כפות תמרים קמב

הדמים יותר מג"ס ורש"י מיאן זה משו' דס"ל דלולב אינו מדברי' המופקרים דאדם יקפיד אם יבא איש אחר ויקח לולב מאילן חברו דדמיו מרובי' לצורך מצוה וקפדי ביה אינשי וא"כ אינו דבר מופקר אלא מדברי' משומרים ולכן פרש"י דכונת קושי' א"ה לולב נמי קא לריש הסוגיא במה שחידש התרצן דאין מוסרין דמי ז' לע"ה אהא קאי קו' זו וה"ק המקשה בשלמא לדידי דלא הוה ידענ' דין זה דאין מוסרין כו' לא הוה ק"ל מלולב ואדרבה באתרוג הוה ק"ל וליתיב ליה דמי אתרוג בהדיא אמנם לדידך דאמרת טעמא דאתרוג לפי שאין מוסרין דמי ז' לע"ה א"ה לולב נמי דגם בלולב נוהג ז' ומשני דמתני' איירי בששית הנכנסת לז' דבלולב אין לחוש משום דיש לו דין פירות ששית דאזלינן בתר חנטה ובאתרוג יש לו דין ז' דאזלי' בתר לקיטה ואיכא למידק דא"כ בז' הנכנסת לח' יהיה הדבר בהפך דבלול' לא ימסו' דמיו לע"ה ובאתרוג ימסו' דמיו לע"ה וא"כ אמאי לא תנא במתני' הלוקח אתרוג בשמינית נותן לו לולב במתנה לפי שאין לו רשות ללקחו בשביעית ואפשר דלא הצריך התנא לשנות דין זה דדבר הלמד מענינו הוא דבז' הנכנסת לח' הדבר הוא בהפך כדאמרן ולקמן בסוגיא דשמעתין אבאר מ"ש ר"ע בפיר' המשנה דלולב אין בו קדושת ז' דעצים נינהו ודעות הפוסקים בזה יע"ש:

תוס' ד"ה לרבעי הך משנה אתיא כמ"ד נטע רבעי בפרק כיצד מברכין עכ"ל ודבריהם תמוהים דמה תירוץ הוא זה דבשלמא אם מחלוקת זה הוא מתנאים היו מתרצים הך משנה אתיא כמ"ד דנטע רבעי אבל המחלוקת שהובא בריש כיצד מברכין הוא מאמוראי דהכ' אמרי' התם ר' חייא ור"ש ב"ר חד תני כרם רבעי וחד תני נטע רבעי ואין לו' דהך פלוגתא הוי פלוגתא דתנאי דר"ח ור"ש ב"ר הם מאמוראי קמאי וחשיבי תנאי דהא בגמר' מייתי פלוגתייהו בלשון אתמר דהוא לשון האמור על כל פלוגתא דאמוראי ובפלוגתא דתנאי לא מצינו לשון אתמר אלא תניא או ת"ר איברא דראיתי בחדושי הרשב"א דכתב וז"ל וחד תני כרם רבעי ואע"גב דתנן אתרוג שוה לאילן בג' דרכים לערלה ולרבעי דאלמא אפילו שאר נטעים טעונין חלול י"ל דר"ח ור"ש תנאי נינהו ופליגי עכ"ל אך מדברי התו' דריש קדושין מוכח בהדיא דהם סוברים דהוי פלוגתא דאמוראי כדכתיבנא וז"ל התוס' שם אתרוג שוה לאילן פי' בקונ' כו' ואם תאמר כו' וי"ל כו' והנה בהבנת דיבור זה נתחבטו בו המעינים לכן אני רוצה לבאר אותו בתחלת דבריהם יש להתבונן מה קשר יש לקושיתם למאן דאמר כרם רבעי לפירוש רש"י והלא מתני' היא פ"ב דבכורי' אתרוג שוה לאילן בג' דרכים ולירק בדרך א' שוה לאילן בערלה וברבעי ובז' ותיקשי מהך משנה למאן דתני כרם רבעי ויר' דבמתני' הוה אפשר לו' פי' אחר