כפות תמרים קלח

עוד ושמא מתחלת הכל כו' לכאורה נראה מדבריהם דמה שהרגישו אמאי לא עשו הסי' בפ"ב בצאת ישראל והמתינו לעשותו עד הודו ותיר' ושמא כו' הכל הוא נמשך לפי פירושם וק' דגם לפרש"י דבראשי פרקים עונין ראשי פרקים ובשאר עונין הללויה ק' אמאי לא עשו רמז לדין זה דמצוה לענות ראשי פרקים מיד ברפ"ב בצאת ישראל והמתינו לעשותו עד הודו ומה שיתרץ רש"י לשטתו יתרצו גם לשטתם:

הוא אומר ברוך הבא כו' מכאן לשומע כעונה דע דהרמב"ם ספ"ג דחנוכה כתב הוא אומר ברוך הבא וכל העם אומרים ברוך הבא וכתב הל"מ תימה דבגמרא אמרו וכו' וצ"ע עכ"ל ולעד"ן לתרץ דנהי דבזמן רבא היו נוהגין כן דהוא אומר ברוך הבא והם או' בשם ה' מ"מ ס"ל להרמב"ם דרבא גופיה ס"ל כי לא נכון לעשות כן דאמרינן לקמן א"ר לא לימא איניש ברוך הבא והדר בשם ה' אלא ברוך הבא בשם ה' בהדדי משו' דמחזי כמוציא שם שמים לבטל' וע"כ לא פליג עליה רב ספרא דאסיקי מלת' היא ולית לן בה אלא כשאיש האומר ברוך הבא הוא עצמו אומר אח"כ בשם ה' אבל כשאומר הש"ץ ברוך הבא והקהל אין אומרים אלא בשם ה' מיחזי דמוציאים ש"ש לבטלה וכ"ת להרמב"ם א"כ מאיזה ענין נשמע הדין דשומע כעונה י"ל דהא שמעינן ליה מברכת ההלל דש"ץ מברך וכל העם שומעים ועוד אפשר דהרמב"ם מפרש דמ"ש בגמ' הוא אומר ברוך הבא והם אומרים בשם ה' הכונה לומר דש"ץ אומר ברוך הבא לחוד ואינו א' בשם ה' והקהל עונין ברוך הבא בשם ה' כדי שלא יהא נראה דמוציאים שם שמים לבטלה ומדחזינן דהש"ץ אינו אומר בשם ה' וסומך על מ"ש הקהל בשם ה' שמעינן דשומע כעונה ולפ"ז מ"ש הרמב"ם הוא אומר ברוך הבא וכל העם אומרים ברוך הבא כונתו לו' דש"ץ אומר ברוך הבא לחוד והקהל אומרים ברוך הבא בשם ה' וראיתי בהרמב"ם שיש בו הגהות כ"י והגיהו בו הוא אומר ברוך הבא וכל העם אומרים בשם ה' ואם הגהה זו נעשית מכח קושית הל"מ אין צריך להגיה די"ל כדפרישית ודוק:

תוס' ד"ה שמע ולא כו' וקשה וכו' סגנון קושיא זו והדחיות שעליה נתבאר יפה בדברי הר"ן ולע"ד היה נר' דלפי הגירסאות שיש דרש"י לא הורה בשם בה"ג אלא בקדיש לענין אמן או לענות יהא שמיה רבה דבזה דוקא הוא דאמר דישתוק ל"ק מההיא דפ' מי שמתו לפסק בה"ג דשאני קדושה דצריך להתנועע גופו ולישא אותו מהארץ על שם וינועו כמ"ש בא"ח סי' קנ"ה גם במודים צריך לעשות תנועה בגופו ולשחות ולו' מודים כדי שלא יהא נראה ככופר בעיקר כמ"ש בא"ח סי' קכ"ז וא"כ אם יתפלל כדרכו ולכשיגיע הש"ץ לקדושה או למודים ישתוק ולא ידלג בקדושה ולא ישחה במודים יהא נראה ככופר ולעשות הדילוג כשישמע הקדושה בלי ענית קדוש וכן השחייה במודים בלי עניה דמודים הוא זרות גדול ואין נכון לעשות כן לכן אמרו בפ' מי שמתו אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"ץ לקדוש יתפלל אמנם התוס' העתיקו דרש"י אמר בשם בה"ג דאם ש"ץ אומר קדושה או יהא שמיה רבה ישתוק המתפלל כו' לגירסת זו ק"ל מההיא דפ' מי שמתו מדין קדושה:

מנין לשומע כעונה דכתיב כו' פרש"י בספר שמצא כו' בס' מלכים ולכאורה קשה מה בא רש"י ללמדנו דהכתוב הוא במלכים י"ל דרש"י הגיד לנו זה משום דק"ל מאי דפריך בתר הכי ודלמא בתר דקראוהו שפן קראן יאשיהו דמאי קושיא והלא בד"ה סי' ל"ד כשהועתק שם סיפור זה כתי' שם את כל האלות הכתובות על הספר אשר קראו לפני מלך יהודה ואם איתא דבתר דקראוהו שפן קראן יאשיהו לא הו"ל למכתב בד"ה אשר קראו לפני מלך יהודה אלא הול"ל אשר קרא המלך כמ"ש במלכים ומדכתיב במלכים אשר קרא המלך ובד"ה אשר קראו לפני מלך יהודה משמע דשומע כעונה וע"כ בא רש"י בצחות לשונו ורמז לנו תיר' לקושיא זו דדין זה דשומע כעונה בעי ליה למילף מקרא הכתוב בס' מלכים אשר קרא המלך בלי הכרח קרא דד"ה ולכך פריך המקשה דמקרא דמלכים לחוד אין ראיה דדלמא בתר דקראוהו שפן קראן יאשיהו ומשני לא ס"ד דכתיב יען רך לבבך בשמעך כו' כלומר דמקרא דמלכים לחוד שמעינן דשומע כעונה מדכתיב בשמעך וליכא למימר אכתי קשה דלמא קראן שפן ואח"כ קראן יאשיהו ואמר ליה הכתוב יען רך לבבך משעת שמיעה מיד דא"כ היל"ל יען רך לבבך משמעך במ"ם מדכתיב בבי"ת שמעי' דלא הוה רק שמיעה ושמעי' דשומע כעונה ודוק:

תוס' ד"ה אמר רבא כו' תימה דבסוף מצות חליצה כו' התו' שם תירצו תירוץ אחר וז"ל או שמא יש לחלק עכ"ל וכונת החילוק אפשר דהתם בחליצה דבאו לחלוץ לפני ב"ד והזמינו מאתמול מקו' לחליצה ונתוועדו לחלוץ והזמינו המנעל בכה"ג מכח מעשיהם אין לחוש אם יפסי' בלא חפצתי לקחתה ובכי האי גוונא אסוקי מלתא לית לן בה אבל הכא בענין ברוך הבא בשם ה' דליכא מעשי מוכח סבר רבא דיש לחוש להפסקה אם יאמר ברוך הבא והדר בשם ה' ולפ"ז ניחא לי מ"ש רב ספרא אלא התם והכא אסוקי מלתא היא ולית לן בה דק' מאי התם והכא דקאמר אלא כונתו לומר כשם דהתם גבי חליצה אמרת דאסוקי מלתא היא הכי נמי הכא גבי ברוך הבא אסוקי מלתא היא ולית לן בה ודוק:

דף ל"ט ע"א א"ר לא לימא איניש אמן יהא שמיה רבה וכו' ק"ק אמאי אצטריך רבא לו' נמי הך דינא והלא מדין ברוך הבא שמעי' לה ויראה לי דרבא בא לאפוקי פי' מחזור ויטרי והענין הוא דברפ"ק דברכות דף ג' אמרינן בשעה שישר' עונין אמן יהא שמיה הגדול מבורך הקב"ה מנענע ראשו וכתבו שם התו' מכאן יש לסתור מ"ש במחזור ויטרי כו' יע"ש גם אני אומר דמשמעתין דהכא דאמר רבא לא לימא איניש יהא שמיה רבא והדר מברך יש לסתור פי' מחזור ויטרי ואף לדעת רב ספרא דחלק על רבא וס"ל אסוקי מלתא היא ולית לן בה משמע דמודה דפירש יהא שמיה רבה מברך ר"ל יהיה שמו הגדול מבורך אלא דסובר דאין לחוש להפסקה ואני תמיה על התוס' דריש ברכות איך לא הביאו ראיה משמעתין לסתור פי' מחזור ויטרי והטא"ח סי' נ"ו הביא ב' הפירושים והכריח פי' ר"י מדגרסי' פ' כל כתבי כל העונה יהא שמיה הגדול מבורך בכל כחו קורעין לו גזר דינו יע"ש וגם על הטור יש לתמוה איך לא הביא ראיה משמעתין ומרן בש"ע סי' נ"ו דפוס קראקא כתב יש לכוין בעניית קדיש ולא יפסיק בין יהא שמיה רבה מברך וכתב בעל המפה בשם הגהות אשרי דלפי' א' לא יפסיק בין שמיה רבה ולפר"י לא יפסיק בין רבה למברך עכ"ל אמנם בדפוס ויניצייא בלשון מרן כתוב יש לכוין בעניית קדיש ובעל המפה כתב לא יפסיק בין יהא שמיה רבה מברך עכ"ל ומכל הנך נוסחות משמע דאשתמיט להו הא דשמעתין ודוק ועיין בזהב שבה ריש ברכות:

לשון רש"י משה גדול הדור הוא סוף דיבור ואח"כ מתחיל דבור אחר שפיר קאמרת בתמיה כ"כ בס' מע"ח ומ"ש רש"י משה גדול הדור כיוצא בזה פי' מ' שבת דף ק"א ע"ב אבל מ' ביצה דף ל"ח ע"ב פירש וז"ל משה ביקרא דמשה קא משתבע שפיר עכ"ל וצ"ע אמאי שינה לפרש כן ובר מן דין הפירש עצמו אינו מיושב דמה ענין לשבועה זו כיון שבא לתמוה עליו שפיר קאמרת בתמיה והפי' שפי' בשמעתין ובפ' הזורק הוא יותר נכון בעיני ושוב ראיתי בתלמוד מוגה שהגיה בלשון רש"י דביצה ביקרא דמשה קא משתבע ע"כ ועיין בחולין דף צ"ג ע"א פרש"י שם משה ת"ח ודוק:

תנא ר' כופל בה דברים פרש"י מאנא והלאה וקשה מהו טעמו של ר' שהיה כופל מאנא והלאה י"ל דבא לרמוז דאע"ג דאנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא הכל הוא פ' א' אפ"ה אמרוהו ב' בני אדם כדאיתא בפסחים דף קי"ט ע"א אנא ה' הושיעה נא אמרו אחי דוד אנא ה' הצליחה נא אמרו דוד וכו' יע"ש ולרמוז דד' פסוקים הללו אמרום פסקי פסקי בין ד' צדיקים דהיינו שמואל וישי ודוד ואחי דוד לכך כופל ר' ד' פסוקים הללו לרמוז דאין משגיחין על פסיקת סוף הפסוק דכל פ' מד' הנז' נאמר בין שני אדם אבל ד' פסוקים הראשונים של מאודך ולמטה אע"ג דכל א' אמר פסוק אחד לא ראה ר' לכפול אותם כיון דכל צדיק מהם אמר פסוק שלם אבל ר"א בן פרטא מוסיף לכפול מאודך ולמטה ופרשב"ם בפרק ע"פ דף קי"ט דהטעם משום כבוד ישי ושמואל ודוד ואחיו שאמרו מאודך ולמטה כדאמרן לעיל ויש לשונות אחרות ולא נהירא עכ"ל ונראה שבא לדחות פרש"י דשמעתין דפי' דטעמא דכופל מאודך ולמטה משום דאינו כפול דהרי יש פסוקים כפולים כגון ברוך הבא בשם ה' ברכנוכם מבית ה' אלי אתה ואודך אלהי וארוממך וא"כ אמאי צריך לכופלם אלא וודאי טעם הכפילה משום כבוד הצדיקים שאמרוה וטור סימן תכ"ב כתב ובספרד פושטים פסוק ברוך הבא כו' וכופלים אלי אתה וכו' ומרן הב"י כתב שטעם מנהג ספרד משום דברוך הבא ואל ה' ויאר לנו א"צ לכופלם כו' יע"ש וק"ל על תירוץ זה דאיך כופלים אלי אתה ואודך דהרי הוא כפול מעצמו דאומר אלי אתה ואודך וכנגדו אומר אלהי וארוממך ואולי דטעם מנהג ספרד דס"ל דמ"ש ר' כופל בה דברים מיעוט רבים שנים ור"ל דהיה כופל ב"פ אחרונים בלבד פסוק אלי אתה ופסוק הודו לה' לרמוז הדין דאם בא לכפול כופל וא"ת בפסוק אחרון היה די לר' לרמוז דין זה דאם לא היה כופל אלא פסוק אחרון היו העולם סוברים דמשום דהוא אחרון כופלו לכך כופל ב' לאשמועינן דטעמו לרמוז דין אם בא לכפול כופל ודוק ובהא דתנא ר' כופל בה דברים רש"י ורשב"ם בפ' ע"פ פי' דהיינו מברוך הבא ולמטה וכאן פרש"י מאנא ה' ולמטה וצ"ע:

תוס' ד"ה אבל לפניו כו' עד וכמו כן הו"מ למימר כו' דבריהם בסוף הדבור הם סתומים וכוונת דבריהם בפר' בא סימן דף נ"א תנן ויש שטעון ברכה לפניו ואינו טעון לאחריו ובעי בגמרא לאתויי מאי ומשני לאתויי מצות כלומר כגון מצות ציצית ולולב שמברכין עליהם עובר לעשייתם ואין מברכין לאחריהם ופריך ולבני מערבא כו' והוה ס"ד דבני מערבא מברכין על חילוץ תפילין גם בע"ש וי"ט משום דשבת וי"ט לאו זמן תפילין מדכתיב והיו לאות יצאו שבת וי"ט שהם גופם אות ועיין בהמוצא תפילין דף צ"ו מ"ש התוס' ד"ה ימים יע"ש ולפי ס"ד זה דהיו מברכין ע"ש ויו"ט ה"ה דהיו מברכין בכל ערב כשמסירין מעליהם הציצית דלילה לאו זמן ציצית מדכתיב וראיתם אותו וא"כ לא הו"מ למימר תלמודא לאתויי ציצית דבני מערבא מברכין כשמסירין הציצית סמוך לחשיכה ור"ת דחה זה משום דס"ל דבני מערבא לא היו מברכין לשמור חקיו אלא כשמסירין התפילין משום לילה משום דכתיב ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה למעוטי לילות דאסור להניח תפילין אבל בע"ש וי"ט דהטעם אינו משום איסור אלא דאינו מחוייב להניחם משום