כפות תמרים קיא

מ"מ צריך שיעור כמו רובו המקפיד וכן מחיצות יש בהן שיעור ומכלל דיני שעורין נתבארה עמם דיני חציצין ומחיצין דגם בהם יש שעורים ודוק:

כתב עוד רש"י עשר נטיעות המפוזרות שאין בין זו לזו וכו' דבריו תמוהים בעיני דלמ"ד י' נטיעות הל"מ לית ליה קראי דהכל יוצא מהל"מ כמ"ש פ"ק דמ"ק דף ד' כיון דהלכתא למשרי ילדה ממילא זקנה אסירא והלכתא לר"י קראי לר"ע וא"כ איך עריב רש"י כאן למ"ד עשר נטיעות הל"מ דתוס' נפקא מקרא וכ"ת התם במ"ק תקשי במ"ש קראי לר"ע דתוספת שביעית נפקא מדכתיב בחריש ובקציר תשבות מנ"ל למישרי י' נטיעות מידי בחריש אילנות זקינים כתיב בקרא י"ל כיון דתוס' ז' איתיה בקרא החילוק שמחלקי' בין זקנים לנטיעות הוא מכלל תורה שבע"פ וזה לא נקרא הל"מ דלא נקרא הל"מ אלא מידי דלית ליה רמז בקרא וכבר כתבתי בזה על התוס' ד"ה וא' למקדש עיין עליו לעיל:

כתב עוד רש"י אבל אם אינם י' וכו' וק"ל לפי דעת רש"י דאם אינם עשר חורש תחתיהם לפי חשבון י' לכל סאה דהיינו שיעו' יניקתם א"כ למה הוזכרה הלכה בדין עשר לימא ובנטיעו' חורשי' שיעור יניקתם ואי בעי לפרש שיעור יניקה יפרש בנטיעה א' או ב' כמה הוא שיעורן ואמאי נקט דינא בעשר נטיעות ויר' דכשאינם עשר אינו חורש לחשבון עשר לבית סאה דזו היא קולא יתירה ואינו חורש אלא כדי צרכן וכן משמע בפ"ק דשביעית משנה ו' היו עשויות שורה ומוקפות עשרה אין חורשין להם אלא לצורכן:

א"ר זירא מאי קרא דכתיב קח על מים רבים וכו' איכא למידק מאי בעי מאי קרא והלא הברייתא מפיק לה ממשמעותא דערבי נחל דר"ל הגדלים על הנחל כלו' אותו המין שרגיל שרובו גדל למעוטי צפצפה שאין רובה רגילה ליגדל על הנחל אלא בין ההרים ורש"י הרגיש קו' זו ופי' דכונת הבעיא דנרבייה לצפצפה מדכתיב ערבי מ"מ וק"ק אם כוונת הכתוב לרבות צפצפה להכשיר איך כתיב ערבי נחל דמשמעותו הוא הגדלים על הנחל למעוטי צפצפה י"ל דה"פ ערבי נחל הגדלים על הנחל למעוטי צפצפה היינו לכתחילה דמצוה בזו ומיהו בדיעבד צפצפה כשירה מריבוייא דערבי ומנ"ל לתנא למפסלה לגמרי אפי' בדיעבד זהו כונת בעי' לדעת רש"י ויש לפרש באנפא אחרינא דבעי מאי קראה ר"ל מנ"ל דפי' דקרא ערבי נחל הרגילי' ליגדל על הנחל למעט צפצפה דלמא פירושא דקרא הוי אותה ערבה ממש שגדלה על הנחל ונכשיר אפי' צפצפה שגדלה על הנחל ונפסול אפי' ערבה הגדלה על הרים ומשני דנפקא ליה צפצפה דפיסולא מקרא דקח על מים רבים צפצפה ומכח ההוא קרא מפרשי' ע"נ הרגילין ליגדל על הנחל למעוטי צפצפה. ופריך ודלמא פרושי קא מפרש כו' וק"ק מאי קס"ד דמקשה והלא כתיב שמו יש לומר דהמקשה לא ס"ד דתיבת שמו קאי לישראל דשמו עצמו כצפצפה דהא קרא דלעיל כתיב ויביאהו אל ארץ כנען בעיר רוכלים שמו דתיבת שמו קאי למלך בבל שהגלה לישראל לבבל ובעיר רוכלים שמו ונמצא דהמשים קאי למלך וא"כ דכותה נמי מ"ד בתריה ויקח מזרע הארץ ויתנהו בשדה זרע קח על מים רבים צפצפה שמו קאי להקב"ה שנתן בלב מלך בבל שהמליך לצדקיה בירושלים והשרישו שם וזהו קח על מים רבים כלו' ששמו והשרישו על מים רבים כמו הצפצפה הנשרשת על מים רבים שהיא דשנה ורעננה והם לא היו כן אלא ויצמח ויהי לגפן סורחת כו' זהו דעת המקשה ומשני א"כ מאי שמו כלומר לדידך דאמרת דשמו קאי להקב"ה מאי שמו כלומר מהו השבח הזה דמשתבח דהשרישו על מים רבים צפצפה שמו והלא הצפצפה רובה גדלה על ההרים ואינה גדלה על המים ואם כונת הכתוב לשבח הוי ליה לומר קח על מים רבים ערבה שמו אלא ודאי דסיפיה דקרא הוא לגריעות' דהקב"ה השרישם על מים רבים וזהו קח על מים רבים והם שמו עצמן כצפצפה:

