כפות תמרים קכז

דגרסי' תניא אר"י מעשה בר"ע שבא לב"ה ואתרוג על כתפו א"ל רי"ה משם ראיה אף הם א"ל אין זה הדר ע"כ אלא הר"ן גריס כגי' תלמוד ויניצייא דגריס הכי תניא ארי"ה מעשה בר"ע שבא לב"ה ואתרוגו על כתפו וא"ל אין זה הדר א"ל ר"י משם ראיה אף הם א"ל אין זה הדר וה"פ דרבי יהודה הקשה לר"י ממ"ש חכמים לר"ע אין זה הדר והכי פריך ליה אפילו לדידך דלא חיישת לאנפולי לפחות תפסול הגדול הרבה משום דאינו הדר כמ"ש לר"ע אין זה הדר א"ל ר"י משם ראיה כלו' אדרבה ממקו' שבאת יש ראיה לדברי דלא הקשו לו דפסול משום חששת נפילה דלנפילה לא חיישי' ומה שהקשו לו הוא דאין זה הדר ואני איני חושש לפוסלו מטעמא שאינו הדר דאנא דאמרי כר"ע דס"ל דאפי' גדול הרבה שצריך להביא על כתפו חשיב הדר זו היא פי' גי' ויניצייא לפי דעתי וכנר' דגי' זו היתה לפני הר"ן ולכך אייתי ראיה ממה שהקשו לר"י ממ"ש חכמי' לר"ע אין זה הדר אלמא דר"י מכשיר בכה"ג ודוק:

מתני' אין אוגדין את הלולב כו':

קשה דכיון דטעמא דר"י משו' דצריך אגד מן התורה ולכך אוסר שלא במינו משום בל תוסיף ור"מ ס"ל דא"צ אגד וכיון דא"צ אגד ליכא ב"ת דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי א"כ אדמפליג באיזה דבר אוגדו ליפלגו בעיקרא דדינא אם צריך אגד או לא ומשם נדע דלר"י אין אוגדין אלא במינו י"ל דאי הוה תנן פלוג' דצריך אגד לחודי' לא הוה שמעי' דא"א אלא במינו דהו"א אפי' דצריך אגד אין כאן ב"ת דרחמנא הכי אמר קחו ד' מינין ואגדו את הלולב ומיניו בכל דבר ולא הוי ב"ת דהכי צוה שיאגוד בכל דבר אבל השתא אשמוע' ר"י דכיון דצריך אגד הכי אמר קחו ד' מינים ואגדו את הלולב במינו שלא יהא ב"ת ותנא דמתניתי' נקט חדא פלוגתא דאין אוגדין את הלולב אלא במינו דממילא משמע אידך פלוגתא דצריך אגד אבל אי הוה נקט פלוגתא דצריך אגד לא הוה שמעי' דאין אוגדין אלא במינו ועוד דאלו נקט פלוגתא דצריך אגד והיה אומר רמ"א א"צ אגד לא הוה שמעינן דמצוה לאגדו לר' מאיר משום זה אלי ואנוהו אבל השתא דנקט פלוגתא בענין אם אוגדין הלולב שלא במינו ואמר ר"מ אפי' בחוט שמעי' דמודה ר"מ דמצוה לאגדו משום זה אלי ואנוהו וא"ה כשר לאגדו שלא במינו ותו יש לדקדק אמאי נקט ר"מ אפי' בחוט יאמר אפי' שלא במינו י"ל דאגב אורחי' אתא לאשמוע' ר"מ דאע"ג דמצוה לאגדו משום זה אלי ואנוהו לא תימא כיון דהאגד משו' נוי יהיה אסור לאגדו בחוט של משיחא שאינו חשיב קמ"ל ובהא דאר"י אין אוגדין הלולב אלא במינו מדלא קאמר במיניו לשון רבים משמע דאינו אוגדו אלא בעלה של לולב וק' דאמאי לא יוכל לאגדו בענף של הדס או ערבה הרי ליכא ב"ת י"ל דפשיטא דאה"נ דיכול לאגדו בענף של הדס או ערבה ור"י נמי ה"ק אין אוגדין את הלולב אלא במינו דהיינו עלה לולב או הדס או ערבה ונקט מינו דכמין א' חשיבי כיון דהן נאגדין באגוד' א' א"ק דא"כ לא יוכל לאגדו בענף של עץ אתרו' כיון דאינו נאגד עם הלול' ואמאי הלא אתרוג הוא מכלל ד' מינים וליכא ב"ת וי"ל דחשיב מין אחר דלא דמי לאתרוג דהוי אוכל אבל סיב של דקל מינא דלולבא הוא ודוק ולענין הלכה פסקו הפוסקים כר"מ וצריך טעם דהא קי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י ושמא הטעם הוי משום דברייתא דלעיל פ"ק דף י"א שנה פלוגתא דצריך אגד ות"ק דהוא סתם סבר דא"צ אגד וכיון דסתם ברייתא כר"מ ש"מ הלכתא כותיה אך יש לערער על זה דאמרי' בהחולץ דף מ"ב מחלוק' במתני' וסתם בברייתא אין הלכה כסת' דאם ר' לא שנאה ר"ח מנ"ל ועיין מה שהקשה על זה מוהריק"א בכללי הגמ' בס' יבין שמועה דף ס"ב יע"ש י"ל משו' דמפלוגתא דאמוראי דפליגי לקמן אם הקשר חוצץ או לא מהתם שמעי' דס"ל א"צ אגד כר"מ ודוק:

