כפות תמרים קי

שבמקדש ודמנהג נביאים אבל השתא דפרש"י דאע"ג דתני להו בד' בבי פסולא דערבה לא הוי אלא ללולב השתא ק"ל א"כ אמאי פלוג להו מתני' ודוק ולעד"נ דפליג להו משום דענין יבש אינו שוה בד' מינין כמ"ש הרא"ש ר"פ בשם ראב"ד גם גבי אתרוג כתב שיעור היבשות גבי חזזית דעל חוטמו י"ש ודוק:

ת"ר ערבי נחל הגדלין על הנחל ד"א כו'. א"ל מנ"מ לענין דינא בין מ"ש התנא הא' למ"ש הד"א ולכאורה י"ל דצפצפה איכא בינייהו דלמ"ש התנא הגדלין כו' לא פסלינן צפצפה הגדלה על הנחל ולד"א דאמר עלה שלה משוך כנחל פסלינן צפצפה דעלה שלה עגול ומיהו זה לא יתכן דלדברי התנא הראשונים מכשיר צפצפה דהא תניא לקמן ערבי נחל הגדלות על הנחל פרט לצפצפה הגדלה על ההרים וגם מוכח מדברי קבלה דיחזקאל דהיא פסולה ומשמע דאין חולק על זה ולכן יראה דבפירוש גדלות על הנחל יש ב' הבנות דיש לפרש הגדלים על הנחל ר"ל אותם שגדלים ממש על הנחל למעוטי ערבה שגדלה בשדה של בעל ושל הרים ויש לפרש נמי הגדלים על הנחל ר"ל מין שרגיל ליגדל על הנחל דהיינו ערבה שרובה גדילה על הנחל למעוטי צפצפה שרובה גדילה על ההרים אבל של בעל ושל הרים כשרה כיון דהיא מין הגדל על הנחל והנה הך ברייתא קמייתא דתני ערבי נחל הגדלים על הנחל והדר תני ד"א כו' כיון דבמ"ש ד"א בא למעט צפצפה עכ"ל דמ"ש הגדלים על הנחל אין פירושו מן הגדל על הנחל ואפי' של בעל ושל הרים ואתא למעוטי צפצפה דא"כ היינו ד"א אלא הכונה לומר הגדלים על הנחל למעוטי של בעל ושל הרים ולאו לגמרי מעטינהו אלא הכונה דאותם הגדלים על הנחל מצוה בהו ומיהו של בעל כשרה מריבוייא דערבי כדפי' רש"י ז"ל וצפצפ' פסולה מדברי קבלה דכתיב קח על מים רבים צפצפה שמו כדלקמן אמנם לד"א פסולה דצפצפה הוא כתוב בתורה ערבי נחל שעלה שלה משוך כנחל למעוטי צפצפה דהיא עגולה ולהך ד"א ערב' של בעל ושל הרים כשרה כמו אותה שגדלה על הנחל ואין בהם שום הפרש אפילו לענין מצוה והיינו דאיכא בין מ"ש הברייתא הראשונה לד"א דללישנא קמא של בעל ושל הרים אינה כשרה אלא בדיעבד ופסולא דצפצפה אינו כתוב בתורה אלא מדברי קבלה ולד"א פסולא דצפצפה כתוב בתורה וערבה של בעל ושל הרים כשרה לכתחלה זה נ"ל בפירוש ברייתא זו לפ"ד רש"י אמנ' הרא"ש ז"ל כ' דגם לישנא קמא דבריית' אתא למעוטי צפצפה דאינה רגילה ליגדל על הנחל ולפ"ד צ"ל דליכא נפקות' בין לישנא קמא לד"א דכו' לישנא אתא למעוטי צפצפה אלא שמשמעות דורשים איכא בינייהו דלישנא קמא מיעט צפצפה משום דאינה רגילה לגדל על הנחל וד"א מיעטה משום דאין עלה שלה משוך כנחל ודוק:

דף ל"ד ע"א אבא שאול אומר ערבי נחל שנים א' ללולב וא' למקדש פי' רש"י להקיף את המזבח, משמע מפשט דבריו דהיו מקיפין בערבה סביב למזבח ובפ' לולב וערבה דף מ"ג ע"ב אפליגי אמוראי אם ההיקפה היא בערבה או בלולב והרמב"ם פ"ז פסק כמאן דאמר בלולב וכמ"ש שם בכ"מ גם תר"ן דף שנ"ד כתב דכתב רש"י בתשובה דההיקף הוא בלולב לא בערבה וא"כ איך כתב רש"י להקיף את המזבח י"ל דר"ל דהיו זוקפין מורביות של ערבה סביב למזבח כדתנן פרק לולב וערבה דף מ"ה ולעולם דהאנשים לא היו מקיפין המזבח אלא בלולב ודוק:

תוס' ד"ה ואחד למקדש תימה כו' ויש ליישב תמיהת התוס' דהלכה למשה מסיני לא נקרא אלא מידי דאינו רמוז בכתוב אבל מידי דרמוז בקרא אלא דצריך פירוש זה לא נקרא הלכה למשה מסיני אלא הוי בכלל תורה שבעל פה דהוא פירוש הכתוב ופירוש המקראות לא נקראו הלכה. כל זה רשום בזכרוני מדברי הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות ויש לי ראיה על זה מסוגיא דריש מועד קטן דף ד' גבי עשר נטיעות דהלכתא לר"י קראי לר"ע וקשה לר"ע דמפיק לה לתוס' שביעית דבחריש ובקציר מידי אילנות זקנים כתיבי בקרא אלא כיון דרמוז תוס' שביעית בקרא דבחריש ובקציר תשבות החילוק שיש בין אילנות זקנים לנטיעו' הוא מכלל פירוש התורה מתורה שבעל פה וזה לא נקרא הלכה אבל לר"י דאין רמז לתוספ' שביעית בכתוב נקרא דין עשר נטיעות הלכה למשה מסיני ולפי זה אבא שאול דנפיק מקרא ערבה ב' אע"ג דלא כתיב מקדש בתורה כיון דרמוז ערבה ב' בפ' הזה מה שהיה במקדש הוא על פי תורה שבעל פה וזה לא נקרא הלכה אלא לרבנן דאין להם רמז בכתוב לערבה ב' נקרא ערבה השנית דמקדש הלכה למשה מסיני ודוק:

תוס' דבור המתחיל ורבנן למקדש מנא להו הכי נמי מצי למיבעי וכו':

בספר חדושי הלכות כתב אין זה מדוקדק דת"ק דאבא שאול נמי לית ליה הא דדרשינן לקמן ערבי ב' דב' דרשות לא דרשינן מערבי וכן הוא לשון הרא"ש בשם התוס' עכ"ל יע"ש:

ולע"ד יראה דבדרבנן מלתא דפשיטא דלא דרשינן שתי דרשות דהכי קתני ערבי נחל אין לי אלא ערבי נחל של בעל ושל הרים מנין תלמוד לומר ערבי נחל מכל מקום ולא מצינו שדרשו דרשא אחרת אבל אבא שאול דבא על דברי ת"ק ודרש ערבי שתים אפשר דכונתו לומר מלבד דרשת ת"ק יש לדרוש נמי ערבי ב' אחד ללולב ואחד למקדש דס"ל לאבא שאול דב' דרשות דרשינן מערבי או אפשר דאבא שאול אינו דורש רק דרשא אחת וא"כ לית ליה של בעל ושל הרים באופן דבאבא שאול יש להסתפק ולכך לא שאל התלמוד לאבא שאול של בעל ושל הרים דשמא לית ליה וכתבו עוד ולית ליה נמי הא דדרשי רבנן לקמן ערבי נחל ב' כו' כלומר ושמא לית ליה נמי הא דדרשי רבנן לקמן ערבי ב' וכל זה אמרוהו בדרך שמא לאבא שאול דשמא אינו דורש ב' דרשות אבל רבנן דאבא שאול פשיטא דלית להו ב' דרשות ואם יש להסתפק הוא לאבא שאול משום דבא על דברי ת"ק ולא הכחיש דברי ת"ק אלא דרש דרשא אחרת ושמא בא להוסיף על דברי ת"ק או שמא חולק עליו:

ודע דהרא"ש העתיק דברי התוס' דצריך ליזהר שלא ליטול לערבה שבלולב מבעל והרים אלא מאותה הגדלה על הנחל וכתב וכן משמע מדברי הרי"ף שלא הביא הברייתא דשל בעל ושל הרים וק' איך אפשר דהרי"ף אינו מכשיר בשל בעל ושל הרים והרי הביא משנתינו דקתני ושל בעל כשרה ולפי' לא הוצרך להביא ברייתא דקתני של בעל ושל הרים מנין ואפשר משום דהרי"ף הביא ברייתא קמייתא ת"ר ערבי נחל הגדלים על הנחל ד"א כו' ולפי לישנא קמא דברייתא משמע דבא לאפוקי ערבה של בעל ושל הרים ולפי ד"א העלה שלה משוך כנחל בא לאפוקי צפצפה ושל בעל כשרה אלמא דתנא דבריי' ספוקי מספקא ליה מה בא למעט ערבי נחל אם למעט ערבה דבעל והרים או למעט צפצפה וכיון דלא הביא אלא ברייתא זו משמע דרוצה לפסוק כתנא דברייתא דפסלי' ערבה דבעל והרים ופסלי' נמי צפצפה משום ספיקא דאורייתא דלא ידענו מה בא למעט הכתוב ואע"ג דהביא הרי"ף המשנה דמכשרת של בעל ושל הרים כיון דהביא ברייתא קמייתא והשמיט הברייתא השנית משמע דרוצה לפסוק הרי"ף דשל בעל והרים פסולה וראיתי בספר רצוף אהבה דהקשה על הרא"ש איך ס"ד דהרי"ף פוסל בשל בעל והרים והרי הביא הברייתא קמייתא דקתני ד"א ערבי נחל שעלה שלה משוך כנחל דלפ"ז לא מיעט ערבה דשל בעל אלא צפצפה ולא ידעתי מאי ק"ל נהי דמד"א הכי משמע מ"מ ללישנא קמא דברייתא דדריש הגדלים על הנחל יש לפסול של בעל והרים וכיון דהתנא מספק' ליה מה בא למעט הכתוב א"כ מספיקא פסלי' של בעל והרים זנ"ל שהבין הרא"ש בדעת הרי"ף ודוק והרא"ש מסיק וז"ל ונ"ל לפרש דערבי נחל הגדלות על הנחל כלו' ממין הגדל על הנחל כו' יע"ש והרא"ם בחדושי סמ"ג כתב על זה ואינו מחוור כו' וכתב מרן הב"י ס"ס תרמ"ז ובכ"מ ולא ידעתי למה לא נתחוורו לו דברי הרא"ש כו' יע"ש ודברי מרן הם תמוהים דאיך אפשר לומר דמה שהכריח הרא"ש פי' מתוך דברי רמב"ם הוא מכח דפסק דשתי ערבות בעי' א"כ העיקר חסר מן הספר דה"ל להרא"ש לו' כיון דהרמב"ם פסק דשתי ערבות בעי' ופסק נמי של בעל כשר עכ"ל דממשמעות דערבי נפקא ומדלא הזכיר הרא"ש ז"ל מ"ש הרמב"ם דשתי ערבות בעינן ולא העתיק רק מ"ש הרמב"ם ז"ל ערבי נחל ב' משמע דממשמעות זה לחוד הוא דמפיק הרא"ש למלתי' וקרוב לזה ראיתי בל"מ שהשיב על מרן יע"ש ולעד"ן דמה שכתב הרא"ש וכן משמע מתוך דברי הרמב"ם היינו כלפי מ"ש הרא"ש ז"ל ערבי נחל הגדלים על הנחל כלו' ממין הגדל על הנחל כלומר שרובה גדילה על הנחל וכ"כ הרמב"ם בתוך דבריו ורוב מין זה גדל על הנחל ולפי זה ממשמעות ערבי נחל נפקא דר"ל מין הרגיל דרובו גדל על הנחל וא"צ לרבות ערבה של בעל מריבוייא דערבי ובספר רצוף אהבה כתב דטעמו של הרא"ש ז"ל משום דכתב הרמב"ם ורוב מין זה גדל על הנחל לכך נאמר ערבי נחל ואפי' היה גדל במדבר או בהרים כשר דאם איתא דמריבוייא דערבי נפקא היל"ל ואפי' היה גדל במדבר ובהרים כשר לכך נאמר ערבי נחל ומדכתב תחלה ורוב מין זה גדל על הנחל לכך נאמר ערבי נחל ואפי' היה גדל במדבר ובהרים כשר משמע דממשמעותא נפקא ליה ולא מריבוייא דערבי ובאמת דהוא דרך נכון אמנם ראיתי שהטור העתיק ס' הרא"ש וכתב וכן יראה מהרמב"ם והעתיק לשונו ודילג מ"ש באמצע דבריו לכך נאמר ערבי נחל משמע דמאי דמפיק לה ממשמעות דברי הרמב"ם הוא כדכתיב לעיל דמפרש הרמב"ם דרוב מין זה גדל על הנחל וכדפי' הרא"ש ולא באו לדקדק מדכתב לכך נאמר ערבי נחל באמצע דבריו ולא כתבו בסוף דבריו ודוק:

רש"י עשר נטיעות ערבה וכו' אלו ג' נשאלו בבית המדרש וכו' ק"ל אמאי נדחק רש"י לו' כן דהא בפ"ק דמ"ק דף ד' מסיק ר' אשי דר"ג וב"ד ס"ל כר' ישמעאל דאמר הלכתא גמרי לה וכי גמירי הלכתא בזמן שבה"מ קיים דומיא דניסוך המים וכתבו התוס' שם וקא דייק ר"ג מה שייך תוס' שביעית גבי ניסוך שניתנו למשה גבי הדדי דבכל מקום שונה הני ג' ביחד דכך ניתנו אלא ודאי למילף סמכינהו רחמנא עכ"ל וכ"ת נהי דעשר נטיעות וניסוך המים נשנו יחד למילף דידן תוס' שביעית הוא בזמן ניסוך המים אבל ערבה למה הוזכרה בכללם י"ל דגם ערבה הוזכרה בכללם ללמד דערבה זו השנית אינה מן התורה אלא בזמן המקדש דומיא דניסוך המים ומה שאנו לוקחים ערבה ב' בהושענא רבה לאו מהלכתא היא אלא משום מנהג נביאים א"נ נקט ערבה בכללם ללמד דדין י' נטיעות דחורשים כל בית סאה בשבילם היינו אפי' יהיו אילני סרק דומיא דאילני ערבה כדמוכח במס' שביעית גם מ"ש שעורין וחציצין ומחיצין מישך שייכי גבי הדדי דשעורין שיעור כזית ושיעור כותבת ושיעו' כביצה לדיניהן וגם חציצין דהיינו דיני חציצה