כפות תמרים קכט

סתם משנה ורשב"א בתשו' סימן קי"ד האריך בכמה ראיות להוכיח כל מה שכתבנו דהיכא דאשכחן סתם מתני' והיחיד חולק בצדו על הרוב הלכתא כת"ק דהוא סתם משנה והיכא דמסתבר טעמיה דיחיד פסקינן כותיה דלא כת"ק דהוא סתם משנה משום דאינו סתם גמור יע"ש ובהא דכתבינן לעיל דתוס' דידן ס"ל דבשני סדרים יש סדר למשנה כן מוכח נמי מתוספת דפרק כל שעה דף כ"ז אך מצאתי דהתוספת מחלפי שיטתייהו דאמרינן בשבת דף פ"א ע"ב אר"י אסור לקנח בחרס בשבת וא"ר דטעמא משום השרת נימין אלמא דבר שאינו מתכוין אסור ופרכינן והאר"י הלכה כסתם משנה כו' וכתבו שם התוס' וא"ת והא בתרי מסכתות אין סדר למשנה כו' יע"ש וכ"כ התוס' בפרק החולץ דף מ"ב אלמא משמע מדברי התוס' הללו דאית להו דבתרי סדר' נמי אין סדר למשנה. גם ראיתי בהרא"ש פרק כל שעה בהך פסקא אי פסקינן כר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה כתב דיש פוסקים כר"י משום דסתם לן תנא כותיה בסוף תמורה והגאונים פסקו כחכמים כו' יע"ש אלמא דהך מלתא אם בשני סדרים יש סדר למשנה הויא פלוגתא דרבוותא ובהא דכתיבנא דכתב מרן פ"ט מהלכות רוצח דהרמב"ם ס"ל דבתרי סדרי יש סדר למשנה בתי"ט פ"ט דסוטה גמגם על מרן דמנ"ל הא דתוס' דפרק המוציא יין ודפרק החולץ ס"ל דאין סדר יע"ש ואשתמיט לתי"ט דתוס' דידן ודפרק כל שעה ס"ל דבתרי סדרי יש סדר גם אשתמיט ליה דברי הרא"ש דפרק כל שעה דהביא מחלוקת זה אמנם מאי דק"ל על מרן הכ"מ הוא דאיך אפשר לומר דהרמב"ם ס"ל דבתרי סדרי יש סדר דאם איתא דהכי ס"ל איך פ' פ"ג מחמץ גבי ביעור חמץ דהשבתתו בכל דבר כחכמים דלא כר"י דפרק כל שעה והלא בסוף תמורה סתם לן תנא כר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה ובתרי סדרי יש סדר והוי ליה למפסק כר"י אלא ודאי מדפסק דלא כר"י משמע דס"ל דגם בשני סדרים אין סדר וצ"ע ואפשר היה לומר דטעמו של הרמב"ם דפסק דלא כר"י גבי ביעור חמץ משום דר"י יליף לה מנותר ואיכא למיפרך מה לנותר שכן קדש ולכך טעון שריפה כמ"ש הרא"ש בפרק כל שעה אמנם ראיתי להרא"ם בחדושי סמ"ג הלכות חמץ דכתב וליכא למיפרך מה לנותר כו' דמדקא מותבי ליה לר' יהודה מדברי עצמו ולא מנותר שכן קדש שהוא אליבא דכ"ע ש"מ דס"ל דלאו פירכא היא כו' יע"ש ותמיהא לי על הרא"ם איך החליט לומר דליכא למיפרך מה לנותר הפך דברי הרא"ש שכתב דחשיבא פירכא יפה ויש ליישב דכוונת הרא"ם לתת טעם לפוס' כר"י דאינהו ס"ל דלא חשיב פירכא אבל הפוס' דלא חשיב להו פירכא מה לנותר כו' ומה שלא הקשו חכמים קו' זו לר"י מה לנותר שכן קדש היינו משום דפחדו שמא יאמר ר"י דלא חשיב פירכא ולכך הקשו לר"י מדברי עצמו ואה"נ דלסברת חכמים יש פירכא מה לנותר שכן קדש ודוק:

