כפות תמרים קכב

המשנה פ"ג דדמאי כתב שלא הותר הדמאי אלא כשאוכל העני אצל בעל הבית אבל כשיחלקו להם הקופה ובא לרשותו חייב להפריש וכו' יעו"ש ק' לפי' דא"כ ה"ק הכא מגו דאי בעי מפקר נכסי וכו' והלא אפי' יפקיר נכסיו אינו יכול לאכול דמאי שאצלו וי"ל דבדמאי שאצלו אינו חייב להפריש בהחלט אלא הדבר רשות הרוצה לתקן יתקן ואם לא ירצה לא יתקן אבל כשאוכל העני אצל בע"ה הותר לו לגמרי ולא חייבוהו כלל לו' הרוצה לתקן יתקן ועיין מ"ש בתי"ט פ"ג דדמאי דהרמב"ם חזר בו בחבורו פ"י ה' מעשר דאפי' אוכל אצל בע"ה צריך להודיעו שהוא דמאי והרוצה לעשר יעשר ומה שהקשה התי"ט על פי' הרמב"ם מההיא דמערבין בדמאי מגו דחזי ליה ל"ק כלל דהא הרוצה לתקן יתקן ומי שאינו רוצה לא יתקן כדפרישית ודוק:

תוס' ד"ה וא"ר הונא תנא בש"א וכו' ותימה מאי קמ"ל וכו' וכ"כ התוס' פ"ג שאכלו דף מ"ז ע"א וק"ל דהכא שפיר אצטריך ללמד לנו ס' ב"ש כדי שנבין משנתינו דקתני אתרוג של דמאי ב"ש פוסלין דטעמייהו הוי משום דס"ל אין מאכילין את העניים דמאי ובמה שתרצו התוס' דקמ"ל ר' הונא דאי משכחת סתמא דתני אין מאכילין ב"ש היא ולא סמכיין עלה ק"ל דגם זה פשיטא דהרי בפ"ג דדמאי קתני בהדייא בש"א נותנים את המעושר לשאינו מעשר וכו' אלמא דס"ל לב"ש אין מאכילין את העניים דמאי ומאי קמ"ל רב הונא וצ"ע:

א"ר חסדא ל"ש אלא במקום א' וכו' א"ל רבא וכו' ק' דמה יתרץ ר"ח לקו' זו והלא פיסול מנומר איתיה בברייתא לקמ' וא"א לר"ח שיכחישהו ושמא ר"ח ס"ל דלא חשיב מנומר אלא כשיש ב' וג' חזזית בצד א' של אתרוג דהם סמוכים זה לזה ואז נר' כמנומר אבל כשהחזזית הם ב' וג' מפוזרים ברובו של אתרוג בהקפו דבכל צד א' יש חזזית א' ומי שעומד מרחוק אינו רואה אלא חזזית א' בכה"ג לא חשיב מנומר לר"ח ורבא ס"ל דאף בכה"ג חשיב מנומר וראוי לפוסלו טפי מאם היה לו חזזית א' גדולה שתוספות רובו של אתרוג אך ק"ל דהכא חשיב מנומר כשיש חזזית בב' וג' מקומת ובפרק הקומץ דף כ"ט אמרי' ס"ת שיש לו ג' טעיות של חסרות בכל דף יתקן אבל אם יש בו ד' יגנז מ"ט א"ר כהנא משום דמחזי כמנומר וכ"כ הרמב"ם פ"ז דה' ס"ת וטי"ד סי' רע"ט ושמא יש לחלק דבס"ת שהוא שעור גדול לא חשיב מנומר אלא בד' טעיות אבל אתרוג שהוא כביצה ויותר כיון דשעורו מועט אפי' בב' וג' מקומות חשיב מנומר:

אלא אי אתמר הא אסיפא אתמר וכו' כך היא הגירסא בדפוס ויניצייא ורש"י כתב ה"ג אלא אי אתמר אסיפא אתמר משמע דבא לדחות הגי' הנז' וכן גרסי' בדפוס אמשטרדם בלי תיבת הוא. ויש להתבונן מה הפרש יש בין הגירסאו' ויראה דיש נפקותא בינייהו דינו של הראב"ד שכתב הרא"ש והטור בשמו דמ"ש אבל בב' וג' מקומות הוי ליה כמנומר ופסול היינו שנתפזר הנימור ברובו של אתרוג אבל נתפזר במיעוט כשר והרא"ש גמגם על פירש הראב"ד דמשמע דאפי' נתפזר במיעוטו פסול וזו היא ס' רי"ץ ן' גיאת כמ"ש הטור סימן תרמ"ח ולפי זה אם גרסינן אלא אי אתמר הא ר"ל דבר זה שאמרת דבנתפזר ברובו דכשר זה המציאות עצמו של נתפזר ברובו אסיפא אתמר לומר שהוא פסול כיון שנתפזר ברובו אבל נתפזר במיעוטו כשר וזה כס' הראב"ד אמנם רש"י דוחה גיר' זו וגרס אלא אי אתמר אסיפא אתמר לרמוז לנו דס"ל לרש"י כמו שגמגם הרא"ש על הראב"ד דאפי' נתפזר במיעוטו פסול:

