כפות תמרים קיב

ובה' דאמרי' מצד א' כשרה פשטא דמלתא משמ' כשרה בל"ש בדיקה אמנ' ראיתי בס"פ המדיר דכ' שם רש"י גבי מצד א' כשרה דמתוך עוביו של בית הכוסת אפשר שלא נקבתה כולו ע"כ ולכאורה דבריו תמוהים וכי משום אפשר מכשרינן לה אלא נראה דה"ק מצד א' כשרה ומיהו בדיקה בעיא דאפשר דניקבתה כולו ואפשר דלא נקבתה כולה וכשבדקנו כנגד המחט מבחוץ ולא ראינו נקב או קורט דם אז כשרה מכלל דבהמסס אם נמצא בו תחוב מחט מצד אחד דהיינו חצי העור אפי' שבדקנו כנגד המחט מבחוץ ולא נמצא נקב או קורט דם טריפה לדעת רש"י וטעמא יראה מדברי רש"י בשמעת' ובס"פ ב"מ משום דהמסס דופנו דק מאד וכשנמצא' מחט תחוב בחציו של עור אין חציו השני יכול להגין מפני דקותן משא"כ בעובי ב"ה דאם ניקב עור א' נשאר עור ב' להגין על הנקב ומתוך זה היה נראה דגם בעובי ב"ה אם ניקב עור א' שלם ורובו של שני ולא נשא' ממנו אלא כחצי עור בית המסס דהיא טריפה דאינו מגין מפני דקותו אמנם יש לחלק דשאני עור המסס דכיון דטבעו הוא דק כיון דניקב מקצ' חציו הב' אינו מגין אבל עור עובי ב"ה כיון דטבעו הוא עב וק' אפילו שלא נשאר ממנו אלא מעט הוא מגין ולדעת התוס' דטעמו דרש"י משו' דחיישי' שמא הבריא ולכך בהמסס מצד א' טריפה יש לחלק באופן אחר כמ"ש בתה"ד סי' קס"ה ורמזתיו לעיל:

תוס' ד"ה בית הכוסות כו' כך פי' בקו' ואת"ל כו' מדקדוק לשון התו' שכתבו ואת"ל משמע דטעמו דרש"י אינו משו' דחיישי' שמא הבריא אלא טעמו משום דעור המסס הוא דק ואינו מגין כדמוכ' מלשון רש"י כדכתיבנא אלא דאומ' התוס' סברא דנפשייהו דאת"ל דאין סברא שיהיה טריפה הואיל ולא ניקב אלא חצי העור יש ליישב פרש"י כותיה ולא מטעמא דמצינן לומר דכלהו ניקב וחיישי' שמא הבריא וכן נראה מתוס' פ' ב"מ דזו היא שיטת ר"י ע"פ פרש"י והא כותיה דרש"י ולא מטעמיה כנ"ל:

ובהא דכתבו התוס' טעמא דכולו ניקב וחיישי' שמא הבריא אפשר דכונתם לומר דחיישי' שמא ניקב לחוץ וקרום עלה בו והבריא כי היכי דחייש בפ' א"ט דף מ"ג ע"ב גבי ישב לו קוץ בושט דחיישי' שמא הבריא ועלה בו קרום למאן דחייש לס' דרוסה א"נ אפשר לומר דמ"ש התוס' חיישי' שמא הבריא פי' הבריא ניקב ואינו ניכר הנקב כי היכי דחייש גבי ישב לו קוץ בושט דחיישינן שמא הבריא והבריא לשון ניקב כמו וברא אותם בחרבותם ושני הפי' כתבם רש"י שם גבי ישב לו קוץ בושט יעו"ש ומתוך דברי תוס' דפר' ב"מ ותה"ד סי' קס"ה משמע דהפי' הוא דחיישי' שמא ניקב כל עור המסס וחזר והבריא ועלה בו קרו' דלאו סתימה היא יעו"ש אמנם ק' לפי מ"ש התוס' מ"ש דבהמסס כיון דניקב חצי העור חיישינן שמא הבריא ובעובי בית הכוסות אם ניקב עור א' לא חיישינן שמא נקב העור הב' והבריא וכ"ת דבעור א' שלם לא חיישי' שניקב והבריא והלא הושט יש לו ב' עורות חיצון אדום ופנימי לבן ואפ"ה אמרי' ישב לו קוץ בושט דחיישי' שמא ניקב העור הב' והבריא ואפשר היה לומר דשאני ושט דאגב דפעיא ביה וגמדא ביה לפי' אפי' שיש לו ב' עורות חיישי' דחזר הקוץ לתוך הושט ועלה קרום והבריא בעור החיצון אבל בעובי בה"כ דמינח נייח אין לחוש שחזר המחט לתוכו והבריא העור החיצון אך ק' דא"כ גם בהמסס נימא הכי דכיון דמינח נייח אין לחוש שחזר המחט לתוכו והבריא חצי העור החיצון ולא דמי לושט דפעיא ביה וגמדא ביה וכיון שכן ק' טובא מאי ראיה מייתו התוס' מושט להמסס אם הראיה היא ראיה ואין חלק א"כ גם בעובי בה"כ ליחוש שמא הבריא אע"ג דיש לו ב' עורות דומיא דושט ואחר החפוש ראיתי בחדושי הרשב"א פר' א"ט דהקשה קו' זו יע"ש:

כתבו עוד התוס' והא דאמרינן בעובי בה"כ מצד א' כשר וכו' יש להתבונן אמאי כתבו הך דינא לפי שיטת רש"י ז"ל והלא גם לר"ת דין זה אמת וכ"כ הר"ן אחר שיטת ר"ת גם מרן בש"ע י"ד סי' מ"ח ס"ז פסק כר"א דגם בהמסס בעי נקב מפולש ופסק שם ס"י דין זה של התוס' דמצד א' כשרה היינו מבפנים כלפי הרעי כו' יע"ש ואפש' דכוונת התוס' היא לבאר לנו דעת רש"י דס"ל דבהמסס אפי' מצד א' טריפה וחלוק עליו ר"ת ולכן כתבו דהא דאמרי' בעובי בה"כ מצד א' כשירה היינו אותו צד שבפנים כלפי הרעי מכלל דלרש"י דס"ל דבהמסס אפי' מצד א' טריפה אותו צד שכלפי הרעי ולכך חלק עליו ר"ת דאי צד חיצון שכלפי חלל הגוף בין דהמסס בין דעובי בה"כ טריפה ובזה לא נחלקו רש"י ור"ת והשתא להך דינא דחדשו התוס' דאפי' בעובי בה"כ אם תחוב מחט בצד חיצון טריפה ק"ל אמאי תני בברייתא מב' צדדין טריפה דהיינו דהמחט תחוב מעבר אל עבר ועשה נקב מפולש לחוץ והלא כיון דהמחט תחוב כלפי חוץ כלפי חלל הגוף אפילו לא ניקב אלא חצי העור החיצון טריפה דאמרי' נקובי נקב ואתיא ועלה קרום בעור הפנימי יש לומר דכיון דהא דאמרי' דאם מחט תחוב בצד חיצון שכלפי חלל הגוף טריפה משום דאמרינן נקוב נקב ואתאי א"כ שפיר קתני מב' צדדין טריפה דהטרפות הוא היכא דניקבו ב' צדדין והיכא דנמצא מחט תחוב בצד חיצון הטרפות הוא משום דאני חושש דניקבו ב' צדדין ועלה בו קרום בעור הפנימי ואינו ניכר ודוק:

כתבו עוד התוס' ואין נר' לר"ת וכו' ק"ק דהא התוס' לעיל כתבו דמצינן לו' דכולהו ניקב וחיישי' שמא הבריא וא"כ מהו זה שאמרו ואין נר' לר"ת שתהא טריפה בלא נקב והלא אנן אמרינן דניקב לחוץ המסס והבריא י"ל דר"ת כשחלק בא לחלוק על פרש"י דמשמ' מלשונו דגבי המסס אפי' לא ניקב כל העור טרף מפני שדופנו דק ואינו מגין כדכתיב וע"ז אמרו דאין נר' לר"ת שתהא טרפה בלא נקב וגם על מה שר"ל התוס' כוותיה דרש"י ולא מטעמיה אלא מטעמא דחיישי' שמא הבריא דומיא דישב לו קוץ בושט בזה לא חש ר"ת לדחות משום דהדחיה היא פשוטה דשאני ושט דיש לחוש דניקב עד לחוץ וחזר המחט לאחוריו והבריא אגב דפעיא בי' ואכלי בי' גמדא לי' ופשטא לי' אבל גבי המסס דהו' נח במקומו אם איתא דניקב עד לחוץ לא היה חוזר המחט לאחוריו ועיין בהרא"ש פ' א"ט:

כתבו עוד והא דנקט עובי בה"כ וכו' משמע מתוך ל' זה דהכרח פרש"י הוא מדנקט תנא בבית הכוסו' ולא נקטיה בהמסס לכך בא ר"ת לתרץ לפי דרכו דנקט עובי בה"כ לרבותא וק' דהכרח רש"י אינו זה אלא הוא שיאמר התנא דברייתא הדין בתרווייהו בהמסס ובית הכוסות דהרי תנא דמתני' שנאם יחד ומדשבקיה הברייתא להמסס דהוא בר זוגיה דבית הכוסות משמע דדין הברייתא הוא בבית ככוסות דוקא ולפי זה אזדא ליה תירוץ ר"ת דנקט בית הכוסות לרבותא ודוק:

כתבו עוד ואיידי דנקט מצד א' וכו' קשה טובא מה שייכות לדברים אלו לשיטת ר"ת טפי מפרש"י והלא גם לפרש"י תקשי מב' צדדין טריפה פשיטא וצ"ל איידי וכו' ויר' דבשלמא לפרש"י דס"ל דבהמסס אפילו מצד א' טריפה א"ש דקתני גבי בית הכוסות מצד א' כשירה לאפוקי המסס ואמר עוד מב' צדדין טרפה לאפוקי שלא תאמר אם ניקב עור א' וחצי של בה"כ אע"ג דנשאר חיצון שלם טרף דומיא דהמסס קמ"ל דלא מטרף בה"כ עד שנקבו מב' צדדין שיהיה הנק' מפולש באופן דלפרש"י אצטריך מב' צדדין טריפה לאפוקי עור א' וחצי וכמ"ש בת"ה סי' קס"ה אמנם לפי' ר"ת דאפי' בהמסס אם ניקב חצי העור כשירה עד שינקב כל העור נקב מפולש לדידיה קשה אמאי אצטריך למתני מב' צדדין טריפה והלא לא לגופה אצטריכא ולא לדיוקא לאפוקי עור א' וחצי כדפירש לדעת רש"י לכך נדחק ר"ת דאיידי וכו' ובספר מאיר עיני חכמים בפרקין ובפא"ט פי' הפך זה ואין דבריו נראין גם בחדושי הלכות פרק א"ט דבריו סתומים ומגומגמים בעיני ומ"ש הוא הנכון לע"ד והנה הדבר ברור מתוך דברי תוספת דידן ודפ' א"ט דכל זה שכתבו דמצד א' כשירה קמ"ל אעפ"י שניקב עור א' שלם ואיידי דנקט מצד א' כשירה נקט נמי מב' צדדין טריפה כל זה הוא לשיטת ר"ת אבל לרש"י אין אנו צריכים לתרוץ איידי כדפרישית ובכן יש לתמוה על התוספת דפ' ב"מ דכתבו כל פלפול זה לדעת רש"י ורש"ל שם רצה ליישב דברי התוספת ובספר חידושי הלכות השיג עליו וגם דבריו מגומגמים בעיני ולעד"ן ליישב דהם הקשו על רש"י שכתב דבהמסס אפילו מצד א' טריפה מדתנן המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ ותירץ ר' יוחנן דהאי לחוץ לאו לגמרי אלא ר"ל לצד חוץ לאפוקי ניקבו זה לתוך זה דכשירה והשתא סיימו התוספת שם דלפי תירוץ זה ניחא מאי דתני בבריייתא מצד א' כשרה דאם אית' דפי' דמתני' המסס ובה"כ שניקבו לחוץ הוא נקב מפולש מאי קמ"ל תנא דברייתא גבי בית הכוסות מצד א' כשירה פשיטא דכשירה דהא קתני במתני' דלא מטריף עד שנקבו לחוץ אבל השתא דתריצנא לרש"י דפי' מתניתין שנקבו לחוץ ר"ל לצד חוץ לאפוקי נקבו זה לתוך זה ניחא נמי מאי דאשמועינן ברייתא מצד א' כשירה דסד"א דכיון דניקב עור א' שלם קרי לחוץ קמ"ל דמצד א' כשירה ומאי דתני מב' צדדין טריפה הוא איידי דרישא א"נ הוא חדוש בפני עצמו ודרך זה קרוב לדרך רש"ל יעו"ש ודוק:

כתבו עוד א"נ ס"ד מב' צדדין וכו' קשה דלפי ר"ת הוי רישא וסיפא סברות הפוכות דברישא קתני מצד א' כשירה דהוה ס"ד דטריפה משום דניקב עור שלם וסיפא קתני מב' צדדין טריפה דסד"א דכשירה אפי' שניקב בו ב' העורות משום דהשומן מגין וי"ל דב' תרוצין הם דאי רישא אשמועינן חדושא צ"ל דסיפא הוי איידי רישא ואם נאמר דסיפא אשמועינן חדושא צ"ל דרישא איידי סיפא:

למאי נ"מ לגיטי נשים פרש"י דקי"ל המביא גט מח"ל וכו' דע דבריש גיטין נחלקו אמוראי רבה אמר לפי שאין בקיאין לשמה ורבא אמר לפי שאין עדים מצויים לקיימו ואסיקו דרבה אית ליה דרבא ורבא סבר דטעמא הוי משום קיום לחוד ורוב הפוסקים פסקו כרבא זולת הראב"ד דפסק כרבה כמ"ש מרן א"ה סימן קמ"ב ומתוך דברי רש"י הללו דפי' בשמעתין נראה שדעתו לפסוק כרבה וכהראב"ד ובס"פ במה מדליקין לא הביא רש"י אלא טעמא דלשמה לחוד והוא תימה דלפי המסקנא רבה אית ליה דרבא יעו"ש גם מה שכתב רש"י והמביא מא"י א"צ וכו' ק"ק דלא הו"ל למנקט טעמא דעולי רגלים דזה לא הוי אלא בזמן שבית המקדש קיים ולא הו"ל למנקט אלא כיון דאיכא בארץ ישראל ב"ד דקביעי משכח שכיחי לקיימו כדאיתא ריש גיטין דף ע"ב יעו"ש:

תוספת נ"מ לגיטי נשים וכו' ובס"פ ב"מ וכו' יש להליץ בעד רש"י דנהי דשם המחוז הוא בבל מ"מ יש עיר א' דהיא עיר המלוכה דעיקר שמה בבל