כפות תמרים קכג

תוס' ד"ה נטלה בוכנתו כו' וקצת היה נר' כו':

ק' והא בכלל חסר כל שהוא פסול דקתני מתני' הוא י"ל דמיירי שנתלש העץ ולא חסר מגוף בשר האתרוג והגומא שנשארה בראש האתרוג היא מקום שורש העץ א"נ י"ל דנקב וחסר כל שהוא דמתני' חדא מלתא היא דאלו ניקב ולא חסר שתחב בו מחט והוציאו כשר כדקתני בסיפא וגומא זו היא בחסרון בלא נקב זה נ"ל בכונת התוס' וכ"כ הרא"ם בחדושי סמ"ג לדעת הרמב"ם שכתב פ"ח ניטל דדו והוא הראש הקטן ששושנתו בה פסול ע"כ ודברי הרא"ם הללו תמוהים דאיך אפשר לומר דהרמב"ם ס"ל דחסר כל שהוא ולא ניקב כשר דהרי הרמב"ם כתב בהדי' חסר כל שהוא פסול וס"ל להרמב"ם דמתני' תרתי פיסולי קתני ניקב חד חסר חד כמ"ש ה"ה ז"ל גם מ"ש הרא"ם דמ"ש הרמב"ם ניטל דדו דר"ל דניטל מגוף האתרוג חתיכה שבראשו אינו מחוור אלא נטיל' הדד הוא העץ שבראש האתרוג שהשושנה בו כמ"ש ה"ה ז"ל ויראה דמה שהכריעו להרא"ם לומר פירש זה הוא משום דהרמב"ם כתב דאם עלתה חזזית על דדו אפי' בכל שהוא פסול וס"ל להרא"ם דחזזית אינו יכול להיות בעץ שבראש האתרוג וזה ודאי אינו דהרי עינינו הרואות כמה פעמים דהעץ שבראש האתרוג הוא רך וירוק מגוון האתרוג ושם ימצא חזזית כמין נקודה שחורה או אדומה ובשושנה שהוא ע"ג העץ שבראש האתרוג שם הוא דלא ימצא חזזית דאינו מגוון האתרוג דבריית העץ שבראש האתרוג עיקרו הוא דק וירוק כגוון האתרוג וזה נקרא דד האתרוג ובראש עץ זה הוא יותר גס ורחב ואינו ירוק כגוון האתרוג וזה נקרא שושנה זהו פי' דד ושושנה הנז' בדברי הרמב"ם כמו שיר' ברור מתוך דברי ה"ה אבל הרא"ם ס"ל דכל העץ שבראש האתרוג מתחלתו לסופו נקרא שושנה ודד נקרא ראש גוף האתרוג עצמו ולכן פיר' מ"ש ואין דבריו מחוורין במקום הזה והיותר ק' בדברי הרא"ם הוא מ"ש דחסר ולא ניקב כשר לדעת הרמב"ם והרמב"ם כתב בהדיא בהפך וע"כ דברי הרא"ם צ"ע ועיין לקמן גבי ניקוב ישוב לדברי הרא"ם:

כתבו עוד ובערוך כו' קשה אם לא בא ריב"א אלא להוסיף על המשנה הול"ל ניטלה בוכנתו פסול או היל"ל אף נטלה בוכנתו או הו"ל למתנייה גבי עוקצו לו' בד"א בניטל עוקצו אבל בניטל בוכנתו פסול כך הקשו הר"ן והרא"ם על פי' זה ואפשר לומר דריב"א בא לפרש מאי דקתני נטלה הפטמת ר"ל הפטמא שבראש האתרו' והפטמא שבסוף האתרוג בכולהו פסל תנא דמתני' ונמצא לפ"ז דריב"א בא להוסיף על פי' המשנה שלא נטעה דפטמא הוא מה שהוא בראש האתרוג לבד ולכן תני ריב"א בוכנתו במקום פטמתו דלשון ניטלה בוכנתו יצדק בניטל הדד שבראש האתרוג וגם יצדק בבוכנ' שבסוף האתרוג ולימד לנו דבשניהם פסל תנא דמתני' במ"ש ניטל הפטמת פסול ובכן סרו מהר הקושי' הנז' וכן מצאתי להסמ"ג ז"ל שכתב שדעת הרי"ף והרמב"ם הוא דבכלל בוכנתו גם הוא עוקצו כשהוסר כולו והרא"ם השיג על הסמ"ג בזה שאין כן דעת הרי"ף ז"ל ועל פי מ"ש יתיישבו דברי הרי"ף על פירש הסמ"ג כמבואר למבין:

כתבו עוד התוס' וברם רגמ"ה כו'. ז"ל הערוך רגמ"ה פירש בוכנתו שהפטמא נכנסת באתרוג כהאי בוכנא באסיתא ואם נטלה הפטמ' כולה שנשתרשה מן האתרו' היינו ניטלה פטמתו דתני מתני' וזה הפי' ס"ל שזה הפטמא לא יקשה על שאר הפטמא עכ"ל ולעד"ן דפי' הזה של רגמ"ה אינו כפי' ר"י הלוי דמיירי גבי עוקץ האתרוג אלא פי' רגמ"ה כפי' התוס' שכתבו באמצע דבריהם וקצת היה נר' כו' וניטלה בוכנתו דהיינו בוכנתו היינו שנתלש אותו עוקץ ממקום חבורו ונשאר גומא בראש האתרוג ותדע שכן הוא פי' דברי רגמ"ה דהרי סיים וזה הפי' ס"ל כו' כלומר דאם תפרש כפירוש ר"י הלוי דפטמא הוא גבי עוקץ יקשה עלינו דלא מצינו פטמא גבי עוקץ דלעולם לשון פטמא הוא בראש כמו פטמא של רמון ושל דד שהוא בראש הדד אבל לפי' רגמ"ה יתיישב לשון פטמא שהוא בראש האתרוג וגם יתיישב לשון בוכנא דהיינו שנשתרש הפטמא מעיקרו עד שנעשה בראש האתרוג כמין גומא ואם נפרש דברי רגמ"ה ע"פ פיר' הר"י הלוי איני יודע ליישב שפיר מ"ש בסוף דבריו וזה הפי' ס"ל וכו' ודוק:

תוס' ד"ה הא בכולה הא במקצתה כו' ור"ח פי' כו' וק' על פיר' ר"ח איך אמר במקצתה כשר הא הוי כמנומר ופיסול מנומר איתא לקמן בברייתא וי"ל דכיון דלא נקלף במקצתו אלא במקום א' לא חשיב מנומר דמנומר הוי כשנקלף בב' וג' מקומות דומיא דחזזית דלעיל ובכן ק' על רש"י דפי' במקצתה פסול דמחזי כמנומר הלא כיון דלא נקלף אלא במקום א' לא חשיב מנומר וכ"ת דפי' מקצתה לדעת רש"י הוא שנקלף בב' וג' מקומות א"כ קשה לפלוג וליתני בדידיה הא והא במקצתה מתני' מיירי שנקלף בב' וג' מקומות ורבא איירי שנקלף במקום א' י"ל דס"ל לרש"י דפשט דברי רבא שאמר האי אתרוג דאגליד כו' הוא שנקלף כולו כי כן דרך התמרה כשנקלפ' נקלפ' כולה ונקט רבא חדושא דאפי' נקלף כולה כשר וה"ה כשנקלפת מקצתה במקום א' כשר אבל נקלף מקצתה בב' וג' מקומות פסול משום מנומר אמנם הטור סימן תרמ"ח כשהביא דברי רש"י ז"ל נקלף מקצתו פסול סתם ולא פי' דבריו משמע דהוא מבין דאפילו נקלף במקום א' פוסל רש"י ודבר קשה הוא כיון דטעם הפיסול הוא משום מנומר במקום א' לא חשיב מנומר וצ"ע:

אמנם במה שהכריח ר"ח פי' דבכולה פסול דלטרפות מדמי לה בשמעתין כו' יש להשיב כי היכי דלא תקשי לרש"י דודאי כשאמר הא בכולה הא במקצתה היינו בגוף האתרוג חוץ מחוטמו דאלו נקלף בחוטמו אפילו כל שהוא פסול כמ"ש הרא"ש והטור בשם הראב"ד וא"כ דחוטמו של אתרוג לא נקלף ושאר האתרוג נקלף כולו כשר דהא נשתייר בו מקום החוטם שלא נקלף והוי כגלודה דאם נשתייר בה כסלע כשרה אבל כשנקלף מקצתו פסול משום מנומר וכשנקלף כולו עם החוטם מודה רש"י דפסול ואם אפשר לומר דמשמעות דבריו שאמר נקלף כולו כשר הוא עם החוטם ולית ליה דינא דהראב"ד יש להליץ בעד רש"י דלא תקשי ליה ממ"ש בגמרא אי נקלף תנינא שהוא פסול דמשמע דכעין טריפה מפסיל דזה אינו הכרח דלהוי כל פסול שבאתרוג כעין טריפה דהרי לגבי נקב אמרינן נמי אי ניקב תנינא כלומר שהוא כשר כדתנן ניקב ולא חסר כשר וגבי טריפה ניקב קרום של מוח טריפה כמ"ש התוס' לקמן אלמא דאין שוין כל הפיסולים שבאתרוג להיות כעין טריפה וא"כ דכותה נמי כשאמרו אי נקלף תנינא שהוא פסול היינו פסול מעין גלודה ומ"מ פיסול האתרוג אינו כעין גלודה ממש בכל פרטיו אלא הא כדאיתיה והא כדאיתיה גבי טריפה דטעמא הוא משום דגלודה מתה דטריפה אינה חיה הוי דוקא בכולה אבל אם נשתייר בו כסלע כשרה אבל גבי אתרוג דטעמא הוי משום מנומר הוי איפכא במקצתו פסול בכולו כשר זה נראה לי להליץ בעד רש"י:

ודע דהרא"ש והטור כתבו בשם הראב"ד דפי' כר"ח וכתבו עוד משמו דוקא שנקלף במקום א' אבל בב' וג' מקומות אפילו במיעוטו נמי פסול וקשה דהכא כתב אם נקלף בב' וג' מקומות אפילו במיעוטו פסול משום מנומר ואלו גבי חזזית דאמרינן בב' וג' מקומות פסול משום מנומר כתבו הרא"ש והטור בשמו דדוקא שנתפזר הנימור ברובו של אתרוג אבל במיעוטו כשר וא"כ קשיא דברי הראב"ד דידיה אדידיה ושמא י"ל דמ"ש הראב"ד דאם נקלף בב' וג' מקומות אפילו במיעוטו פסול היינו לומר דמקומות הנקלפים הם מיעוטו של אתרוג אבל לעולם הם מפוזרים ברובו דומיא דחזזית ודוק:

דף ל"ו ע"א נסדק ניקב תני עולא כו' הנה רש"י פיר' במתני' ניקב וחסר כל שהוא פסול דחדא מלתא היא דאלו ניקב ולא חסר שתחב בו מחט והוציאה כשר והכא פרש"י תני עולא ב"ח אניקב ולא חסר קאי דמכשר תנא דמתני' כו' משמע לפיר' זה של רש"י דפי' דרישא דמתני' חדא קתני ניקב וחסר כל שהוא פסול דדוקא משום דאיכא תרתי לריעותא ניקב וחסר פסול הא ניקב ולא חסר כשר ויראה דה"ה חסר כל שהוא ולא ניקב כגון שנחתך ממנו מעט בסכין ונשאר מקומו שוה דלא נשאר באתרוג נקב וגומא כשר שא"ת חסר כל שהוא אפי' לא ניקב פסול הכין נשנה פיסול זה הרי לא מצינו פיסול זה לא במתני' ולא בברייתא והרמב"ם כתב אתרוג שניקב נקב מפולש כו' וכתב ה"ה ופי' רבינו כפרש"י וכו' יעו"ש ודברי ה"ה ז"ל תמוה' דאיך כ' דהרמב"ם מפרש כפרש"י והלא חלוקים הם בעיסתן דרש"י פי' דרישא דמתני' דתני ניקב וחסר כל שהוא חד פיסולא הוא והרמב"ם לפי דברי ה"ה מפרש דתרתי פסולי נינהו ולכאורה יר' דכונ' ה"ה היא לו' דאע"ג דפי' הרמב"ם ז"ל במשנה מוחלק מפרש"י מ"מ לענין הדין שוין הם דנקב מפולש אפי' אין בו חסרון פסול ונקב כאיסר אפי' חסרון פסול לאפוקי דעת הראב"ד דס"ל דלעולם לא פסל נקב אלא בחסרון וכ"כ הב"י סי' תרמ"ח יע"ש וק' איך החליטו הדבר לו' דלענין דינא רש"י והר"מ שוים והלא אני רואה לענין דינא דאיכא בינייהו דין חסר כל שהוא ולא ניקב דלפרש"י דרישא דמתני' חדא מלתא היא יוצא הדין ניקב ולא חסר כשר וה"ה חסר ולא ניקב ולדברי הרמב"ם דפי' דמתני' תרתי פיסולי קתני יוצא הדין דחסר כל שהוא פסול:

וראיתי בחדושי רא"ם על הסמ"ג על מ"ש ניטלה הפטמ' פסול וז"ל וא"ת והא בכלל חסר כל שהוא פסול הוא י"ל דניקב וחסר כל שהוא דמתני' חדא מלתא היא כו' וכל זה לדעת הרמב"ם כו' עכ"ל וק' טובא איך כתב דהרמב"ם ס"ל דחסר כל שהוא ולא ניקב כשר הרי הרמב"ם כתב בהדיא חסר כל שהוא פסול ופיר' דבריו ה"ה דמפרש דתרתי פיסולי קתני וכן ק"ל על הלח"מ דהקשה דמנ"ל למגיד דהרמב"ם מפרש מתני' בתרתי פיסולא לימא חד פיסולא ותירץ דלמד כן מדבריו בפי' המשנה יע"ש וק' למה לי פי' המשנה והלא ממ"ש הרמב"ם כאן חסר כל שהוא פסול מוכרח לומר כן וי"ל דהרא"ם ס"ל דהרמב"ם מפרש מתני' כפירוש רש"י דחדא קתני ומ"ש חסר כל שהוא אניקב דרישא קאי וה"ק ניקב נקב מפולש כל שהוא פסול ושאינו מפולש בכאיסר ואם ניקב נקב שאין בו כאיסר ואינו מפולש אם יש בו חסרון פסול אבל חסרון בלא נקב כשר זה הבין הרא"ם בהרמב"ם ולפי' זה הרמב"ם מסכים על רש"י ז"ל לכל הדינים אבל לדברי ה"ה דהרמב"ם מפרש דמתני' תרתי פיסולי קתני נהי דלדין נקב מפולש ונקב כאיסר שוים הם רש"י והרמב"ם דפסולים בלא חסרון מ"מ בדין חסר כל שהוא נראה דיש הפרש ביניהם כדכתיב ונראה לע"ד דה"ה ומרן הב"י ס"ל דאע"ג דפירש"י במשנתינו ניקב וחסר חדא קתני היינו לומר שהנקב שאינו כאיסר ואינו מפולש אינו פסול אלא בחסרון