כפות תמרים קיג

ובתשובת הריב"ל ח"ג סימן ס"ח מייתו שם גט א' שכתב בעיר בבל וכתבו שם בבל בגט והוא העיר שנקראת עתה בפי העם בגדד וכן ראיתי בתשובת מהרי"ט א"ה ס"ס י"א דהביא ראיות רבות דשם העיר הוא בבל וע"יש ומ"מ לענין הדין אין התוספת חלוקים על רש"י דאם נשתנה שם העיר דאין כותבין אלא שם אחרון וכ"כ מהר"י סגל סימן קי"א ומהרי"ט שם ובספר שמות דף ק"ו ועיין תשובת הרד"ך בית ד' על מתא ארטה יעו"ש ויש לתמוה דהרי ראינו כמה עיירות כגון צובא וסינים דנשתנו שמם לקרותם חלאב וטריפיל ואין כותבין בגט רק שם הקדום צובא וסינים וראיתי בתשובת מרן דף ס"ה ישוב לזה דשאני סינים וצובה שכך רגילים לכתוב מיום שנתיישבו ואע"פ שנשתנו שמם בפי העולם לא שינו ממה שהיו רגילין לכתוב יעו"ש ועיין בספר מקור ברוך סי' ט"ו ובחבורי ס' גט פשוט סי' קכ"ח הארכתי בזה יעו"ש:

דף ל"ד ע"ב מתני' רי"א ג' הדסים וכו' קשה למה הוצרך להזכיר לולב א' אתרוג א' והלא בלולב ואתרוג לא נחלקו ואם נאמר דאיהו בא לאפוקי שלא תאמר ב' לולבים דקרינן כפות דמשמע תרי וכן דלא תאמר פרי עץ הדר ג' א"כ ישנא אותם כסדרן בכתוב ולימא אתרוג א' ולולב א' וג' הדסים וב' ערבות י"ל דודאי ר"י לא הוצרך ללמדנו דלולב א' ואתרוג א' אלא הוצרך לאמרו לאפוקי רבי עקיבא דאמר כשם דלולב א' ואתרוג א' כך הדס א' וכו' לאפוקי זה אר"י ג' הדסים וב' ערבות אע"ג דלולב א' ואתרוג א' ודוק:

אפי' ב' קטומים פרש"י אהדסים קאי ובגמ' פריך וכו' א"ל מה בא רש"י ללמדנו י"ל דבא לאפוקי שלא נפרש דאג' מינין שהן נאגדין באגודה דהיינו לולב והדס וערבה קאי וה"ק אפי' ב' קטומי' דהיינו הדס וערבה וא' דהיינו לולב אינו קטום מהני דדוקא לולב שהוא גבוה מכל מיניו פוסל בו קטום דהיינו נקטם ראשו אבל הדס וערבה לא איכפת לן אם נקטמו ראשן לאפוקי זה כתב רש"י דאהדס קאי וההכרח לזה מדפריך בגמ' ממ"נ וכו' ומשני חוזר בו ר"י ולא מצטרך אלא הדס א' מכל זה שמעינן דכשאמר ר"י ואפילו ב' קטומים אהדס קאי עוי"ל דרש"י אתי לאפוקי דלא נימא דכשם דחזר בו ר"י גבי הדם ולא מצריך אלא א' שאינו קטם ה"נ חזר בו גבי ערבה ולא מצריך ב' אלא בד א' של ערבה שאינה קטומה כר"ע לאפוקי זה כתב רש"י ז"ל אהדסי' קאי דחזרת ר"י אינה אלא לגבי הדס אבל מערבה לא חזר בו ובעי ב' ערבות ודוק:

רט"א אפילו ג' קטומים פירש"י דלא בעי הדר בהד"ס. נראה דכונתו לו' דדוקא בהדס לא בעי הדר ומכשי' קטום אבל בערבה פוסל בה קטום וכבר כתבו הרא"ש בשם ה"ר ישעיה וה"ה בשם הרמב"ן דהא דמכשיר הדס קטום טפי מלולב וערבה משום דענפיו חופין את עצו ואין קטימתו נראית ודוק:

תוס' ד"ה ענף עץ כו' פי' בקו' כו' זה הדבור ק' להולמו ובספר קרבן אהרן דף רנ"ח ע"ג כתב דרכים רבים וכולם יש לגמגם בהם יע"ש ומה שנראה לע"ד הוא דכוונת התוס' דה"ק דמתחלה הקשו על פירש"י דהיאך דריש לתיבות דענף עץ עבות לתלתא והא אצטריך לדרשא דענפיו חופין את עצו ומפני שלכאורה יש לומר דמדלא קאמר בהדיא הדס ואמר ענף עץ עבות דרשי' שהם ג' דוגמא דהא דאמרי' מ' נדה דף ס"א ע"ב גבי כלאים דלאו דאורייתא עד שיהא שוע טווי ונוז שהוא נוטריקון של שעטנז ופריך ואימא או שוע או טווי או נוז ומשני מדאפקיה רחמנא בחד לישנא לומר שעטנז לא הוי כלאים מן התורה עד שיהא שוע טווי ונוז וא"כ ה"נ י"ל מעין זה מדלא קאמר בהדיא הדס ואמר ענף עץ עבות דרשי' שהם ג' והתוס' דחו תי' זה משום דא"כ תקשי וא"ת ולימא פרי עץ הדר ג' מדלא קאמר אתרוג בהדיא וע"כ לתרץ קו' זו דלא אמרינן פרי עץ הדר ג' משום די"ל דמדרשא דפרי עץ דרשינן שטעם עצו ופריו שוה לומר לך שהוא אתרוג וכיון דהתיבות אצטריכו לגופייה ללמד שהוא אתרוג לא דרשי' להו מניינא לומר דבעי ג' אתרוגים מדלא כתיב אתרוג בהדיא וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתא איך דריש ג' מג' תיבות והלא ענף עץ עבות אצטריך לדרוש שענפיו חופין את עצו זהו כונת התוס' לדעתו ונמצא דהניחו הקושיא על רש"י בתימה ולא פי' לנו התוס' מה הם סבורים מנ"ל לתנא לומר דענף עץ עבות הם ג' וראיתי בס' קרבן אהרן דכתב דהתוס' ס"ל דכך מסור בידו דר"י הל"מ יע"ש. ודברים הללו תמוהים הם בעיני דאיך אפשר לומר דמה שהיה אומר ר"י בתחלת דבריו דהם ג' הוא הל"מ והלא אח"כ חזר בו ר"י דאמר אפי' ב' קטומים וא' אינו קטום כלומר דלא בעי אלא הדס א' כר"ע ואם מ"ש תחלה היה הל"מ פשיטא דלא חזר בו. ואפשר לומר דהתוס' ס"ל דמ"ש ר"י ענף עץ עבות ג' היינו משום דר"י אינו מסתפק בעבות מהו דפשיטא ליה לר"י דעבות הוא הדס וכך שמו עבות כדמוכח בעזרא דכתיב צאו ההר והביאו עלי עץ זית ועלי הדס ועלי עץ עבות והקשו לעיל דף י"ב היינו הדס היינו עץ עבות ומשני הדס שוטה לסוכה ועץ עבות ללולב אלמא דפי' עבות ר"ל הדס משולש כמין עבות ושרשרות וא"כ בהך קרא דכתיב וענף עץ כו' מתיבת עבות ידעינן דהוא הדס ואם איתא דחד הדס בעי הול"ל וענף עבות אלא לומר לך דבעי ענף עבות כלומר הדס משולש וגם עץ עבות כלומר שיהיו ג' עצים של עבות זה היה סבור ר"י בתחלה ואחר כך חזר בו כדאיתא בגמרא ועוד אפשר לומר דמ"ש התוס' ונראה לי דמדרשא דעץ דרשינן שטעם עצו ופריו שוה ה"ג וי"ל דמדרשא דענף כו' וקאי להדס וכוונת דבריהם הכי הוי דמתחלה הקשו על רש"י ז"ל דהיאך דריש לתיבות דענף עץ עבות לתלתא והא אצטריך לדרשא דענפיו חופין את עצו כו' ומפני שלכאורה י"ל דמדלא קאמר הדס בהדיא ואמר הכי דרשינן שהם ג' א"כ גבי פרי עץ הדר נמי נימא שהם ג' מדלא קאמר בהדיא אתרוג זהו כוונתם במ"ש ותירץ דלעיל כו' והכח של זה התימה הוא משום קו' אחרת וא"ת ולימא פרי עץ הדר ג' ותירצו וי"ל דמדרשא שא דענף דרשינן כו' כלומר משום דלעיל דף ל"ב איכא פלוגתא דתנאי מנ"ל דענף עץ עבות הדס מר דריש לה ענפיו חופין את עצו וגם שיהא עבות קלוע אבל ראב"י דריש עץ שטעם עצו ופריו שוה. ונראה לי דמפיק לה מענף בנוטריקון עי"ן ונו"ן ר"ל ענפו כלומר עצו והפ"א ר"ל פריו וכ"ת ודלמא שהוא ענף של אתרוג או פלפלין שטעם עצו ופריו שוה לכך כתיב עבות ר"ל משולש וא"כ בשני תיבות הללו דענף עבות ידעינן דהוא הדס ותיבת עץ יתירא לדרשא ומדעץ לדרשא ענף עבות לדרשא ללמד דהם ג' אבל גבי פרי עץ הדר כל ג' תיבות צריכי ללמד שהוא אתרוג דפרי עץ ר"ל שטעם עצו ופריו שוה וכדי שלא תאמר שהוא פלפלין או הדס שעצן ופריין שוה כתיב הדר לומר לך הדר באילנו או מלשון הידור כדלקמן ונמצא לפי זה דהתוס' תירצו בעד רש"י ודוק:

תוס' ד"ה ערבי נחל ב' אפילו נותן כו' נראה דהתוס' באו לאפוקי שלא תאמר בערבה דכתיב ערבי נחל ואמרינן דהן ב' משום מיעוט רבים ב' בזה דוקא אם רצה להוסיף מוסיף דהא ערבי משמע נמי טובא אבל בהדס דהם ג' מכח דכתיב ענף עץ עבות הו"א דאינו יכול קמ"ל דגם בהדס יכול להוסיף א"נ י"ל דהתוס' באו לאפוקי שלא תאמר דוקא בהדס יכול להוסיף כדמוכח בסוגיא דידן דאר"י בחזרתו אפילו ב' קטומים וא' אינו קטום כלומר דהדס א' שלם בעי ואפ"ה יכול להוסיף ב' אבל בערבה דלא אשכחן בגמרא דיכול להוסיף לא יוסיף וזהו דעת ה"ה פ"ז שכתב שכיון שלא מצינו בגמרא התר תוס' אלא בהדס אין להוסיף במין אחר ע"כ וכתב מרן בכ"מ ואיני יודע היכן הוזכר התר תוס' בהדס עכ"ל והדבר ברור מתוך דר"י בחזרתו דיכול להוסיף בהדס וה"ה סבור דוקא בהדס משום דהוי נוי לא בערבה דלא הוי נוי ולאפוקי זה באו התוס' ואמרו דאפילו נותן כמה ערבות אין זה ב"ת ונראה לי דלדעת התוס' ה"ה אם הוסיף ולקח ב' לולבין או ב' אתרוגים דלית להו ב"ת אלא ע"כ מוסיף מין אחר וזהו דעת הראב"ד בהשגות וכבר הארכתי בזה בפרק ראוהו ב"ד גם עיין מ"ש לעיל גבי אין מוסיפין עליהם יע"ש:

ר"ט אומר ג' ואפי' ג' קטומים. מלשון זה נראה דר"ט בעי ג' מדאורייתא אלא דלא קפיד אקטומים דהא קתני רט"א ג' והדר קאמר אפילו ג' קטומים ומכאן ק' למ"ש הר"ן ז"ל בשם הרמב"ן דבמניינא אפשר דסבר ר"ט כר"ע יע"ש ואפשר דהם לא היו גורסים אלא רט"א אפילו ג' קטומים ודוק:

ר"ע אומר כשם שלולב א' ואתרוג א' כו' ק' דל"ל ב' ראיות מלולב ואתרוג בראי' א' סגי ולימא כשם שלולב א' כך כו' ותו למה הפך הס' דאתרוג כתיב בקרא בתחלה ואח"כ לולב. ואפשר משום דבאתרוג ק' דאימא פרי עץ הדר ג' כמ"ש התוס' לעיל וי"ל דמקשי' אתרוג ללולב דלולב הוא פשוט דהוא א' מדכתיב כפת חסר וא"כ כשם שלולב א' ואתרוג א' מכח היקש כמו כן הדס א' וערבה א' מכח היקש וכולהו ילפינן מלולב וא"ת איך אמר ר"ע ערבה א' והלא ערבי נחל כתיב דמיעוט רבים ב' י"ל דר"ע ס"ל כאבא שאול דדריש לעיל דף ל"ד ערבי ב' א' ללולב וא' למקדש ודוק:

אמר ר"א יכול יהא אתרוג עמהם באגודה א' כו' נראה דע"כ לא ממעטי' אלא שלא יהיה האתרוג באגודה א' עם הלולב אבל מ"מ בעי להסמך האתרוג עם הלולב בשעת נענוע ומרן הב"י סימן תרנ"א כתב אם צריך לחבר האתרוג עם הלולב בשעת נענוע כו' לא נתבאר בגמרא ולא בפוסקים אבל הר"מ ריקאנטי כתב בפרשת אמור צריך לסמוך הלולב והאתרוג עם שאר מינים כו' והביא חלום נורא בזה ופתרונו יע"ש ולעד"נ להביא ראיה לזה מתוך התלמוד דתנן לקמן אתרוג של תרומה טהורה ושל מעשר שני לא יטול ואמרינן בגמרא מ"ט לא יטול ר"א ור"ח חד אמר מפני שמכשירה וח"א מפני שמפסידה ופירש"י והתוספת מפני שמכשירה שהלולב כמו שהוא אגוד נותנים אותו במים כדי שלא יכמוש וכשנוטלו נוטפין מימיו על האתרוג ומהכא משמע בהדיא דצריך לחבר האתרוג עם הלולב דאם איתא דא"צ לחברו לא היה לנו לחוש מפני שמכשירו לקבל טומאה. והרמב"ם פ"ח פסק כמ"ד מפני שמכשירו באופן דדין זה של בעל החלום שרשו פתוח אלי מים התלמוד. וראיתי בדרשות הראנ"ח פרשת אמור דף קכ"ה שכתב דא"צ להפריד האתרוג מן הלולב וזה מתבאר בדברי הגמרא כו' יע"ש ולא ביאר לנו הראיה שיש לו מדברי גמרא ואני זכיתי לפתור החלום בראית התלמוד. ובהקומץ רבה דף כ"ז מייתי ברייתא דכולם צריכין להיות באגודה א' ומשמע שם דגם האתרוג צריך שיהיה באגודה והוא תימה וצ"ע:

תוס' ד"ה שתהא לקיחה תמה מה"ט נמי פסלינן אתרוג חסר משום דאין זו לקיחה תמה כך פירש"י לקמן דף ל"ז גבי ר"ח מטביל ביה ונפיק ביה דאתרוג חסר פסול בי"ט א' משום לקיחה תמה. כתבו עוד וביום ב' לא חיישינן אף על גב דקפדינן אד' מינין וטעמא פי' ריש פרקין ובהקומץ רבה כו' ודבר תימה הוא כו' ק' מה קשר לקו' זו על בה"ג במ"ש מקמי הכי דביום ב' לא חיישינן אחסר וקפדינן אד' מינין ונראה לי דהתוס' עשו הצעה זו דגם ביום ב' קפדינן אד' מינין כדי להקשות על