א"ר ועל חוטמו אפי' במשהו פסול זו היא נסח' הגמרו' שלנו ומדברי המפ' יר' דגורסים א"ר ובחוטמו ואפי' במשהו פסול וזה יר' דהיא נסחת רש"י שכתב ובחוטמו בעובי גבהו וכו' ומשמע מתוך פרש"י שאין כל השיפוע עד הפטמא נקרא חוטם אלא דוקא עובי גבהו שממנו משפע ויורד כדכתב הרא"ש וי"מ דס"ל דמה שפוסל חזזית כל שהוא הוא בשיפוע עצמו לא בעובי גבהו והיה נרא' דגם המפרשים האלו מפרשי' חוטמו עובי גבהו כדפרש"י והטעם דנחלקו בדין זה והיכא פוסל חזזית כל שהוא זה תלוי בשינוי הנוסחאות דלפי גיר' רש"י דגריס א"ר ובחוטמו אפי' במשהו פסול היינו עובי גבהו לא השיפוע והמפרשי' דס"ל דפיסול חזזי' כל שהוא הוא בשיפוע לא בעובי גבהו גרסי' א"ר ועל חוטמו כלו' במקום השיפוע שהוא על חוטמו אפי' במשהו פסול אבל בחוטמו דהיינו עובי גבהו אינו פוסל במשהו ודע דעל מה ששנינו נטלה פטמתו פסול פי' הרמב"ם פ"ח ניטל דדו והוא הראש הקטן ששושנתו בו פסול ועוד כתב עלתה חזזית על דדו אפי' בכ' שהוא פסול עכ"ל יר' מדבריו אלו דאינו פוסל חזזית בכל שהוא בשיפוע האתרוג אלא הפיסול הוא בדדו דהיינו בעץ שקורין אנו פטמת דאותו עץ הוא מגוון האתרוג ולפעמים ימצא בו חזזית כל שהוא בזה הוא דפוסל חזזית כל שהוא אבל בשושנה עצמה שהיא על הדד אינה מגוון האתרוג ול"ש לו' בשושנתו דעלתה בו חזזית אפי' במשהו והרי"ף כ' נטלה פטמתו פי' דד של אתרוג והוא חוטמו וכו' וכ' הר"ן פי' פי' הרי"ף דפטמתו היא השושנה כמו שקורין וכו' יעו"ש וק"ל על הר"ן לפי מה שהבין מדברי הרי"ף דשושנה שעל הדד קרי לה הרי"ף פטמת וחוטם איך אפשר לפרש לפ"ז א"ר ובחוטמו אפי' במשהו פסול הלא בשושנה שעל הדד לא שייך בה לומר שעלתה בו חזזית וכן מצאתי להרא"ם בחדושי סמ"ג דהקשה כן יע"ש ולעד"נ דהרי"ף לא בא אלא לאפוקי המפרשים דס"ל דפי' ניטלה פטמתו היינו בוכנתו של עוקץ האתרוג לאפוקי זה פי' דפטמתו היינו דדו של אתרוג והוא חוטמו והוא שושנתו והרי"ף קרי לעץ שע"ג ראש האתרוג בג' שמות חוט' שושנה פטמה ומה שאנו קורין שושנה דהיינו אותו דבר רך שע"ג הדד מודה הרי"ף דאם ניטל כשר כסברת הרמב"ם וזה דעת מרן סי' תרמ"ח שכתב וכתב ה"ה שנראה מדברי רמב"ם כו' ולי נראה שהרי"ף נמי סובר כהרמב"ם כו' יע"ש ולכאורה קשה על מרן שכתב ואין השושנה נקראת דד ולא חוטם דהרי כתב הרי"ף והוא חוטמו והוא שושנתו ויראה דכונתו לומר דהשושנה שע"ג העץ אינה נקראת דד ולא חוטם אבל הדד עצמו לפעמים קורין אותו שושנה או חוטם ולפ"ז הא דאמר ר"י ובחוטמו אפי' במשהו פסול פירש חוטמו הוא העץ שהשושנה בו והוא ירוק מגוון האתרוג ולפעמים ימצא שם חזזית כל שהוא כמין נקודת שחורה או אדומה וכיון שהשושנה נקרא חוטם לדעת הרי"ף והר"מ א"כ בגופו של אתרוג אפי' בראשו בשיפוע אינו פוסל חזזית כל שהוא אלא ברובו במקום א' או אם החזזית מפוזר בב' וג' מקומות ובכן ק"ל על הרא"ש שכתב אבל מדהזכי' הרי"ף ור"ח החוטם אצל הפטמא משמע שהשיפוע קרוי חוטם וכן עמא דבר שמעובי גבהו עד הפטמת פוסלין חזזית כ"ש עכ"ל וכתב מרן ס"ס תרמ"ח ואיכא למידק דמשמע מדברי הרא"ש כו' וי"ל כו' עכ"ל ודברי הרא"ש ומרן הב"י הללו תמוהים הרבה בעיני דהא הרי"ף קרא לחוטם דד ושושנה וכמה יגיעות יגענו ליישב דברי הרי"ף דאין כונתו על השושנה שעל גבי הדד דבשושנה עצמה אין נפסל בניטל ואין שייך לומר בו עלתה חזזית והעלה מרן הב"י דכונת הרי"ף הוא על הדד עצמו דהיינו העץ שבו מונחת השושנה כדברי הרמב"ם וזה נקרא דד וחוטם וא"כ אין ללמוד מדברי הרי"ף דמיקרי חוטמו אלא הדד שהוא העץ שמונחת בו השושנה לא השיפוע של אתרוג וא"כ מנ"ל לומר דשיפוע של אתרוג יקרא חוטמו לפסול בו חזי' כל שהוא לדעת הרי"ף וצ"ע ושמא יש לומר דס"ל להרא"ש דכשם שהדד של אתרוג נקרא חוטם בשביל שהוא מחודד כמו כן השיפוע של אתרוג שהוא מחודד נקרא חוטם ולגבי ניטל הפיטמת כשניטל הדד שהוא העץ שהשושנה בו פסול אף על גב דלא ניטל שיפועו של אתרוג דאלו ניטל גם שיפועו הוי ליה חסר וזה הוא פיסול אחר אבל לענין חזזית אם עלתה חזזית בשיפועו פסול דהשיפוע גם כן נקרא חוטם מפני שהוא מחודד כדד של אתרוג ודוק:

ניטלה פטמתו תני ריב"א ניטלה בוכנתו פרש"י במתניתיה הוה תני כו' וקשה אמאי שינה הגירסא ריב"א ואמאי לא תני פטמתו דהוא לשון משנה כמו פטמא של רמון י"ל דכונת ריב"א לאשמועינן דאינו נפסל אלא בנטילת הדד דהיינו העץ שהשושנה בו דהעץ הוא חד ועשוי כמין בוכנא דהוא קשה למעוטי נטלה השושנה שע"ג הדד שהוא דבר רך ואינו עשוי כמין בוכנא שהוא קשה ודוק:

כתב עוד רש"י אבל ר"י הלוי כו' והיינו דתני ריב"א כו':

קשה מה נתכון ר"י הלוי במ"ש והיינו דתני ריב"א וכו' דלכאורה נראה שפת יתר דהרי בתחלת פי' דפי' פטמתו ועוקצו ב' בזנב כו' ידענו הפי' הזה ויראה דר"י הלוי נתכוון להכריח פירושו כלומר בשלמא לפי' זה דב' בזנב א"ש דשינה ריב"א לשון המשנה ה ותני בוכנתו במקום פטמתו לאפוקי שלא נפרש פטמתו לצד ראש האתרוג וגם דמתייש' שפיר גבי עוקץ שנכנס בגוף האתרוג לשון בוכנא כבוכנא הנכנס ומכה באסיתא אבל אם נפרש בוכנתו בראש האתרוג שנטל הפטמת הדד שבראשו אינו מתיישב שפיר לשון בוכנא זה נראה בכונת דבריו ולפ"ז קשה על הר"י הלוי דכיון דכל הכרח פי' הוא ליישב לשון בוכנא דהוי כבוכנא המכה באסיתא הרי יכול לומר פי' זה בדד שבראש האתרוג ולימא דה"ק ניטלה בוכנתו היינו שניטל הדד שבראש האתרוג ממקום חבורו ונשאר כמין גומא בראש האתרוג והיינו כבוכנא דמכה באסיתא. ושמא י"ל דס"ל דכשניטל הדד של אתרוג ונשאר כמין גומא זה ראוי לפוסלו מטעם חסר דכל מה שנחסר בראשו של אתרוג הוא מגוף בשר האתרוג דהוא רך ונאכל אבל גבי עוקץ כשיתלש העוקץ מעיקרו מה שנכנס בגופו של אתרוג אף על גב דנעקרה גופו גומא לאו חסר הוא דלא נחסר מבשר האתרוג אלא עץ העוקץ דאינו נאכל הוא דחסר משם וזה לא הי' נשמע מדין חסר להכי תני ניטלה בוכנתו פסול:

כתב עוד רש"י ולשון ר"י נ"ל וכו' וכונ' דבריו נ"ל דה"ק דלא מצינו בשום מקום פיטמא לגבי עוקץ ומעתה י"ל מה שהקשה ר"ת על רש"י שמצינו פטמא ועוקץ במקום א' בס"פ יוצא דופן כו' דמשנה זו ודאי לא נעלמא מעיני רש"י ז"ל אלא דהתם גבי בגרות הפיטמא הוא בראש הדד כמו פטמת של רמון וגבי פטמת הדד מצינו עוקץ גבי סי' בגרו' אבל גבי עוקץ דהוא בזנב בזה לא מצינו פטמא אצל עוקץ ומה שמצינו הוא עוקץ אצל פטמא שבראש הדד ולא מצינו פטמא אצל עוקץ דהיינו בזנב זה נ"ל בכונת רש"י וכ"ת תקשי לר"ת מאי ראיה מייתי מסי' בגרות י"ל דכונת ר"ת היא לומר דהכרעה זו של רש"י דהכריע מכח דלא מצינו פטמא אצל עוקץ אינה מכרעת דכיון דאשכחן לגבי פטמא עוקץ גבי סי' בגרות ה"ה גבי עוקץ וזנב הפירות שייך לומר פטמא אצל עוקץ. ואני שיירתי דרך לעצמי להכריע כלשון ר"י דפטמא הוא בראש האתרוג דאלו כפי' ר"י הלוי דניטלה פטמתו וניטל עוקצו שניהם בזנב לא היל"ל עוקצו לשון זכר דכיון דאעוקץ של הפטמת קאי היל"ל עוקצה דפטמת לשון נקבה אבל אי אמרת דניטלה פטמתו הוי לדד שבראש האתרוג וניטל עוקצו קאי לגבי האתרוג אתי שפיר דקתני עוקצו לשון זכר דאתרוג הוא לשון זכר ודוק: