כפות תמרים קט

ולא אתא לאורויי אופן הקשירה איך היא ומדברי הרי"ף משמע בהדיא דהברייתא אתא לאורויי אופן הקשירה איך היא ואמר שתהיה כקשר שאוגדין הירק וכדפי' הרי"ף ששוזר ב' קצוות של הוצא כו' וכן מוכח מדפריך בגמרא ואמאי ליענביה מענב כלומר אמאי דחק עצמו שיעשה הקשר כקשר אגודה של ירק דהוא נקל ויותר מאליו לענביה מענב דהוא קשר יותר חזק ואפשר לומר דהר"ן נמי גריס בכ"ף והדמיון הוא לב' ענינים לענין אופן הקשר כדפי' רש"י וגם לענין שיקשור הלולב בגמי כמו שקושרין אגודה של ירק בגמי והגמי אינו מוקצה לטלטל אותו כיון דחזי למאכל בהמה וכההיא דאמרינן ר"פ ואלו קשרים ר"י הוה אזיל בתריה דר' אבהו כו' א"ל שקול גמי לח דחזיא למאכל בהמה יע"ש ומדברי הרמב"ם פ"י דשבת יראה בהדיא דיכול לעשות קשר ממש מגמי שהוא מאכל בהמה וא"כ ק' אמאי לא התיר הרי"ף שיעשו קשר ממש בהוצא אלא יעשו הקשר כעין קשר אגודת ירק וצ"ע וגם אפשר דהר"ן קאי על דברי הרי"ף דקאמר שוזר ב' קצוות של הוצא דאמאי נקט הוצא והשיב משום דחזי לאכילה ולאו מוקצה הוא אבל שיביא חוט מביתו לאגוד הלולב אפשר דחוט מוקצה הוא לדעת הר"ן אך מרן הב"י ז"ל כתב ונ"ל דחוט או משיחה נמי לאו מוקצה הוא יעו"ש ועיין בהרמב"ם פ"י דין ג' דחבל גרדי מותר לטלטלו ועיין בריב"ש סימן קכ"ב ודוק:

רש"י ולא יקשור ב' הראשים כאחד כו' מ"ש דקשר דעושין בלולב הוא קשר של קיימא אזדה רש"י לטעמיה דפי' באלו קשרים דקשר של קיימא חייבים עליו אף דאינו מעשה אומן אבל הרי"ף שם והרמב"ם ריש פ"י סבירא להו דלא מחייב מן התורה אבל כשהוא קשר של קיימא ומעשה אומן וקשר של לולב אינו מעשה אומן ומכל מקום כיון דהקשר של קיימא אע"ג דאינו מעשה אומן אסור מדרבנן לפיכך אמרו דיאגדנו בי"ט כאגודה של ירק דהיינו קשר שאינו של קיימא דשרי לכתחלה ודוק:

ואמאי ליענביה מענב הא מני ר"י וכו' נראה מסוגיא דידן דאין שום היתר לקשור הלולב בי"ט רק כדין קשירה של אגודת ירק או דרך עניבה אליבא דרבנן דר"י וק"ל דהא תנן פרק אלו קשרים קושרים דלי בפסיקיא אבל לא בחבל ומפרשינן טעמא משום דבפסיקייא אינו מניחו שם מפני שהוא חשוב ונמצא דאינו קשר של קיימא ושרי וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"י אם כן הכא נמי בלולב יקשרנו במשיחה ומדברי מרן הב"י סימן תרנ"ה נראה דאינו יכול לקשור הלולב במשיחה רק ע"י עניבה שכן כתב וז"ל ונ"ל דחוט או משיחה נמי לאו מוקצה הוא וקא חזי לענובי מענב עכ"ל ואמאי מאי שנא מהדלי דאמרינן דקושרים דלי במשיחה או באבנט בשבת כמו שכתב הרמב"ם פרק י' והטור סי' שי"ז מתיר לקשור הדלי אפי' בחבל של גרדי משום דאינו מבטלו. ונראה דיש לחלק דגבי דלי על ידי כובד המים חס עליו שלא יחתך המשיחה ולפיכך לא חיישינן שיבטלנו שם ויהיה קשר של קיימא אבל גבי לולב אינו חושש שיחתך המשיחה ומבטלה שם ימים רבים והוי קשר של קיימא ואסור ועיין בהריב"ש סי' קכ"ב ודוק:

ובקשתי בהרמב"ם ה' לולב ולא ראיתי שהביא דין זה דבי"ט אוגד הלולב באגודה של ירק ולא ידעתי למה השמיטו וצ"ע:

אי ר"י אגד מעלייתא בעי. לפום ס"ד דמקשה דהך ברייתא היא ר"י וסברא הברייתא דקשר דהוא כאגודת של ירק סגי ליה אבל בלא קשר כלל לא סגי ליה תקשי איך יכול לקושרו בי"ט נהי דמשום איסור קשירה ליכא דהוי קשר שאינו של קיימא כיוון דהוי הקשר כקשר אגודה של ירק מ"מ תקשי ליה איך יכול לקושרו בי"ט הך קשר מעין קשר של אגודת ירק הלא ע"י קשר זה מתקן מנא דבלאו הך קשר לא היה יוצא י"ח דר"י בעי קשירה וכ"כ הר"ן דנראה מדברי הרי"ף דאי הוה ס"ל לולב צריך אגד לא היה יכול לאגדו כיון דבלאו הכי לא מתכשר משום מתקן מנא וכדתנן אין ממעטין ענבי הדס בי"ט י"ל דאה"נ דהיה קשה לו למקשה גם קו' זו אלא חדא מתרתי קשיי נקט וכשתרץ לו התרצן האי תנא ס"ל כר"י בחדא לענין עניבה ופליג עליה בחדא דס"ל דלולב א"צ אגד בזה נתיישבו כל הקושייות וכיוצא בזה כתב מהר"ל ן' חביב דף רל"ד סי' קל"ז בענין מ"ש הריב"ש דמ"ש ביבמות ודלמא צרה הואי ולא הקשו ודלמא גוי הוי ולא הוי מל"ת ש"מ דגוי שאו' איש פ' מת סגי והוי מל"ת. ע"ז כתב הרב דאינה ראיה משום דכיון דבתרוצא דתריץ על קו' ודלמא צרה מתורצת הקו' של ודלמא גוי הוה אין להוכיח הדין ההוא ודוק:

רש"י שמעינן מהכא דבעינן בלולב קשר גמור שיקשור שני ראשי האגד ואפילו רבנן דפליג עליה דר' יהודה ואמרי לולב שאינו אגוד כשר מודו דמצוה לאגדו כדתניא לעיל פ"ק דסוכה דף י"א לולב מצוה לאגדו ואם לא אגדו כשר ואוקימנא להך ברייתא כרבנן דס"ל דאין צריך אגד אלא משום זה אלי ואנוהו והטור כתב סי' תרנ"א אע"ג דקי"ל לולב א"צ אגד מצוה לאוגדו משום נוי וכיון שאין חובה לאגדו אפילו אגדו במין אחר שפיר דמי ורש"י פי' אף על פי דאין צריך אגד לכתחלה חובה לאגדו וכו' ודברי הטור הללו קשים להולמם דהיאך אפשר דרש"י יאמר דבר זה דחובה לאגדו והלא בברייתא שנינו מצוה לאגדו ומרן הב"י השיג על הטור דאין מדברי רש"י ראיה דהא רש"י מצוה קאמר ולא חובה עכ"ל והו"ל לאקשויי גדולה מזו דברייתא ערוכה היא מצוה לאגדו ולא קתני חובה וצ"ע:

מתני' ערבה גזולה כו' ופרש"י פסולה ללולב דלכם אכולהו קאי יש לדקדק מה בא רש"י ללמדנו. ותו אמאי לעיל ששנינו הדס הגזול והיבש פסול לא פירש כן י"ל דהכא אצטריך לרש"י לפרש כן שלא תאמר דמ"ש ערבה גזולה ויבשה פסולה קאי גם אהושענא דמקדש שהיו זוקפין אותה בצדי המזבח בכל יום כדתנן פרק לולב וערבה ולהושענא דגבולין דנקטינן בהושענא רבא משום מנהג נביאים דבההיא לא פסלה משום גזול וז"ש רש"י פסולה ללולב כלומר אבל לערבה דמקדש ודגבולין שהיא משום מנהג נביאים לא פסלינן לה משום גזול דערבה מידי דלא קפדי אינשי היא דהוא אילן דאין בו לא פירות ולא ריח ומידי דלא קפדי אין כאן גזל ואפי' ללולב היה ראוי להכשירו בערבה גזולה אלא דגזירת הכתוב לפוסלה וז"ש דלכם אכולהו קאי כלומר משום דלכם קאי גם לערבה לפיכך פסולה משא"כ ערבה דמקדש וגבולין שהיא משום מנהג נביאים ועיין בתוס' לקמן דף מ"ג ד"ה והביאו ודוק:

של אשירה ושל עיר הנדחת פסולה. פיר' רש"י דכיון דלשרפה קאי כתותי מכתת שיעורא. יראה לי דבא לרמוז לנו דכיון דטעמא הוי משום דכתותי מכתת שיעורא א"כ גם בהושענא דאנו לוקחים משום מנהג נביאים יש לפסול משום כתותי מכתת שיעורא דלפחות צריך שיהיה בה שיעור עלה א' בבד א' כדאיתא בפ' לולב וערבה דף מ"ד ע"ב יע"ש:

נפרצו עליה לעיל גבי הדס פרש"י דנפרצו ר"ל נשרו עליו כלו' נשרו רוב עליו פסול נשרו מקצת עליו כשר כדתנן הכא גבי ערבה נפרצו עליה פסולה נשרו מקצת עליה כשרה ומאי דשינא התנא דבנשרו רוב עלין קרי ליה נפרצו ובמיעוטן קרי ליה נשרו כתבתי לעיל וכן מצאתי בהרא"ש ז"ל אמנם ק"ל אמאי דינא דנשרו מקצת עליו לא שנאו התנא גבי הדס כמו ששנאו גבי ערבה ומכח קו' זו יראה לי דפי' נפרצו הוי כדפי' התוס' לעיל בר"פ גבי נפרצו עליו דלולב דהיינו שנחלק כל עלה ועלה הכפולים לשנים ועכ"ז יש לפרש נפרצו דהדס וערבה שנחלקו העלין ונסדקו לארכן כמ"ש המגיד גבי נפרצו עלי הערבה לפי' הראב"ד י"ש ודינא דנשרו עליו לא שנאו התנא רק גבי ערבה משום דבערבה שכיח דבנקל נושרים עליה משא"כ בשאר המינין ומידי דשכיחא נקט התנא ומה"ט נמי נקט גבי ערבה כמושה כשרה אע"ג דגבי הדס נמי שייך דין זה אמרו התנא גבי ערבה משום דשכיח טפי דמיד היא נעשית כמושה והר"ן כתב לזה טעם אחר יע"ש:

והצפצפה פסולה. כתב רש"י מין ערבה ועלה שלה עגול. וק"ל דבגמרא אמרינן ת"ר איזו היא צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל אלמא דג' סימנים יש לה ומשמע דאם חסר אחת מהם כשר וכן משמע מתוספ' ד"ה קנה שלה יע"ש אמנם מדברי רש"י דלא נקט אלא סי' א' משמע דס"ל דבסי' אחד דסימני צפצפה פסולה וזה לא אפשר דהרי אשכחן חלפא גילא דדומה למגל וכשרה ותו ק"ל על רש"י ז"ל דאמאי נקט סי' דעלה שלה עגול טפי מסימן אחר דהיינו קנה שלה לבן דהוא סי' הראשון ואפשר דטעמו משום דקתני בברייתא ערבי נחל שעלה שלה משוך כנחל ופירש רש"י משוך ולא עגול כצפצפה וכיון דהך סימן רמוז בקרא כתבו רש"י במתני' נשרו מקצת עליה כשרה כלומר מיעוט עליה אבל הטור סי' תרמ"ז כתב בשם הרב בעל העיטור דאפילו לא נשתייר אלא עלה אחת בבד אחת כשר. גם בשה"ג דף שמ"ז ע"ב כתב כן בשם ריא"ז וכתב כמבואר בקונטרס הראיות עכ"ל ודבריו תמוהים הם בעיני דהא תנן נשרו מקצת עליה כשרה ומשמע דוקא מיעוט עליה אבל מחצית עליה ואין צריך לומר רובם פסולה. והראיות שהביא להכשיר לא ידענא להו ואם נאמר דראיתו היא ממה שאמרו לקמן דף מ"ד ע"ב אפילו עלה א' בבד א' סגי. מלתא דפשיטא דזו אינה ראיה דהתם איירי בהושענא שאנו לוקחים ביום הושענא רבה משום מנהג נביאים וזה ברור ולכן דברי העיטו' וריא"ז צ"ע:

רש"י והא דפליג להו במתני' כו' איכא למידק מה קשר יש לקושיא זו בהך מתני' דערבה ואם נאמר דרש"י המתין עד שסיים כל החלוקות זה לא אפשר דאכתי יש בבא אחריתי לקמן מתני' דאתרוג הגזול והיבש פסול ושם הי"ל להקשות קושיתו וי"ל דכיון דדינא דיבש נפקא מהדר דכתיב גבי אתרוג וג' מינין דהיינו לולב והדס וערבה פסלינן להו יבש משום דמקשינן להו לאתרוג א"כ בג' מינין הי"ל לערב ולשנות לולב והדס וערבה יבש פסול והדר ליתני אתרוג לחודיה לרמוז דג' מינין פסול בהו יבש משום דילפי מאתרוג ואמאי פלוג להו מתני' בד' בבי. א"נ נקט רש"י קושיתו גבי ערבה משום דהוא מין האחרון המוזכר בפסוק א"נ כונת קשר הקושיא הוא משום דרש"י בריש' דמתני' פי' ערבה גזולה ויבשה פסולה ללולב דלכם אכולהו קאי ופרישית לעיל דכונתו לרמוז לנו דדוקא ערבה שבלולב פסל ביה גזול דכתיב לכם אבל ערבה דמקדש ודמנהג נביאים בהושענא רבה לא פסיל בה גזול השתא לפי זה נולדה הקושיא אמאי פליג להו בד' בבי כלו' דאי הו"א דערבה גזולה פסולה בערבה שבמקדש ושל מנהג נביאים הו"א דלהכי לא עריב ותני להו בחדא בבא דאי הוה תני לולב והדס וערבה הו"א דאיירי בערבה דלולב ולכך פלוג להו לרמוז דערבה גזולה ויבשה הוי גם לענין ערבה