גמ' א"ר אפיל' בסיב כו' ק' כיון דהל' כר"מ דא"צ אגד וכמו שהוכחתי מדברי רבא שאמר לקמן דהקשר אינו חוצץ משום דהוי לנאותו א"כ אמאי טרח רבא לאשמועי' דסיב ועיקרא דדקלא דהוי מינא דלולבא כיון דלא נפקא לן מידי לענין דינא ושמא דאפי' דקי"ל כר"מ דשרי שלא במינו מ"מ כל היכא דפליגי תנאי חד אסר וחד שרי ומסברא יש לפסוק כר"י דאס' דקי"ל בשל תורה הלך אחר המחמי' ועוד דר"מ ור"י הלכה כר"י ראוי לחוש לכתחלה לצאת ידי כולם וכה"ג כתב תה"ד ס"ס רל"ב ובכתביו סי' ר"ן י"ש וכיון דראוי לחוש לכתחלה לדברי ר"י הוצרך רבא לאשמועי' דסיב ועיקרא דדיקלא הוי מינא דלולבא וכן ראיתי חסידים ואנשי מעשה דאין אוגדין הלולב אלא בעלה של לולב אי נמי יש לומר דנ"מ אם היה מפסיק בין ידו ללולב סיב ועיקרא דדיקלא דאי חשיב מינו מין במינו אינו חוצץ ודוק:

וא"ר מ"ט דר"י כונת קשר מימרות רבא הדבר מובן מתוך פרש"י כ"ד ס"ד בר"פ דף ל"א ע"א דטעמ' דר"י דאמ' אין אוגדין את הלולב אלא במינו היינו משום דבעי הדר ולפי טעם זה לא היה יכול לאגדו בסיב ועיקרא דדיקלא וכיון דאשמועי' רבא דסיב ועיקרא דדקלא כשר אליבא דר"י הורה לנו דלא הוי טעמא משום הדר אלא משום דבעי מינו אף שלא יהי' הדר ולכן סמך מימרא השנית וא"ר מ"ט דר"י כו' ועיין בתוס' דף ל"א ומ"ש לעיל על דבריהם:

רי"א אין סוכה נוהגת אלא בד' מינין כו' קשה דמאי קושיא הוא זה והלא אעיקרא דדינא פרכא מה ללולב שכן שאול ושל שותפין פסול וכיון דיש בו חומרא זו הטיל בו הכתוב חומרא אחרת דאינו יוצא אלא בד' מינין אבל בסוכה שהיא קלה דשאולה ושל שותפין כשרה לפיכך דין הוא שיהא בה קולא אחרת דכשרה בכל המינים וכ"ת ר"י סבר כר"א דאמרינן לעיל דף כ"ז ע"ב דס"ל דסוכה שאולה פסולה מ"מ הרי כתבו שם התוס' דע"כ לא פליג ר"א אלא בסוכה שאולה אבל סוכת השותפין מודה ר"א דיוצא בה מדכתיב תשבו כעין תדורו ואם כן לפרוך ללולב שכן של שותפין פסול אבל סוכה של שותפין כשרה לר"ע ולכאורה היה נראה לתרץ דיליף מלולב במקדש דהוא ז' וכשר במקדש בשאר הימים שאול ושל שותפין דהא לכם דממעטינן מיניה שאול ושל שותפין לא כתיב אלא ביו' הא' וזה אינו נכון דאכתי פרכא מה ללולב שכן מצאנו בו חומרא ביום א' דפסול של שותפין תאמר בסוכה דמצינו בה קולא גם ביום א' דשל שותפין כשרה וצ"ע:

דף ל"ז ע"א א"ל כל דין שאתה דן תחלתו כו' והתורה אמרה כו' איכא למידק מאי והתורה אמרה ובת"כ גרסי' והכתוב אומר ישבו בסוכות ופי' בס' קרבן אהרן דף רנ"ט ע"ד דהיא טענה אחרת דדריש ישבו בסוכות דסיפי' דקרא דהוא יתר וה"ק ועוד אף שיהיה זה ק"ו הכתוב ממעט אותו באו' ישבו בסוכות יתירה לומר בסוכות של כל דבר ודבר קשה היכי אמרי רבנן כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין ויש להם כלל זה בכמה דוכתי בפרק כל שעה גבי נותר כמ"ש התוס' גם בת"כ ר"פ תזריע גבי וילדה זכר מה ת"ל כו' יע"ש ורבינו שמשון בריש ס' הכריתו' גבי כללי הק"ו הביא בריית' זו וכתב עלה כלו' אם תתן לולד המת דין לידה לטמא את אמו כך תתן לו לידה לטהרה ויש פרכא ביה שהרי אינו מטמא באהל את אמו ואת הבא עם אמו עכ"ל וק"ל על דבריו אמאי אצטריך לבטל הק"ו מכח פירכא ת"ל דאינו ק"ו כיון שסופו להקל ובריש דבריו כתב דק"ו זה אין בו פרכא ובסוף דבריו דיש בו פרכא ולשונו מגומגם בעיני ופשט הברייתא יר' דבטלו הק"ו משום דסופו להקל וכן ראיתי בס' קרבן אהרן יע"ש ואיך שיהיה הנה למדנו דרבנן דר' יהודה אית להו בכמה דוכתי דכל ק"ו שתחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין וק' מנ"ל הך כללא אדרבה מדאצט' קרא יתירה לדידהו דישבו בסוכות להכשיר סוכה של כל דבר לאפוקי ק"ו דר"י אלמא משמע דהוא ק"ו יפה וניתן להדרש וי"ל דחכמים ס"ל דכאן השמיענו הכתוב קרא יתירא דישבו בסוכות שלא נעשה הק"ו דר"י משום דסופו להקל ומהכא שמיע להו לרבנן בכל דוכתא דכל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין ודוק ובספר יבין שמועה דף ל"ו ע"א הביא דברי הכריתות דמייתי הך כללא מת"כ דפ' תזריע וכתב עלה דהכריתות לא הביא כלל זה מהך דסוכה ומההיא דפ' כל שעה דנותר משו' דאיכא למי' דבהנהו סתרינן לק"ו מכח קראי אבל התם סתרי' ליה מכח הק"ו עצמו עכ"ל ויש לגמגם על דבריו מתוך מה שכתבתי וק"ל:

וכן בעזרא הוא אומר כו' ק' אמאי קאמר וכן בעזרא אטו לא ידענא דפסוק זה הוא בספר עזרא ואפשר משום דבסנהדרין דף כ"א אמרינן תניא רי"א ראוי היה עזרא שתנתן תורה ע"י לישראל אלמלא לא קדמו משה כו' ובהך ברייתא איכא למידק אמאי אצטריך ללמד דבר זה בשני מקראות ויראה דאי מקרא קמא הו"א דלא שקל הכתוב עזרא כמשה אלא לענין התורה אבל לא לענין פלפול דמשה מפלפל גדול היה כדאיתא בנדרים פ"ד דנתן הקב"ה הפלפול מתנה למשה אלא שמשה נהג בו טובת עין ונתנו לישר' יע"ש ולכך אצטריך קרא תניינא כי עזרא הכין לבבו לדרוש כו' לומר שהיה גדול בדורו לענין פלפול כמשה בדורו והיינו דקא' הכא וכן בעזרא שהיה שקול כמשה בענין התורה והפלפול לדרוש בק"ו ואפ"ה אמר לישר' צאו ההר כו' לעשות סוכות ככתוב אלמא דאין לדרוש הק"ו וזש"א לעשות סוכות ככתוב כלו' כפשט הכתוב במקרא דסוכות הוי מכל דבר למעוטי הק"ו שדרשת שאינו כשר אלא מד' מינים דהא אינן סוכות ככתוב אלא סוכות כפלפול תורה שבע"פ אמנם ק"ל לדעת רבנן כיון דעזרא לא בא אלא ללמד דין הסוכה דכשרה בכל דבר למעוטי ס' ר"י אמאי הזכיר בכלל דבריו שיביאו עלי עץ עבות דהוי א' מד' מינים דבשלמא מעלי הדס ל"ק דהיינו הדס שוטה דפסול ללולב כדאיתא לעיל בפרקין גם בפ"ק דמכילתין דף י"ב ומעלי תמרים ל"ק לי דעלי תמרים פסולים ללולב דהיינו חריות של דקל וכן מוכח בהדייא מתשו' מהריק"ו שורש מ"א דפי' דכוונת הכתוב הוא דעלי הדס שוטה דומה לעלי תמרים שפסול ללולב אלא עץ עבות דכשר ללולב אמאי הזכירן הכתוב בענין סכך הסוכה ובפ"ק דמכילתין דף י"ב פריך היינו הדס היינו עץ עבות ומשני הדס שוטה לסוכ' ועלי עץ עבות ללול' וק' דאם עזרא בא לזרז אות' גם על ענין מצות לול' אמאי לא צוה להם על כל ד' מינין ומאי שנא עבו' דצוה עליהם טפי מאינך ותו דהכתוב מסיים לעשות סוכות ככתוב אלמא בדין סוכה לחודה משתעי דאם היתה כונתו להזהיר גם על מצות לולב היל"ל לעשות סוכות ומצות לולב ככתוב ואפשר דכונ' עזרא במ"ש שיביאו עלי עץ עבות הוא משום דהיה עולה על הדעת דמדרבנן אין ראוי לסכך בעלי עץ עבות דכשר ללולב שלא יראו התלמידים ויסברו דהלכה כר"י דאין לסכך אלא מד' מינין לכן בא עזרא והשמיענו דאין ראוי לגזור מדרבנן שלא יסכך אלא בא' מד' מינין אלא יהיו מסככים בכל דבר בין בשאר מינין שאינם כשרים ללולב כגון עלי זית וכו' בין בעלי עץ עבות דכשר ללולב והיינו דקא' לעשות סוכות ככתוב למעוטי שלא נגזור גזרה הנז' ונקט עלי עץ עבות טפי מערבי נחל