו לא קננהו בשינוי מעשה הסוכה כשרה משום תקנת השבים ועל כל הפי' כיון ר"נ במ"ש אבל גזל עצים אין לו אלא דמי עצים וכיון שכן פריך שפיר מאי קמ"ל רבינא בדין כשורא מ"ש מעצים הלא בגזל עצים השמיענו רבינא דאפילו לא קננהו בשינוי מעשה כגון שלא חברם בטיט הסוכה כשרה משום תקנת מריש וליכא למימר דרבינא היה סבור דמ"ש ר"נ אבל גזל עצים הוי דוקא היכי דקננהו בשינוי מעשה ומשום תקנת מריש לא איירי ר"נ דאם כן אמאי רבינא נקט למלתיה בדין כשורא יאמר דינא בגזל עצים דלא עשה בהם שינוי מעשה דיש בהם תקנת מריש ומדשביק דינא דעצים ונקט דינא דכשורא משמע דרוצה ללמוד חדושא בכשורא ולכן פריך פשיטא מ"ש מעצים ודוק:

תנא יבש פסול ר"י מכשיר א"ר מחלוקת כו' איכא למידק מאי אתא לאשמועינן רבא דמודה ר"י גבי אתרוג כיון דקי"ל הלכתא כרבנן י"ל דבשעת הדחק פסקי' כר"י לפי' אשמועי' דמודה ר"י גבי אתרוג ולפי' אפי' בשעת הדחק אין להכשיר אתרוג היבש ודוק:

רש"י אבל אתרוג ד"ה בעינן הדר דהדר כ' ביה ולא דרשי' לי' לר"י הידור ל' יוני כו' ק"ל אמאי נקט רש"י דרשא דבן עזאי ולא נקט דרשא דר' דדריש לקמן דל"ה אל תיקרי הדר אלא הדר א"נ דרשת ר"א ותו דהרי לקמן בסוף הסוגי' כד אתותב רבא דר"י לא בעי הדר אפי' גבי אתרוג אמרו אלא לר"י הא כתיב הדר ההוא הדר באילנו כו' וא"כ עכ"ל דאתי רבא לאשמועי' דמודה ר"י גבי אתרוג דבעי הדר ולא דרש הדר באילנו וכו' ואם כן אמאי נקט רש"י דרבא אשמועי' דלא דריש ר"י הידור ל' יוני ויראה דגם בגמרא קשה לקמן דמאי דקאמר ואלא לר"י הא כתיב הדר ההוא הדר כו' דאמאי לא קאמר דר' יוחנן דריש ל' יוני או מלשון הידור כדלקמן דף ל"ה יש לומר דכונת התלמוד לומר דר"י לא דריש הדר מענין מהודר ונאה אלא דריש הדר באילנו כו' ולאו דוקא הך דרשא וכן רמזו התוספת לקמן במ"ש הדר באילנו משנה לשנה בן עזאי הוא דדריש לה לקמן ויש שם דרשות אחרות עכ"ל הרי דפירש התוספות דנקט גמר' הך דרשא לאו דוקא וזה עצמו כיון רש"י ולימד לנו פה ונתכוון לומר ולא דריש הדר ל' יוני כדי שנדע דמ"ש לקמן ואלא לר' יוחנן כו' ההוא הדר באילנו כו' לאו דוקא נקט תלמודא דרשא זו ודוק. תוס' ד"ה ור"י סבר כו' פי' בקושי' כו' וק"ל אמאי לא הקשו דרש"י עצמו כ' בהפך בר"ה דף ל"ד וז"ל ה"ק אי לאו ג"ש או לא נאמרה ג"ש זו למשה מסיני לדונה הייתי מביא הכל בהיקשא כלומר מעצמו עכ"ל הרי דכתב רש"י דאדם דן היקש מעצמו וא"צ לקבלו מסיני י"ל דאי מהא לא אירייא דודאי רש"י מודה דדעת רבנן הוא דהקש אדם דן מעצמו אבל סבור רש"י דר"י חלוק בזה וסבירי ליה דלא דרשינן היקש אא"כ הוא מקובל מסיני ולכן כל כח קושיתם על רש"י הוא ממ"ש סוף דבריהם ואפילו לר"י דלא דריש סמוכין כו' ואני בעניי תמי' על התוספת דבאיזה כח הם מקשים על רש"י דהיכן מצאו דר"י דריש היקש מעצמו אף על גב דאינו מוכח ומופנה כדי שיקשו על רש"י דלמא ר"י לא דריש היקש אלא היכא דמוכח ומופנה דומיא דסמוכין ובס' הליכות עולם דף מ' ע"ב הביא דברי רש"י וכתב דהתוספת דרשו עליו ואמרו דכל המדות אדם דן מעצמו חוץ מג"ש ויבין שמועה דף מ"ד ע"א הקשה על רש"י ממה שכתב בהשולח דף מ"א ע"ב אהא דאמרינן דכ"ע ג"ש עדיף מהיקש פירש רש"י הטעם דכיון דמסיני גמרינן לה עדיפא מהיקש עכ"ל אלמא דרש"י סבירי ליה דאדם דן היקש מעצמו ולי יר' דשאני התם דאותו היקש הוא מוכח מהכתוב לדורשו ובכה"ג דמוכח או מופנ' מודה ר"י כדכתיבנא לעיל והר"ב יבין שמועה רצה לתרץ תמיהת התוספת על רש"י דלעולם רש"י מודה דאליבא דרבנן אדם דן היקש מעצמו ומ"ש רש"י הוא לדעת ר"י ולא כמו שהבין ה"ע דרש"י אמר דבריו גם אליבא דרבנן יע"ש ודבריו תמוהים דמנ"ל דהבינו דרש"י אמר דבריו גם לרבנן בודאי דגם הם הבינו דלא אמר רש"י דבריו אלא לר' יוחנן ואפילו הכי תמהו עליו דסבירי ליה לתוספות דר"י מודה דאדם דן היקש מעצמו אע"ג דאינו מוכח ומופנה וכבר כתבתי דאין דברי התוספות מוכרחים כדי שיקשו על רש"י. גם מה שהביא בספר יבין שמועה מ"ש רש"י פרק בן סורר אותו היקש דהתם הוא מוכח וכבר כתבתי דבהיקש דמוכח או מופנה מודה רש"י דגם ר"י מודה דאדם דן היקש מעצמו ולא פליג ר"י אלא בהיקש דאינו מוכח ומופנה ודוק:

כתבו עוד התוספת והכא בסברא פליגי כו' לע"ד יר' דאפשר דטעמו דרש"י ולא דריש היקשא משום דכתיב פרי עץ הדר כפות תמרים וסבירי לי' לר"י דאם הב"ה היה רוצה שנקיש לולב לאתרוג היל"ל וכפות בוי"ו מוסיף על ענין ראשון ורבנן ס"ל דלא כתיב בוי"ו ללמד שלא יאגד אתרוג עם הלולב כדדרשינן לקמן דף ל"ד ע"ב ודוק:

ובלולב לא בעי הדר והתנן כו' איכא למידק לפי ס"ד דמקשה דהטעם דאמר ר"י יאגדנו מלמעלה הוי משום הדר א"כ ת"ק דאמר נפרדו