כפות תמרים קלה

מנ"ל דצריך לעשות ג' אחר הולכה וג' אחר הובאה, תו ק"ל לדברי הטור איך לא פירש צורת נענועים קטנים היאך הם דמדברי הרא"ש מוכח דהם כצורת הולכה והובאה לאפוקי דלא יעשה שלשה נענועים של כל דהוא בסכסוך שדרה ועלין כמ"ש הרמב"ם וא"כ איך לא ביאר צורת הנענועים הקטנים דהם בצורת הולכה והובאה לדעת אביו הרא"ש ומדסתם דבריו משמע דהם נענוע כל דהוא ואם היינו יכולים לפרש דברי הרא"ש על דרך זה היה בא על נכון חשבון הנענועים שהם ל"ו אפילו שיעלה ג' אחר הולכה וג' אחר הובאה אמנם מה נעשה דמוכח מדברי הרא"ש ז"ל דהנענועים הקטנים הם בצורת הולכה והובאה כמו שהוכיח מבעיא דר' זירא וגם מסוף דברי הטור הכי מוכח דהנענועים הקטנים הם בצורת הולכה והובאה שכתב בה' הולכה והובאה הוא הנענוע וא"צ נענוע שדרה ועלין כו' ומרן ז"ל שם הקשה בלשון זה ולבסוף מסיק דזו היא דעת הרא"ש והרמב"ן אמנם מלתא דפשיטא דיש הפרש גדול בין שיטת הרמב"ן לשיטת הרא"ש במנין הנענועים וזה ברור:

סוף דבר דהנה פירשתי ב' פירושים בדברי הרא"ש הפירוש הא' הוא מ"ש הרא"ם דא"צ להקיף ד' רוחות העולם לנענע בהם ובכן במעלה ומוריד אינו מוריד ומעלה ופירשתי דברי הטור לפי שיטה זו ע"פ גירסת חכמי ספרד בדברי הטור ולדעת זו עדיין לא מצאנו סמך למנהג העולם שמקיפין ד' רוחות העולם ומורידין ומעלין לנענע בהם אמנם לגי' הטור שבידינו מוכח בהדיא דצריך להקיף ד' רוחות העולם ומורידין ומעלין לנענע בהם ומכאן סמך למנהג שבידינו שמקיפין ד' רוחות לנענע בהם. אך אכתי קשה דמנהג העולם הוא דעושים ג' הולכות וג' הובאות לכל רוח מד' רוחות העולם וכן למעלה ולמטה ואינם עושים ההולכה וההובאה הגדול' השנויה במנחות דומיא דתנופה דכבשי עצרת והיה ראוי לעולם לעשות ההולכה וההובאה הגדולה בכל רוח ואח"כ הג' זוגות של נענועים קטנים בכל רוח ואפשר דמי שיסד מנהג זה בעולם סובר דמ"ש בירושלמי תנא צריך לנענע ג"פ על כל דבר ודבר הכונה לומר דלא תימא דפעם א' בלבד מוליך ומביא לכל רוח אלא צריך לנענע ג"פ על כל דבר כלומר על כל רוח ורוח צריך להוליך ולהביא ג"פ ואין כאן הולכה והובאה גדולה ונענועים קטנים אלא כל הנענועים בצורה א' הן ואינו עושה רק ג' הולכות והובאות לכל רוח ורוח וזה הפירוש הזכירו הרא"ם ודחאו והל"מ כתב דזהו דעת הרא"ש בפסקיו ונדחק בלשון הטור לפרשו ע"פ כונה זו ועיין בספר מע"ח דכתב דזה הוא דעת הרי"ף יע"ש גם ראיתי ברש"ל סי' פ"ג דפיר' דברי הרא"ש והטור כפי' הל"מ ואמר דהעולם נהגו כפי' הרא"ש והטור אע"פ שאין פי' מתיישב יפה יע"ש:

ועלה בידינו ב' פירושים בדברי הרא"ש והטור הפירוש האחד של הרא"ם דא"צ לנענע רק מוליך למזרח ומביא למערב וכן לימין וכן לשמאל ומעלה ומוריד ועל כל תנועה של הולכה או של הובאה עושה ג' נענועים קטנים הפירוש הב' מ"ש רש"ל בתשובת והל"מ דברי הרא"ש והטור דמוליך ומביא ג"פ לכל רוח וכן למעלה ולמטה וזהו מנהג רוב העולם של בעלי בתים ומקצת חכמים ולנוהגים כן נמצא דעושים דלא כהרמב"ם פ"ז דלולב דלהרמב"ם על כל תנועה של הולכה גדולה צריך לעשות ג' נענועים קטנים וכן בהובאה ולכן המנהג הנכון לצאת ידי רוב הסברות לעשות כמו שנראה מפשט דברי הטור לפי גירסא דידן וכמ"ש מרן בש"ע וזהו דעת הרדב"ז ז"ל בתשו' סי' רנ"ז יע"ש וכן ראיתי עושין לגדולי הדור או יעשו כמ"ש רש"ל בתשו' הנז' והמחמיר כו' יע"ש כנ"ל גם בענין הסדר של הנענוע ברוחות העולם יש הרבה סברות וגדולי הדור נוהגין להקיף כמ"ש מהריק"א בש"ע מזרח דרום מערב צפון וכן נראה עיקר ודוק:

דף לח ע"ב אר"י זאת אומרת שיירי מצוה וכ' פרש"י שהרי תנופה שיירי מצוה היא ואינה מעכבת כדתניא בת"כ בפ' מצורע ומייתי לה מס' יומא דף ה' ועיין בזבחים דף ו' ובס"פ שתי מדות דף צ"ג כמ"ש שם התוס' ודוק:

תוס' ד"ה מאי קושיא כו' תימה והרי קדוש היום דאורייתא כו' ואפ"ה אר"י בריש ע"פ דאין מפסיקין ופסקינן התם הלכה כר"י במ"ש וק"ל איך ס"ל לתוס' בפשיטות דהלכה כר"י דאין מפסיקין והא מסקינן שם בריש ע"פ דף קע"א אר"י א' שמואל אין הלכה לא כר"י ולא כרבי יוסי אלא פורס מפה ומקדש וכן פסק הרמב"ם פכ"ט מה' שבת דין י"ב וטור סי' רע"א ועיין מ"ש התו' בפ' ע"פ שם ד"ה אלא פורס מפה ודוק:

כתבו עוד התוס' והא דמשמע בריש נזיר כו' כן תירצו פ' ע"פ דף ק"ו ד"ה זכרהו על היין ועוד תירצו שם דקדוש על היין דבר תורה אבל הא דמברך צריך שיטעום זהו מדרבנן וב' התי' הללו כתבום פ"ב דשבועות דף ך' ד"ה נשים יע"ש ודע דהך קו' שהקשו התוס' מריש נזיר דמשמע התם דקדוש היום הוא מדרבנן הוא לפי' ר"ת בסוגיא ההיא אבל רש"י שם בריש נזיר מפרש דהוי דאוריי' וס"ל דהנזיר מותר לשתות יין קדוש והבדלה דהנזירות אינו חל על קדוש והבדלה והתוס' שם דחו פרש"י ועיין מ"ש רש"י פ"ו דנזיר דף מ"ד ע"א גבי יין לא הותר מכללו דהא דמותר הנזיר ביין קדוש והבדלה לא חשיב הותר מכללו יע"ש ודברי רש"י תמוהים הרבה דאיך ס"ל דטעימת יין קידוש והבדלה הוי דאורייתא והנזיר יכול לשתות יין קדוש והבדלה והרי קדוש על היין אינו מוכרח דהרי יכול לקדש על הפת כמו על היין כדאיתא בפ' ע"פ דף ק"ו ע"ב דרב זמנין דחביבא עליה רפתא מקדש ארפתא זמנא דחביבא עליה חמרא וכו' ואע"גב דר"ת ס"ל דאין מקדשין על הפת ופי' הסוגיא בע"א מיהו דעת כל הפוסקים ורש"י מכללם ס"ל דיכול לקדש על הפת ודברי רש"י הם בפר' ע"פ דף קי"ד אמתני' דמזגו כוס א' יע"ש וכ"כ בשמו מרן הב"י סימן רע"ב יע"ש תו ק"ל על הבדלה איך ס"ל לרש"י דהבדלה על היין ולטועמו הוי דאורייתא והנזיר יכול לשתות יין הבדל והלא תלמוד ערוך הוא פ' אין עומדין דף ל"ג אמרינן דאנשי כנה"ג תקנו הבדל' בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס וכו' יע"ש אלמא דההבדלה היא מד"ס ועיקר תקנה תקנוה בתפלה אלא דשוב תקנוה בכוס וא"כ איך ס"ל לרש"י דאדם מושבע ועומד מהר סיני לשתות יין קדוש והבדלה והנזיר מותר לשתותו בשלמא אם היה מן התורה היינו סובלים פרש"י אבל השתא דנתבאר דהוא מד"ס הדבר קשה עד מאד אמאי אינו חל הנזירות על יין קדוש והבדלה תו ק"ל איך ס"ל לרש"י דהנזיר מותר לשתות יין קדוש והבדלה משום דמושבע ועומד מהר סיני והלא בכל ביטול מ"ע חייב בכולל כמ"ש הרי"ף והרא"ש ספ"ג דשבועות בשם הירוש' וכ"כ הרמב"ם פ"ה מה' שבועות דין י"ח וכ"כ בטי"ד ס"ס רל"ז גם הריב"ש ס"ס שצ"ה וס"ס שצ"ח האריך במי שנשא אשה זקנה ונשבע שלא ישא אשה אחרת עליה דנשבע לבטל המצוה דפריה ורביה אפ"ה חלה מטעם כולל שהרי כלל בזה דברים שהשבועה חלה עליו על נשים שלא יוכל לקיים מצות פריה ורביה כגון זקנה איילונית קטנה וכ"פ מור"ם י"ד סי' רל"ט ס"ח יע"ש ואולי נאמר דרש"י ס"ל דלית הלכת' כירושלמי הזה שהביאו הרי"ף והרא"ש ודעתו כדעת הרז"ה בס' המאור לדחות הירושלמי הזה מהלכה וס"ל דאינו חל בכולל לבטל את המצוה אפי' בשב ואל תעשה אמנם קושיא זו יש להקשותה על הפוסקים דס"ל דבכולל חייל א"כ תקשי לן מאי דמסיק בריש נזיר דמש"ה מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות אצטריך למי שנשבע שישתה יין היום וחזר ואמר הריני נזיר דאסור לשתות יין וכ"פ הרמב"ם פ"ז דנזירות דין י"א וק"ל ס"ס אמאי אצטריך קרא לאסור יין מצוה דנשבע עליו לשתות היום והלא פשיטא דאסור מטעם איסור כולל דקיבל עליו נזירות ואסר עליו יין רשות דשאר הימים מגו דחייל אשאר ימים חייב נמי אהך יומא דנשבע לשתות ומדברי התלמוד משמע דאי לאו קרא דמיין ושכר יזיר הוה שרינן ליה לנזיר יין של מצוה שנשבע עליו לשתות היום אלמא דלית לתלמודא דידן טעמא דירושלמי דחייל שבועה בכולל לבטל את המצוה אפילו דהוא בשב וא"ת וצ"ע ועיין בתשובת הר"א ששון סימן קצ"ז דף ר"ה יע"ש:

אלא א"ר זירא לעולם כו' ולפי תירוץ זה מסקנא דמלתא דביום א' שהוא דאורייתא אפילו בדאיכא שהות ביום מפסיק באכילתו ונוטל הלולב וה"ה לענין ק"ש דאורייתא אבל בשאר ימי הסוכות דלולב דרבנן אם יש שהות ביום לא יפסיק ואם לאו יפסיק וכ"פ הטור סי' תרנ"ב ובקשתי דין זה בהרמב"ם פ"ז דלולב ולא מצאתיו וזה מצאתי שכתב פ"ב דק"ש דין ו' היה עוסק באכילה או שהיה במרחץ כו' יע"ש והראב"ד השיג עליו יע"ש ומרן בב"י ס"ס ע' האריך להליץ בעד הרמב"ם ומה שיש לדקדק על דבריו יעויין בל"מ פ"ב דק"ש והל"מ ז"ל תירץ דברי הרמב"ם ע"פ מ"ש התוס' דהרי קדוש היום דאורייתא וקי"ל דאין מפסיקין יע"ש ודבריו צ"ע דהרי הרמב"ם פוסק פכ"ט מה' שבת דין י"ב גבי קדוש היום דפורס מפה ומקדש ויש להליץ בעדו מתוך דברי הר"ן פ"ק דשבת הביאם מרן הב"י סימן רל"ד דלעולם במידי דאורייתא אין מפסיקין ומאי דאסיקנא גבי קדוש היום פורס מפה ומקדש משום דקדוש במקום סעודה ומקמי סעודתא אתקין אבל בשאר מילי דאוריית' כי אתחיל מקמי זמן חיובא אין מפסיקין יע"ש. ולעד"ן להליץ בעד הרמב"ם באנפא אחרינ' וקודם הכל אקשה קושיא אחרת בדברי הרמב"ם ממ"ש לעיל דין ד' מי שהיה עוסק במלאכה כו' והכא כתב דמי שהיה עוסק בתספורת או מהפך בעורות גומר ואח"כ קורא י"ל דההיא דדין ד' מיירי במלאכה ארוכה דאם ימתין עד שיגמור המלאכה יעבור זמן ק"ש לפיכך מפסיק ממלאכתו לקרות ק"ש אבל ההיא מיירי דהמלאכה קצרה ויכול לגמור מלאכתו ולקרות ק"ש אח"כ ובהא הוא דקא' גומ' מלאכתו ואח"כ קורא והא דתנן בפ"ק דשבת מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה איירי בחברים העוסקים בתורה כמ"ש שם בגמר' ובעוסק בתורה הוא דאמרו מפסיקין לק"ש מתרי טעמי או משום דזה שינון וזה שינון או משום דאיכא למיחש דמשכא ליה שמעתתא אבל העוסק במלאכה או בדין אינו פוסק לק"ש אף שהוא מן התורה כיון דיש זמן לקרותה אח"כ ולתרץ סוגיא דידן אליבא דהרמב"ם יר' לי ליישב דהנה בסוגיא דידן רמו מתני' אהדדי ומשני ר' ספרא הא דאיכא שהות הא דליכא שהות ורבא הקשה על זה והעלה דקושית רב ספרא היה במשנתינו מינה ובי' והא משני הא דאיכא שהות כו' באופן