כפות תמרים קמג

ירק דלא נהגה בו שביעית ולזה הוה קשה וכי אין שביעית לירק וא"כ הוה קשה דאמאי לא תנא שוה לאילן לענין כלאים אמנם כשתירצו דמ"ש התנא שוה לאילן לענין ז' דלא הוי למעוטי ירק דירק נמי אית ביה ז' אלא כונת התנא לענין אתרוג בת ו' הנכנסת לז' הרי לבעלים היא כאילן דאזלינן בתר חנטה ולא הוי כירק דו' הנכנסת לז' דהיא הפקר דאזלינן בתר לקיטה א"כ השתא מתרצה נמי הא דלא תנא שוה לאילן לענין כלאים כו' גם לענין ר"ה שלו שבט כאילן כו' דלא תנא אלא מידי דבהא אזלינן בתר חנטה ובהא אזלינן בתר לקיטה זה נראה כונת התוס' אך קשה דהיכי אמרי התוס' דלא תנא אלא מידי דבהא אזלינן בתר חנטה ובהא אזלינן בתר לקיטה והרי ערלה ורבעי דשנה התנא פי' הוי דנוהג בו ערלה ורבעי למעוטי ירק דאין בו ערלה ורבעי כמו שנראה פרש"י דכתב לערלה שנוהג בו כאילן וכן רבעי נוהג בו עכ"ל י"ל דהתוס' ס"ל כמ"ש ר"ע פ"ב דמס' ביכורים וז"ל שוה לאילן דאזלינן בתר חנטה ומונין לה שנה ג' לערלה משעת חנטה וכן לרבעי עכ"ל והשתא מ"ש התוס' דלא תנא אלא מידי דבהא אזלינן בתר חנטה קאי לערלה ולרבעי ולשביעית דבכולהו אזלינן בתר חנטה ויש דבר שהולכים בו אחר לקיטה לענין מעשר כמו ירק דהולכים בו אחר לקיטה לענין מעשר וכן תירצו התוס' ריש קדושין דף ג' ד"ה מה ירק ואחר תירץ זה הקשו שם וא"ת אמאי לא חשיב ששוה לירק בשני דרכים כגון לענין פאה דלא מחייב אתרוג בפאה משום דאין לקיטתו כא' כו' ומקשים בחדושי המפרשים דאין מקום לקו' זו כיון שכבר תירצו לקו' כלאים דלא תנא אלא מידי דבהא אזלינן בתר חנטה ובהא אזלינן בתר לקיטה ואני או' דשפיר מקשו התו' דמ"ש דלא תנא אלא מידי דבהא כו' ובהא כו' היינו לומר כל מידי דתלי בחנטה שונה אותו ולכך שנה ערלה ורבעי משום דתלי בחנטה וכן כל מידי דתלי בלקיטה כגון מעשר שונה אותו א"כ אכתי קשה אמאי לא חשיב ששוה לירק לענין פאה דלא מיחייב אתרוג בפאה משום דאין לקיטתו כא' ודין פאה הוא תלוי בלקיטה א"כ ליתני דין פאה דתני בלקיטה דהתנא שונה מאי דאזלינן בתר לקיטה וע"ש מה שתירץ. עוד יש לפרש קשר קושית התוס' דידן באופן אחר והענין הוא דהם כתבו בתחלת דבריהם ולשביעית ירק נמי אית ביה ו' מכלל דהוה ס"ד דתוס' דכונת המשנה היתה דבירק לית ביה ו' דומיא דרישא דערלה ורבעי דאינו נוהג בירק ה"נ שביעית אינו נוהג בירק ואם זו היתה כונת המשנה לא הוה קשה מאי דלא תנא שוה לאילן כלאים דלא חשיב תנא אלא מילי דליתנהו כלל בירק כגון ערלה ורבעי וז' אבל כלאים איתנהו בירק ולכך לא תני כלאים אבל השתא דכתבו התוס' דירק נמי אית ביה ז' מן התורה ומאי דנקט דשוה לענין ז' היינו שיש בו חילוק שהולכין בו אחר חנטה לז' ואין הולכין בו אחר לקיטה כו' כירק א"כ השתא קשה דאמאי לא תנא חלוק זה דשוה לאילן לענין כלאים ותירץ התוס' דלא תנא אלא מידי דבהא אזלינן בתר חנטה כו' כלומר לעולם התנא לא תני אלא מלתא דליתיה בירק כלל דומיא דערלה ורבעי דאינו נוהג כלל בירק והא דתני ז' הוא מפני חלוק חדש שיש בו דלענין ז' הולך אחר חנטה ולענין מעשר הולך אחר לקיטה כגון אתרוג ו' הנכנסת לז' דהוא לבעלים דהולך אחר חנטה כדין פירות ו' ופטור ממעשר דהולכים בו אחר לקיטה כירק כדין פירות ז' והוי כמו תרתי דסתרן דיש לו דין פירות ו' ויש לו דין פירות ז' לכך תני חלוקת שביעית דדמי לאילן דהולכין בו אחר חנטה מה שאין כן למעשר דהולכין בו אחר לקיטה ולפי פירוש זה ערלה ורבעי הוי כדפרש"י שנוהג באתרוג ערלה ורבעי ולפי' זה א"ש קשר הקושי' האחרת שהקשו התוספות בקדושין אמאי לא חשיב דאתרוג שוה לירק דאין בו פאה למעוטי אילן דנוהג בו פאה. וזה הפירוש האחרון כתבו מוהרי"ט בחדושיו לקדושין ושיניתי לשונו לבאר הדבר יפה לתלמידים ודוק:

כתבו עוד וא"ת אמאי לא אזלינן כו' יש להתבונן מה קשר יש לקו' זו עם מ"ש מקמי הכי וראיתי בקדושין דף ג' דהקשו התוס' שם קושיא זו ותירצו ב' תירוצי' הת' הא' ושמא י"ל דהא דאזלינן בתר חנטה לשביעית דוקא לחומרא כגון אם חנט בז' ונלקט בח' והנה תי' זה לא אמרוהו תוס' דידן מפני שהם הציעו בתחלת דבריהם דמפרש בירושלמי כגון אתרוג בת ו' הנכנס' לז' הרי היא לבעלים כאילן וזהו קולא א"כ זהו הקשר של קו' התוס' השתא דאמרו בירושלמי דאתרוג שוה לאילן לז' גם לקולא השתא נולדה הקושיא הזאת וא"ת אמאי לא אזלינן באתרוג בתר לקיטה לכל דבר כלומר לענין ז' כיון דגדל על המים כו' אך ק"ק אמאי הקשו קושייתם דוקא לר"ע דדריש פ"ק דר"ה דף י"ד ע"א מה גורן ויקב כו' תקשי נמי לסברת ר"י הגלילי דדריש התם מה גורן ויקב שגדלין על מי שנה שעברה כו' ואפשר משום דבריש קדושין נתנו טעם זה באתרוג דאתרוג דרכו לגדל על כל מים והיינו כר"ע יע"ש משמע דלר"י הגלילי דטעמו של מי שנה שעברה אתרוג נמי גדל על מי שנה שעברה והולכין בו לר"י הגלילי אחר חנטה למעשר אמנם קשה לי דא"כ דאיכא הך נפקותא דמעשר אתרוג בין ר"י הגלילי ור"ע א"כ התם בפ"ק דר"ה דף י"ד כששאלו מאי בינייהו אמאי לא משני דאיכא בינייהו מעשר דאתרוג וע"כ יראה דגם לר"י הגלילי מתעשר אתרוג לשעבר דהוא גדל גם על מי שנה הבאה כירק כיון דהוא גדל באילן ב' וג' שנים וע"כ צ"ל דמאי דנקטי התוס' קושייתם לר"ע ה"ה דק' לר"י הגלילי אלא שתפסו דרשת ר"ע משום דנאמרה בגמ' ריש קדושין גבי אתרוג והתלמוד שם נקט דרשת ר"ע דהלכה כמותו מחברו ודוק:

כתבו התוס' ואע"ג דמעשר ירק דרבנן כו' ק"ק אמאי התלמוד נקט דין מעשר דרבנן ושביק עיקר דרשא דשביעית דהיא דאורייתא ועיקר דרשא אתיא לשביעית והתוס' בריש קדושין כתבו וה"ה מה גורן ויקב גדלין על רוב מים ואזלי' בתר שנה שעבר' כו' ודבריהם סתומים וכבר פירשם מהרי"ט שם:

כתבו התוס' וי"ל משום דדרישנא פ"ק דר"ה כו' איכא למידק דמה תי' הוא זה והלא קו' התוס' היתה דמאי לא אזלי' באתרוג לענין ז' בתר לקיטה כיון דגדל על כל מים וא"כ מה מתרצים לנו בדין ערלה דגלי קרא דאזלינן בתר חנטה לענין ערלה ואם נאמר דכונת קו' התוס' כשהקשו וא"ת ואמאי לא אזלינן באתרוג בתר לקיטה כו' כונת קושייתם היא כללית דהם מקשים בין לענין ערלה בין לענין רבעי בין לענין ז' בכולהו ניזיל בתר לקיטה כיון דגדל על כל מים והשתא א"ש מה שמתרצים וי"ל משום דדרישנא וכו' אלמא בתר חנטה אזלי' מ"מ ק' דנהי דתירצו לענין ערלה ורבעי דיש גילוי דניזיל בתר חנטה כאילנות בענין ערלה ורבעי ומסתמא ה"ה באתרוג מ"מ לענין ז' אכתי תקשי מנ"ל דבאתרוג אזלינן בתר חנטה לענין ז' דלמא בתר לקיטה כיון דגדל על כל מים כירק כמ"ש לענין מעשר דאזלי' בתר לקיטה באתרוג מפני שגדל על כל מים ויראה דכונת התוספות היא לומר דכיון דגלי קרא דבאילנות אזלינן בתר חנטה לערלה ולרבעי א"כ ה"ה לענין ז' וגם ודאי דה"ה באתרוג דהכתוב לא חילק אתרוג משאר אילנות לענין ערלה ורבעי דאזלינן ביה בתר חנטה וה"ה לענין ז' שהוא מן התורה לא חילקו הכתוב משאר אילנות וכלהו בתר חנטה ואין משגיחין על אתרוג מפני שגדל על כל מים דאין חילוק זה כדאי לחלקו מדין שאר אילנות ומה שחילק הכתוב ואמר מה גורן ויקב שגדל על רוב מים היינו למעוטי ירק ולגבי ירק דרשא גמורה היא לענין שביעית אמנם מ"ש גבי אתרוג דדומה לירק בדרך אחד שבשעת לקיטתו עישורו משום דגדל על כל מים טעמא הוא דכיון דמעשר אילנות וירק מדרבנן וליכא מעשר מדאורייתא אלא בדגן תירוש ויצהר וחכמים הוא דתקון דיעשרו' מכל האילנות והירק כדעת הראב"ד ורש"י כמ"ש מרן בכ"מ רפ"ב דה' תרומות וכן מוכח דזו היא דעת התוס' קדושין דף ג' ד"ה מה ירק א"כ כיון דמעשר אילנות וירק מדרבנן הם אמרו והם אמרו דאתרוג יהיה דומה לירק שבשעת לקיטתו עישורו כיון דגדל על כל מים כירק זה יראה בכונת התוס' אך ק"ל אמאי באתרוג ר"ה שלו שבט כאילן כמ"ש התוס' בריש דיבור זה וכן מוכח פ"ק דר"ה דף י"ד גבי ר"ע שליק' אתרוג א' בשבט ונהג בו ב' עישורין והלא לענין מעשר אתה אומר אחר לקיטתו עישורו מפני שגדל על כל מים ואמאי לענין ר"ה לא אמרי' דליהוי ר"ה שלו תשרי כירק ואיך נוכל לסבול ב' הפכים בנושא א' בדין מעשר של אתרוג דאנו הולכין בו אחר לקיטה למעשרי כירק ואנו הולכים בו לענין ר"ה שלו לענין מעשרות כאילן דהוי טו בשבט וראיתי בפ"ק דר"ה דף י"ד ע"ב דרבה ב"ר הונא ס"ל דאתרוג ר"ה שלו תשרי לר"ג ואותבוה מברייתא דקתני דר"ה שלו ט"ו בשבט ואי תניא תני' מ"מ הדבר ק' אצלי מ"ט של דבר דהולכין בו אחר לקיטה כירק ולענין ר"ה אינו כירק אלא כאילן וצ"ע:

כתבו עוד וא"ת דהכא משמע דאזלינן בירק כו' ובמסכת שביעית כו' סגנון קושיא זו כתבוה התוס' באריכות בריש קדושין ובפרק מקום שנהגו ועיין בספר עצמות יוסף ובחדושי מהרי"ט ובספ' מעשה חייא יע"ש כתבו עוד ומיהו ק' מאתרוג וכו' הקשה בספר חדושי הלכות ובספר מע"ח דמאי מקשו הלא התם חנטה בשניה קודם ט"ו דאידך שבט ובג' נגמר פרי שלה ולכך הצריך ב' עישורין משום דמסתפקא ליה אי אזלינן בתר חנטה או בתר לקיטה דהיינו גמר פרי ונדחקו הרבה בתי' קו' זו ולדידי הדברים פשוטים דמ"ש שם דחנטו פירותיה קודם ט"ו דאידך שבט ולא למימרא דחנטה בטבת דשנה שניה דנמצא דגמר פריה הוא בגימל דמעולם לא ראינו שום אילן של אתרוג שיחנוט פירותיו מתשרי ואילך דחניטה שלהם היא בימי הקיץ מסיון עד אלול ורוב האתרוגים וכמעט כולם בחג הסוכות נגמר פרים א"כ כשאמרו שם באתרוג שחנטה פירותיה קודם ט"ו דאידך שבט היינו לומר שחנטה בקיץ ונמצא דנגמר פריה בשנה הב' ולפי שלקטה בסוף שנה הג' נהג בו ב' עישורין משום דשמא אזלינן בתר חנטה או בתר לקיטה אלמא דמ"ד בתר לקיטה אע"גב דנגמר פרי' דהרי חנט קודם שבט כלו' שחנטה בקיץ ובודאי דנגמר פריה בשנה שחנטה ודוק כתבו עוד וניחא השתא דנקט ר"י כו' כונתם דר"י אמר אתרוג בת ו' שנכנסה לז' אפי' כזית ונעשה כככר חייבים עליה משום טבל דר"י ס"ל כר"א דהכל הולך באתרוג בתר חנטה והוקשה להם לתוס' למה אמר ר"י אפי' כזית ונעשה כככר יאמר בקיצור אתרוג בת ו' שנכנסה לז' חייבין עליה משום טבל ואמאי האריך לו' אפי' כזית ונעשה כככר אלא לאשמועי' דאע"ג דלא נגמר גידולו כ"א בז' אפ"ה אזלי' בתר חנטה ודוק:

גמ' והא בין ר"ג בין ר"א לענין ז' כו' עיין בס' עצמות יוסף דף ט' מ"ש בקו' זו עם מ"ש התוס' בקדושין לחד תירוצ' דמה שהולכין באתרוג בתר חנטה הוא להחמיר ולא להקל יע"ש ומדברי תוס' דידן מאנו בזה דהא הביאו בשם הירוש' דמוקי למתני' באתרוג בת ו' הנכנסה לז' הרי היא לבעלים כאילן דהוא להקל ודוק:

דף מ ע"א גמ' הוא דאמר כי האי תנא כלומר דתנא דמתני' סבר כרבותינו דאושא דאזלי באתרוג בתר לקיטה למעשר ולז' והקשה בס' מע"ח