דרבעי ר"ל הפירות שגדלו בשנה הרביעית מתשרי לט"ו בשבט יש להם דין ערלה כמ"ש פ"ק דר"ה דף יו"ד וקמ"ל תנא דאתרוג שוה לכל האילנו' לדין זה למעוטי שלא נאמר דאתרוג הגדל בשנה הד' אפי' עד ניסן יש לו דין ערלה דבשלמא כל הפירות שאין כחם יפה ואין מתקיימים באילן רק שנה א' לפיכך אין מוסיפין על ג' שני ערלה רק ד' חדשי' וחצי משנה ד' אבל אתרוג שכחו יפה דדר באילנו ב' וג' שנים יש להוסיף על ג' שני ערלה משנה הד' עד ניסן שכל הפירות שיחנטו בו מתשרי עד ניסן של שנה הד' יהיה נוהג בהם ערלה משום דאתרוג כחו יפה לאחר פירותיו ואמרי' דמכח הגשמי' נשרף שעלה בו בשנה הג' של ערלה חנט פירותיו בשנה הד' עד ניסן קמ"ל התנא דאין לחלק בין שנה ד' של אתרוג משאר אילנות אלא כולהו שוין דפירות שחנטו בשנה הד' עד ט"ו בשבט יש בו משום ערלה ומה שחנט אח"כ אין בו איסור ערלה ולמ"ד כרם רבעי שרו פירו' האתרוג שחנטו בשנה הד' אחר ט"ו בשבט בלא פדיון:

גם מ"ש התנא דאתרוג שוה לאילן לשביעית היה אפשר לו' פי' אחר דדין האילן לענין ז' נתפרש בפ"ק דר"ה דף י"ב דתבואה וזתים וכל האילנות שהביאו שליש בשביעית לפני ר"ה של ח' אתה נוהג בו מנהג שביעית בח' ומשם יש ללמוד להביאה שליש בששית לפני ר"ה שאתה נוהג בו מנהג ששית בז' כמ"ש מרן הכ"מ פ"ד דה' שמטה דין ט' יעו"ש וקמ"ל תנא דאתרוג שוה לאילן לדין זה דאם הביא שליש לפני שביעית יש לו דין ששית ואם הביא שליש לפני ח' יש לו דין ז' ואם היינו מפרשי' פי' זה במשנה זו לא הוה קו' התוס' מחלוקת רבעי למ"ד כרם רבעי וגם לא הוה קשיא מחלוקת שביעית קו' ירק שהקשו התוס' אמנם עתה שפרש"י לז' דלענין ז' הולכי' בפירותיו אחר חנטה כאילן ולא בתר לקיטה כירק א"כ ממילא משמע דרישא דרבעי הוי פי' דנוהג בו רבעי לענין פדיון למעוטי ירק דאינו נוהג בו דין ערלה ורבעי והוי רישא דומיא דסיפא דבא להשוות אתרוג לאילן לענין רבעי למעוטי ירק דלית ביה רבעי וכן סיפא לענין שביעית להשוות אתרוג לאילן דהולכים בו בתר חנטה ולא בתר לקיטה כירק א"כ השתא נולדה הקושי' מחלוקת רבעי למ"ד כרם רבעי גם מחלוקת שביעית נולדה קושיא דירק דהכא משמע דאזיל בתר לקיטה ובמתני' דכל הספיחי' מותרים משמע דאזלינן בתר רוב גידולי' לפי מה שהקשה ותירץ ר' נסים בההיא דכל הספיחי' זה נ"ל בפי' קשר קו' התוס' דהם נמשכים לפי פרש"י ועיין מ"ש בזה מהרי"ט בחדושיו וס' מעשה חייא דף מ' ודוק:

ובמה שתרצו התוס' וי"ל דה"ק כרם רבעי וכו' כבר בא ביאורו בס' עצמות יוסף וחדושי מהרי"ט ז"ל יעו"ש אמנם במ"ש התוס' אחר ב' התרוצים ויש לנו נפקותא בדבר וכו' הדבר ק' מה באו ללמדנו דודאי דיש נפקותא בין ב' התרוצים ותו ק' אמאי נקטי נפקותא דח"ל ולא נקטי נפקותא דא"י דלתרוץ א' למ"ד כרם אינו נוהג נטע רבעי בא"י ולתרוץ ב' נוהג מדרבנן ויר' דהתוס' באו לאפוקי ס' הרמב"ם דהוא פוסק כמ"ד נטע רבעי ואפ"ה פסק פ"י דה' מ"א שאין דין נטע רבעי נוהג בח"ל אפי' בכרם ודחה ס' הגאונים שכרם רבעי לבדו נוהג בח"ל יע"ש והתו' פחדו שמא יעלה על דעתנו סברת הרמב"ם ולפי ס' זו היה קשיא למאי הלכתא נחלקו הני תרוצי דתוס' דהלא לפי תרוץ א' דה"ק כרם רבעי כל היכא דמצי למיתני וכו' ס"ס הדין יוצא לדידן דנוהג דין נטע רבעי בא"י מחמת הספק דאורייתא אם הלכתא כמ"ד כרם או הלכתא כמ"ד נטע ובח"ל אינו נוהג כלל מטעמו של הרמב"ם גם לתירוץ הב' די"מ דאפי' מאן דתני כרם מודה דבשאר אילנות מדרבנן נוהג ס"ס הדין יוצא לדידן דנוהג דין נטע רבעי בא"י מחמת ספק דאורייתא דשמא הלכתא כמ"ד נטע ובח"ל אינו נוהג כלל מטעמו של הרמב"ם והשתא ק"ל מאי הלכתא באו הי"מ לתרץ תירוץ ב' דנוהג מדרבנן גם למ"ד כרם אחר שאין נפקותא בין תרוץ שלהם לתרוץ א' ע"כ באו התוס' וחדשו לנו דלא תקשי לן קו' זו משום דהם סוברים הפך דברי הרמב"ם דדין רבעי נוהג בח' ל ולפי ס' זו יש נפקותא בין תירוץ א' לתירוץ הי"מ דלתרוץ א' דאינו נוהג נטע רבעי אפי' מדרבנן אם כן אינו נוהג רבעי בח"ל רק בכרם אבל בשאר אילנות לא דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל אבל לתרוץ הי"מ דגם למ"ד כרם נוהג נטע רבעי מדרבנן ה"ה בח"ל יהיה נוהג דין רבעי בשאר אילנות מדרבנן כנ"ל פי' דברי התוספת ועיין מ"ש מוהרי"ט וס' מעשה חייא ומ"מ מתוך דברי התוס' הנז' נתבאר דיבור תוס' דשמעתין שכתבו לרבעי הך משנה אתייא כמ"ד נטע רבעי וכו' דנ"ל דנתכוונו לתרוץ הא' שתירצו התוספות בריש קדושין די"ל דה"ק כרם רבעי כל היכא דמצי למיתני והיכא דלא מצי למיתני לא פליגי עליה וכו' ודוק:

תוס' ד"ה ולשביעית ירק נמי וכו' אלא מפרש בירוש' וכו' פ"ב דביכורים כגון אתרוג בת ו' הנכנסת לז' הרי לבעלים היא כאילן דבתר חנטה ופטור ממעשר דבתר לקיטה זו היא הגירסא בדפוס ויניצייא אבל גי' אמשטרדם כך היא כגון אתרוג בת ו' הנכנסת לז' הרי היא לבעלים כאילן דבתר חנטה ולא כירק דבתר חנטה ולא כירק דבתר לקיטה וראיתי בירוש' דהגי' היא כמ"ש בתוס' דפוס ויניצייא וז"ל הירוש' אם לאילן למה ירק ואם לירק למה אילן תמן אמרין נכנס מו' לז' הרי הוא לבעלים כאילן ופטור ממעשרות כירק א"ל ר' המנונא אמרון דבתרא נכנס מז' לח' הרי היא הפקר כאילן וחייב במעשרות כירק והפקר חייב במעשרות ע"כ ויראה ליה דה"פ דירושלמי הוה ס"ד דמתני' דאתרוג שוה לאילן לשביעית ולירק שבשעת לקיטתו עישורו דמיירי באתרוג שחנט בו' ונלקט בז' ולזה פריך דמה חילוק יש בין לדמותו לאילן או לירק והיינו דקאמר אם הוא דומה לאילן למה הוא דומה לירק ואם הוא דומה לירק למה הוא דומה לאילן והלא הפירות שחנטו בו' ונלקטו בשביעית כולם שוים דחומרי דיני שביעית נוהג בין באילן בין בירק ודין פטור מעשר בפירות שביעית נוהג בין באילן בין בירק ומשני תמן אמרין דמתני' איירי באתרוג שנכנס מו' לז' דהרי היא לבעלים כאילן ואין בה דיני ז' שיהא חייב להפקיר אותה ולנהוג בפירותיה בדיני שביעית משום דאזלינן בתר חנטה כאילן לענין דיני ז' אמנם לענין מעשר פטורה כירק דאנו הולכים בו אחר לקיטה והקשה להם רב המנונא אמרון דבתרא כלומר דאמאי לא פי' מתניתין לאתרוג שחנט בז' ונלקט בח' דהרי הוא הפקר דאזלינן בתר חנטה כאילן וצריך להפקירן ולענין מעשר חייב במעשרות כירק דאזלינן בתר לקיטה ומשני והפקר חייב במעשרות בתמיהא כלומר דא"א לפרש המשנה באתרוג ז' שנכנסו לח' דבהנהו אינו חייב לעשרן כיון דצריך להפקיר מדין שביעית א"כ פטורין ממעשר דההפקר פטור מהמעשר וא"כ משנתינו לא מתוקמא אלא באתרוג ו' דנכנס לז' והוצרכתי לפרש הירושלמי מפני שראיתי בספר שדה יהושע דף קצ"ב דפי' פי' זה בדברי הירושלמי ודבריו אינם מחוורים אצלי יע"ש ומ"מ מתוך הירושלמי נתבאר דאתרוג ו' שנכנס לז' אע"פי שאינם הפקר שהם לבעלים אפ"ה הם פטורים ממעשר דפיטור מעשר בז' אינו תלוי בהפקר אלא אפילו שלא הפקירו פטור ממעשר דפיטור מעשר בז' אפקעתא דמלכא היא:

ובתשו' מהרי"ט ח"א סימן מ"ב ומ"ג מייתי שם המחלוקת הגדול שחלק מרן מהריק"א עם המבי"ט בפירות ז' דא"י דנגמרו ביד ישראל אם חייבים במעשר דמרן ס"ל דחייבים כיון דלא הוו הפקר והמבי"ט ס"ל דפטורין אע"ג דלא הוו הפקר ונמשך להם מחלוקת בפירות ז' של ישראל שלא הפקירן אם חייבים במעשר כיון דלא הפקיר ומהריק"א סבר דחייבים והמבי"ט סבר דפטורין ומהרי"ט הכריע בדברי אביו המבי"ט יע"ש וגם אני בעני אני מביא ראיה לדברי המבי"ט מירושלמי זה דאתרוג בת ו' שנכנס לז' דאמרו דהוא לבעלים והוא פטור ממעשר אלמא דפיטור מעשר דז' לאו מחמת ההפקר הוא דאפילו דאינו מפקיר פטור מעשר בז' דאפקעתא דמלכא היא ודוק. כתבו עוד התוס' והא דלא תנא כו' יש להתבונן מה קשר יש לקו' זו עם האמור לעיל ונראה דהקשר הוא דעם מ"ש מתורצת קו' והא דלא תנא שוה לאילן לענין כלאים כו' והענין הוא דבתחלת דבריהם הרגישו במ"ש התנא דאתרוג שוה לאילן לענין שביעית והוה ס"ד דה"פ דנוהג בו שביעית כאילן למעוטי