כפות תמרים קנא

בטל משום דסותר התנאי למעשה ובזה מודה רבא אבל באומר על מנת שתחזירי לי הנייר או על מנת שתחזירי לי האתרוג בהא נחלקו והוי שפיר תנאי לדעת רבא והלכתא כוותיה זה נראה לי אמתותן של דברי הרא"ש והטור. אך אכתי ק' במ"ש הטור סי' ל"ח דאם אמר אם הדינר שאני מקדשך בו תהיה מקודשת וכו' דהתנאי בטל משום דהוי תנאי ומעשה בדבר א' והוייא מקודשת האיך אפשר לו' כן והלא כתב הטור ר"ס כ"ט דאם נתן לה קדושין ע"מ שתחזירהו לו אינם קדושין בין החזירתו בין לא החזירתו י"ל דהת' דאמר ע"מ שתחזירהו לי דהתנאי הוא קיים דלא סתר תנאי למעשה לפיכך אינה מקודש' משום דמתנה ע"מ להחזיר גבי קדושי אשה לא שמה מתנה אמנם כשהוא מתנה ע"מ שהדינר שלי דהתנאי סתר למעשה התנאי בטל והמעשה קיים ולכך מקודשת ועיין בספר חלקת מחוקק א"ה ס"ס ל"ב ור"ס ל"ח ודע דהרמב"ם רפ"ו דה' אישו' לא מנה משפט זה דצריך תנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר ועיין מה שתרץ שם הרב המגיד ואין דבריו מספיקים כמ"ש הל"מ גם מה שתי' הל"מ דבריו סתומי' ומגומגמי' בעיני וירא' לי דהרמב"ם מפרש סוגייא דמי שאחזו בע"מ שתחזירי לי את הנייר דבין רבא בין רב אדא ס"ל דברייתא אתייא כרבנן דע"מ לאו כמעכשיו דמי והרי הוא כאלו קתני ה"ז גיטך אם תחזירי לי את הנייר מגורשת ובזה נחלקו רבא עם רב אדא רבא סבר דטעמא הוי משום דהמעשה קודם לתנאי ולכך התנאי בטל אבל מטעמא דתנאי ומעשה בדבר אחד אין לבטל תנאי זה מטעם דהתנאי סתר למעשה דמתרצים דיבוריה שנתכוון שהגט יהיה שלה למפרע כשתחזירהו אליו. אבל ר' אדא סבר דטעמא הוי משום דהתנאי סתר למעשה ואין מתרצים דבריו והתנאי בטל משום דהוי תנאי ומעשה בדבר א' וכיון דרבא חולק עם ר' אדא פסק עם רבא דס"ל דאנו מתרצים דבריו והוי שפיר תנאי אפי' דאמר התנאי בלשון אם כגון דאמר אם תחזירי לי הנייר הרי את מגורשת הוי שפיר תנאי אבל כשאמר ה"ז גיטך אם תחזירי לי הנייר התנאי בטל משום דהקדים התנאי למעשה איברא דקשה לפי סברת הרמב"ם דמעשה קודם לתנאי הוי במעשה דמסירת הגט מנ"ל לרבא דנתן הגט קודם שהשלים דיבורו לימא דה"ק ה"ז גיטך ע"מ שתחזירי לי את הנייר ואחר שהשלים דיבורו מסר הגט ביד האשה והוי שפיר תנאי והוי מגורשת ותקיים תנאה י"ל דס"ל לרבא ולכולהו אמוראי דמדלא קתני בבריית' ה"ז מגורשת ותחזיר הנייר משמע דבלא חזר' הנייר הוי מגורשת ולכך פירשו טעמא דבריית' לאביי משום דלא כפל תנאה לרבא משום דהקדים המעשה לתנאי לרב אדא משום דהתנאי ומעשה בדבר אחד אמנם לר' אשי דאוקים טעמא דברייתא משום דע"מ כמעכשיו דמי ס"ל דכונת הבריית' מגורשת ובלבד שתקיים תנאה שתחזיר הנייר אך אכתי ק' דברייתא הכי קתני ת"ר ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת ופרכינן עלה מ"ש ריש' ומ"ש סיפא ופרש"י קס"ד ע"מ לאו כמעכשיו דמי והוי כמו לכשתחזירי לי הנייר ליהוי גט וא"כ אמאי מגורשת הא בשעת גירושין לא נקיטא עכ"ל וכיון דכתבי' דרבא פליג על ר' אדא וס"ל לרבא דתנאי לא סתר למעשה דמתרצינן דיבוריה והוי שפיר תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ואמרי' שנתכוון שהגט יהיה שלה למפרע כשתחזירהו אליו אם כן לימא רבא דשפיר קתני סיפא דה"ז מגורשת ותקיים תנאה ומהריב"ל בחדושיו פ"ב דגיטין דף קנ"א עמד בקושיא זו ולא תירץ כלום יעו"ש וירא' דודאי רבא פליג עם ר' אדא וס"ל לרבא דמתרצינן דיבוריה ולא הוי תנאי ומעשה בדבר א' מ"מ לא אסיק רבא אדעתיה לומ' דכונת הברייתא מגורשת ושקיים תנאה דא"כ הו"ל למתני בברייתא מגורשת ותחזיר הנייר ומדקתני בבריית' סתמא מגורש' ולא קתני שתחזיר הנייר משמע ליה לרבא דכוונת הברייתא מגורשת אע"ג דלא תחזיר ולכך פי' רבא דטעמא דברייתא דהתנאי בטל משום דהמעשה קדם לתנאי כנ"ל ודע דהא דכתבינן דלית ליה להרמב"ם תנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר היינו בא' אם תחזירי לי הנייר תהיה מגורש' או ס"ל להרמב"ם דהתנאי קיים דמתרצי' דיבוריה ולא סתר התנאי למעשה ומגורש' וצריך שתחזיר הנייר אפי' שהתנאי הוא בלישנא דאם אבל אם אמר אם הנייר שאני מגרשך בו שלי תהיה מגורשת ואם לאו לא תהיה מגורשת בזה ס"ל להרמב"ם דאינה מגורש' כלל כיון דלא נתן לה הגט מעולם ואין זה כריתות והיינו רישא דברייתא ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת וז"ל רמב"ם פ"ח מגרושין דין י"ד ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת שאין זה כריתות ע"מ שתתני לי את הנייר הרי זה גט ותתן עכ"ל ואיכא למימר כיון דהרמב"ם ס"ל כרבא דאפילו באומר לישנא דאם כגון דאמר אם תחזירי לי את הנייר תהיה מגורשת ואם לאו לא תהיה מגורשת דהתנאי קיים והוי שפיר תנאי דמתרצינן דבוריה כדכתיב אמאי לא כתב הרמב"ם דין זה ואפילו בלישנא דאם דהוי מגורשת ותקיים תנאה להחזיר הגט ואמאי נקט דינו ללישנא דע"מ י"ל דהרמב"ם אינו אלא מעתיק דברי התלמוד וכיון דברייתא לא נקיט דין זה אלא בע"מ העתיקו בעל מנת והא דמשמע מדברי הרמב"ם דוקא בע"מ מגורשת ותתן הא אם התנה בלשון אם מגורשת אע"ג דלא תקיים תנאה היינו משום דהרמב"ם מיירי דהקדים מעשה לתנאי והתנאי בטל וס"ל להרמב"ם דבע"מ לא בעינן משפטי התנאים אפי' דהקדים המעשה לתנאי התנאי קיים אבל באומר לשון אם והקדים מעשה לתנאי התנאי בטל אבל כשהקדים התנאי למעשה ואמר אם תחזירי לי הנייר תהי מגורשת ואם לאו לא תהיה מגורשת ס"ל להרמב"ם דהתנאי קיים והוי שפיר תנאי ומעשה בדבר אחד דמתרצינן דבוריה כדכתי' ודוק:

ודע דהטא"ה סי' קמ"ג סי"ג כתב וז"ל ה"ז גיטך ע"מ שתחזירי לי הנייר מגורשת ותקיים תנאה הרי זה גיטך דהנייר שלי אינה מגורשת כו'. וק"ל על דבריו אמאי כתב ברישא מגורשת ותקיים תנאה נהי דלענין תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר חשיב שפיר תנאי כיון דקי"ל דעל מנת כמעכשיו דמי ולא סתר תנאה למעשה כמ"ש לעיל מ"מ התנאי בטל משום דלא כפל אותו וגם התנאי בטל משום דהקדים מעשה לתנאי דאמר ה"ז גיטך בריש דבריו ואין לומר דבע"מ א"צ משפטי התנאים דהטור כתב סי' ל"ח דגם בע"מ צריך משפט התנאים י"ל דהטור לא נחית הכא בסי' קמ"ג אלא לאשמועי' דתנאי זה דע"מ שתחזירי לי את הנייר דהוי שפיר תנאי ואין לבטלו מטעם דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד כמו שסובר רב אדא אלא קי"ל כרבא דשפיר הוי תנאי כיון דהוי בלשון ע"מ דהוי כמעכשיו לא סתר תנאי למעשה ולכך מגורשת ותקיים תנאה ובודאי דמיירי דכלכל דבריו במשפט דכפל התנאי למעשה והטור לא נחית השתא בדקדוק פרטים אלו כנ"ל:

אך אכתי ק"ל במ"ש הטור בסוף דבריו ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת וק' דבסי' ל"ח כשכתב משפטי התנאים דצריך תנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר כו' הביא משל לזה וז"ל או שלא התנה בדבר אחר אלא אמר אם הדינר שאני מקדשך בו שלי תהי מקודשת ואם לאו לא תהיה מקודשת ע"כ כלומר דזהו תנאי ומעשה בדבר א' והתנאי בטל והמעשה קיים דהיינו הקדושין כלומר דמקודשת ואינה מחזרת הדינר לבעל א"כ גם לענין גיטין נימא הכי שאמר ה"ז גיטך והנייר שלי תהיה מגורשת דהתנאי והמעשה הוא בדבר אחר והתנאי בטל והמעשה קיים דהיינו דתהיה מגורשת ולא תחזיר הנייר ובודאי דמ"ש הטור סי' קמ"ג דבאומר ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת הדין הוא פשוט כך בפרק מי שאחזו אך מאי דקשה הוא מ"ש בסי' ל"ח לענין קדושין דבאומר אם הדינר שאני מקדשך בו שלי תהיה מקודשת דהתנאי בטל ומקודשת ומאי שנא דגבי קדושין אמרינן דהתנאי בטל ומקודשת וגבי גיטין דאמרי' דאינה מגורשת לימא דהתנאי בטל ותהיה מגורשת וקושיא זו היא רבתי בעיני וצ"ע. ואפשר לתרץ בדוחק ולומר דגט שאני משום דבעי' שיהיה גט כריתות וכיון דא"ל ה"ז גיטך והנייר שלי אע"ג דהתנאי הוא בטל מצד דהתנאי והמעשה בדבר א' וסתר התנאי למעשה ודין הוא דנימא התנאי בטל והמעשה קיים היינו דוקא כשיהיה תנאי זה בקדושין או במתנה דעלמא אבל לענין גט בעי' שיתנהו לה בכריתות והרי לא נתנו לה בכריתות וכן כתב הרמב"ם פ"ח דגירושין דאומר ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת שאין זה כריתות איברא דיש לגמגם על תירוץ זה דהרמב"ם אזדא לטעמא דלית ליה במשפטי התנאי' בדבר א' ומעשה בדבר אחר אלא אפי' דהוי תנאי ומעשה בדבר א' התנאי קיים הלכך לדידיה טעמא דאינה מגורשת משום דלא הוי כריתות אלא להטור דס"ל דתנאי ומעשה בדבר אחד התנאי בטל נימא דתהיה מגורשת וצריך לומר בדוחק דס"ל לטור דאע"ג דתנאי בטל אינה מגורשת משום דלא חשיב כריתות ועדיין צ"ע:

כתבו עוד התוס' וא"ת כיון דאמר ע"מ שתחזירי לי וכו' וי"ל כו' ק"ל אם חלה עליו קדושת הקדש היאך יצא מיד הקדש כשיחזירהו וכי הקדש פקע בלא פדיון ואפשר דיש הקדש לזמן ויותר נראה דהכונה דמקדיש אותו וחוזר ופודהו ומחזירו לבעליו ועיין בתשו' הרא"ש כלל ל"ה סי' א'. ובמה שתירצו עוד ועוד דהתם נמי לא בהקדש תלוי טעם המתנה כו' עיין בח"מ סי' רמ"א ודוק:

גמ' החזירו לא יצא כתב מרן הב"י סימן תרנ"ח כתב בעל העיטור מסתברא אע"ג דחזרת דמים הוי' חזרה כדאמרי' גבי אצטלית כו' יע"ש וכתב מהרשד"ם י"ד סימן כ"א דכשראה לשון זה עמד מרעיד דהא אצטלית אינו כן אלא התם נמי חזרת דמים לא הוי חזרה שהיא א' מן ההלכות שאין הלכה כרשב"ג דהיינו עובדן דציידן דאיתא במי שאחזו דף ע"ד כו' והרב תי' יע"ש ותמהני על הרשד"ם איך אשתמיט ליה דהרא"ש בפירקין עמד בלשון זה של בעל העיטור וז"ל והרואה דבריו נראה לו שטעה והוא לא טעה כו' יע"ש. ולי נראה ליישב דברי העיטור באופן אחר והוא ע"פ מ"ש הרא"ש פרק מי שאחזו וטא"ה סימן קמ"ג דהא דאמרי' חזרת דמים לא הויא חזרה היינו שלא מדעתו אבל אם מדעתו דמתרצה בקבלת דמים הוי גט דעל גוף הטלית יכול למחול ועל פי סברא זו הוא מ"ש העיטור ז"ל דאע"ג דחזרת דמים הוי חזרה גבי גט כשהיא מדעתו הכא גבי אתרוג אפי' מדעתו לא הויא חזרת דמים חזרה משום דכשהתנא על מנת שתחזיר לי האתרוג נתכוון על אתרוג דוקא משום דבעי לצאת בו י"ח וזה נראה לי שהוא כפתור ופרח ומשמע מדברי הר"ב העיטור דהא דחזרת דמים לא הויא חזרה היינו כשבעל האתרוג עדין לא יצא אבל אם בעל האתרוג כבר יצא י"ח ונתנו לאחר ע"מ להחזיר חזרת דמים הויא חזרה ומסתברא דאפי' יצא בו הרי צריך לו לשאר ימים ולא משכחת הך דינא דדייקנא מדברי הרב בעל העיטור אלא ביום אחרון של סוכות ודוק: