כפות תמרים קיט

שלו עבה יעו"ש ולפ"ז א"ש אמאי לא פריך ואימא אתרוג מורכב דאתרוג מורכב אין טעם עצו דומה לפריו דהמורכב הוא חמוץ והר"מ אלשיך סס"י הנזכר נתקשה בזה יעו"ש ולע"ד הדבר ברור כדכתיב ודוק:

תניא היה רמ"א ממשמע שנאמר וכו' פרש"י ממשמע שנאמר ונטעתם וכתיב בסיפיה לא יאכל וכו' ובפרק כיצד מברכין דף ל"ו ובפרק יוה"ך דף פ"א גרסינן ת"ר היה רמ"א ממשמע שנאמר וערלתם ערלתו את פריו איני יודע שעץ מאכל הוא וכו' וא"כ לא היה לו לרש"י להכריח מדכתיב בסיפיה לא יאכל ודוק:

ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה ואין א"י חסרה כלום קשה כיון דדרש גופי הלכות שפלפלין חייבין בערלה למה זה דרש מילי דאגדה שאין א"י חסרה כלום י"ל דאם היינו אומר דאין פלפלין גדלין בא"י לא היינו יכולין לדרוש עץ מאכל דבא לרבות פלפלין כיון דאין פלפלין גדלין בא"י אבל השתא דידעינן מכח קרא דלא תחסר כל בה דא"י אינה חסרה כלום וגדלין בה פלפלין השתא מצינן למדרש שפיר דעץ מאכל אתי לרבות שפלפלין חייבין בערלה ולזה כיון רש"י במ"ש שלא תחסר כל בה ולמדך האי עץ מאכל דאפילו פלפלין בכלל ודוק:

תוספת ד"ה ללמדך שפלפלין וכו' כך פירוש בקונטרס וקשה דלאו בהכי תליא מלתא וכמה עצים שפלים יש להם תורת אילן כוונת דסימן עת לאיזו הוא אילן או ירק אמרינן בפרק כיצד מברכין היכא מברכין בפה"ע דכי שקלת ליה לפרי אית ליה לגזיזא והדר מפיק אבל היכא דכי שקלתא לפרי ליתיה לגוזזא דהדר מפיק מברכינן בפה"א וכ"כ הרמב"ם פ"ה דכלאים דין ך' ובא"ח סי' ר"ג וא"כ אם הפלפלין מוציא עליו מהעץ בכל שנה וודאי דמין אילן הוא אפילו דהוא נמוך לכן פי' התוספת דסלקא דעתך אמינא דכיון דסופן ליבש אפילו רטיבותא פטורין קא משמע לן וקשה דמה טענא היא זו משום דסופה לייבש הלא בעודם לחים ראוים לאכילה י"ל כיון דאין נוטעים אותם אלא ע"ד שיתייבש ויאכלו רובן ביבשותן שחוקי' בתבלין ואינם נאכלים בפני עצמם הו"א דאין עליהם תורת עץ מאכל ויהיו פטורין מערלה קא משמע לן ועיין מ"ש לעיל בחדושי פ' יוה"ך דהא דפלפלין חייבין בערלה היינו אליבא דר"מ אבל חכמים פליגי עליה דפטורין מן הערלה כיון דסופן לייבש וקרא דעץ מאכל אתי למעוטי נוטע לסייג ולקורות וכן יראה מדברי הרי"ף והרמב"ם דלא הביאו הא דפלפלין חייבין בערלה וע"ש באורך לעיל כתבו עוד וא"ת ומנ"ל דקרא בפלפלין וכו' קשה מה קשר יש לקושיא זו לפי דרכם והלא גם לפרש"י דפירש דהחדוש הוא דפלפלין חייבין בערלה דלא תימא מין ירק הוא מפני שהוא עץ שפל תקשי נמי מנ"ל לרבות פלפלין אימא דקרא איירי באתרוג יש לומר דכיון דהתוספת ס"ל דטענת עץ שפל אינה טענה לומר שהוא ירק לא שייך לאקשויי מנ"ל לרבות פלפלין דאדרב' ס"ל דפשיטא דפלפלין הוא עץ ולא הוי ירק אבל לדידהו דנתנו טעם לשבח לפטור הפלפלין מערלה משום דסופם לייבש קשה ואימא ה"נ דהפלפלין יהיו פטורים משום דסופן לייבש וקרא דעץ מאכל מיירי באתרוג ותרצו ויש לומר אתרוג אין זה חידוש וכו' וקשה נימא דלעולם קרא איירי באתרוג והחידוש הוא זה שנטע אילן של אתרוג למצות נטילת אתרוג מ"ד פטור כיון דלא נטעו לאכילה אלא למצוה קמ"ל קרא יתירה דעץ מאכל דכיון דהוא עץ מאכל וכוונתו לפריו אע"ג דלא נטעו אלא למצוה נהגה בו דין ערלה ודין זה הביאוהו הפוסקים בשם הירושלמי טי"ד סימן רצ"ד יעו"ש וכתב שם מרן דאיתא בירושלמי פ"ק דערלה וזה ימים ראיתי בספר דרישה ופרישה ובלחם חמודות וספר אזני יהושע דהקשו על הטור דהירושלמי לא אמר אלא בנוטע אילן לאתרו' למצו' דכיון דדעתו על הפרי לא דמי לנטע לסייג ולקורות דפטור מערלה אבל הנוטע דקל ליקח ממנו לולב למצות הו"ל כנטע לסייג ולקורות. ולעד"ן דהטור אזיל לטעמיה דפסק דהא דתנן נטע לסייג ולקורות דפטור היינו דוקא כשיש הוכחה לזה שאינו לצורך אכילה כגון אם הוא לשריפה שנטען רצופין ואם הוא לבנין שמשפה הענפים כדי שיתעבו ואם הוא לגדר שהוא במקום שצריך לגדר הא לאו הוכחה אף על גב דנטעם לסייג ולקורות ולשריפה חייב בערלה ונוטע דקל ללולב אין הוכחה דנטען ללולב לפי' פסק דחייב בערלה ודוק:

גמרא התם משום דלא אפשר כו' ק"ק מנ"ל דבעינן דמנכרא לקיחתה וי"ל במ"ש במ"ר פרשת אמור פ' שובע שמחות את פניך דדרשו אלו ז' מצות שבחג ד' מינין שבלולב וסוכה חגיגה ושמחה משל כו' יע"ש אלמא דצריך לפרסם הלקיחה של לולב ואתרוג ומיהו אכתי קשה איך ס"ד דפרי עץ הדר הוא פלפלין הלא נחלקו תנאי בשיעור רמ"א כאגוז רי"א כביצה ושיעורין וחציצין ומחיצין הל"מ כדאיתא בפ"ק דמכילתין וגרעין של פלפלין לית ביה הך שיעורא ושמא מה שקבלו הוא דשיעור אתרוג לענין שנגמר פריו למר הוי כאגוז ולמר הוי כביצה ולא נתפרש למאי הלכתא אתמר הך שיעורא וכשידענו דפרי עץ הדר הוא אתרוג למפרע ידעינן דהלכה שנתקבלה הוא לענין נטילת הלולב ואתרוג ודוק:

ד"א אל תיקרי הדר אלא הדיר כו' יראה דהכרח אל תיקרי הוא מדהל"ל פרי עץ הדר לכך דריש אל תיקרי כו' אלא דק' כו' ק"ק דנהי דתירץ ענין קטנים וגדולים אבל תמימים ובעלי כו' לא תירץ כלום דבשאר פירות נמי יש תמימים ובעלי מומין י"ל דהכתוב רומז דהוא אילן דומיא דדיר דיש לו גדולים משל אשתקד וקטנים משל שנה זו ויש בו תמימים ובעלי מומין והמל והזה בכל פרטיו לא יצדק אלא באתרוג וכיון שכן אף דשאר אילנות יש בהם תמימין וב"מ מ"מ אין בהם גדולים משל אשתקד וקטנים משל שנה זו הלכך לא יצדק לשון דיר בכל פרטיו אלא באתרוג:

רבי אבהו אמר אל תקרי הדר אלא הדר שדר כו' ק"ק איך רבי אבהו שהוא אמורא חולק על התנא יש לומר דתרי אמורא הוו אליבא דרבי מר אמר דרבי דריש לשון דיר ורבי אבהו אמר דר' דריש לשון דר באילנו משנה לשנה וק"ק להך דרשא דדר באילנו דמנ"ל דהוא אתרוג הרי הנרגנ"א חזינן דדר באילנו משנה לשנה י"ל דנהי דדר באילנו משנה לשנה מ"מ עיקר הפרי שבתוכו דהוא החמוץ מתקלקל ואינו מתקיים יפה אבל האתרוג דר באילנו ומתקיים בשנה הב' יפה כאלו הוא משנה א' ודוק:

פיסקא ושל ערלה פסולה מ"ט כו' חד אמר לפי שאין בה היתר אכילה פרש"י לפי שאין בה היתר אכילה ור"ח אמר לכם הראוי לכם בכל דרכי הנאתו וקשה דכיון דמ"ד לפי שאין בה היתר אכילה לא בעי דין ממון ה"ק רש"י דפי' לכם הוי הראוי לכם בכל דרכי הנאתו הרי א"צ בכל דרכי הנאתו כיון דלא בעי דין ממון אלא שיהא ראוי לאכילה לחוד ויש לדחוק ולומר דמ"ש רש"י ז"ל בכל דרכי הנאתו לאו דווקא אלא עיקר כוונת רש"י דהרגיש למה נקט התר אכילה ולא דין ממון נימא איפכא דבעי דין ממון ולא בעי התר אכילה ויכשיר אתרוג של טבל דיש בו דין ממון ואין בו התר אכילה ותירץ רש"י דהך מ"ד ס"ל דלכם הראוי לכם בכל דרכי הנאתו דהיינו התר אכילה דהיינו אורחיה שרוב הנאת הפירות הם לאכלם אבל הנאת דין ממון למכור פירות טבל או לקדש אשה בטבל הוא מלתא דלא שכיחא ולאו היינו דרך הנאתן אלא חשיב קצת שלא בדרך הנאתן ולפי' ס"ל להך מ"ד דפירש לכם הוי בהיתר אכילה דהיינו דרכי הנאתו ולא בעי דין ממון דהוי קצת שלא כדרך הנאתן ואידך מ"ד ס"ל דין ממון בעי' היתר אכילה לא בעיא לפי הס"ד משום דס"ל דעיקר פי' לכם הוי לממון שיהא רשאי למוכרו ולקדש בו אשה אבל היתר אכילה לא חשיב ליה לכם לפי הס"ד דיש פעמים דאדם אוכל מחמת כי משלחן גבוה קא זכי ולפי המסקנא א"ש טפי דמאן דבעי דין ממון בעי תרתי היתר אכילה ודין ממון משום דמשמע ליה פירש לכם בכל דרכי הנאתן בין ענין להיתר אכילה בין לדין ממון ודוק:

קס"ד מאן דבעי התר אכילה כו' קשה ה"ק קא סלקא דעתך מאן דבעי היתר אכילה לא בעי דין ממון הלא במסקנא קיימא הכי ואין הפרש בין ס"ד למסקנא אלא למ"ד דבעי דין ממון ואם כן היה לו לומר קא סלקא דעתך מ"ד דין ממון לא בעי היתר אכילה יש לומר דה"ק קס"ד דכשם דמאי דבעי היתר אכילה לא בעי דין ממון ה"נ מאן דבעי דין ממון לא בעי היתר אכילה:

ומיהו ק"ל לפי הס"ד דמאי דבעי דין ממון לא בעי היתר אכילה ה"ק דאתרוג של ערלה לית ביה דין ממון ואינו יכול לקדש בו אשה הרי אמרו בפרק כל שעה דף כ"ה ע"ב מר ב"ר אשי אשכחיה לרבינא דשייף ליה לברתיה בגהרקי דערלה א"ל אימור דאמור רבנן בשעת הסכנה כו' וב' התירוצים הם הלכה וכ"פ הרמב"ם פ"ה מהלכות יסודי התורה דשלא כדרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ ר מערלה הרי זה מותר ואפילו שלא במקום סכנה וא"כ הרי יכול לקדש אשה בפירות ערלה כיון דשרי ליהנות מהם שלא כדרך הנאתן וכן מצאתי בתוספת בפרק האיש מקדש דף נ"ו גבי המקדש בערלה ובכלאי הכרם אינה מקודשת כתבו התוספת אמאי אינה מקודשת הא שרי ליהנות שלא כדרך הנאתן כדאמרינן פרק כל שעה וי"ל כו' יע"ש הרי דלכל התירוצים משמע בהדיא דהיכא דמודיע לאשה דהפירות הללו ערלה הן ואינה יכולה ליהנות מהם אלא שלא כדרך הנאתן ויש שוה פרוטה שלא כדרך הנאתן מקודשת וראיתי להר"ן בס"פ האיש מקדש דהקשה קו' התוספת ותירץ באנפא אחרינא יע"ש ואיכא למידק אהא דכתב הר"ן שם דאם קידש באיסור הנאה מדבריהם אינה מקודשת דאינו כן דהא חזינן להר"ן גופיה ברפ"ק דפסחים גבי הא דאמרינן גבי חמץ ונבטליה בשית ומשני כיון דאיסורא דרבנן לא מצי מבטיל ליה דלאו ברשותיה קיימא דא"ר גידל המקדש אשה בחמץ משש שעות ולמעלה כו' עלה דהא כתב הר"ן פרש"י מתחלת שש והקשה עליו ר"ת כו' יע"ש הרי דכתב הר"ן דחמץ דרבנן בשעות דרבנן חוששין וי"ל דהכא גבי ערלה שלא כדרך הנאתן הוי כחמץ דרבנן בשעות דאורייתא דאינה מקודשת דערלה בכל זמן אסורה מדאורייתא ודע דהרמב"ם כתב רפ"ה דאישות כלשון הזה המקדש בדבר שהוא אסור בהנאה אפילו מדבריהם כו' וכתב ה"ה ז"ל ומ"ש ר' ואפילו היה אסור מדבריהם למדו מאיסור החמץ בשעה ו' כו' יע"ש נראה מדברי ה"ה דלדעת הרמב"ם בכל איסורי הנאה דדבריהם אינה מקודשת אפילו אין בהם שום צד דאורייתא כגון חמץ דרבנן בשעות דרבנן והקשה הל"מ על זה איך מסיים עלה וכן הסכים הרמב"ן דהרי הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות ריש פסחים דחה פרש"י דמפרש מו' שעות מתחלת שש ומפרש כפירש ר"ת מסוף שש ונדחק בקו' זו הרבה יע"ש ולעד"ן דלא קשיא דנהי דהרמב"ן הסכים דמ"ש רב גידל המקדש משש שעות היינו מסוף