תוס' ד"ה מאי ארז הדס כו' תימה לר"י כו' פ"ב דר"ה דף כ"ג שם תירצו התוס' לקו' זו וז"ל ושמא הכא לענין מקח וממכר פליגי אבל כולהו מודו די' מיני ארזים הם עכ"ל וק"ל על תירץ זה אם איתא דכולהו מודו די' מיני ארזים הם כלשון הכתוב מנ"ל לתלמוד לומר דאר"י א"ר דאמר ד' ארזים הן פליג עם רבה ב"ר הונא אמרי בי רב י' ארזים הם כו' והלא אמרי בי רב לא איירי במקח וממכר אלא כפי' דקרא דבלשון הכתוב הם י' ארזים ולעולם מודה הוא דבלשון בני אדם במקח וממכר לא קרו ארזים אלא לד' מינין כמ"ש אר"י אמר רב וצ"ע:

גמרא תניא אר"מ מעשה ביקירי ירושל' כו'. א"ל מה חידש התלמוד שהביא ברייתא זו והלא כך היא שנויה במשנתינו י"ל דבמתני' קתני מעשה באנשי ירושלים וי"ל שכל העם היו עושין כן וברייתא קתני מעשה ביקירי ירושלים ופירש"י מנכבדי ירושלים העשירים דאשמועינן הברייתא דרך ארץ של אנשי ירושלים דלא היו כל העם מבזבזין לעשות גימוניות של זהב אלא העשירים בלבד היו עושין כן א"נ י"ל דאשמועינן ברייתא דאפילו דלא היה מנהג פשוט שכל העם היו עושין כן אלא העשירים בלבד ודלמא ח"ו היו עושין שלא כדין קמ"ל דגם מהעשירים יש ראיה ואין לתלות שעשו שלא כדין או שלא ידעו חכמים כדי למחות בידם. אי נמי יש לומר דבמתני' קתני אמרו לו במינו היו אוגדין אותו מלמטה ויש לומר דהיא דחיה מכח השכל ולא שידעו שכן היו עושין אלא דוחה לומר דלמא במינו היו אוגדין אותו מלמטה אבל תנא דברייתא דקתני אמר ליה משם ראיה במינו היו אוגדין אותו מלמטה כלומר דהם מעידין דכך היו עושים ומשם ראיה ממה שראינו שהיו אוגדין אותו מלמטה אלמא אין אוגדין אלא במינו ודוק:

תוס' ד"ה כי היכי דלא ליהוי חציצה וכו' והא דאמרינן פ"ק דבכורות כו'. כוונת קשר הקו' מההיא דפ"ק דבכורות הוא לפום פי' ר"ת בההיא דבהמה המקשה דגריס כרכתו אחותו דהיינו נקבה שנולדה עמו אבל לפירש"י דגריס כרכתו ואחותו דהיינו האשה המילדת ל"ק מההיא דפ"ק דבכורות דההיא דפ' בהמה המקשה הוי מין באינו מינו וההיא דבכורות הוי מין במינו ולכך אינו חוצץ ואע"ג דהכא אשכחן לרבה דס"ל דמין במינו חוצץ לקמן גבי לא לדוץ כו' ולא ליגוז כו' ל"ק מההיא דפ"ק דבכורות שאני לידה של תאומים דאורחיה בהכי ולכך מין במינו אינו חוצץ אמנם לגירסת ר"ת דגריס כרכתו אחותו דהיינו נקבה שנולדה עמו דהוי מין במינו ומספקא ליה אם חוצץ השתא ק' ליה מההיא דבכורות דא"ר אשי דטעמא דמתני' משום דמין במינו אינו חוצץ ואיכא למימר מאי פרכי התוס' לרב אשי והלא פלוגתא דאמוראי הוא הכא רבה ס"ל דמין במינו