כפות תמרים קיח

עלתה חוזית על רובו פשט המשנה משמע דקאי אאתרוג דהחוזית עלתה על רובו של אתרוג מכל צדדיו אבל הר"ן כתב ובירוש' אמרו דאפי' ברובו מצד א' עכ"ל ובסיפא דקתני על מיעוטו כשר ק' הך סיפא למאי אצטריכא והלא מדיוקיא דרישא שמעי' לה והיה נר' לתרץ קושי' זו בקושי' אחרת דאיכא לאקשויי דרישא קתני על רובו פסול משמע הא במחציתו כשר ובסיפא קתני על מיעוטו כשר הא במחציתו פסול וק' דיוקא אדיוקא ואם נאמר דסיפא דוקא א"ש דאצטריך למיתני סיפא על מיעוטו כשר לאשמועינן דמחצה על מחצה נמי פסול דומיא דרובו והטור הביא פלוגתא בזה וז"ל ואם הוא מחצה על מחצה כו' עכ"ל ולכאורה קשה אמאי לא דקדקו לדינם מן המשנה דה"ר יחיאל יאמר דמחצה על מחצה כשר כדמשמע מרישא דמתניתי' ולימא נעשה מחצה על מחצה כעלתה על מיעוטו דכשר והראב"ד יאמר מחצה ע"מ פסול כדמשמע מסיפא דמתני' ולימא נעשה מחצה ע"מ כרובו דפסול וי"ל דפשיטא דהכי מפריש למתני' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אלא משום דק' מאי חזית דנעבד נעשה מרישא לסיפא נעביד נעשה מסיפא לרישא לכן כל א' בקש לו הכרע מהס':

אמנם ראיתי להר"ן דלא עמד בקו' זו דק' רישא אסיפא ואדרבה הקשה בפשיטות דסיפא דעלתא על מיעוטו כשר למאי אצטריכא והלא מדיוקא דרישא שמעינן לה ותירץ דאצטריכא וה"פ דרישא דסד"א דמאי דתני עלתה חוזית על רובו היינו שממש רובו מלא חוזית אבל אם החוזית אינו על רובו ממש אלא הוא מפוזר ברובו זעיר שם זעיר שם בשנים וג' מקומות כל שאין בין כל החוזים שיעור שיעלה כדי רובו הו"א דכשר משום הכי הדר תנא עלתה חוזית על מיעוטו כשר כו' עכ"ל ובתחיל' תירוצו של הר"ן שניתי לשונו בתוס' ביאור להבין דבריו על בוריין ויראה מתוך דבריו הללו דאזיל בשיטת הראב"ד שכתב הרא"ש והטור בשמו דמ"ש בגמ' אבל בשנים או ג' מקומות הוי ליה מנומר ופסול היינו שנתפזר הנימר ברובו של אתרוג אבל אם נתפזר במיעוטו כיון שאינו אלא מצד א' של אתרוג כשר וק"ל על הר"ן דידיה אדידיה דאיהו כתב על רישא דמתני' בירושלמי אמרו דאפי' רובו מצד א' כמש"ל גם מרן סימן תרמ"ח כתב דנראה מדברי הר"ן שדעתו כדעת המפרשים דברובו של צד א' מפסיל יע"ש וכיון שכן ק' איך כתב דסיפא דמתני' אתא לאשמועי' דוקא על מיעוטו כשר אבל כשהחוזית מפוזרת ברובו של אתרוג פסול דמשמע דמפוזרת ברובו של צד א' כשר עד שיהיה מפוזרת ברובו של אתרוג וי"ל שדעתו של הר"ן הכי הוי דמפוזרת ברובו של צד א' נמי פסול ומפוזרת במיעוטי של צד א' כשר ולפי זה בפי' רובו דמתני' פליגי