תוס' ד"ה קנה שלה כו' איכא למידק היכי אפשר דקתני סי' צפצפה לומר דדוקא אותה שקנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל היא פסולה הא אין בה ג' סי' הללו כשרה והלא קתני באידך ברייתא דומה למסר פסולה וצ"ע:

גמרא ת"ר איזו היא ערבה שקנה שלה אדום. מרן הב"י סי' תרמ"ז נסתפק בסי' זה אם אדום ממש כו' יע"ש ולע"ד יראה דאע"ג דערבה דמביאים לנו קנה שלה ירוק היינו שמביאי' לנו לבלובי ערבה שהם חדשים ורכים שעדין לא גדלו כל צרכן אבל הענפי' שנתבשלו כל צרכן קנה שלהם הוא אדום ממש כמו שאנו רואי' בערבה הזרוע אצלנו בת"ת שבירוש' תו':

צפצפה פיה דומה למגל הרמב"ם כתב דפיה דומה למסר וק' דברייתא אמרה שדומה למגל ואם נאמר דנקט דומה למסר משום הברייתא האחרת דקתני דומה למסר פסול הוי ליה לאשמועינן דגם דומה למגל פסול ויש דומה למגל דכשר דהיינו חילפא גילא והל"מ תירץ על זה ותירוצו אינו נוח לי דס"ס תקשי אמאי לא אשמועינן בהדיא דיש דומה למגל דהוא פסול גם ראיתי הטור סימן תרמ"ז דהולך על דרך זה דלא הזכיר דיש דומה למגל דפסול ויראה דהברייתא הראשונה כלפי שאמר תחלה דערבה פיה חלק קתני בסיפא פיה דומה למגל אע"פ שאינה כמגל אלא כמסר קתני כמגל דהך תנא לא דק בין מסר למגל ופגימות הצפצפה שהם כמסר קרי ליה כמגל אמנם הברייתא האחרת דקדקה בדבר דפיה דומה למסר ולא משכחת לה צפצפה שפיה דומ' למגל שאות שהי' דומה למגל כשרה זה נ"ל בדעת הרמב"ם והטור דלא הזכירו דיש דומה למגל דהוא פסול ומרן בכ"מ כ' דדברי הרמב"ם הם סתומי' ואם נתכוון במ"ש הרמב"ם שפיה דומה למסר ולא הזכיר שיש שדומה למגל גם על הטור הי"ל לגמגם דגם הטור לא הזכירו ובענין פי' דומה למסר ופי' דומה למגל יש הפרש בין רש"י והרמב"ם כמ"ש מרן הב"י סימן תרמ"ז ולפי' הרמב"ם שהחילוק שבין דומה למגל לדומה למסר אינו בתמונת הפגימות וצורתן כפרש"י אלא בדקותן ועוביין א"ש דנקט ת"ק דפיה דומה למגל אע"ג דהם גדולות כמסר כיון דהצורה היא כמגל נקט כמגל אך לרש"י דההפרש הוא בתמונת הפגימות וצורתן ק' למאי נקט ת"ק דומה למגל כיון דהאמת הוא דדומה למסר אם לא שנאמר שרש"י סובר דיש צפצפה שדומה למסר ויש צפצפה שדומה למגל ודוק:

א"ר חסדא הני ג' מילי אשתני שמייהו למאי נ"מ ללולב יר' לי דה"ה דנ"מ לערבה של הושענא דאנו לוקחים משום מנהג נביאים דאם יבא עם הארץ וישאל לנו מה יקח נאמר לו שיקח חלפתא ולא נאמר לו שיקח ערבה דצפצפה ערבה קרו לה למאי נ"מ לשופר של כו' ק"ק אמאי לא קאמר לטלטול דשופר מטלטלין הואיל וראוי לגמוע בו מים לתינוק מה שאין כן חצוצרות לסימן רבי יהודה כדאיתא ס"פ במה מדליקין הביאו מרן הבית יוסף א"ח ס"ס ש"ס ודוק:

רש"י שיפורא כפוף חצוצרתא פשוט משמ' דס"ל לרש"י ז"ל דפיסול חצוצרו' בר"ה הוא משום דהוא פשוט ואינו של איל ואלו הם דברים תמוהי' דהא פיסול חצוצרות הוא משום דקול חצוצרו' הוא מין קול אחר כדמוכ' פ' ראהו ב"ד גבי שופר מאריך וחצוצרו' מקצרות יע"ש ותו דכפוף ושל איל הוא למצוה ולא לעיכובא לדעת רוב הפוסקים זולת הרמב"ם דס"ל דשופר דאינו של איל הוא פסול והכל תמהו עליו והיה להם לתמוה גם על פיר' רש"י דשמעתין דאזיל בשיטת הרמב"ם וליכא למימר דהכא מיירי למצוה דהא פיסולא דשופר וחצוצרות הוי דומיא דערבה וצפצפה דהוי לעיכובא ודוק:

פתורתא פתורא כו' למאי נ"מ למקח וממכר ק"ק אמאי גבי ערבה ושופר לא קאמר דנ"מ למקח וממכר. י"ל דלהכי הניח הך חלוקה לבסוף לאשמועינן דבכלהו נ"מ למקח וממכ' ופרש"י פתורתא פתורה הא' גדולה וא' קטנה כו' ולא פיר' איזו היא גדולה ואיזו היא קטנה ובס"פ במה מדליקין פרש"י בתחלה היו קורין לגדולה פתורא ולקטנה פתורת' ועכשו נשתנו עכ"ל ויש לחקור אם התנה עמו לתת לו פתורתא אם יוכל המוכר לתת לו קטנה דיאמר המוכר אני לא שניתי שמה דמעיקרא דלקטנה קרי לה פתורתא ומסתברא דאם כל בני המקום שינו שמה ולגדולה קרו לה פתורתא לאו כל כמיניה דהמוכר לומר אני לא שניתי את שמה דאע"ג דגדול כח המוחזק היינו היכא דאיכא מיעוט בני אדם דמסייעי ליה כדמוכח בר"פ המניח את הכד גבי כדא וחביתא יע"ש ודוק:

אמר אביי אף אני אומר בי כסי הובלילא כו' דע דדינא דמחט הנמצא בעובי בית הכוסות איתא בפרק א"ט דף ו' ע"ב ובס"פ המדיר דף ע"ו תניא מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד א' כשרה מב' צדדין טריפה ורש"י פי' בשמעתין ובפ' במה מדליקין דדוקא ב' הכוסות דיש לו ב' עורות הוא דיש לחלק מצד א' כשרה מב' צדדין טריפה אבל בהמסס דאין לו אלא עור א' אפי' מצד א' דלא ניקב אלא חצי העור טריפה וההכרע שהכריעו לרש"י לפרש כן הם ב' הכרעיות הא' דהברייתא לא תני הך דינא אלא בבית הכוסות ובפ' אלו טריפות תנן המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ טריפה ומדנקט תנא דברייתא מחט שנמצא בעובי בית הכוסות ושבקיה להמסס דהוי בר זוגיה משמע דבהמסס אין לחלק ואין לומר נקט בית הכוסות וה"ה המסס דכיון דתנא דמתני' הזכיר דינא דהמסס קודם בית הכוסות הו"ל לתנא דברייתא לשנות דינו בהמסס שהוא שנוי קוד' במשנה הגם דבמת' ק"ל אמאי תני המסס ובית הכוסות והלא בית הכוסות קודם להמסס כדפרש"י במתני' דר"פ אלו טריפו' דהמאכל נכנס מב"ה להמסס ומן המסס לקיבה ומקיבה לדקין ומביאו מרן ב"י י"ד סי' מ"ח ועוד הכריעו לרש"י לפרש מ"ש מדאמ' בשמעתין וס"פ במה מדליקין דהני תרתי מילי אשתני שמייהו בי כסי הובלילא ונ"מ למחט כו' ואם איתא דגם בהמסס בעי' ניקב לחוץ למאי נ"מ אלא ודאי מפני שאין דינם שוה לכך אשמועינן דאשתני שמייהו לומר לך דבהמסס דאין לו אלא עור א' אפי' מצד א' דלא ניקב אלא חצי העור טריפה אלו הם ההכרחיות דיש לפרש"י. אמנם איכא למי' לפי' דגם בבית הכוסות אם נמצא המחט תחוב בעובי בית הכוסות בעור הפנימי וחצי של חיצון ולא נשאר אלא חציו של עור החיצו' דין הוא שיהיה טרפה דומיא דהמסס ואמאי בעי שיהיה מפולש מב' צדדין אפי' שלא יהיה מפולש דין הוא שהוא טרפה ותו ק"ל בברייתא דברישא תני מצד א' דהיינו עור א' כשרה הא עור א' וחצי טריפה ובסיפא קתני מב' צדדין דהיינו דניקב נקב מפולש וניקבו ב' העורות לגמרי טריפה הא עור א' וחצי כשרה וק' דיוקא אדיוקא וראיתי בת"ה סי' קס"ה דהעלה דלהכי תני מב' צדדין טריפה לאשמועי' דאם ניקב עור א' וחצי כשר וכתב טעם לחלק בין המסס ועובי בית הכוסו' יע"ש והביא דבריו הש"ך סי' מ"ח ס"ק נ"ב יע"ש ומדקדוק לשון רש"י דשמעתין הכי משמע שכתב מצד א' תחובה בעוביו ולא ניקב נקב מפולש כשרה