חוצץ ורבא ס"ל דאינו חוצץ ורב אשי התם ס"ל כרבא דהכא דאינו חוצץ י"ל דכוונת קושית התוס' היא לרבה היכי ס"ל דמין במינו חוצץ והלא מתני' דהתם פ"ק דבכורות לית ליה פרכי אלא כשנאמר מין במינו אינו חוצץ והשתא פרכי התוס' ממתני' דהתם למ"ש רבה הכא ומיהו אכתי איכא למימר דהתם בפ"ק דבכורות הכי אתמר לימא קא סברי רבנן מקצת רחם מקדש דאי כולי רחם מקדש חציצה איכא א"ר אשי מין במינו אינו חוצץ. והנה הדבר ברור דאי הוה מקצת רחם מקדש לא היינו צריכין לומר מין במינו אינו חוצץ וא"כ לא קשיא לרבה דלעולם אימא לך מין במינו חוצץ ולכך מספק ליה בכרכתו אחותו והיינו משום דכרכתו לגמרי דליכא מקצת רחם ומתני' דבכורות דילדה ב' זכרים דנותן א' לכהן היינו משום דאיכא מקצת רחם דמקדש ולכאורה יאמר האומר דהיינו מה שמתרצים התוס' דידן וז"ל התם הוא דפשיטא לן משום דאיכא מקצת רחם בלא חציצה עכ"ל אמנם המדקדק ביושר לשון התוס' משמע דהם אומרים דרבה לא פליג אאוקמתא דרב אשי דמין במינו אינו חוצץ אלא נותנים טעם לדבר דהטעם דהתם פשיטא לן דמין במינו אינו חוצץ משום דאיכא מקצת רחם בלא חציצה משא"כ בההיא דבהמה המקשה דליכא מקצת רחם דאינו חוצץ ומיהו תירץ זה של התוס' אינו נוח לי דפשט דברי רב אשי הוא דבא להעמיד דמקצת רחם אינו מקדש דכולי רחם בעי' וטעמא דמתני' הוי משום דמין במינו אינו חוצץ ואיך אומר התוס' דטעמא דאמרינן התם מין במינו אינו חוצץ משום דאיכא מקצת רחם בלא חציצה ולכן יותר נראה מ"ש לעיל דרבה סבר כסברת הלימא דמקצת רחם מקדש ולעולם מין במינו חוצץ ופליג ארב אשי דאמר מין במינו אינו חוצץ ומקצת רחם אינו מקדש כנ"ל. והתוס' בפ"ק דבכורות דף ט' עמדו בקושיא זו ותירצו בתירץ הא' כמ"ש בשמעתין ועוד תירצו ב' תירוצים אחרים ונפל ט"ס שם בדבריהם והנני מעתיק דברי התוס' ע"פ מה שהגיה בחדושי הלכות דבכורות וז"ל התוס' א"ר אשי מין במינו אינו חוצץ תימה בפ' בהמה המקשה בעי כרכתו אחותו והוציאו מהו י"ל הכא מקצת פנוי איכא למימר טפי במינו אינו חוצץ א"נ אחותו הוי אינו מינו טפי מאחיו עוד י"ל דוקא משום דהוציאתו אחותו שסייעתה בהוצאתו הוא דמספקא לן דדלמא לא הויא חציצה אבל אם לא סייעה להוציאו פשיטא דלא הויא חציצה עכ"ל והנה מכל פלפול זה משמע בהדיא דמין שאינו מינו חוצץ אליבא דכ"ע וק"ל א"כ מאי בעי רבה בפ' בהמה המקשה כרכו בסיב מהו בטליתו מהו וסלקא בתיקו ופסק הרמב"ם בפ"ד דבכורות דהוי ס' בכור וכ"פ הטור י"ד סי' שט"ו ואמאי הא קי"ל דמין בשאינו מינו חוצץ כמ"ש הרמב"ם פ"ז דלולב וטור א"ח סימן תרנ"א ואפשר דגבי בכור מספקא לן מעיקרא אי בעי שיגע הבכור ביציאתו