כפות תמרים קמ

לוקח ירקות שדה ומוכר ולא קאמר דהאיסור הוא דוקא כשמוכר בשוק ויש לתמוה מנ"ל זה דהא במתניתין קתני לא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר בשוק וצ"ע:

תוס' ד"ה שאין מוסרין לע"ה דמי שביעית פי' בקו' כו' וקשה דא"כ לישתרו אותם שאין להם ביעור ובהדיא פריך בשמעתין אי הכי לולב נמי ולולב אין לו ביעור כו' כצ"ל ויראה לי להליץ בעד רש"י כשנקשה קושיא אחרת אם טעם דאין מוסרין דמי שביעית לע"ה הוא משום דלא יעשה סחורה אחר זמן ביעור בדמים שבידו ל"ל הך טעמא ת"ל שלא יעשה בדמי' סחורה לפני זמן הביעור דהדמי' נתפסו בקדושת דמי שביעית שלא לעשות בהם סחורה וע"ה חשוד שיעשה בהם סחורה לפני הביעור וע"כ יראה לי דזה עצמו כונת רש"י דאין מוסרין דמי שביעית לע"ה בין אותם שיש להם ביעור בין אותם שאין להם ביעור ועל אותם שאין להם ביעור ודאי דהטעם הו' משום דחשדינן ליה שמא יעשה בהם סחורה בשביעית עצמה וה"ה דחיישינן לשאר איסרין שכתבו התוספת שיקנה בהם בהמה טמאה כו' וכל זה הוא בפירות שאין להם ביעור ובפירות שיש להם ביעור מלבד הני חששות אנו חוששין שלא יבער דמיהם בשעת הביעור ועיין בהר"ש פ"ז דשביעית משנה ג' דגם הוא תפס על רש"י בזה ועיין בר"ע ז"ל פ"ט דשביעית כתב דאין מוסרין דמי שביעית לע"ה יותר מג"ס מפני שהוא חשוד לאצור הדמים ואינו נוהג בהם קדושת שביעית עכ"ל ומ"ש שהוא חשוד לאצור הדמים צ"ל דמיירי בפירות שיש להם ביעור ע"ד שפירשתי דברי רש"י וראיתי בספר המאור להרז"ה דף שמ"ז שכתב דהטעם דלמא משהי להו לאחר הביעור וק"ל על דבריו מפירות שאין להם ביעור וצ"ע:

תוס' ד"ה יותר ממזון כו' משמע כו' וה"ה דהו"מ לשנויי התם בשאר ימות השנה דהאתרוג הוא לאכילה והכא מיירי בסוכות דבעי ליה לברכה ודמיו יקרים אמנם אעיקרא דדינא יראה דלא קשיא דמהיכא משמע כאן שיש באתרוג יותר מדמי ג"ס והלא האתרוג אינו מדברים המופקרים אלא מדברים המשומרים ובלוקח מדברים שרגילין להפקיר הוא דאמרינן דאין מוסרין יותר מדמי ג"ס אבל בדברים שרגילין לשמור שהם חשובים אפילו בכחצי איסר אסור למכור לע"ה ולמסור לו הדמים כדאיתא בברייתא ואם כן אתרוג שהוא מדברים החשובים שרגילין לשומרן אסור לקנות מעם הארץ ולמסור לו דמיו דהוא חצי איסר ואפשר דחצי איסר לאו דוקא דהוא הדין פרוטה אסור למסור בידו בעד פרי שרגילין לשמור וכן כתב הרמב"ם פ"ח מהלכות שמטה דין י' יע"ש והתי"ט פ"ט דשביעית משנה א' כתב ולא ידעתי הטעם דנקטי בכחצי איסור והרי פרוטה הפחותה שבמטבעות הוה מצי למנקט עכ"ל ואשתמיט ליה דהרמב"ם מפרש לה אפי' בכל שהוא וחצי איסור לאו דוקא גם אשתמיט ליה דהרמב"ן ר"פ בהר מייתי ברייתא זו דכחצי איסר וכתב דלוקח פחות מחצי איסר לא גזרו מפני שדרך בני אדם ללקטן בכל מקום ואפילו בשאר שני שבוע כו':

תוס' ד"ה מעות הללו כו' וראיתי בהאיש מקדש דף נ"ו ע"א שכתבו שם ד"ה מתקיף תירוץ זה דקנסא בשם ריב"א ובשם ה"ר מאיר תירצו י"ש ותירוץ ה"ר מאיר שייך ג"כ בסוגיא דידן שהטעם שמחלל המעות שביד ע"ה הוי משום דזכות הוא לע"ה וזכין לאדם שלא בפניו וראיתי פ' מרובה דף ס"ח ע"ב תוספת ד"ה הוא דאמר בצנועין דהקשו מההוא דהאיש מקדש ותרצו התם קנסא בעלמא וחזרו והקשו מהא דשמעתין ותירצו יע"ש וק"ל על דבריהם דכיון דתירצו בההיא דהאיש מקדש דהוי מטעם קנסא א"כ בתירוץ זה נתישב הא דשמעתין כמ"ש תוספת דידן וא"כ מהו זה דאחר דתי' ההיא דהאיש מקדש משום קנסא חזרו והקשו מהא דשמעתין כנר' מדבריהם דתי' קנס אינו שייך בשמעתין והוצרכו לתרץ תי' אחרינא דהפקר ב"ד היתה ב"ה הפקר וצ"ע עוד כתבו התוספות דמרובה שם בסוף הדבור ומיהו דבר תימה דהיכי מדמי הקדש לחלול כו' והניחו קו' זו בתימה ואני תמיה על תמיהת' דבההיא דנטע רבעי ליכא למימר דמצי לחלל מטעם דזכין לאדם שלא בפניו דזכיה הוי מדין שליחות וכיון דהגזלנים לא מצו עבדו שלוחייהו נמי לא מצו עבדו כמ"ש התוספת בשם הר"מ בהאיש מקדש וכדכתיב לעיל וילע"ד לתרץ קו' זו במחלוקת שהביא הר"ן פ' האיש מקדש דף תרל"ח ע"א די"א דזכיה לא הוי מטעם שליחות ואע"גב דקטנים לאו בני שליחות נינהו אית ליה זכיה מן התורה והר"ן חלק עליהם וס"ל דזכיה הוא מטעם שליחות וקטן לית ליה זכיה מן התורה אלא מדרבנן גם ה"ה רפכ"ט מה' מכירה רמז פלוגתא זו והביא דבריו הב"י ס"ס ר"ח סל"ד י"ש וא"כ תוספת דקדושין ס"ל כמ"ד זכיה מטעם שליחות ולכך אינו יכול לפדות נטע רבעי שביד הגזלן ותוספת דמרובה ס"ל כמ"ד דזכיה לא הוי מטעם שליחות ולכך תמהו אמאי אינו יכול לפדות נטע רבעי שביד הגזלן:

ועמדתי על דברי הרמב"ם לדעת מה יסבור בענין זה וראיתי בה' שמטה פ"ח דין י' כשהעתיק ברייתא זו דשמעתין דאין מוסרין דמי שביעית לע"ה לא הביא פרט דין זה דאם מסר או' הרי מעות הללו מחוללין על פירות שיש לי ותמהתי על זה למה לא הביאו וחשבתי לתרץ דס"ל דלאו הלכתא הכי דהוא פוסק פ"ו דערכין דין נ"ד דאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו וא"כ ה"ה דאינו יכול לפדות פירו' דנטע רביעי שביד הגזלן אמנם חזרתי בי מתרוץ זה מפני שראיתי פ"ג דמעשר ב' דין יו"ד דהביא שם ההיא דפ"ב דקדושין דיאכל כנגדן אלמא דיכול לחלל מעות המעשר שביד המוכר וע"כ לחלק א' מהתרוצים שכתבו התוספת דהוי מטעם קנס או שינוייא אחריתי וא"כ אמאי לא כתב דין זה דשמעתין דאם מסר דמי שביעית או' הרי מעות הללו מחוללין על פירות אלו שיש לי ועוד הוספתי תימה במ"ש הרמב"ם פ"ט דמ"ש דין ז' וז"ל והצנועין מניחין היו את המעות ואו' כל הנלקט מפירות רבעי אלו מחולל על המעו' ומדכתב כל הנלקט ולא קאמר כל המתלקט משמע דס"ל דיכול לחלל פירות רבעי שביד הגזלן וזה הפך מ"ש פ"ו דערכין דאין אדם מקדיש ממונו שביד הגזלן וכבר נתקשה בזה בתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' קנ"ו ומרן בכ"מ רצה להליץ דהר"ע מחלק בין הקדש לחלול דאע"ג דאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו יכול הוא לחלל דבר שאינו ברשותו וכמו שהוכיחו התוס' בד"ה הוא דאמר בצנועים ומשמע דר"ל דהר"מ ס"ל דיכול הוא לחלל נטע רבעי שאינו ברשותו הוי מדין זכיה דזכין לאש"ב כדכתיב ולפי מ"ש לעיל דס' זו דכתבו התו' במרובה הוא משום דס"ל דזכיה לא הוי מטעם שליחות אבל אם זכיה הוי מטעם שליחות אינו יכול לחלל נטע רבעי שביד הגזלן כיון דהגזלן אינו יכול לחלל שאינו שלו גם הבע"ה אינו יכול לחלל כמ"ש התוספת דקדושין כמש"ל והרמב"ם יראה דס"ל דזכיה לא הוי מטעם שליחות דהרי ס"ל דיש לקטן זכיה מן התורה אע"ג דאין לקטן שליחות כדמוכח מדבריו פ"ה דלולב וכמ"ש ה"ה פכ"ט ה' מכירה א"כ הרמב"ם ס"ל דיכול לחלל נטע רבעי שביד חברו משו' דזכין לאדם ש"ב וא"כ אמאי לא כת' דין זה דשמעתין דאם מסר דמי ז' לע"ה או' הרי המעו' הללו מחוללין על פירות שיש לי וצ"ע:

ע"ב בד"א בלוקח מן המופקר וכו' פרש"י בשדה המופקר שאין ע"ה כו' ק"ל דקשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא דמרישא משמע דוקא בשדה שראינו שהפקירו אותו מוסר לו דמי ג"ס הא מפירות שדה סתם שלא ידענו אם הפקירו או שמרו אינו מותר לו אפילו כחצי איסר אימא סיפא אבל בלוקח מן המשומר דשדה זו היתה משומרת בגדר אינו מוסר לו אפילו בחצי איסר משמע הא פירות משדה סתם שלא ידענו אם שמרו מוסר לו דמי ג' סעודות וי"ל דרישא איירי בפירות שכיוצא בהם נשמרין כגון אתרוגים וענבים ותאנים ובהנך אם ידענו שהפקירו מוסרין בידו דמי ג' סעודות אבל משדה סתם אין לוקחין פירות הללו דמסתמא חיישינן ששמרן וסיפא איירי בפירות שאין כיוצא בהם נשמרין כגון הפיגים כו' ובהנך אם ידענו ששמרן אין מוסרין בידו דמיהן אפילו חצי איסר אבל משדה סתם לוקחין פירות הללו מע"ה בדמי ג' סעודות דמסתמא לא חיישינן ששמרן והרמב"ם פ"ח דהל' שמיטה דין י"ב פי' מן המופקר פירות שחזקתן מן ההפקר ומן המשומר פירות שכמותן בשמור כגון תאנים ולפי פירש הרמב"ם ניחא דל"ק דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא ודוק:

תוס' ד"ה בד"א במזון ג' סעודות כו' כתב בחדושי הלכות יש לדקדק מאי ק"ל לפ"ה דמן המופקר ודאי שרי מטעמא דסתם ע"ה אינו חשוד אבל מן המשומר הרי ראינוהו חשוד ששדה זו משומר בגדר ופתח נעול כו' ונראה משום דמשמע להו דאין חילוק במין המשומר דראינוהו משמרו או דלא ידעינן ביה אם היה משמרו דא' שהוא מין המשומר שכיוצא בו נשמר ובהכי ניחא שהקשו בקושיתם מלתא דלקמן דאם כן מן המופקר נמי ליתסר הפיגים כו' ולא סגי להו להקשות אמין המופקר דקיימינן ביה בהך ברייתא משום דעיקר קושיתם אברייתא דלקמן דדומיא דפיגם וכל הני דחשיב דלא ידעינן ביה בהאי דודאי הפקיר אלא דמחזקינן לה בהפקר שאין כיוצא בו נשמר ודומיא דהכי במין המשומר אף דלא ידעינן ביה דמשמרו אלא שהוא מין המשומר שכיוצא בו נשמר ואהא ק"ל שפיר דסתם ע"ה אין חשוד הוא ואי בודאי חשוד איירי דהיינו דידעינן ביה שדרכו להצניע מעות שביעית לאחר הביעור כפ"ה לעיל או דקונה בהם דברים דאסור לקנות בהם כפי' התוס' לעיל א"כ מן המופקר נמי לתסר ודוק ומתוך מ"ש לעיל לתרץ מאי דקשה בברייתא דיוקא אדיוקא נתברר דמוכרח לומר דאין חילוק במין המשומר דראינוהו משמרו או לא ראינוהו כיון דהוא מין המשומר שכיוצא בו נשמר אין לוקחין ממנו אפילו בכחצי איסר ובמין המופקר אם ראינוהו משמרו אין אוסרין בידו אפילו בכחצי איסר אבל מסתמא לא חיישינן במין המופקר כגון הפיגם וכו' ולכך לוקחין ממנו דמי ג' סעודות נתבארו דברי התוס' ודוק:

כתבו עוד התוספת ואומר ר"ת דפירות מן המשומר אסורין כו' צריכין אנו למודעי איך מתרצים הקושית שלהם בהא דס"ל לר"ת דפירות מהמשומר אסורין באכילה דס"ס תיקשי ליה המשנה דריפ"ט דשביעית הפיגם כו' ניקחין מכל אדם בשביעית לפי שאין כיוצא בהם נשמר במאי קא מיירי אי בסתם ע"ה שאינו חשוד על הז' יקחו ממנו אפילו פירות שכיוצא בהם נשמר דמסתמא לא חיישינן ליה ששמרן ולא אסור לאוכלן ואי מיירי בודאי חשוד ששמר הפירות הללו א"כ מן המופקר נמי לתסר הפיגם כו' וכל הני דחשיב דכיון דשמרן אסורין באכילה והיאך לוקחין ממנו פירות הללו י"ל דבסתם ע"ה איירי שאינו חשוד שהוא שמר פירות הללו אלא דאנו חוששין שמא ע"ה זה לקח פירות הללו מאיש אחר וחיישינן דלקחם מאיש אחר