כפות תמרים צג

מעשה דאגד שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי ואיך אפשר לומר דר"י ס"ל דשינוי מעשה החוזר לא מהני ושינוי השם החוזר מהני והלא במרובה דף ס"ו ע"ב יליף שינוי שם משינוי מעשה וא"כ נימא דיו לבא מין הדין להיות כנדון דשינוי השם החוזר לא מהני כשינוי מעשה החוזר דלא מהני. ותו קשה דאיך אפשר לומר דסוגיא דהכא הוי אליבא דר"י והלא התוספת כתבו מרובה דף ס"ו ד"ה מי איכא למ"ד שינוי מעשה לא קני כתבו שם בסוף דבריהם ולא בעי לאוקמי בשינוי השם החוזר דאיכא למ"ד דלא קני דר"י לא פליג עליה דרבה וכו':

הרי דכתבו דשינוי מעשה החוזר מהני לרבה מדאורייתא ור"י מודה לו ולא פליג ר"י עם רבה אלא ביאוש כדי אבל בשינוי מעשה החוזר אפילו בלא יאוש וזה הפך סוגיא דידן דתריץ לעיל דשינוי מעשה החוזר לא שמיה שינוי אלמא דסוגיא דידן לא אתיא כר"י והיאך יקשה וליקנייה בשינוי השם אליבא דר"י וי"ל דהתוספת דידן פליגי עם תוספות דהתם וס"ל לתוספות דידן דשינוי מעשה החוזר ליכא למ"ד דקני מדאורייתא ואי איכא מ"ד דקני היינו מדרבנן כמ"ש תוספת דידן לעיל ד"ה שינוי החוזר ושינוי מעשה דאגודת לולב מגרע גרע דלא קני אפי' מדרבנן משום דנקל להתיר אוגדו כמ"ש התוספת:

כתבו עוד התוספות ועי"ל דבשינוי השם כו' ק"ל טובא על תי' זה דהרי גבי מריש נמי איכא שינוי מעשה שבנאו בבירה וחברו בטיט ועדיף משינוי מעשה דלולב דהוא אגד בעלמא דנקל להתירו וגם גבי מריש איכא שינוי השם דמעיקרא שמו מריש והשתא גג ואפ"ה דיש ב' אמרו במרובה שינוי השם דחוזר לברייתו לא שמיה שינו א"כ ה"ה וכ"ש הכא גבי לולב וא"כ מאי פריך הכא ליקנייה בשינוי השם אע"ג דאיכא שינוי מעשה בהדיה דהיינו אגד לא מהני דומיא דמריש דלא מהני משום דחוזר לברייתו ומ"ש התוס' דגבי מריש ליכא שינוי מעשה הם דברים תמוהים דהרי המריש הוא דיש בו שינוי מעשה דבנאו בבירה וחברו בטיט ועדיף משינוי מעשה דלולב וצ"ע:

ומ"ש התוספ' ועדיף שינוי השם החוזר דקני עם יאוש משינוי מעשה החוזר דאפילו עם יאוש לא קני. ק"ל דהתם במרובה דף ס"ו ע"ב יליף שינוי השם משינוי מעשה וא"כ הכי נימא דעדיף שינוי השם וכו' וצ"ע. ודע דהטור ח"מ סי' שנ"ג ס"ד כתב וז"ל ואם יש עם היאוש שינוי השם כו' וכ' עליו מרן הב"י והב"ח וז"ל כ"כ הרא"ש כו' והוא מדברי התוספת כו' יע"ש ודברים אלו הם תמוהים בעיני דמה ענין דברי הטור דאיירי בשינוי השם החוזר עם יאוש במ"ש התוס' דשינוי מעשה החוזר קונה מדאורייתא בלא יאוש. ותו דהרא"ש במרובה דחה דברי התוס' וז"ל אמר רבה שינוי קונה וכו' התוספת כתבו וכו' ולקמן וכו' הרי דהרא"ש דחה דברי התוס' ואפ"ה מסיק הרא"ש דיאוש ושינוי השם גרוע קונה מדאורייתא ואחריו נמשך הטור ולע"ד יראה דהרא"ש והטור למדו דין זה דיאוש ושינוי השם גרוע קונה מדאורייתא מדברי התוספות דסוגייא דידן ודייקא נמי דלא כתבו הרא"ש והטור אלא יאוש ושינוי השם גרוע קונה משמע דיאוש ושינוי מעשה גרוע דחוזר לברייתו לא קני וזה כדברי התוס' דידן ודוק:

כתבו עוד והשתא ניחא וכו' כתב רש"ל פירוש השתא דקא אמרינן דאפילו שינוי השם היכא דחוזר אינו קונה אלא היכא דאיכא יאוש גביה עכ"ל וקשה מאי והשתא ניחא דהא אם נימא דההיא דעוצבא מיירי בלא יאוש וקני בשינוי השם לחודיה הוה ניחא טפי ההיא דשינוי השם כשינוי מעשה דמי דקני לחודיה בלא יאוש. וי"ל דכונת התוספת נמי ניחא כלומר אע"ג דלפי החילוק שכתבנו שינוי השם החוזר בלי יאוש אינו קונה לא נתיישב ההיא דעוצבא דקאמר התם שינוי השם כשינוי מעשה יש ליישב דהכי קאמר שינוי השם גרוע דחוזר קני עם יאוש דומיא דשינוי מעשה דאינו חוזר דקני אע"ג דליכא יאוש והלימוד הוא במדרגות ודוק:

כתבו עוד התוספות והשתא יש כמה דינים בדבר דשינוי מעשה שאינו חוזר קני מדאורייתא דין זה פשוט ממתני' דריש הגוזל עצים ומ"ש וכן שינוי השם שאינו חוזר דין זה פשוט ממ"ש במרובה דף ס"ה ע"ב גבי ההוא דגנב טלה ונעשה איל דפריך וניקנינהו בשינוי השם ומ"ש ושינוי מעשה החוזר קונה בלא יאוש מדרבנן כדמשמע בפ' הגוזל קמא זהו לסברת אביי אבל רב אשי ורבא פליגי וסבירי ליה דלא קני אפילו מדרבנן וזהו דעת הרמב"ם פ"ב דגזילה וטור סי' ש"ס ולעיל הארכתי בזה ומ"ש ושינוי השם דהדר למלתיה בלא יאוש לא קני כלל זהו לדעת ר' זירא שם במרובה דף ס"ה ע"א ויש להתבונן מה נתכוונו התוספו' במ"ש והשתא יש כמה דינים בשלמא אם כל הדינים הנז' היו נמשכים מכח פלפול דבריהם היה מתיישב שפיר ויראה דכוונתם היא לפי שהם אמרו בתחלה דעדיף שינוי השם החוזר דקונה עם יאוש משינוי מעשה החוזר דאפילו עם יאוש לא קני ולפי שלא נטעה להעדיף בשאר דינין כח שינוי השם משינוי מעשה לכן סדרו לנו הדינים ואמרו דיש פעמים דשינוי מעשה עדיף משינוי השם באופן דיש דין דשינוי השם עדיף ויש דין דשינוי מעשה עדיף זה נ"ל בכונת התוס' ודוק:

כתבו עוד וא"ת הא דפריך הכא ליקנינהו וכו' יש להתבונן מה קשר יש לקושי' זו עם מ"ש מקמי הכי. ואפשר דהקשר הוא זה דהם הוכרחו לו' דמאי דפריך הכא וליקנינהו בשינוי השם הוא שינוי השם גרוע דחוזר לברייתו וכונת הקושיא הוא דשינוי השם גרוע מהני עם יאוש וזו קושי' חלושה דאפשר לדחות ולומר דשינו השם דחוזר לברייתו לא מהני אפילו דאיכא יאוש בהדיה דומיא דשינוי מעשה החוזר דלא מהני אפילו דאיכא יאוש. אמנם בשינוי השם דאינו חוזר הוכיחו התוספת דקונה בלא יאוש והשתא זהו הקשר של התוס' אדפריך הכא קושיא חלושה גבי אסא וליקנינהו בשינוי השם החוזר בהדיה יאוש וקשה קושי' עצומה במתני' דלולב הגזול דס"ד התוספת דהגזלה היא דהלך לגן חבירו וקצץ לולב מדקל חבירו והשתא תקשי ליה ולקנייה בשינוי השם דמעיקרא קודם קציצה נקרא ענף דקל והשתא לולב והוא שינוי השם דאינו חוזר דקונה בלי יאוש ותירצו התוספת דמתני' איכא לאוקומה בשגזלו אגוד דלית ביה לא שינוי השם ולא שינוי מעשה כלומר דלא מבעיא דלא קשיא ליה קושיא עצמית משינוי השם דאינו חוזר אלא אפי' הקוש' החלושה משינוי השם דחוזר עם יאוש לא קשי ליה אמתני' דמתני' מיירי כשגזלן אגוד דלית ביה לא שינוי השם ולא שינוי מעשה ודוק:

דף ל"א ע"א ת"ר סוכה גזולה והמסכך בר"ה ר"א פוסל וחכמים מכשירים איכא למידק אמאי אצטריך למיתני והמסכך בר"ה י"ל עם מ"ש לקמן בגמרא ואמאי דרישא גזולה פליגי בגזילת קרקע דלמא פליגי בגזל עצים ר"א סבר לא תקנו תקנת מריש בעצי סוכה כיון דלא חברן בטיט והוי ליה סוכה גזולה וחכמים מכשירים דסברי תקנו תקנת מריש בעצי סוכה אע"ג דלא חברן בטיט דמצוה משוויא ליה כל ז' כבנין קבע ומכח דקתני המסכך בר"ה דטעמא הוי משום דקרקע לאו דידיה שמעי' דרישא נמי הוה בכה"ג כגון שתקף את חבירו והוציאו מסוכתו דפליגי בגזילת קרקע. אמנם בהא דמסכך בר"ה יש להסתפק אם יש חלק לזה המסכך בר"ה א"כ הו"ל סוכת השותפין ונמצא דסוכת השותפין פסולה לר"א ואם נאמר דזה המסכך בר"ה אין לו חלק בר"ה זה נמצא הפסול הוא משום דהיא סוכה גזולה מרבים ולעולם סוכת השותפין כשירה לר"א. ועל דברי התוספת דפרק הישן דף ז"ך ע"ב בסוף דיבור המתחיל כל האזרח כתב רש"ל דסוכת השותפין פסולה לר"א ובסימן חדושי הלכות חלק עליו וס"ל דכשירה לר"א והריב"ש בתשובת סי' שמ"ז כתב דנחלקו כמה חברים בסוכת שותפין לס' רבנן דר"א די"א דע"כ לא מכשרי רבנן אלא סוכה שאולה לא של שותפות וי"א דכיון דשאולה כשירה כ"ש של שותפות והריב"ש הכריע כמותם ורמז דבריהם מרן הב"י סי' תרל"ז. ולכאורה ק' אמאי לא הכריע הריב"ש דסוכת השותפים כשרה מהא דמכשרי רבנן מסכך בר"ה אלא יראה משום דמהכא אין ראיה דאפי' תימא דזה המסכך יש לו חלק ברשות הרבים מכל מקום טעמא דרבנן דמכשרי משום דקרקע אינה נגזלת והוה ליה חצי סוכה שלו וחציה הגזולה הרי היא שאולה משום דקרקע אינה נגזלת אבל סוכת השותפין שבראש העגלה או הספינה אכתי איכא למימר דהיא פסול' לדעת רבנן וגרע מסוכת שאולה דסוכת שאולה כ"ז שאלתה חשיב דילי' אבל סוכת השותפין אין לו שייכות בחלק חברו מכל מקום הריב"ש הכריע דסוכת שותפין כשרה דקצתה שלו לגמרי והנשאר הוא שאול אצלו יע"ש באריכות ודוק:

אמר רב נחמן מחלוקת כו' לכאורה יראה דר"ן אתא לאשמועינן דר"א מודה דגזל עצים וסיכך בהם הסוכה כשרה גם לדעת ר"א. וקשה מאי איכפת לן לדעת חדושא לר"א הלא הלכתא כרבנן אמנם הדבר ברור דרב נחמן אשמועי' חדושא גם לרבנן דס"ד אמינא עד כאן לא מכשרי רבנן אלא כשתקף את חברו וכו' משום דקרקע אינה נגזלת אבל גזל עצים וסיכך בהם הוה אמינא דלית בהו תקנת מריש כיון דלא חברם בטיט קמ"ל ר"נ דבגזל עצים וסיכך בהם ר"א ורבנן כלהו מודו דסוכה כשרה היא מתקנתא דרבנן דעשואה כמריש כל ז' ימי הסוכה ודוק:

מחלוקת בשתקף את חברו והוציאו מסוכתו כו'. ק"ק אמאי נקט דהוציא לחברו מסוכתו אפי' שנכנס לאכול בסוכת חברו בע"כ ולא הוציאו מסוכתו אלא הלך וישב בצדו תוך הסוכה בע"כ ר"א פוסל משום סוכה גזולה או שאולה וחכמים דסברי קרקע אינה נגזלת וסוכה שאולה כשרה מכשירין דהו"ל סוכה שאולה ותו קשה אמאי לא פירש מחלוקת כשנכנס לסוכת חברו שלא מדעתו דחברו לא היה שם ושלא מדעתו נכנס ר"א פוסל וחכמים מכשירים. ותו קשה אמאי לא פירשו מחלוקת כשסיכך על קרקע חברו דהיינו דהלך והביא עצים וסיכך משלו ועשה הסוכה בקרקע חברו שלא מדעתו ובכי האי גוונא ר"א פוסל וכו' ולכאורה היה נר' לתרץ בזה דעד כאן לא פיסל הכתוב סוכה גזולה אלא בענין הסכך דמאי דכתיב חג הסוכות תעשה לך פירוש סוכה הוא הסכך ובסכך הוא דהקפיד הכתוב שלא יהיה גזול לא בקרקעות הסוכה אבל זה אחר