בכותלי בית הרחם דאפשר דלא בעי' שיגע ממש בכותלי בית הרחם דאוירו נמי מקדש הבכור ולפי' אפי' בשאינו מינו מיבעיא לן אי הוי חציצה דאי בעי' שיגע בכותלי בית הרחם הויא חציצה ואי לא בעי' שיגע לא הויא חציצה ואם זו היא כוונת הבעיא על רבה ק"ל מאי בעי בתר הכי בעי רב אחא נפתחו כותלי בית הרחם מהו אויר רחם מקדש והא איכא או דלמא נגיעות רחם מקדש והא ליכא והלא זו היא בעיית רבה גבי כרכו בסיב לפום מאי דפרישית ואפילו דנפתחו כותלי בית הרחם פשיטא ליה לרבה דקדוש כיון דליכא דבר דמפסיק בין עובר לרחם ולא קא מיבעית ליה אלא בכרכתו בסיב דמפסיק בין עובר לרחם מי אמרינן בכה"ג הוי חציצה או לא ומאי דפשיטא לרב' מיבעיא ליה לרב אחא א"נ רבה נמי מספקא ליה בעית רב אחא ונקט רבה בעיא דידיה בכרכתו בסיב לאשמועינן דאפילו כרכו בסיב הוא ספק אם חוצץ אפילו שהוא אינו מינו דדלמא אויר רחם מקדש אף על גב דיש הפסק דסיב ודוק:

כתבו עוד התוס' ואע"ג דה"נ הוי חוצץ לאגד כו' כתב מרן הב"י סי' תרנ"א מ"כ בשם ס' אגודה בפרק מקום שנהגו כו' אבל נ"ל כו' יע"ש ודבריהם הללו הם מועתקים מס"ס תשו' מוהר"י וייל ז"ל דמייתי שם חדושי ס' אגודה ודברי ס' אגודה נראין לי דצריך להסיר הציציות והטבעות משום חציצה כדמוכח מדברי התו' דשמעתין דהוכיחו דלרבה הוי חציצה אגדו של לולב אע"ג דאינו חוצץ כל היד ואע"ג דאין הלכתא כרבה אלא כרבא דאין האגד חוצץ היינו משום דס"ל דכל לנאותו אינו חוצץ ולא פליג עליה מטעמ' דאינו חוצץ כל היד אלמא דכולהו מודו דחציצה במקצת היד הוי חציצה וכ"כ מרן בש"ע א"ה בס' הגט סעיף פ"א יצוה לאשה שתסיר הטבעות שבידיה יע"ש גם מור"ם בעל המפה א"ה סי' קל"ט סי"ד כתב גם לא יהא שום דבר כגון טבעת בידה וכיוצא בזה בשעת קבלתו עכ"ל ובכן יש לתמוה על מור"ם שכתב בא"ח סי' תרנ"א ונהגו להחמיר להסיר התפילין והטבעות מידן אבל מדינא אין לחוש הואיל ואין כל היד מכוסה בהן עכ"ל דאיך החליט הדבר לו' דמדינ' אין לחוש ומסוגיא דידן משמע דיש לחוש בחציצה דמקצת היד כדפרישית ומה גם דאיהו גופיה כתב בא"ה דלא יהא שם דבר כגון טבעת כו' משמע דמדינא קאמר לה ועוד יש לתמוה ממ"ש בפ"ב דזבחים דף י"ט בעי ר' זירא תפילין מהו שיחוצו מצוה דגופיה חייץ או לא חייץ א"ר אמי לימוד ערוך הוא בידינו תפילין חוצצות והיינו בתפילין דיד וכ"פ הרמב"ם פ"י מהל' כלי מקדש. גם תנן בפ' בתר' דעירובין דף ק"ג כהן שלקה באצבעו כורך עליו גמי במקדש ואמרי' עלה אר"י ל"ש אלא גמי אבל צלצול קטן הוי יתור בגדים כו' ופרכינן ות"ל משום חציצה בשמאל א"נ בימין כו' יע"ש באורך וכתב הרמב"ם פר' הנז' כרך על בשרו