הראב"ד והר"ן דהראב"ד ס"ל רוב' של אתרוג והר"ן ס"ל רובו של צד א' אבל בפי' דשמעתא דאמרי' אבל בב' וג' מקומות הוי ליה כמנומר ופסול שוו תרווייהו דלא פסל אלא ברובא להראב"ד ברוב האתרוג ולהר"ן ברוב צד א' למעוטי המפרש דס"ל דמ"ש בגמ' אבל בב' וג' מקומו' פסול הוי אפילו במיעוטו וא"ת לדברי המפרשים הפך דברי הר"ן איך יתרצו הך קושיא סיפא למאי אצטריכא ולזה י"ל דהא קמ"ל עלתה חוזית א' על מיעוטו כשר אבל ב' וג' חוזית אע"ג דעל מיעוטו הן פסול וכ"כ הרא"ש והתי"ט יע"ש וכיון שכן ק' על הר"ן דכיון דדין זה דאמרי' בגמרא אבל בב' וג' מקומות פסול יצא לו לתלמוד מכח דקדוק סיפא דמתניתי' שהיא משנה יתירה מנ"ל להר"ן דבא ללמד דהפיזור יהיה ברובו לימא דבא ללמד דאם הפיזור הוא אפי' במיעוטו פסול וכדכת' הרא"ש והתי"ט. וי"ל דטעמו של הר"ן משום סברת הראב"ד דלא מסתבר לומר שאם היו באתרוג כמין ב' טיפין וג' של נימור כל שהוא זה בצד זה דיהיה פסול ועוד יראה על פי מ"ש רש"י רפ"ב דגיטין גבי בפני נחתם חציו פסול דהיכא דיש משנה יתירה ואמרי' דאתא ללמד שום רבותא ולא פי' מאי רבותא אתא לאשמועי' ע"כ אין אתה רשאי לתפוס המרובה אלא רבותא זוטרתי וכי משמע לן אפי' רבותא זוטרתי תו לאו משנה יתירה היא עכ"ל וא"כ ה"נ הך משנה יתירה דעלתה חזית על מיעוטו כשר די לך שאת אמר דבא ללמד רבותא זוטרתי דאם היה בב' וג' מקומות מפוזרות ברובו פסול ועוד יראה דלפירוש זה של הראב"ד והר"ן אתיא מתני' כפי פשטה עלתה חוזית על רובו פסול בכל גוונא בין החוזית במקום א' בין מפוזר בב' וג' מקומות ברובו וסיפא נמי הכי קתני עלתה חוזית על מיעוטו בין במקום א' בין בב' וג' מקומות כשר. גם לפי דרך זה יתיישב קושי' מרן בפ"ח מלולב שכתב מעולם הוקשה לי בין בגמ' בין בפוסקים השתא בשני מקומות פסול בג' מבעיא ולא מצאתי לשום מחבר דבר בזה וצ"ע עכ"ל דלפי דרכו של הראב"ד והר"ן שאמרו דמ"ש בגמרא אבל בב' וג' מקומות פסול היינו כשמפוזר ברובו אבל במיעוטו כשר א"ש דאלו היה אומר אבל בשנים מקומות פסול כשמפוזר ברובו הייתי מדייק אבל במיעוטו אפי' שמפוזר בב' מקומות כשר הא אם מפוזר בג' מקומות אפי' במיעוטו פסול להכי נקט ב' וג' מקומות פסול דהיינו מפוזר ברובו לאשמועינן דבמיעוטו אפי' מפוזר בג' מקומות כשר וכן ראיתי שתירץ הרב מו"ח בעץ החיים וע"ש וא"ת לסברת שאר מפרשים דמ"ש בגמרא אבל בשנים וג' מקומות פסול היינו אפי' במיעוטו וכן נראה שהיא סברת הרמב"ם שסתם וכתב עלתה חוזית עליו אם בב' וג' מקומות פסול דמשמע דהוי אפילו במיעוטו קשיא קו' מרן השתא ב' פסול ג' מבעיא כדפריך פ' מפנין השתא ה' מפנין ד' מיבעיא וכן פריך בכה"ג בכמה דוכתי ולזה י"ל דבפרק במה אשה דף ס' גבי סנדל המסומר דנשרו רוב מסמרותיו ונשתיירו בו ד' או ה' מותר דפריך עלה השתא ה' שרי ד' מיבעיא הקשו התוס' דחזי' בקצת דוכתי דפריך הכי ובקצת דוכתי לא פריך הכי כו' יע"ש התירוץ. ולפ"ז ה"נ גבי אתרוג כיון דב' וג' מקומות לא הוי דוקא לא שייך לאקשויי דה"ק ב' וג' וכ"ש טובא כדאמרי אנשי ודוק:

נטלה פטמתו. פי' רש"י ראש אתרוג ודוגמתו הפטמא של רמון ע"כ ופטמא של רמון היא משנה פ"ב דעוקצין ומייתי לה תלמודא בר"פ העור והרוטב דף קי"ח:

ופי' פטמא של רמון הוא כמין דד ואין לפרש פטמא עוקץ דהכי קתני התם פטמא של רמון מצטרפת והנץ שלו אינו מצטרף והיינו ודאי בראש הרמון דהדד הוא פטמא והנץ שלו הם החוטים הדקים כדפי' ר"ע שם אמנם רש"י בסוגית הגמרא מייתי פי' ר"י ובס"ד לקמן נבאר יפה מה שיש לדקדק בכל הסברות אך עתה נדייק לשון המשנה דקתני ניטלה פטמתו דאמאי נקט כי האי לישנא לימא נטלה הפטמת אלא יראה דבא לרמוז מ"ש הרא"ש והטור סי' תרמ"ח על אתרוגים שאין להם פטמת מתחלת ברייתם דהם כשרים והם נכרים שיש במקום הפטמת כמו גומא מתחלת ברייתם כמ"ש המבי"ט ח"ג סימן מ"ט והרדב"ז סי' קי"א דהם כשרים דכך דרך ברייתו יעו"ש איברא דהיה נראה לגמגם על זה ממ"ש בתה"ד סי' צ"ט והביא מרן סימן תרמ"ח דאין להכשיר אותם חוזית שקורין פל"ט מא"ל וכו' יע"ש ויראה לי דיש לחלק דבשלמא חוזית פל"ט מא"ל שנולד באתרוג מחמת שנולד בצד העלין ומדוחק העלין שהיו בצדו הולידו בו החוזיות יש לפוסלו אף על גב דתחלת ברייתו כך היא משום דאתרוג זה טבעו יפה והעלין קלקלו ועשאוהו בעל חוזית דאלו לא היו עליו העלין היה גדל יפה ולפיכך דין הוא שיפסל אבל מין זה שאין בו פטמת כיון דברייתו כך היא מבלי שום סיבה דין הוא להכשירו דהדר מיקרי אפי' בלא פטמת כיון דברייתו כך היא כנ"ל ויש אילן דמקצת האתרוגים שלו יש להם פטמת ומקצתם אין להם מתחלת ברייתם ובהנך היה נראה דהם פסולים כיון דיש באילן זה אתרוג עם פטמת זה שגדל בלי פטמת פסול ומתוך לשון אחר שהביא מרן סי' תרמ"ח יש להכשירן וצ"ע לדינא ומכאן תשובה למ"ש הרדב"ז סימן קי"א דטעם ק"ק מסתערב שבמצרים שהם מכשירים האתרוגים של מצרים שיש בהם חוזית משום דכך היא ברייתם כמו שמכשירין אתרוגים שאין להם פטמת משום דכך היא ברייתם דיש לחלק בין הנושאים כדכתיב ומיהו יש ליישב דבריו ע"פ מ"ש ה"ה בסוף התשובה דהעולם נוהגים להכשיר אותו פל"ט מא"ל דחשיבי ממראה האתרוג ולא מיקרי אינו הדור משום כך יעו"ש ומ"מ הנה נתבאר דאתרוגים שאין להם פטמת מתחלת ברייתם כשרים הם ואפשר דלזה רמז התנא דקתני פטמתו ולא קתני הפטמת דמשמע אפי' שאין לו מתחלת ברייתו והשתא דקתני פטמתו משמע אותו שהיה לו פטמת ונטלה הימנו אבל אתרוג שאין לו פטמת מתחלת ברייתו כשר ואיידי דתנא רישא פטמתו תנא נמי סיפא עוקצו:

נקלף נסדק בהך חלוקא דנקלף אמרי' עלה בגמרא א"ר האי אתרוגא דאגליד וכו' והא אנן תנן נקלף פסול ל"ק הא בכולה הא במקצתה. וקשה כיון דיש חילוק בנקלף דיש נקלף דכשר ויש נקלף דפסול אמאי התנא לא תני בסיפא דיש נקלף כשר דהא חזינן דהתנא תני דבר והפכו בענין חזזית ופטמה ובענין ניקב ואפשר לומר כשנקשה קושיא אחרת אמאי שם חלוקה זו דנקלף ונסדק בין החלוקות שיש בהם רישא לפיסולא וסיפא להכשירא דכיון דחלוקה זו דנקלף ונסדק לא תנא בהו בסיפא שום חילוק להכשיר לא הי"ל להשימם בין החלוקות שיש בהם רישא וסיפא אלא די"ל דלהכי שם התנא חלוקה דנקלף ונסדק בין החלוקות דיש בהם רישא וסיפא לרמוז לנו דגם בנקלף ונסדק יש פעמים דהוא כשר ויש פעמים דהוא פסול דומיא דאידך חלוקות דיש בהם חילוק ומכח זה א"ר האי אתרוגא דאגליד וכו' כשירה משום דיש חילוק בין נקלף מקצתה לכולה והתנא לא חש לבאר חילוק זה משום דסמך דנבין הענין מתוך דשנ' חלוקות הללו בין שאר חלוקות ודוק:

דף לה ע"א גמרא תנו רבנן פרי עץ הדר שטעם עצו ופריו שוה. י"מ דמפיק לה מיתורא דתיבת עץ דהיה לו לומר פרי הדר שהפרי הוא הדר לא העץ כך כתוב הרא"ם בפרשת אמור וי"ת בראשית דף ק"ח. ולא נהירא דאם לא היה אומר תיבת עץ לא הייתי יודע אם הוא מפרי העץ או מפרי האדמה וכן ראיתי דהקשה בס' ש"ש פרשת אמר אלא נראה דנפקא ליה דהיה לו לומר פרי מעץ הדר ואמר פרי עץ הדר לומר שיש טעם לעץ כטעם הפרי שיש בו מרירות וחריפות וא"ת דלמא הוא לימו"ן או נרנג"ה שהעץ שוה לפרי בטעם וחריפות י"ל דעיקר פריו של הלימון והנרנגנ"ה הוא החמוץ שבתוכו והוא מרובה על קליפתו ונמצא דעיקר פריו הוא חמוץ ואין עצו חמוץ אלא טעמו כקליפת הפירי אבל אתרוג חמוץ שבתוכו הוא מועטיו לא נחשב לפרי ועיקר פריו הוא קליפתו דהיא גסה ביותר ויש בה מרירות וחריפות וטעם עצו כטעם פריו וכן יראה האדם דהחמוץ של אתרוג הוא מועט וכ"כ מהר"מ אלשיך ז"ל סי' ק"י על יחור של אתרוג שהורכב באילן של לימון אותם אתרוגים פסולים ונתן סימן כי המורכב החמוץ שבתוכו הרבה מה שא"כ לבלתי מורכב שהחמוץ מועט והקליפה